הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: קריסטיאן בייל

2012 – Batman – The Dark Knight Rises

מומלץ 2012 – Batman – The Dark Knight Rises עלייתו של האביר האפלChristopher Nolan

 

 

זהו הסרט המסיים בטרילוגיית באטמן של כריסטופר נולן. לאחר סרט השני המהמם –  האביר האפל – לא חשבתי שצריך לחזור ולהמשיך את הסיפור – אך נולן חשב אחרת בבירור והנה יש לנו את הסרט השלישי. כמה טוב כבר יכול להיות הסרט השלישי לאחר שהשני בטרילוגייה הימם באופל, עומק, דימיון מפחיד למציאות והופעה מחשמלת של הית לדג'ר בתור ג'וקר – הנבל התורן בסרט? ובכן – יש כאלו שיגידו שסרט זה לא פחות טוב. ויש כאלו שיציינו שסרט זה חי בצל אחיו המוצלח יותר. אני משתייך לקבוצה השנייה. מבחינתי סרט זה הוא המשך של הסרט השני (בהפרש שמונה שנים) ומאוד דומה לו כמעט בכל – עושר בדמויות, האווירה האפלה, הפוליטיקה שמעורבבת בטרור ובשחיתות, הדמיון הבלתי נסבל למה שקורה במציאות – ז"א more of the same של הסרט השני. כמובן שחובבי הג'אנר אסור להם לפספס את הסרט זה למרות שגם כאן אין כמעט באטמן, ובתור סרט על גיבורי על, זמן המסך שלהם קטן להחריד, והסרט הוא אפל וכבד מדי בכדי שיהיה כיפי ומהנה – אז זה היה לנו כבר בסרט השני, כך שזו לא הפתעה. הסרט עשוי היטב עם כמה סצנות נהדרות, ונולן הוכיח שגם לאחר שקבע סטנדרט גבוהה ביותר בסרטו השני על באטמן, הוא יכול להמשיך באותה הרמה. אישית הרגשתי שנותנים לי גירסה מעודכנת של הסרט השני בלי הגאוניות שבו – אך רמתו הגבוהה מספיקה בהחלט להמליץ עליו (חוץ מזה, האם זה נכון לזקוף לחובת האח הקטן קיומו של האח הגדול?). נולן לא עשה את זה לבד כמובן, ויש כאן סוללה מכובדת של כוכבים העוזרים להצלחת הסרט: כריסטיאן בייל, מייקל קיין, גארי אולדמן, מורגן פרימן, מריאון קוטילאר,  טום הארדי, ג'וזף גורדון-לוויט, אן האטאווי. גם הצילומים הם באיכות גבוהה – הסרט ברובו צולם בציוד שמצלמים סרטים לאיי-מקס – מסרטה 70 מ"מ. למי שלא ראה את האביר האפל – מצפה לו סרט מהמם, הוא ימצא את עצמו מבולבל (בכל זאת יש המשכיות מסויימת) אך במהרה יכנס אל נפתולי העלילה וימצא את עצמו על המים הגועשים של המלחמה ברוע. הרוע והאופל חדורים כה עמוק בסרט, וכה משקף את המציאות שבה אנחנו חיים, שבמהלך יצירת הסרט כבר נדלקו כמה נורות אזהרה בדמות תאונות קטנות שקרו במהלך ובאתרי ההסרטה – פעם טרקטור נכנס בחזית כניסה לבניין, פעם האופנוע של באטמן ניזוק בתאונת התנגשות, פעם איש פעלולים צלח אל גג בניין, ופעם אחרת התנגש במצלמה (כן, זאת ה-70 מ"מ) והרס אותה. נורות האזהרה כמובן לא הובנו, ובעת הקרנת חצות ב-20 ליולי 2012 בעיירת אורורה שבקולורדו, בחור בן 24 פתח באש באולם הקולנוע והרג 12 אנשים ופצע יותר מ-50. הוא קרא לעצמו הג'וקר. בכדי לא להעיר את הרוע עוד יותר, השיווק ופירסום והקרנת הסרט עברו לפסים שקטים – ובכל זאת הסרט היה לאחד הסרטים הקופתיים ביותר. נולן יצר סיום הולם לטרילוגיה האפלה שלו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rBP-oP0ELA8

מודעות פרסומת

2007 – 3:10 to Yuma

מומלץ 2007 – 3:10 to Yuma ליומה 3:10James Mangold

 

 

3:10 ליומה הוא רימייק לסרט באותו השם מ-1957 אשר בעצמו עיבוד לסיפור קצר מאת אלמור לאונרד מ-1950. זהו מערבון. אנשים אוהבים מערבונים, אני חושב לא מכיוון שהם דרמות מרגשות. האלימות שבהם לא הייתה לשם אלימות, ועד להופעה של המערבון ספגטי, האלימות לא הייתה גרפית יתר על המידה.  מערבונים הם גם לא סרטים הדורשים אינטליגנציה גבוהה להעריך אותם. אני חושב שאוהבים מערבונים מכיוון שיש בהם מפגש פנים מול פנים של טוב ורע, בלי יותר מדי חוכמות. אני חושב שאוהבים את המערבונים מכיוון שיש שם את הערכים המוסריים שלנו בסביבה אנארכית ללא חוק וסדר – המערב הפרוע, ואנחנו הצופים, תוך כדי אותו המפגש של הטוב ברע מייחלים בכל כוחנו שהערכים שלנו (למעשה העולם שלנו) יעמוד איתן מול התוהו ובוהו. בזמנו המערבונים היו נפוצים יותר, אך כיום זהו ג'אנר שהתמעט בסרטים – הייתכן שבגלל שהקהל כבר מעוניין פחות בערכים שלנו, או במפגש בין הטוב לרע? הייתכן שזה הפסיק לעניין אותנו, הצופים, וכל מה שמעניין אותנו זה כמות הקטשופ שישקיעו בסרט וככל שגדל שטח פנים של עור חשוף כך נתבדר יותר? השאלה מעניינת כי אי אפשר לענות עליה בתשובה סטנדרטית של לחם ושעשועים להמונים, ושאלות מורכבות הן עבור קבוצות עלית. הרי רק לפני שישים שנה אותם ההמונים אהבו את המערבונים. תעלומה.

הרימייק הזה שם את המערבונים עם כל המפגש של הטוב והרע ועם דילמות ערכיות שוב על השולחן בחבטה אדירה – אולי כי מדובר במשחק מעולה של ראסל קרואו וכריסטיאן בייל (וגם מוכרחים להודות שהמשחק במערבונים הקלאסיים לא היה הצד החזק של אותם הסרטים), ואולי בגלל שהסרט עשוי כל כך טוב – אפשר להתחיל לשקול מרכיבים כמובן, אך ללא ספק, התוצאה הסופית שאנו רואים ראויה לכל שבח. ויש גם תוספת מבורכת .לא, לא כדוגמת סרטם של האחים כהן, הנהדר כשלעצמו, אומץ אמיתי, שבו התוספות היו סגנון קודר כמו-ראליסטי וגיבורה ילדה. כאן בסרט התוספת היא שזהו סרט אינטליגנטי – זהו לא מערבון מטופש, אלא מערבון המתפתח לכדי דיאלוגים משובחים.

 אז איזה מהערכים עומד כאן במבחן של התוהו ובוהו? גיבור מלחמה, נכה קרבות (בייל) מנסה לנהל חווה ולפרנס את משפחתו, בחוסר הצלחה משווע. בחיים האזרחיים הוא לא גיבור, הוא אחד שלא הולך לו, וכך הוא מצטייר בעיני הסביבה, וגרוע יותר, משפחתו. רצה הגורל (התסריט, נכון יותר) והיה צריך ללוות פושע מועד, שודד עם מוניטין ורוצח לעת מצוא (קרואו) שנתפס, אל רכבת שיוצאת בשלוש ועשרה ליומה, ששם יועמד לדין, וחקלאי שלנו הוא אחד מהאנשים שינסו ללוות אתו (באזיקים כמובן) אל הצדק, כשחבורתו של הפושע יוצאת נגדם וכמו כן כל האי סדר של המערב הפרוע מצטרף גם כן. ובכן – למה החקלאי שלנו פתאום מוצא את עצמו בעמדה זו? התשובה באה לנו לקראת הסוף – הכבוד, הכבוד האנושי שהוא איבד בהיותו כישלון צורב. מה שמפתיע שערך זה לא היה זר לפושע שלנו – וכך יש לנו סרט אקשן גברי מסחרר במחוזות של המערב הפרוע. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZeroJ1BK6GQ

2011 – The Flowers of War

שווה 2011 – Jin líng shí san chai  The Flowers of War  פרחי מלחמהYimou Zhang

כיאה לסרטים של ג'אנג יי-מו, גם סרט זה הוא מרהיב וויזואלית וסוחף נרטיבית. כל סרט של ג'אנג  ראוי לצפייה – יש לו חותם ייחודי שמעלה את רף הציפייה מעלה מעלה. הפעם הוא בוחר להתעכב על היסטוריה סינית של מה שידוע כטבח ננג'ינג או האונס של ננג'ינג. ננג'ינג (אז שמה היה ננקינג) הייתה בירת סין אשר נכבשה ע"י היפנים במלחמת סין יפן השנייה ובה צבא אימפריאלי יפני ביצע פשעי מלחמה, טבח אוכלוסייה המוני ואונס נשים המוני ב-1938. המספרים נעים בין 40,000 לבין 300,000 אזרחים סינים שנטבחו וכ-20,000 נשים שנאנסו. הסרט בא בעקבות נובלה של סופרת סינית גלינג יאנג בשם 13 הפרחים של ננג'ינג. ג'אנג יביים סרט נוסף (ונהדר) בעקבות ספרה של יאנג ב-2014 – לשוב הביתה. 13 הפרחים של ננג'ינג מבוססים, על פי וויקיפדיה, בצורה חופשית על יומניה של מיני ווטרין – מסיונרית אמריקאית בסין, אשר הצילה אלפי חיים סיניים שמצאו את מקלטם במיסיון שלה. אמנם קשה לי להאמין שאירועים בתוך הסרט קרו אצל מיני ווטרין, אך אין ספק שהיא הייתה עדה להתרחשויות קשות ועשתה הכל למען עזרת הנזקקים. לאחר שחזרה לארה"ב היא התאבדה לאחר זמן מה – כנראה לא קל היה להמשיך ולחיות עם המטען הכבד שסחבה מננג'ינג. סין העניקה לה לאחר מותה אות הג'ייד הכחול על חלקה בהצלת האנשים של ננג'ינג. ובאשר לסרט – הוא מספר את הסיפור של ננג'ינג דרך סיפורם האישי של מספר תלמידות ומספר זונות אשר מצאו את מקלטם במיסיון קטן. סיפור נוגע ללב המסופר ביד אומן וויזואלי.

2010 – The Fighter

שווה 2010 – The Fighter  פייטרDavid O. Russell

זהו סיפור אמתי על מתאגרף בשם מיקי וורד ומתאר את הקריירה המוקדמת שלו. מיקי אומן ע"י אחיו למחצה, מתאגרף בזכות עצמו, ונוהל ע"י אימו. המעגל המשפחתי בסרט מסתובב מתפרק ומתלכד שוב. קריסטיאן בייל בתור אחיו של מיקי ומרק וולברג בתור מיקי נותנים הופעה משכנעת. מה שמעניין הוא שמרק וולברג הוא גם חבר של מיקי וורד, והחליט לוותר על כפילים בקרבות, והתכונן 4 שנים עם אימוני כושר ואיגרוף  לסרט זה.

 

2006 – The Prestige

מומלץ 2006 – The Prestige  יוקרהChristopher Nolan

Star 9

the-prestige-1

אנגליה הוויקטוריאנית. לונדון. תקופה בה מיסתורין שלט, מאגיה שחורה הייתה שם המשחק, תקופת זוהר למעלים באוב, תקופה של אדגר אלן פה והודיני, רחובות לונדון מלאים ערפל וריסוס בלתי פוסק מהשמיים שבריטים נוהגים לקרוא בשם חיבה גשם, ג'ק המרטש, תקופה שהעל טבעי היה מטבע עובר לסוחר, תקופה בה מופעים של קוסמים גדולים אכן נתפסו ככאולו – עושים קסם, קסם אמיתי. ובתקופה הזו יש שני קוסמים, שהיו

the-prestige-2 פעם חברים, ועכשיו אחוזי דיבוק להראות שכל אחד הוא טוב יותר מהשני, עד כדי כך התמסרו למאבק שאין דבר שיעמוד בדרכם, אפילו החיים עצמם. זהו סרט על מאבק זה, על אובססיה חולנית של תחרות עד הסוף, תחרות בה הכישורים של הקוסמים כקוסמים הם אלו שיוצקים מיים חמקמקים לסיפור שלנו וטווים תוכן משנה צורה ויוצרים קסם בתוך קסם, תרמית בתוך תרמית – ואתה מופתע כל פעם מחדש לגבי תוצאות של מה שמוקרן לפניך . כריסטופר נולן יצר סרט קסום ונפלא מלא אווירה ופועם באובססיה מחשמלת. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=o4gHCmTQDVI

2004 – The Machinist

מומלץ 2004 – The Machinist  המכונאיBrad Anderson

Star 8

 

 

the-machinist

המכונאי מספר על בחור – קריסטיאן בייל, אשר עשה דייטת הרזיה קיצונית – העובד בתור מכונאי. הוא סובל מבעיית חוסר שינה מתמשכת, נראה מוזנח ומוזר, חבריו לעבודה מתחמקים מנוכחותו. יש לו מערכת יחסים עם זונה שאוהבת אותו, ולפעמים הוא הולך למסעדה הפתוחה 24 שעות בשדה תעופה ע"מ לפגוש מלצרית. הדברים מתחילים להידרדר כאשר בעבודה ישנה תאונה בה אחד העובדים מאבד יד והמכונאי שלנו מואשם ברשלנות. הוא גם מפוטר מעבודתו. מאז הוא מנסה להבין מה קורה ולמה כל זה קורה לו – הרי זה לא הוא היה אשם בתקרית בעבודה, אלא עובד בשם איוון הסיח את דעתו. אך אין עובד בשם איוון, כך אומרים לו. וכך המכונאי מוצא את עצמו במעגל של קפקא כאשר הוא מנסה להוכיח את חפותו ולצאת מהפלונטר שאליו נכלא. הדברים מסתבכים ככל שעובר הזמן והמכונאי מתחיל, בנוסף לחשדות נגד כולם שעשו יד אחת וקנוניה נגדו, גם לחשוד בשפיותו הוא. לאט לאט הוא פורם את החוט המוביל אותו אל הגאולה אישית מחוץ למעגל מכושף של אי שפיות, אל האמת הלא טובה, המכאיבה וחד משמעית –אך היא עדיפה בעיניו ממצב פסיכותי בו הוא נקלע – עדיף כלא חיצוני מכלא נפשי – ולראשונה המכונאי שלנו נושם לרווחה.

קריסטיאן בייל בתפקיד מצויין של מאבק האדם בשפיותו, מאבק בו האדם אחוז בעמוק להיות אדם ולא לטבוע כקורבן, בכל מחיר, אדם הנלחם באי שפיות כמו אריה. הרמזים לדוסטוייבסקי פזורים לאורך הסרט (המכונאי קורא את האידיוט של דוסטוייבסקי, התסריטאי סקוט קוזאר שכתב את התסריט הודה שהושפע מהכפיל של דוסטוייבסקי, אחת הדמויות קוראת החטא ועונשו באחת הסצנות, בסוף הסרט המכונאי לובש חולצה עם הכיתוב "האחים צדק" – פראפרזה על האחים קרמזוב). דוסטוייבסקי היה סופר ששם דגש על פיתוח פסיכולוגי עמוק של הדמויות שלו. אני מניח שתסריטאי רצה ליצור קווי דימיון בפיתוח פסיכולוגי של מאבק המכונאי – והוא אכן הצליח בזה – בעיקר בזכות המשחק של קריסטיאן בייל ובעיבוד דחוס וקודר הצבעים של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=H0fuHY4U1UA

2009 – Public Enemies

שווה 2009 – Public Enemies אויבי הציבורMichael Mann

Star 7

שמו היה ג'ון דילינג'ר. מקצוע – שודד בנקים. סטטוס: מבוקש. עוד סטטוס: רובין הוד, אהוד על הציבור. אך תקופת הרובין הודים באמריקה התקרבה לקיצה, והחלה תקופת המאפיות. אפ.בי.איי. רק נולד להילחם בתופעה. זהו סרט טוב מאוד, אותנטי, על תקופה הגנגסטרים. משחק משכנע של ג'וני דפ, קריסטיאן בייל ומריאן קוטילאר