הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: רידלי סקוט

2005 – Kingdom of Heaven

מומלץ 2005 – Kingdom of Heaven ממלכת גן עדןRidley Scott

 

 

לפנינו דרמה היסטורית מרהיבה על שלהי מלכות צלבנית ירושלמית הראשונה, כשסלח א-דין החריב אותה (ואחרי זה יבוא מסע הצלב השלישי עם ריצ'ארד לב הארי ותכונן מלכות צלבנית ירושלמית השנייה). הסרט אמנם לא מתאר את המאורעות ההיסטוריות בדיוק רב – אך מנסה לשרטט את רוח התקופה במשקפיים מודרניים. ויש לשים לב שהמשקפיים המודרניים בהוליווד צבועים באידאולוגיה שמאלנית. יש הרבה אי-דיוקים או המצאות היסטוריות בסרט – כמו למשל שהגיבור הראשי – בליאן מאיבלין היה נפח במקור – אך דברים אלו עוזרים לפתח את הסיפור וכלולים בחופש של היוצר לצייר את הדרמה. לא, אני מדבר על דברים אחרים שמאוד בלטו לי. הסרט מתאר את המוסלמים כמתורבתים והצלבנים כפשוטי העם, בורי ארצות ואכזריים. כמו כן יש בסרט לזמן קצר ברית מוסלמית-נוצרית-יהודית.  מציאות החיים בירושלים דאז צוירה כשנאת הנוצרים את המוסלמים. דברים כאלו. הסרט עורר וויכוחים בין היסטוריונים ולא מעט התנפלו על הסרט על כך שהוא מעוות את ההיסטוריה – אך ההשגות האלו התמקדו במישור העובדתי (מוסלמים לא היו שוחרי שלום והצלבנים לא היו אכזריים יותר מהם, מלך גי דה'לוסיאן שצוייר בסרט כרב-נבל היסטורי לא היה יותר או פחות אכזר ממלכים אחרים, הברית של מוסלמים נוצרים ויהודים לא הייתה קיימת) וגם בבסיס אידאולוגי – הייתה אפילו דעה בין היסטוריונים שהשנאה של הנוצרים את המוסלמים שהוראתה בסרט מזינה את הנרטיב המוסלמי בימינו ומסוכנת, וסתם תוצר של פוביה האמריקאית סביב 9/11 . (ז"א הביקורת הייתה בין חברים באותו המחנה).

זה אכן נושא מרתק לדיון – עד כמה יש חופש לאמן לצבוע את העובדות בצבעים שהוא רוצה. אז לא אפתח אותו כאן – רק אציין שהצבעים בסרט הם אידיאולוגיים בסגנון הפוליטיקלי קורקט. הסרט הוא תמונה מרתקת עשויה היטב, עם סיפור מצוין, עם סוללה של שחקנים טובים (אווה גרין, ג'רומי איירונס, ליאם ניסן ואחרים) ועשוי ביד אומן (רידלי סקוט) על רקע היסטורי המשוחזר בכישרון בולט וסצנות קרב מרהיבות.  אני אוהב סרטים כאלו (אני גם אוהב ספרים כאלו).  אפשר לקחת את התמהיל הזה לכל מיני כיוונים (דן בראון עושה את זה ע"י כך שהוא מקים חידת מתח המבוססת על רקע היסטורי וממקם אותה בימינו – שזה כיוון שונה לגמרי העשוי מאותם החומרים –כמו קוד דה וויצ'י, שדים ומלאכים) אך הכיוון של הסרט – לספר את הסיפור מתוך התקופה ההיסטורית – מדבר אליי. לרידלי סקוט כבר היה ניסיון בסוג זה של סרטים – ראה גלדיאטור הנהדר – והוא משתמש בניסיון שצבר גם בסרט זה, שמדבר גם על מקומות הקרובים לליבי ותיבת הדואר שלי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=moNH4N44D28

מודעות פרסומת

2010 – Robin Hood

שווה 2010 – Robin Hood רובין הוד – Ridley Scott

Star 7

אינטרפרטציה על אגדות של רובין הוד. ז"א – מי שמחפש את רובין הוד כאן, אזי הוא לא ימצא באינטרפרטציה זאת. יש כאן מספר דמויות ושמות מהאגדות, גם התקופה נראת מתאימה, אך רובין הוד הוא לא שודד עשירים ונותן לעניים. למעשה, גם היותו פושע נמלט נהיה כאן רק בסוף הסרט. אפשר להגיד שזה מראה איך האגדות קמות. אך זה קצת תלוש. האגדות החלו בסוף המאה הארבע עשרה, אח"כ צצו באמצע מאה ה-15 והתפתחו הלאה. האגדות, אגב, על תקופה של המאה ה-12 בכלל. בכל ג'אנר ובכל מאה האגדות התפתחו לכל מיני כיוונים (בהתחלה רובין הוד לא היה טוב לב ששדד מהעשירים ונתן לעניים) ונוספו לו כל מיני דמויות מלוות. אזי לכל היותר, מה אפשר היה להגיד על סירטו של רידלי סקוט, זה לא איך האגדות נולדות, אלא איך הן מתפתחות. וגם זה בערבון מאוד מוגבל. בואו נודה – הסרט לקח דמוויות מהאגדה וליקט אותן בסרט על התקופה ההיא. כך שמי שלא נעלב מריפיון הדמיון לאגדת רובין הוד (וזה כנראה אכן אגדה, אין סימוכין כלשהם שהוא אכן היה, והיה כזה) – יהנה מסרט אפוס היסטורי מרהיב עם ראסל קרואו, קייט בלנשט ואחרים, הנותנים לנו הצגה שווה.

2008 – Body of Lies

שווה 2008 – Body of Lies גוף השקריםRidley Scott

Star 7

 

לאונרדו דה קפריו וראסל קרואו במותחן ריגול משכנע. הסרט מפגיש את המערב (ארה"ב) מול המזרח (הערבים), את הטרוריסטים מול ארגוני ריגול. הקוטביות הזו לבד כבר שווה צפייה. ומה עוד – גם הסיפור עצמו מגרה, מעורר עניין ואמין, והמשחק הטוב.  התחושה שמלווה את הסרט היא שלמערב אין מספיק אנשי שטח טובים והטרוריסטים עובדים מתחת לראדר של הטכנולוגיה

1979 – Alien

מומלץ1979 – Alien הנוסע השמיני  Ridley Scott

alien1 1 סדרות טלוויזיה זהו סוג של יצירה מתמשכת אשר די מצליחה אצל הצופים. סוד ההצלחה הוא בדמויות, בסגנון, ביצירת מסגרת שבה אתה שוהה לזמן קצוב, וחוזר אליה שוב – כך שזה יוצר נאמנות כמעט תרבותית. אין הרבה סדרות שלא מצליחות – מה שמצביע על מתכון מנצח. אך בכל זאת ישנן סדרות איכותיות וישנן… איכותיות פחות. סדרות היו גם בספרים כמובן, וגם ישנן בסרטים. הנוסע השמיני זאת למעשה סדרה שכזו. ישנן מספר סרטים-סדרות כאלו שאני מחבב – שליחות קטלנית, הטורף, מלחמת הכוכבים, מטריקס וכו’. וכן – גם הסדרה של הנוסע השמיני נמנית עם סדרות שאני אוהב ולא אפספס סרט – אפילו אם הוא לא נזר הבריאה. הסדרה הזו  התחילה בסרט גאוני הנוסע השמיני, המשיכה באקשן מסחרר בשובו של הנוסע השמיני, אח"כ באה הנפילה עם הנוסע השמיני 3 שבכל זאת סיפקה עיצוב וויזואלי הדוק ולוחץ, ונכון לעכשיו, האחרון שבסדרה הוא הנוסע השמיני 4: התחייה. מה שמעניין עוד יותר עם הנוסע השמיני, הוא שנוצרה סדרת משנה המכליאה בין הסדרה של הנוסע השמיני והטורף – וכך יש גם שני סרטים שם – הנוסע השמיני נגד הטורף, והנוסע השמיני נגד הטורף 2. שגם אותם אני לא פספסתי. וישנו גם סרט מקדים לתקופה של הנוסע השמיני שנעשה לא מזמן – פרומתאוס.

להלן תקציר העלילה – מי שלא ראה, מוזמן לעבור לפסקה הבאה. ב-הנוסע השמיני, ספינת החלל "נוסטרומו" נוחתת על כוכב לכת נידח ומוצאת שם סימני חיים. הסימנים האלו מתגלים כמכונת הרג בלתי נלאית אשר לא ניתן להכניעה. דרך פעולתה היא לתקוף יצור, להפוך אותו לפונדקאי בעודו חי, ואז לפרוץ מתוכו.. בספינת החלל היו 7 אנשי צוות – ומכאן מובן גם שם הסרט בעברית – המפלצת היא הנוסע השמיני. היא מצליחה לחסל את הצוות אחד אחד, למעט קצינה זוטרה של הספינה – אלן ריפלי, אשר מצליחה לחסל את המפלצת למרות ניסיונות האנדרואיד שעל הספינה להגן על המפלצת ולהביאה לארץ אל התאגיד שאליו משתייכת הספינה. ב-שובו של הנוסע השמיני, לאחר שריפלי חוזרת לארץ (המסע בחלל מלווה בשינה והקפאה של הצוות למשך שנים ארוכות שדרושות ע"מ לגמוע מרחקים עצומים של היקום), מתברר שכוכב לכת שממנו חזרה הפך להיות למושבה קטנה. לאחר דיווחה, הוחלט להטיס לשם צוות מבצעי ביחד עם ריפלי בתור מומחית למפלצות. המושבה עצמה כבר חוסלה ע"י המפלצות, למעט שורדת אחת – ילדה קטנה, וגם הכוח המבצעי מחוסל בניסיונו לברוח מהמפלצות, רק ריפלי והילדה הקטנה, אחד מהכוח המבצעי ואנדרואיד מצליחים לנוס ברכב חלל. ב-הנוסע השמיני 3, ספינת המילוט של ריפלי מתרסקת על כוכב לכת נידח שמשמש כמושבה של אסירים – למעשה זהו בית סובר. רק ריפלי שורדת – אך מגלה שהיא פונדקאית ל-הנוסע השמיני. וחוץ מזה יש עוד מפלצות שהתגנבו לספינת המילוט. ועכשיו הן צדות את האסירים על כוכב הלכת. ריפלי מחליטה לשים קץ לחייה ע"מ לעצור את המפלצות. ב-הנוסע השמיני: התחייה ריפלי – שמתה בסרט הקודם – שובטה מחדש וכמו כן גם כמה מפלצות ע"מ לחקור אותן. ספינת פירטים צדה אנשים עבור המחקר ע"מ שישמשו פונדקאים. אך גם כאן הכל משתבש – כי המפלצות הן חכמות – וריפלי שוב מוצאת את עצמה במנוסה ביחד עם שודדי החלל מתחנת מחקר בה משתוללים המפלצות.

הסדרה העלתה לגדולה את סיגורני וויבר ששיחקה את אלן ריפלי, קצינה בדרגת סגן בספינת החלל "נוסטרומו", אשר בכל הסדרה נמצאת במאבק המתמיד עם הנוסע השמיני – חייזר אימתני ששום דבר לא עומד בפניו. אמנם סיגורני וויבר שיחקה בסרטים נוספים לאחר מכן, אפילו לא רעים בכלל (למשל סופת קרח של אנג לי), אך היא תהיה תמיד מזוהה וזכורה כאלן ריפלי מהנוסע השמיני. גם התפקיד הגדול שלה לאחרונה ב-אווטאר (וכנראה גם בהמשך המתממש ובא – אווטאר 2) אפשר לראות כשרשרת הנמתחת מהנוסע השמיני – גם מדע בדיוני, גם חייזרים וגם הבמאי ג'יימס קמרון – שגם כמה לא מפתיע ביים את סיגורני וויבר ב-שובו של הנוסע השמיני.  קמרון גם ביים את שליחות קטלנית ו-שליחות קטלנית 2 יום הדין – וכך גם ההשוואה הבלתי נמנעת אך המפתיעה לארנולד שוורצנגר. שתי הסדרות מצליחות מאוד. ב-שליחות קטלנית שוורצנגר הוא המאצ'ו האולטימטיבי המועלה לדרגה של מכונה – הוא למעשה רובוט קטלני. ב-הנוסע השמיני סיגורני וויבר היא אישה נחושה שלא בוחלת בפוזות של שוורצנגר וקוטלת את מפלצות המתועבות השורצות לאורך הסצנות של הנוסע השמיני. שוורצנגר גם שיחק את הגיבור הראשי ב-הטורף הראשון. כאמור, ישנה גם תת סדרה של הטורף נגד הנוסע השמיני (בלי סיגורני וויבר ובלי ארנולד שוורצנגר). כמה ש-הכל קשור הכל ב-הכל. אך כאן הדמיון מסתיים. אמנם שניהם שיחקו גיבורים קשוחים, ושניהם עשו וחיברו בקסמם את הסדרות שלהם, שתי הסדרות זכו לפופולריות ואף לביקורות אוהדות – אך סיגורני וויבר קיבלה עבור תפקידיה בסדרה 30 אלף דולר מצחיקים עבור הראשון,קפצה ל-1 מיליון $ המכובד בשני, פותתה ב- 5 מיליון $ עבור השתתפותה בשלישי ולוהקה במשכורת אסטרונומית של 11 מיליון $ ברביעי – סה"כ סכום מאוד רציני של יותר מ-17 מיליון $! אך לעומת זאת ארנולד שוורצנגר עבור תפקידיו בשליחות קטלנית (הוא שיחק רק בשלושה מתוך הארבע סרטים) קיבל 75 אלף $ סבירים עבור הראשון, כבר 15 מיליון $ עבור השני והכפיל ל-30 מיליון דולר עבור השלישי. ז"א יותר מ-45 מיליון $. בערך פי שלוש מסיגורני וויבר. כן – האפליה נגד הנשים בשכר היא לא רק נחלתנו – גם הוליווד היא שוביניסטית. עם זאת – סיגורני וויבר היא בלי ספק הסטלון והשוורצנגר של המין הנשי בסרטי המדע בדיוני.

הסדרה עברה ידיים בין במאים ידועי שם כיום – מ-רידלי סקוט בראשון (הוא גם חזר וביים את פרומתאוס) אל ג'יימס קמרון בשני, דייוויד פינצ'ר (שמאוחר יותר יביים סרטים נחשבים כמו שבעה חטאים, מועדון הקרב, נערה עם קעקוע דרקון ואחרים) בשלישי וז'אן-פייר ז'אנה (עיר הילדים האבודים, אמילי) ברביעי – כך שלא פלא שהאווירה והדמויות והמכלול הכולל של הסדרה היא על הצד האיכותי הגבוה ביותר.

הקרדיט על המפלצת וגם על האווירה העיצובית של הסרט הראשון מגיע לאמן שווייצרי בשם הנס רודולף גייגר, אשר ציורו "נקרונום IV " היווה השראה לדמותו של הנוסע השמיני – דמות גרוטסקית של מפלצת המאגדת פחדים רבים שלא ארחיב בהם בשם הצנזורה (הפנימית), יצור טורף וקטלני ומפחיד ביותר.

alien1 2

הנוסע השמיני הוא בראש ובראשונה סרט אימה מדע בדיוני. אני זוכר שכשראיתי אותו בפעם הראשונה בבית קולנוע בחיפה – האולם היה מלא מפה לפה (אז האולמות עוד היו גדולים) ואז, ברגע מפחיד אחד, לערך במחצית הסרט, כשהמפלצת מגלה את עצמו, האולם לפתע צעק כולו כאיש אחד מרוב פחד, כשהאנשים התכופפו ונרתעו מהמסך. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה. אך גדולתו לא הייתה דרגת הפחד שהוא הקרין. לא. גדולתו הייתה אמינותו. ז'אנר המדע בדיוני היה נחלת סרטי סוג ב' (למעט מספר קטן של סרטי איכות), עם אפקטים יחסית זולים – עד להופעת כוכב שביט בשם מלחמת הכוכבים אשר שם את מדע בדיוני על המפה וסלל דרך לכל הסרטים הטובים בתחום – אז כבר החלו להתייחס ברצינות אליהם. והנוסע השמיני קבע סטנדרטים של אמינות שלא ראיתי עד אז, והאמת שגם קשה לראות אותם גם כיום. קודם כל הדמויות – הדמויות היו רגילות לגמרי, אנשים די מבוגרים (סיגורני וויבר הייתה הצעירה ביניהם בגיל 29 – האחרים היו בשנות שלושים מאוחרות ושנות הארבעים) יחסית למקובל בסרטים מסוג זה, לא הרפתקנים ולא בוקרי חלל – אלא עובדים פשוטים המחזירים את ספינת החלל המלאה במטען של כרייה אל הארץ – לא לוחמים, לא מכשפים ולא גיבורי על. שנית, הסרט במחציתו הראשונה היה סביב פרוצדורות קטנות של היום-יום של האנשים, אשר הוצגו בדקדקנות ואותנטיות אשר הכניסה אותי לשגרה – לשגרה על ספינת החלל! שלישית – הספינה – ספינת חלל יש לומר, עוצבה כאילו שהיא ספינת חלל ישנה, משופשפת, כמעט לואו-טק, ולא היי-טק שהיינו מצפים לראות בתור עיצוב לספינת חלל. למעשה ההרגשה היא של מוסך ולא של בית מרקחת – והרי כולנו מכירים מקרוב את המוסך, את הגריז, את הלכלוך, את כל העבודה של המכונאים, את הזעה, את העבודה המאומצת. ורביעית – האווירה העניינית, הדחוסה, התכליטית, האפלה מעט ודיכאונית במקצת – זאת אווירה של מציאות לחוצה של חיינו, לא אסקפיזם של סרטים או ספרים או של טלוויזיה. וכך, אחרי שרידלי סקוט הפשיט מאיתנו את האשליה שבאנו לראות סרט רגיל וליהנות, והלביש אותנו בבגדי עבודה ושכנע אותנו שאנחנו לא חוזים בקאובויים בחלל נוסח מלחמת הכוכבים, אלא חוזים במציאות של אנשים קשי יום אשר רק במקרה נמצאים על ספינת החלל – אחרי זה במחצית הסרט הוא מוריד עלינו פטיש חמש הקילו ולא מפסיק להלום בו – הסרט שינה כיוון והפך לשדה קרב של חתול ועכבר – אך אמין לגמרי. ובחזרה לאולם הקולנוע בחיפה – הסצנה שמתחילה את האימה היא הסצנה של הנוסע השמיני הפורץ מתוך אחד מחברי צוות הספינה. השחקנים כמובן ידעו מה הולך להיות. אך הם לא תיארו איך זה הולך להיות. ליתר דיוק – הם לא תיארו לעצמם את הדם שמתלווה לפריצת הנוסע השמיני (זה לא היה מקובל עד אז – הסצנות אמורות להיות נקיות, לא?) – וכך חלקם נכנסו ממש להיסטריה בסצנה המצולמת כשהדם וחלקי גוף עפו עליהם – הסצנה הזאת צולמה פעם אחת בלבד, וההיסטריה היא היסטריה אמתית, לא משחק. אמינות. והאימה ומתח עובדים אודות לעיצוב הפנטסטי של הנוסע השמיני עצמו, ולעובדה שלא רואים את הדמות אף פעם בשלמותה – רק חלקים ממנו פה ושם – כך שהדמיון שלנו עובד שעות נוספות בפיקודו של הפחד. אני רואה בסרט הזה כ-הסרט המדע בדיוני הרציני הראשון אשר זכה לקרדיט שכזה (כמובן שהיו רציניים אחרים לפניו –למשל סולאריס ו-סטאלקר של טרקובסקי, פרנהייט 451 של טריפו – אך אלו היו באמת רציניים, ועקב כך לא נחשבו ממש למדע בדיוני אצל המבקרים. הנוסע השמיני בהתחלה לא הרשים את המבקרים במיוחד ששפכו עליו מים צוננים לרוב. אך ההצלחה ההיסטרית של אצל הקהל גרמה למבקרים להרהר שנית, והביקטורות השתפרו. וכך הנוסע השמיני הביא את המושג "רצינות" ו"אמינות" אל הקהל והדביק את זה לז'אנר שלם שנחשב עד כה נחות בעיני המבקרים – מדע בדיוני. עוד ראיה ליושרה של מבקרי הקולנוע – או, בלשון אחרת, ראיה תומכת לניצחונה של הגמישות המחשבתית על השכל הישר. אפשר להגיד ששלושה סרטים עשו מהפכה תודעתית למדע בדיוני – מלחמת הכוכבים שם אותו על המפה, הנוסע השמיני שכנע אותנו ברצינות ובאמינות, ובלייד ראנר (גם הוא של רידלי סקוט)נתן את החזון והפילוסופיה החזותית כאשר הביא את הפילם נואר אל המדע בדיוני – וכך הז'אנר כיום הוא ז'אנר לגיטימי ושווה בין שווים.