הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1929

1929 – Diary of a Lost Girl

שווה1929 – Tagebuch einer Verlorenen Diary of a Lost Girl – Georg Wilhelm Pabst

 

זהו סרט מאוד נחשב ע"י מבקרי הקולנוע. אז מי שמעוניין לראות סרטים "נחשבים" – זהו סרט חובה. סרט אילם שנעשה בגרמניה עם כוכבת סרטים אמריקאית. רגע לפני שהצנזורה לפתה את הוליווד בחיבוק פוריטני, יש לנו סרט שלא מתייפייף, אלא זורק את כל איוולות החיים על הפרצוף – יש לנו גברים שמנצלים נשים, יש לנו בתי ספר לתיקון בנות שנפלו המנוהלים ע"י סדיסטיות לסביות, יש לנו הדרדרות לזנות, התאבדות, וגם ניסיון לתיקון האוולות (הרי מדובר בבחורה טובה שנפלה) – מה לא. עפ"י ספרה של מרגרט בוהם באותו השם מ-1905.

מודעות פרסומת

1929 – Man with a movie camera


מומלץ
1929 – Dziga Vertov – Chelovek s kino-apparatom Man with a Movie Camera

סרט אילם. סרט תעודה המראה 24 שעות בחיי עיר. סובייטית. המראה את כל הקשת האפשרית, החל מסצנות הלידה ועד למוות. סרט ללא שחקנים. ללא עלילה. כל התיאור הזה לא מושך לראות את הסרט, נכון? האמת היא שגם לאחר שראיתי, לא יכול לזכור

man with a movie camera

 יותר מדי, לא בטוח שאני אוהב אותו ובכלל לא רוצה לחשוב אם אראה אותו עוד פעם. עם כל זה – זהו אחד הסרטים הסוחפים שראיתי, הוא לא נתן למבט לזוז מהמסך כמו מגנט בלתי נראה, הוא היה מלהיב, מהמם כל כך טרי שאתה נגסת בו עוד ועוד ולא יכולת להפסיק. יש כאן טכניקות צילום מדהימות, יש כאן קצב התקדמות בסצנות שלא ראיתי מימי, יש כאן עומס וויזואלי שניתן להשוות עם דיסטורשן של גיטרות היוצרות סביבת רעש פועם מאנרגיה. זה מה שהסרט הזה – חתיכת אנרגיה ערומה. כל מה שאני זוכר מהסרט הוא שעברתי חוויה שכנראה לא תחזור. הדבר הקרוב ביותר שאפשר להשוות אליו הוא דהרה ראשונה ברכבת הרים – אתה לא יודע מה קרה, אתה לא ראית איפה אתה, אתה רוצה לברוח מהמקום – ואתה מרגיש את האדרנלין עוד פועם. אוונגרד במיטבו.

דז'יגה ורטוב הוא דויד קאופמן, הוא גם דניס קאופמן, הוא היה דמות מיוחדת פורצת דרך ומהפכנית בקולנוע – אך כמו עם כל דבר ברוסיה הסובייטית, גם הוא הודחק ואף כנראה הושתק מהבמה המרכזית של הקומוניזם הסטאליניסטי. 2 האחים שלו גם הם בתחום הקולנוע – אחיו מיכאיל קאפמן, שהיה צלם של האיש עם מסרטת הקולנוע – ונשבע שלא יעבוד יותר עם אחיו דז'יגה בעקבות הצילומים על הסרט שנמשכו שלוש שנים, ואחיו הצעיר בוריס קאופמן, שהיגר לצרפת, אח"כ לקנדה ובסוף לארה"ב  והיה צלם בכמה סרטים גדולים ואף קיבל אוסקרים – חופי הכרך, 12 המושבעים, זהר בדשא.