הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 193x

1939 – The Old Maid

שווה 1939 – The Old Maid – Edmund Goulding

זו דרמה, אפשר להגיד סוחטת דמעות, על פי מחזה מ-1935 באותו השם, שהוא עפ"י סיפרה של אדית ווארטון מ-1924. כיום לא ניתן יהיה לעשות סרט כזה וזה מכיוון שהדרמות והדילמות המשפחתיות הפוריטניות המוצגות בו לא יכלו להתרחש – זה לא ראלי בימינו עם הערכים שהתקדמו מאז. אז עם תיקון זה שיש לקחת בחשבון, מדובר בדרמה על ילדה לא חוקית שלא יודעת שאמה הביולוגית היא דודה שהיא לא מי יודע מה אוהבת. רגשות האם כאן קרועות לרווחה, במיוחד כשבטי דיוויס משחקת כאן וכל משחק של בטי דיוויס ראוי לשבח – היא פשוט שחקנית ענקית ששיחקה בכל כך הרבה סרטים – וזה אחד מהם.

1939 – Only Angels have Wings

שווה 1939 – Only Angels have Wings רק למלאכים יש כנפיים Howard Hawks

 

חברת תובלה אווירית פועלת בדרום אמריקה ומעבירה סחורות ברמה משתנה של סיכון מעל להרי האנדים. החברה היא לא עשירה במיוחד ותלויה בכספי כל משלוח ומשלוח – וכך הם טסים בכל מזג אוויר ונוחתים בלילות. מדובר בשנות השלושים כשטיסה בכל מזג אוויר ונחיתה בלילה היו מסוכנים מאוד (צריך להדגיש את זה כי זה לא מובן מאליו לדור של ימינו) – וכך אנחנו חווים חיי יום יום של גברים אמיצים העושים את עבודתם על הצד המקצועי הטוב ביותר בנסיבות הנ"ל. עוד סיבה לצפות בסרט הם השחקנים, חוץ מקרי גרנט משחקים פה בהחלפת משמרת ג'ין ארתור, כוכבת ענקית דאז, וריטה היוורט, שזה לה תפקיד רציני ראשון, והיא תחליף את ג'ין ארתור בשנות הארבעים בלהיות כוכבת.

1936 – Libeled Lady

שווה 1936 – Libeled Lady – Jack Conway

 

זו קומדיה רומנטית שנונה, ועוד עם ספנסר טרייסי. מכיוון שיש פינה בליבי לקומדיות רומנטיות שנונות – אז אני כמובן משוחד. גברת אחת מתכוונת לתבוע עיתון על הוצאת דיבה שהוא פרסם על סיבות שהיא עזבה את בעלה. עורך העיתון שולח אליה כתב אחד לנהל אתה מערכת יחסים רומנטית בכדי שאשתו של הכתב תתפוס אותם על חם, וכך הגברת לא תתבע את העיתון. הכתב, מה לעשות, לא נשוי, והעורך מורה לארוסתו להתחתן עם הכתב נישואים פיקטיביים בכדי שהכל יהיה אמין. אתם מתארים איזה תסבוכת שמחה ומבדרת קורת כאן, במיוחד כשהכתב והגברת באמת מתאהבים. ללקק את השפתיים.

1937 – Make way for tomorrow

מומלץ 1937 – Make way for tomorrow – Leo McCarey

Star 8

 

 

סיפורי טוקיו המופתי נעשה 16 שנה מאוחר יותר. סרט זה היווה השראה לאוזו לעשות את סיפורי טוקיו. זה מאוד מפתיע שסרט זה נעMake way for tomorrow 1שה בהוליווד ועוד ב-1937. זאת כנראה טעות, מוטציה. קשה לדמיין שהוליווד מוציאה תחת אולפניה יצירה כזו כיום. הוליווד לא תטעה כך – אין מקום לסרטים כאלו. מספרים שכאשר ליאו מק'רי קיבל אוסקר על הבימוי האמת המרה מ-1937, הוא אמר "תודה, אך נתתם לי את הפרס עבור הסרט הלא נכון". הסרט נעשה בעקבות מחזה באותו השם של נוח והלן לירי, שגם הוא בתורו המחזה לספר The years are so long מאת  ג'וזפין לורנס. מדובר בזוג בשנות השבעים לחייהם, שהגיע למצב ביש עד שביתם עוקל. הבעל מנסה למצוא עבודה, ובינתיים… בינתיים הילדים שלהם חילקו ביניהם מי לוקח את מי – כי לשניהם ביחד אין לאף אחד מהם מקום. וכך הזוג נאלץ להיפרד ולחיות כל אחד אצל הילד האחר שלהם עם הזמן, הם מתחילים לעלות על העצבים של הילדים המחפשים איך להיפטר מהם – את האבא מנסים לשווק לילד אחר שבקליפורניה, ואת האמא – לבית האבות. וכך, ביום שהאב אמור לנסוע לקליפורניה, הזוג נפגש ומבלה את היום והערב ביחד, כנראה שבפעם האחרונה בחייהם.

כאן, כמו בסיפורי טוקיו, זה לא שהילדים לא אוהבים את הוריהם. הם אנשים טובים, הגונים המנסים לחיות את חייהם. ובחברה מערבית שלנו פשוט אין מקום לזקנים, אין מקום להורים בבית של הילדים, המשפחה הצטמצמה לתא קטן יותר, וכאשר הילדים עוזבים את הבית, התא נהיה עוד יותר קטן, ואם קורה אסון… אזי אין מקום לזקנים. זקנים זה לא יפה, זה חולי, זה דאגות, זה כיעור, זה ביקורת מתמדת, זה קצת בושה, זה טרדה וטירחה, זה הפרעה אחת גדולה. הפרעה למה? הפרעה לחיינו המודרניים המערביים. יותר טוב לאחסן אותם בבתי אבות. ולמי שתוהה – הייתה, ובחלקים רבים של העולם עדיין קיימת אלטרנטיבה – פעם היו גרים ביחד כל המשפחה המורחבת, חמולה גדולה והילדים היו תופסים מקום של המבוגרים כשהיו הולכים לעולמם, והתא היה מתרחב וכך גם הבית – למעשה מעין חאן עם חצר באמצא, ובתים של המשפחה המקיפים אותה, והיו גרים ביחד, תומכים האחד בשני, חווים את החיים. כיום בערים המודרניים זה איננו. זה לא שהילדים לא מכבדים את ההורים. זה פשוט הסיטואציה והסביבה – ככה חיים. זה לא אומר שה"ככה" הזה צריך לטשטש את האמת – הילדים מנהלים שיחה ביניהם אם ללכת לתחנת הרכבת ללוות את האב, או לא. הבת אומרת שהם חייבים ללכת, אפילו שמאוחר, כי ההורים יחשבו שהם נוראיים. והבן אומר – ואנחנו לא?. סיטואציות עושות מאיתנו מפלצות, שאנחנו בבגדי הציוויליזציה שלנו ובלשון תרבותית מסווים ולובשים מסכות המקובלות על הנהלת תאטרון החיים שבו אנו השחקנים. וזה ש"כולם" כאלו, ושזה אם כן "נורמלי" – זה רק זריעת חול בעיניים שלנו. הרי מה ש"נורמלי" בגרמניה נאצית לא מצטייר "נורמלי" בעינינו – ויש עדיין אנשים התוהים איך האנשים נתנו לזה לקרות, ויש המסבירים שאנשים מתנהגים בסיטואציות מסויימות כפי שהם מתנהגים, וכולנו היינו עושים אותו הדבר – זה הטבע האנושי.  ובכן גם זה זריעת חול לעיניים. הרי כל רעיון הציוויליזציה ותרבות הוא בזה שהם יוצרים מסגרת מוסכמות, גם אם הן נגד אותו הטבע האנושי (למשל אלימות בין בודדים בחברה שלנו נענשת – למרות שעל פי הטבע האנושי האדם הוא יצור אלים). אם כן, אנחנו בוחרים את התרבות ומעצבים אותה באותה המידה שהיא מעצבת אותנו. ז"א זה לא הסיטואציה מכריחה אותנו לזנוח את דור ההורים (עם אנחה מתבקשת וכך גם מעושה – "טוב, אלו הם החיים"), אלא אלו אנחנו שנותנים לסיטואציה להוביל אותנו – נוח לנו כנראה (הנחמה היחידה היא שהגלגל מסתובב).

Make way for tomorrow 2

סרט המעלה שאלות אמיתיות לגבי הזקנה, ולא בריחה והכחשה המקובלים בימינו כאשר הזקנים מנסים להיראות ואף להתנהג כצעירים כי אין מקום לזקנים בחיים המודרניים מלבד בדיור "מוגן" (בית אבות למי שזקוק לתרגום, בית כלא מרצון בו מחזיקים את הזקנים בשמורה שלא יפריעו לצעירים להנות).

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/344115/Make-Way-For-Tomorrow-Original-Trailer-.html

1939 – Mr. Smith Goes to Washington

שווה 1939 – Mr. Smith Goes to Washington מר סמית הולך לוושינגטוןFrank Capra

Star 6

הסרט היה אמור להיות המשך ל-מר דידס הולך העירה, אך הנושא והנסיבות גרמו לו לתפוס כיוון עצמאי. הפעם לצד ג'ין ארתור מככב כוכב על לעתיד – ג'יימס סטיוארט, דמות שכל כך התאימה לבחור פשוט ולא מתוחכם, אך ישר, ישיר ומלא קסם אישי. כשסנאטור אחד נפטר, המושל מתלבט איזה סנאטור למנות במקומו. לבסוף, הוא בוחר, בדחף לא מוסבר של רגע, במדריך צופים, על מנת להתחמק מלבחור בנציגים שלוחצים עליו לבחור, וגם כי הוא מאמין שבחור פשוט ונאיבי זה – מר סמית – יהיה קל לשליטה ולתמרון. אך מר סמית מתגלה כאיש שאכן רוצה להביא שינוי ולשרת את העם ביושר – דבר שמקומם את הנפשות המושחתות הפועלות בסנאט. כמה דברים מעניינים על השפעת הסרט. התסריט שנמסר לוועדת הייס (הצנזור ההוליוודי שפעל מתחילת שנות השלושים עד לסוף שנות השישים) זכה לביקורת נוקבת שציינה שהוא עלול להציג את הסנאט ואושיות המשטר באמריקה כאירגון מושחט וכך מביא סיכון של הגברת חוסר אמון במערכת ובשיטה הדמוקרטית . לאחר שהסרט יצא, הוא זכה לביקורות קשות של סנאטורים ועיתונות וושינגטונית, אשר אפילו האשימו את קפרה באנטי אמקריקאיות ובקומוניזם על כך שהוא מציג את הסנאט כחבורת מושחתים הדואגים לכיסם ולא לטובת הציבור. הביקורת לא עזרה והסרט זכה להצלחה. עובדה מעניינת נוספת היא שהסרט הוחרם להקרנות בגרמניה של היטלר, ברוסיה הסטאליניסטית, באיטליה של מוסוליני ובספרד של פרנקו. ב-1942 הוא גם הוחרם בצרפת הכבושה ע"י הנאצית, ורבים מבתי הקולנוע שם בחרו להקרין אותו ממש ערב כניסת החרם לתוקף. (המידע – מוויקיפדיה).  הבחור הפשוט, המייצג את האינדיווידוליזם של אמריקה, המלמד שהיחיד יכול להביא ולהוביל שינוי – ג'יימס סטיוארט, כיכב בעוד סרט מצויין של קפרה על נושא זה של החלום האמריקאי – אלו חיים נפלאים.

1938 – Angels with dirty faces

שווה 1938 – Angels with dirty faces  מלאכים עם פנים מלוכלכותMichael Curtiz

Star 6

אן שרידן, המפרי בוגארט, פט או'בריאן וג'יימס קגני בדרמת פשע מעניינת. ג'יימס קגני ופט או'בריאן הם חברי ילדות שגדלו בסביבה קשוחה. פעם, לאחר פשע קטן שהסתבך, הם ברחו וקגני הציל את או'בריאן על מסילת רכבת. הם המשיכו לברוח אך או'בריאן רץ מהר יותר וכך תפסו דווקא את קגני. הוא נכנס לבית סוהר ולאחר מכן נהיה גנגסטר. או'בריאן פנה לכמורה ועובד בקהילה. וכך הם נפגשים לאחר שנים, כאשר הכומר מחנך כמה ילדים בתקווה שלא יצטרפו לפשע, וקגני, מתברר, הוא אליל אצל הילדים הרוצים לחקות אותו ואת מעשיו. מסתבר שקגני ואו'בריאן לא רק שיחקו בסרט זה כזוג חברים, אלה היו חברים בחיים גם כן, מאז הילדות ועד המוות למעשה. עוד דבר מעניין בסרט הוא הנערים ששיחקו בו. הם נקראים נערי ה"אין מוצא", וזה מכיוון שהם פעם שיחקו בסרט אין מוצא שבא בעקבות מחזה באותו השם. הם שיחקו נערים שגדלים בשכונת פשע. מאז, נערי ה"אין מוצא" שיחקו בהרבה סרטים, כולל סרט זה, והיו די פראיים מאחורי המסכים. כן, קצת חוליגנים. אך גם קגני גדל בניו יורק בשכונה קשוחה ומספרים שהוא "קרא אותם לסדר" והעניינים נרגעו ואפשר היה להמשיך בסרט. חביב.

1936 – Mr. Deeds Goes to Town

שווה 1936 – Mr. Deeds Goes to Town  מר דידס הולך העירה – Frank Capra

Star 6

זו קומדיה רומנטית שנונה מאוד וחביבה בכיכוכם של ג'ין ארתור וגרי קופר. מר דידס יורש 20 מיליון דולר בזמן המשבר הכלכלי הגדול של ארה"ב. הוא נוסע לניו יורק ושם התקשורת הדביקה לו שם סינדרלה. עיתון אחד שולח אליו כתבת, אשר מתחזה לבחורה מחפשת עבודה, והוא מתאהב בה עפ"י התכנית. כאשר כתבות צבע סנסציוניות עליו מופיעות בעיתונות, הוא לא חושד שהמקור לכתבות אלו זו הבחורה האהובה. מה שמערכת העיתון לא לקחה בחשבון, זה שהכתבת בעצמה תתאהב בבחור. הקומדיה ממשיכה ומסתבכת בנבכי העלילה, שמתפתלת בחכמה דרך בית משפט, עם נצחון האיש הפשוט על תאוות הכסף ותככנות. פרנק קפרה ידע לתת עידוד ותקווה לאיש הפשוט והישר – וכך סרט זה, לא מתחכם, אך שנון, הוא שיר הילל לשכל הישר

 

1939 – Goodbye, Mr. Chips

מומלץ  1939 – Goodbye, Mr. Chips היה שלום מר צ'יפסSam Wood, Sidney Franklin

Star 8

 

goodby mr chipsהנה סרט המוקדש כולו למוסד שנקרא מורה. מוסד שהוא לא רק ג'וב, לא רק יעוד, אלא מוסד מעצב הדורות הבאים.

יש לי משיכה לסרטים בשחור ולבן. זה משדר איזה קלאסה, זה נותן ראיה מחודדת יותר וזה מביא מסר מהעבר. והנה סרט שאין בו אלימות, זה לא סרט מתח וגם לא גנגסטרים. מר צ'יפס הוא מורה זקן הנזכר בחייו בפלאשים מהיותו מורה בבית ספר סגור לבנים ועד להיותו מנהל שם. הוא נזכר בחייו איך הוא השתנה והשתפר בעבודתו, באהבה הקצרה שהייתה לו בחייו. ובכל זה אני צופה בעניין רב, מבלי להשתעמם לרגע. אמנם זה לא תותי בר – אך דמיון מסויים ניכר בין הסרטים. אפשר להגיד שזהו שיר הילל למקצוע ההוראה. ציטוט ממר צ'יפס על ערש דווי

חשבתי ששמעתי אותך אומר –חבל חבל שלא היו לו ילדים. אך אתה טועה.. יש לי… יש לי… אלפים… וכולם בנים!

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/29684/Goodbye-Mr-Chips-Original-Trailer-.html

1939 – Dark victory

שווה 1939 – Dark Victory ניצחון אפלEdmund Goulding

Star 6

נשאר לה רק שנה לחיות

זו אופרת סבון במיטבה, דרמה שהסיפור שלה גורם לאדם מודרני וציני לגחך ולתייג את הסרט בסנטימנטליות יתר – אך לראות את בטי דיוויס עושה את מלודרמה סוחטת הדמעות הזו – במחצית הסרט אתה כבר שוכח שזו מלודרמה, ושזה כמו סרט ערבי בשישי אחה"צ בסוף שנות השבעים – ומזיל דמעה בסתר. משחק מעולה של דיוויס. דרך אגב גם המפרי בוגארט משחק כאן. סרטן מוח מתגלה אצל בחורה שחיה ללא מעצורים, הרופא המגלה – ג'ורג' ברנט – מנתח אותה אך לא מצליח להסיר את הגידול לחלוטין, וכך נשאר לה שנה לחיות. השינוי ההדרגתי שחל בבחורה מ-"לחיות ואחריי המבול", עד לאישה מיושבת, שלווה, המשלימה עם הגורל – ותוך כדי קשר רומנטי עם הרופא – רק שחקנית כמו בטי דיוויס יכלה לקחת את ליבו של ציניקן בשבי בצורה כזו. אגב פיקנטריה – בטי דיוויס אכן התחילה לנהל רומן עם ג'ורג' בנט בסרט זה (הם שיחקו איזה 8 סרטים ביחד לפני כן) – כנראה רומן ניחומים – שניהם היו בהליכי גירושין.

1939 – The rules of the game

מומלץ 1939 – La Règle du jeu The Rules of the Game – Jean Renoir

 ובכן – על מה בעצם הסרט? על אהבה? על טעויות גורל? או שלא? על הבדלי מעמדות? ביקורת על המעמד הגבוה? על צביעות והיתממות? על הנראה ועל המוסתר? על היתממות rule of the game 1
עצמית? על חטא ועונשו? לך תדע. חבורת אצילים מתכנסת בטירה, בוגדים על ימין ושמאל עם נשות חבריהם ומציגים מיצג (שווא?) של כבודם במעמדם. על פני השטח – הכל מסודר ויאה ומתוכנן ומכובד – מתחת לפני השטח – לא כל כך. או שהדברים הפוכים לגמרי ועל פני השטח זה לא בסדר בעצם? "מה זה בעצם טבעי" כפי שאחת הדמויות בסרט שואלת. העלילה מתפטלת אך לא חשובה מדיי. האווירה הכללית

rule of the game 2

, העדינות, הפשטות, הטיפוסים שמשחקים (או שלא) לפי כללי המשחק – זה מה שקובע בסרט זה. לי מזכיר בסגנון כמה סרטים יפניים שגם בהם הביקורת היא לא ישירה, גם לא מרומזת אלא בעדינות אסתטית וכמו בסידור פרחים יפני מתוכנן ומותאם – פשוט נמצאת שם ברקע, והאנשים והיחסים ביניהם וכל ההוויה האנושית עם שקריה עדינותה ואצילות היא היא הגיבור האמתי. ד"א בצרפת כשיצא, הסרט לא התקבל באהדה  ניכרת, ואף הורד מהאקרנים די מהר. הצרפתים לא אהבו שעושים מהם צחוק. לראות פעמיים. לפחות. ועדיין לתהות.