הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1948

1948 – The Fallen Idol

מומלץ1948 – The Fallen Idol – Carol Reed

 

 

זהו סרט אפל המצולם להפליא ומבויים בגאוניות ע"י במאי (גאון, נו איך לא) על פי סיפור קצר של גאון אחר – גרהם גרין.

הסרט מספר סיפור דרך העיניים של פיל – ילד, בנו של דיפלומט צרפתי. לא ניתן להמשיך הלאה בקריאה מבלי לעבור ספויילרים. הילד מוקסם ממשרת בשגרירות – מר ביינס – המספר לו מעשיות שקריות על מעלליו באפריקה והרפתקאותיו. דמותו של ביינס היא דוגמא עבור פיל – אך במהרה הוא מגלה שביינס למעשה בוגד באשתו. לא ברור עד הסוף איך פיל מרגיש כלפי זה, אך את אשתו של ביינס הוא לא אוהב – היא לא דמות חביבה עליו – אך הוא נכנס לדילמה טראומטית כשמגלה שבייינס הרג אותה לאחר וויכוח. טוב, למעשה ביינס לא הרג אותה, והיא מתה בתאונה – אך פיל משוכנע שזה הוא. אך כאן מתגלה גם הקשר העמוק ביניהם – כל אחד עסוק בשקרים למשטרה – ביינס מנסה להוציא את ג'ולי (המאהבת של ביינס) מהתמונה, ופיל מנסה לשקר לטובתו של ביינס, למרות שהוא חושב שהוא הרוצח. השקרים אגב לא עוזרים ומשקיעים את ביינס עמוק יותר ויותר בחשדות המשטרה, עד שגם האמת נראית שקר בין כל השקרים האפשריים. השקרים כאן רק הדגשה שהקשר האישי והידידות וחברות הם מעל לחוק. ולשקר לפעמים זה טוב. מדובר בנקודת הראות של ילד, תזכרו. זה שכמבוגרים אנחנו משקרים אין סוף פעמים ביום, אנחנו שוכחים שהייתה תקופה של שבר, כשגלינו שההורים שלנו, הדמויות הנערצות על עולמינו, שיקרו לנו ועוד במצח נחושה. לרבים זה זיכרון צורב, לאחרים זה זיכרון שנשכח – אך עבור פיל הלימוד הזה שהשקרים הם כלי, ולא מציאות, זה צעד גדול לקראת ההתבגרות, לקראת ההתפכחות, לקראת תום עידן התום.

כאמור – יש ניצוץ של גאוניות בסרט לאורך כל אורכו – הצילומים, המשחק, העלילה, נקודת המבט הלא שגרתית, טיפול בנושאים מעניינים באופן כמעט פרוידיאני – כמו הטיפול בשקרים וסודות (פיל הוא הרי ילד של דיפלומט כאמור – כך ששקרים וסודות הם הקרקע הפורייה עליה הוא גדל. כמו כולנו, לא?), אך לא רק. בימינו, הסרט לא היה עובר בשקט על היותו, באופן פרוידיאני כמעט, מציג גבריות כדבר חיובי ונשיות כמשהו פגום – האימא של הילד היא למעשה חולה, רוזי המדובבת את הילד בתחנת המשטרה – היא זונה, גברת ביינס – אשתו של ביינס – היא מכשפה היסטרית וזה מצדיק כמובן את הבגידה של ביינס, וג'ולי – המזכירה שביינס מנהל עמה רומן – היא הרי הורסת משפחה, לא? – והנאמנות והאבירות הגברית בולטים כאן לנוכח המחסור החיובי בנשיות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZU8nIwPEpus

 

1948 – Key Largo

שווה 1948 – Key Largo  קי לארגוJohn Huston

אמנם בסרט יש גם המפרי בוגארט וגם לורן ביקול (סרט אחרון שהזוג הזה מופיע ביחד) – את ההצגה גונב אדוורד רובינסון בתור רוקו – גנגסטר שהיה בגלות בקובה ועכשיו חוזר לארה"ב. הסרט הזכיר בצורה מרוחקת את הסרט Pertified Forest  שד"א המפרי בוגארט שיחק גם בו –   שמתרחש בחנות-מסעדה-תחנת דלק כשחבורת בנדיטים מחזיקים במתח את הבעלים של המקום והלקוחות המעטים. כאן, ב-קי לארגו, חבורת גנגסטרים משתלטת על מלון ישן ובתוכו גם הבעלים ועובר אורח. רובינסון (שנולד בשם עמנואל גולדנברג ברומניה)  עשה תפקיד נפלא ב- בשיפוי כפול של בילי ויילדר וגם בסרטים אחרים. גם כאן המשחק שלו משכנע. קי לארגו הוא סרט על עמידה מול החוליגניזם והאיומים. המתח הזה בין הגישה – זו לא המלחמה שלי, זה לא נוגע לי, זה לא שווה את זה לבין הגישה אם לא נפעל נגד אז הם ישתלטו על הכל, איך אני בכלל יכול לעמוד מהצד. הרבה סרטים נעשו על נושא זה. מה שמייחד את קי לארגו זה הסגנון התאטרלי (הכל נעשה באותו מקום) ורשימת השחקנים המעולים.

1948 – State of the Union

מומלץ 1948 – State of the Union – Frank Capra

 

 

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו השם משנת 1945. מדובר בדרמה פוליטית, על התפכחות מאידאלים ומעקרונות בעקבות מרוץ פוליטי. כאן – המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם מפלגה רפובליקנית בארה"ב. הנושא הוא די שחוק אפשר להגיד מרוב עיבודים במדיה ובחיים האמתיים. עד כדי כך שחוק, שחלק מהציבור מקבל את זה, את הספינים הפוליטיים, במיוחד כשמדובר במפלגה או מועמד שהוא תומך בהם (טוב, זה מובן, זאת פוליטיקה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן וכדו' ההצדקות שהאיש הפשוט נותן לפוליטיקאים שלו), אך לא מקבל כשמדובר במפלגה היריבה (איזה תרגיל מסריח, אין להם עקרונות, שקרנים, הם ימכרו את האימא שלהם וכו' כיד הדמיון הטובה). העובדה שאיבוד עקרונות זוכה להבנה או לגינוי אצל הבריאות כיום מצביעה שהנושא רלוונטי גם בימינו – ועקב כך הסרט מעניין אותנו לא פחות מאשר מלפני 70 שנה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט, רלוונטית לא פחות אם לא יותר, היא מהות המועמד. בסרט מדובר בסוס שחור, איש עסקים שמנסים להריצו למועמדות, איש שלא גדל במסגרות פוליטיות, ונמצא על הפרק בגלל קיפאון במועמדים ומנהיגים אחרים. כנראה שהדמות הזו מבוססת על וונדל לואיס ווילקי, המועמד הרפובליקני לנשיאות מול רוזוולט ב-1940 – הוא היה סוס שחור, עו"ד ואיש עסקים. מכיוון שהיה איש עסקים, הרי ידע מתי לחבור למי – ויצר עם רוזוולט, אשר נבחר כמובן, שותפויות פוליטיות ותמך בו. הרלוונטיות היא כמובן בגלל סוס שחור אחר של המפלגה הרפובליקנית – דונאלד טראמפ, אשר ניצח מול כל התחזיות גם במפלגתו, למרות מפלגתו, וגם במרוץ לנשיאות עצמו, למרות המדיה ודעת הקהל כביכול, שהתבררה כדעת שמאלניים קולניים בלבד אשר קיבלה במה רחבה בימי הנשיא אובמה, אשר מציאות לא עניינה אותו, אלא רק אידאולוגיה (אני בטוח שהוא היה עושה חייל במהפכה הקומוניסטית ברוסיה).

הסרט אמנם דרמה פוליטית, אך אפוף בציניות מבדרת ומבוצע באופן נפלא ע"י הזוג האגדי – ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-mn4eS8ih4c

1948 – Mr. Blandings Builds His Dream House

שווה 1948 – Mr. Blandings Builds His Dream House – H.C. Potter  

Star 6

 

 

קומדיה חביבה שמלמדת שבעיות בניית הבית של פעם די דומות לבעיות שיש כיום. ותמיד תוציא יותר ממה שהתכוונת. ובנוסף – פראיירים לא מתים, רק מתחלפים. אני מחבב מאוד את קרי גראנט ושמח לראות כל סרט שהוא מופיע בו.

החלום של כל ישראלי – בית משלך – התחיל כמו רוב החלומות הישראליים –  באמריקה. הסרט מסמל תקופה בה התחילה הנהירה לפרברים אל בית החלומות, במקום הדירה במרכז העיר. בית החלומות אשר נבנה במהלך הסרט עדיין קיים גם כיום. למעשה במהלך מסע קידום המכירות של הסרט, עפ"י וויקיפדיה, הסטודיו בנה 73 בתי חלומות ברחבי ארה"ב ומכר חלקם בהגרלה. 60 מתוך בתי החלומות צוידו ע"י ג'נרל אלקטריק שניהלה את קמפיין הפרסום. באמריקה כמו באמריקה – הולכים על גדול.

1948 – Sorry, Wrong Number

שווה 1948 – Sorry, Wrong Number סליחה, טעות במספרAnatole Litvak

Star 6

ברברה סטנוויק וברט לנקסטר בסרט מתח אפל. אישה נחשפת לקטע שיחת טלפון (בזמנו זה לא היה נדיר שאנשים היו פתאום שומעים שיחות של אחרים – הטכנולוגיה של היום השכיחה תופעה מעניינת זו) בין שני גברים מדברים על רצח של מישהי בשעה 11:15 בערב כאשר תעבור רכבת והרעש שלה יפריע לשמוע את הצעקות. האישה מסתקרנת ומנסה לחשוף מה קורה כאן. חקירתה מובילה אותה לכיוונים מפתיעים ומאיימים עד לגילוי שמדובר ברצח שלה. אך עם חקירתה, שבהתחלה היא מצטיירת כאישה שיש לרחם עליה (יש לה בעיות לב והיא די מרותקת למיטתה) עד שטבעה מתגלה עם הדקות החולפות של הסרט עד שלבסוף לא ברור לנו האם אנחנו רוצים שהיא תנצל או לאו. מטמורפוזה כזו אצל הקהל יכלה לבצע שחקנית גדולה – וברברה סטנוויק מתאימה בדיוק לתפקיד כזה (אני מאוד אוהב את משחקה). מעניין שהסרט בא בעקבות תכנית רדיו (הרי בזמנו לא הייתה טלוויזיה והימים היו ימי רדיו, כאשר האנשים היו שומעים תסכיטים ותכניות מרותקים למקלט) עם שחקנית אחת בלבד

1948 – The bicycle thiefs

מומלץ 1948 – Ladri di Biciclette The Bicycle Thiefs גונבי האופניים  – Vittorio de Sica

 

    גונבי האופניים נחשב כהסרט של הניאו-ראליזם האיטלקי. למעשה בעיני רבים הוא אחד הסרטים הגדולים שנעשו. כל כך הרבה תשבחות נכתבו עליו, כל כך הרבה השפעה הייתה לסרט הזה שכל ניסיון להגיד עליו משהו בעל משמעות הוא חזרה על דברים שמישהו אמר פעם.the bicycle thiefs

איטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. עוני, ניסיון להתאושש מהרס המלחמה. רומא. ע"מ לפרנס את המשפחה, האב זקוק לאופניים. אך מישהו אחר, שגם הוא זקוק להם, גונב אותם. האב מנסה למצוא אותם ואת הגנב בכל רומא, אך גם כשהוא מוצא אותם אי אפשר לעשות כלום. ביאושו הוא גונב בתורו אופניים אך ההמון תופס אותו.

אפשר לראות את הסרט כמלחמת הקיום של המעמד התחתון אשר נאלץ לאמץ פשע לחיקו ע"מ לשרוד. הסרט הוא בעקבות ספרו של לואיג'י ברטוליני, והתסריט נכתב ע"י צזרה זבטיני ששיתף פעולה עם דה סיקה בעוד מספר סרטים.זבטיני היה חבר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית. סרט זה תרם להשקפת עולם שעוני הוא זה הגורם לפשע ואם רק נפתור את הבעיות הכלכליות אזי נפתור גם את הפשע. כמו כן, האנשים נ-א-ל-צ-י-ם להיות פושעים – בבסיס הם אנשים טובים. אני לא שותף להשקפה זו. אני חושב שזה אידאולוגיה. מוטעת. המסירה אחריות. מעניין שהשמאל של ימינו עדיין מחזיק בדעה זו ומחשיב אותה כעובדה, ולא כדעה.

אפשר גם לראות את הסרט כסיפור כפשוטו. עם ערכי משפחה. עם היאוש המלווה את הקיום ברומא הענייה. עם הסיפורים האנושיים הקטנים.

לא משנה איך מסתכלים עליו – כפשוטו, כאלגוריה – זהו סרט מרגש עד מאוד. הקלסיקה של הקלסיקות.

דה סיקה צילם את הסרט ברומא עצמה, ברחובות, לא באולפן. כמו כן, הוא לא השתמש בשחקנים מקצועיים אלא באנשים מהרחוב. וכך הרבה פעמים האנשים פשוט שיחקו את עצמם. אי אפשר לברוח מההרגשה עד כמה אמתית התמונה של הסרט, עד כמה הוא אותנטי. יכול להיות שאחת הסיבות לכך היא פשוט זו – אלו אנשים אמתיים. אלו מקומות אמתיים. אלו סיטואציות אמתיות.

יצירת מופת.

1948 – Rope

מומלץ   1948 – Rope החבלAlfred Hitchcock

 האם יש אנשים נעלים יותר מאחרים? האם הנחותים יותר לא נחשבים? האם הסופרמנים יכולים מוסרית לעשות מה שבא להם עם הנחותים בגלל עצם העובדה שהוא נעלה והם נחותים? זוג סטודנטים מתעסק עם השאלה הזאת ורוצח את חברם בגלל הרעיון הזה. ואח"כ – רק ע"מ להוכיח את עליונותם – הם  Rope 1מקיימים מסיבה אליה מוזמנים גם המשפחה של הבחור שרצחו.

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו שם מ-1929 של פטריק המילטון. המחזה עצמו היה בעקבות מיקרה אמיתי של רצח של בובי פרנקס בן ה-14 ע"י זוג סטודנטים נתן לאופולד וריצ'רד לוב. כל הסרט מתרחש בדירה במנהטן ומעניין מבחינה חזותית. מספרים ש היצ'קוק בנה קירות על גלגלים והיו מזיזים אותם ע"מ לאפשר למצלמה לעבור חופשי ולצלם מבלי לחתוך את הסצנות.

Rope 2