הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 194x

1948 – The Fallen Idol

מומלץ1948 – The Fallen Idol – Carol Reed

 

 

זהו סרט אפל המצולם להפליא ומבויים בגאוניות ע"י במאי (גאון, נו איך לא) על פי סיפור קצר של גאון אחר – גרהם גרין.

הסרט מספר סיפור דרך העיניים של פיל – ילד, בנו של דיפלומט צרפתי. לא ניתן להמשיך הלאה בקריאה מבלי לעבור ספויילרים. הילד מוקסם ממשרת בשגרירות – מר ביינס – המספר לו מעשיות שקריות על מעלליו באפריקה והרפתקאותיו. דמותו של ביינס היא דוגמא עבור פיל – אך במהרה הוא מגלה שביינס למעשה בוגד באשתו. לא ברור עד הסוף איך פיל מרגיש כלפי זה, אך את אשתו של ביינס הוא לא אוהב – היא לא דמות חביבה עליו – אך הוא נכנס לדילמה טראומטית כשמגלה שבייינס הרג אותה לאחר וויכוח. טוב, למעשה ביינס לא הרג אותה, והיא מתה בתאונה – אך פיל משוכנע שזה הוא. אך כאן מתגלה גם הקשר העמוק ביניהם – כל אחד עסוק בשקרים למשטרה – ביינס מנסה להוציא את ג'ולי (המאהבת של ביינס) מהתמונה, ופיל מנסה לשקר לטובתו של ביינס, למרות שהוא חושב שהוא הרוצח. השקרים אגב לא עוזרים ומשקיעים את ביינס עמוק יותר ויותר בחשדות המשטרה, עד שגם האמת נראית שקר בין כל השקרים האפשריים. השקרים כאן רק הדגשה שהקשר האישי והידידות וחברות הם מעל לחוק. ולשקר לפעמים זה טוב. מדובר בנקודת הראות של ילד, תזכרו. זה שכמבוגרים אנחנו משקרים אין סוף פעמים ביום, אנחנו שוכחים שהייתה תקופה של שבר, כשגלינו שההורים שלנו, הדמויות הנערצות על עולמינו, שיקרו לנו ועוד במצח נחושה. לרבים זה זיכרון צורב, לאחרים זה זיכרון שנשכח – אך עבור פיל הלימוד הזה שהשקרים הם כלי, ולא מציאות, זה צעד גדול לקראת ההתבגרות, לקראת ההתפכחות, לקראת תום עידן התום.

כאמור – יש ניצוץ של גאוניות בסרט לאורך כל אורכו – הצילומים, המשחק, העלילה, נקודת המבט הלא שגרתית, טיפול בנושאים מעניינים באופן כמעט פרוידיאני – כמו הטיפול בשקרים וסודות (פיל הוא הרי ילד של דיפלומט כאמור – כך ששקרים וסודות הם הקרקע הפורייה עליה הוא גדל. כמו כולנו, לא?), אך לא רק. בימינו, הסרט לא היה עובר בשקט על היותו, באופן פרוידיאני כמעט, מציג גבריות כדבר חיובי ונשיות כמשהו פגום – האימא של הילד היא למעשה חולה, רוזי המדובבת את הילד בתחנת המשטרה – היא זונה, גברת ביינס – אשתו של ביינס – היא מכשפה היסטרית וזה מצדיק כמובן את הבגידה של ביינס, וג'ולי – המזכירה שביינס מנהל עמה רומן – היא הרי הורסת משפחה, לא? – והנאמנות והאבירות הגברית בולטים כאן לנוכח המחסור החיובי בנשיות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZU8nIwPEpus

 

1947 – Out of the Past

מומלץ1947 – Out of the Past מתוך העבר    Jacques Tourneur

 

 

מבוסס ע"פי ספרו של דניאל מיינווארינג מ-1946 בנה את הגרדום גבוה.  זהו אחד הסרטים האפלים הטובים שנעשו בשנות הארבעים. מדובר באדם (רוברט מיטצ'ום) הבורח מעברו ומנסה להתחיל הכל מחדש. עכשיו – לרוברט מיטצ'ם יש מבט כזה מצועף והוא כולו משדר חוסר אכפתיות למה שקורה, למה שאנשים עושים לו או אפילו למה שהוא עושה – שזה מדהים, וכל כך מתאים לסרטים אפלים שאפשר לחשוב שמיטצ'ם נולד ע"מ להופיע בהם. אפשר כמובן לחשוב על לא מעט נושאים בכל סרט אפל, גם זה. אבל הבולט כאן (ובהרבה סרטים אחרים) הוא השימוש בפאם פטאל (שהיא כמובן גילגול של חווה מבראשית, זאת עם התפוח והנחש – היא יפהפייה, היא מפתה, היא סקסית, היא כובשת אותך ומסובבת אותך ולבסוף היא תמכור אותך לשטן) – כאן משחקת אותה ג'יין גריר – חברה של גנגסטר (קירק דאגלאס במשחק מעולה), שיורה בו ובורחת עם ארבעים אלף דולר. והוא שולח את מיטצ'ם – שהוא היה בלש פרטי בניו יורק – למצוא אותה. מיטצ'ם חושש שהוא רוצה לרצוח אותה, אך הגנגסטר מרגיע אותו – לא, אני רוצה אותה בחזרה, אתה תראה אותה ותבין. ולאחר שהבלש מוצא אותה, הוא מבין וגם מבין, עד כדי כך שהם בורחים ביחד מהגנגסטר. טוב, אין טעם לספר את העלילה – שהיא מתפתלת ומתפתלת כיאה לסרט אפל – פשוט תלכו ותראו את הסרט, אם עדיין לא ראיתם. האווירה המתאימה היא ספה בחדר מוחשך וכוס וויסקי ביד כמעט אמרתי גם – ופאם פטאל לצידך. לא תצטערו. אגב סרט זה משופע בהומור סרקסטי מאוד ועדין בדיאלוגים (טוב, לא מדובר בדיאלוגים ארוכים, אלא יותר במשפטים בודדים שהגיבורים מסננים בין שיניהם האחד לשני) – צריך ממש לעקוב אחריהם ע"מ להרגיש את זה. ומכיוון שכמעט לא מרגישים את זה (למשל הגנגסטר מציע לבלש – סיגריה? והוא עונה – מעשן – כשהוא מראה את הסיגריה. בסרט הזה כולם כל הזמן מעשנים. אז אני מניח שהם התבדחו) – אז זה בכל זאת קיים, זה נותן מגע סופי של קסם לסרט זה. נהדר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qiIB8Y8PBe8

1941 – The Maltese Falcon

מומלץ1941 – The Maltese Falcon הנץ ממלטה – John Huston

 

 

 

סרט אפל בכיכובו של המפרי בוגארט נעשה עפ"י הספר של דשיאל האמט מ-1930. למעשה, זהו סרט שהציב סטנדרטים לסרט אפל, וסטנדרט איך חוקר פרטי צריך להיות ולהיראות. ואת הסטנדרט הזה קבע בוגארט – ששיחק את הבלש הפרטי. למעשה זה התפקיד שהקפיץ אותו למעלה, לספירות של סופרסטאר. את הסטנדרט הזה גם קבע ג'ון יוסטון, שזהו לו סרט ראשון ולאחריו יבואו הצלחות רבות. אם כבר מדברים על דברים ראשוניים – הרי בזה זה לא נגמר בסרט הזה – כאן יש לנו הופעה קולנועית ראשונה של סידני גרינסטריט – שחקן במות, שמן ו…בן 61. הוא הולך לשחק ביותר מ-20 סרטים בתשע השנים הבאות – ביניהם קזבלנקה המופתי. אז כן, הסרט הזה מסמל לא מעט התחלות מצליחות.

הנץ ממלטה, העשוי מזהב ומצופה באבנים יקרות היה מתנה של הטמפלרים למלך ספרד, אך הפיראטים תפסו אותו ומאז אבדו עכבותיו. אפשר להתחיל לספר את העלילה של הסרט, אפשר לעקוב אחר העלילה בתוך הסרט, אך אני מציע דרך אחרת לצפות בסרט, מכיוון שהעלילה היא פתלתלה ובכלל לא העיקר כאן. מה שעושה את הסרט זה הסגנון, הצילומים, האווירה המחשמלת ובניית דמויות. דמות הבלש הפרטי למשל היא דמות של איש קשוח, הניגש לדברים ללא רגשות וללא שום רגשנות.  הוא לפעמים מתפוצץ, לפעמים שותה, לפעמים מרביץ ללא סיבה ובעיקר מבסוט מעצמו. אך מתחת לחזית לא-אכפת-לי-מכלום מבצבצת נשמה שרוטה.  לאחר תפקיד זה, בוגארט שיחלל את הדמות הזאת עוד ועוד עד שהיא הייתה בלתי נפרדת ממנו, כמו דמות הנווד וצ'רלי צ'אפלין. גם כשהוא אוהב – וחייבים לזכור שמדובר בסרט אפל, אז הוא לבטח אוהב את הפושעת עצמה – אזי הוא לא מתכוון להתבכיין. הוא אומר לה "כל הסיכויים שתקבלי מאסר עולם. זה אומר שאם תהיי ילדה טובה, תשתחררי בעוד עשרים שנה. אני אחכה לך. אם הם יתלו אותך, אני תמיד אזכור אותך." כן, בייבי. בלי דמעות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=phUxnXGhEiI

 

 

 

 

 

 

 

 

1948 – Key Largo

שווה 1948 – Key Largo  קי לארגוJohn Huston

אמנם בסרט יש גם המפרי בוגארט וגם לורן ביקול (סרט אחרון שהזוג הזה מופיע ביחד) – את ההצגה גונב אדוורד רובינסון בתור רוקו – גנגסטר שהיה בגלות בקובה ועכשיו חוזר לארה"ב. הסרט הזכיר בצורה מרוחקת את הסרט Pertified Forest  שד"א המפרי בוגארט שיחק גם בו –   שמתרחש בחנות-מסעדה-תחנת דלק כשחבורת בנדיטים מחזיקים במתח את הבעלים של המקום והלקוחות המעטים. כאן, ב-קי לארגו, חבורת גנגסטרים משתלטת על מלון ישן ובתוכו גם הבעלים ועובר אורח. רובינסון (שנולד בשם עמנואל גולדנברג ברומניה)  עשה תפקיד נפלא ב- בשיפוי כפול של בילי ויילדר וגם בסרטים אחרים. גם כאן המשחק שלו משכנע. קי לארגו הוא סרט על עמידה מול החוליגניזם והאיומים. המתח הזה בין הגישה – זו לא המלחמה שלי, זה לא נוגע לי, זה לא שווה את זה לבין הגישה אם לא נפעל נגד אז הם ישתלטו על הכל, איך אני בכלל יכול לעמוד מהצד. הרבה סרטים נעשו על נושא זה. מה שמייחד את קי לארגו זה הסגנון התאטרלי (הכל נעשה באותו מקום) ורשימת השחקנים המעולים.

1942 – Now, Voyager

שווה1942 – Now, Voyager מסע אל האהבהIrving Rapper

מבוסס על ספר מ-1941 מאת אוליב היגינס. רווקה מזדקנת גרה עם אימה השתלטנית ועוברת התמוטטות עצבים. זהו סרט על מהפך באישיות מברווז שחור לברבור לבן. אמנם בעיקרו זהו סרט נשים (עפ"י הסטראוטיפ, הגברים לא נוהרים לדרמות רומנטיות) – אך שווה צפייה לשני המינים, בעיקר בגלל הופעה פשוט נהדרת של בטי דיוויס. הטרנספורמציה שהיא עוברת מאישה זנוחה לאישה קורנת בטוחה ומכירה בערך של היא פשוט תענוג לצפייה.

1942 – In This Our Life

שווה1942 – In This Our Life – John Huston

זהו סרטו השני של ג'ון יוסטון, לאחר הצלחה של הנץ ממלטה. לצערנו הוא לא סיים את הבימוי, כי נקרא לצבא ארה"ב לאחר התקפה על פרל הרבור (ובתור קפטיין עשה סרטים עבור הצבא). הסרט, שנעשה עפ"י ספרה של אלן גלזגאו מ-1941, הוא מלודרמה דרמטית מאוד בכיכובה של בטי דיוויס. מה שמעניין בסרט זה לא רק משחקה של דיוויס (שמשחקת ביצ'ית שגונבת בעל מאחותה ואח"כ חוזרת להרוס את מה שהשאירה מאחוריה) שהיה נפלא כרגיל, אלא גם הצגה של הנושא הגזעני באמריקה, עם ההתייחסות המפלה של הרשויות כלפי השחורים.

1941 – Sullivan's Travels

שווה1941 – Sullivan's Travels מסעות סאליבןPreston Sturges

במאי סרטים מצליח אך צעיר ואידאליסט, מחליט לביים סרט סוציאלי – אך בהיותו אידאליסט מחליט לצאת למסע בארה"ב אינקוגניטו ע"מ לחוש – איך זה, איך זה להיות איש פשוט עם דרמה בחיים. רצה דרמה? קיבל דרמה. ובסוף גם תובנה שמה שאנשים צריכים זה קומדיות עם צחוק בריא. סרט סאטירה קומית חביבה בתסריטו של אחד הכותבים הגדולים בהוליווד.

1949 – Thieves' Highway

מומלץ 1949 – Thieves' Highway גנבים בדרכיםJules Dassin

 

 

זהו בהחלט סרט אפל. רבים יחלקו על כך – זהו סרט נקמה ביסודו, ולא סרט פשע קלאסי, אין לו אלמנטים שאפשר לקרוא להם ממש אפלים, יש בו ראליזם, משחק טוב, עלילה לא מסובכת ומובנת. כל זה נכון, אבל אני בכל זאת חושב שהוא סרט אפל, ולו רק בזכות הבמאי המעולה, הסגנון המקסים ובכל זאת יש כאן פשע. טוב מספיק עם הגדרות. חייל חוזר הביתה לאחר מלחמת העולם השנייה, מלא חלומות על חתונה עם בחורה שלו ועל הקמת עסק. אך המציאות מכה בו בפרצוף והתהילה של הניצחון (במלחמה) פוגשת את מחירה (העורף) ועכשיו יש להתרגל אל המחיר. אביו, התברר, איבד 2 רגליו ואת המשאית שלו כשעבד עבור כריש שוק התפוחים של סן פרנציסקו – והבחור מחליט לנקום. בסרט יש לא מעט דרמה, מתח, התלבטויות מוסרית, סגנון ראליסטי אך כובש, יש כאן תמונה נפלאה של שוק התפוחים בסן פרנציסקו. אני אוהב סרטיו של מיודענו ז'ול דאסין, הן האמריקאים והן האירופאיים (הרי הוא נאלץ להגר לאירופה בגלל רדיפות המקארטיזם  כי היה פעם חבר במפלגה הקומוניסטית. אגב ג'ו דסן, זמר צרפתי ידוע בשנות השבעים אשר מת מוות מוקדם בגיל 42, הוא בנו).

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=cyAhdhbQghQ

1948 – State of the Union

מומלץ 1948 – State of the Union – Frank Capra

 

 

הסרט הוא בעקבות מחזה באותו השם משנת 1945. מדובר בדרמה פוליטית, על התפכחות מאידאלים ומעקרונות בעקבות מרוץ פוליטי. כאן – המרוץ למועמדות לנשיאות מטעם מפלגה רפובליקנית בארה"ב. הנושא הוא די שחוק אפשר להגיד מרוב עיבודים במדיה ובחיים האמתיים. עד כדי כך שחוק, שחלק מהציבור מקבל את זה, את הספינים הפוליטיים, במיוחד כשמדובר במפלגה או מועמד שהוא תומך בהם (טוב, זה מובן, זאת פוליטיקה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן וכדו' ההצדקות שהאיש הפשוט נותן לפוליטיקאים שלו), אך לא מקבל כשמדובר במפלגה היריבה (איזה תרגיל מסריח, אין להם עקרונות, שקרנים, הם ימכרו את האימא שלהם וכו' כיד הדמיון הטובה). העובדה שאיבוד עקרונות זוכה להבנה או לגינוי אצל הבריאות כיום מצביעה שהנושא רלוונטי גם בימינו – ועקב כך הסרט מעניין אותנו לא פחות מאשר מלפני 70 שנה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט, רלוונטית לא פחות אם לא יותר, היא מהות המועמד. בסרט מדובר בסוס שחור, איש עסקים שמנסים להריצו למועמדות, איש שלא גדל במסגרות פוליטיות, ונמצא על הפרק בגלל קיפאון במועמדים ומנהיגים אחרים. כנראה שהדמות הזו מבוססת על וונדל לואיס ווילקי, המועמד הרפובליקני לנשיאות מול רוזוולט ב-1940 – הוא היה סוס שחור, עו"ד ואיש עסקים. מכיוון שהיה איש עסקים, הרי ידע מתי לחבור למי – ויצר עם רוזוולט, אשר נבחר כמובן, שותפויות פוליטיות ותמך בו. הרלוונטיות היא כמובן בגלל סוס שחור אחר של המפלגה הרפובליקנית – דונאלד טראמפ, אשר ניצח מול כל התחזיות גם במפלגתו, למרות מפלגתו, וגם במרוץ לנשיאות עצמו, למרות המדיה ודעת הקהל כביכול, שהתבררה כדעת שמאלניים קולניים בלבד אשר קיבלה במה רחבה בימי הנשיא אובמה, אשר מציאות לא עניינה אותו, אלא רק אידאולוגיה (אני בטוח שהוא היה עושה חייל במהפכה הקומוניסטית ברוסיה).

הסרט אמנם דרמה פוליטית, אך אפוף בציניות מבדרת ומבוצע באופן נפלא ע"י הזוג האגדי – ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-mn4eS8ih4c

1943 – Obsession

מומלץ1943 – Ossessione Obsession – Luchino Visconti

 

 

לוצינו וויסקונטי היה במאי איטלקי שיצר קולנוע ראליסטי. הוא היה דמות צבעונית – בחור עם דם כחול, למעשה רוזן, הומוסקסואל שעישן 6 קופסאות סיגריות ביום עד יום מותו בגיל 67. כאן יש לנו את סרט הביכורים שלו. ועוד איזה כניסה הוא דפק אל דפי ההיסטוריה של הקולנוע! מדובר בעיבוד לקולנוע של הדוור מצלצל פעמיים של ג'יימס קיין מ-1934. הסרט נוצר ויצא לאקרנים בזמן שלטון פאשיסטי, ולאחר כמה הקרנות גם הוחרם והמקור הושמד. כל העותקים מהסרט באו מהעתק פרטי שהבמאי שמר לעצמו. מאוחר יותר, ב-1946, הספר זכה לעיבוד קולנוע אמריקאי, וסרטו הנהדר של וויסקונטי לא הוקרן ברחבי העולם בגלל זכויות היוצרים על הספר בידי הוליווד  (עוד נקודה מאין ספור המראה איך זכויות היוצרים פוגעות בקהל עצמו בידי רודפי הממון). רק בשנות השבעים הסרט זכה להרמת מסך. לדעתי זהו עיבוד מצוין לספר, ועוד בתור סרט ביכורים. כמובן שהוא ממוקם באיטליה, ולא בארה"ב. הנושא די ידוע – נווד ואשתו של בעל פונדק דרכים מתאהבים וזוממים לרצוח את הבעל. נושא די שגור מאז בהרבה תסריטים. אפילו ג'יימס קיין עצמו חזר אליו בשיפוי כפול (סרטו האפל המעולה של ביל ווילדר). לראות את זה בתפאורה איטלקית לפני 75 שני זו חוויה רצינית. אגב, לגבי השם “הדוור מצלצל פעמיים”, אז יש לא מעט תהיות ותיאוריות. אני אהבתי את ההסבר ההיסטורי – באנגליה וויקטוריאנית כשהדוור היה מביא מכתב, הוא היה מצלצל פעם אחת, וכאשר זה היה מברק – אז פעמיים. מברקים אז עלו הרבה כסף, ושלחו אותם רק במקרים דחופים, בד"כ לא משמחים. כך ששני צלצולים בישרו על אסון. כמובן שיש הסברים אחרים. (קרדיט לנתונים בפוסט זה  הולך לוויקיפדיה) תיהנו.

קדימון: : https://www.youtube.com/watch?v=Fa4LaL_C6G4