הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1968

1968 – The Producers

מומלץ 1968 – The Producers המפיקיםMel Brooks

 

 

תארו לכם מפיק כושל, שכל עבודתו מאחוריו. הוא חי מכספים שהוא לוקח מזקנות שובבות המבלות איתו וגם אוסף כסף למחזמר שהוא רוצה להפיק. קוראים לו מקס ביאליסטוק. יש גם מנהל חשבונות היסטרי לאו בלום. בלום מגלה שחסרים 2000 דולר במיזם של ביאליסטוק וכך הם הוגים רעיון גאוני – מכיוון שמס הכנסה לבטח לא יבדוק ספרים של מחזמר שנכשל, הם מחליטים להגביר את איסוף הכספים ולמכור מניות של המחזמר לכל אותן הנשים ביותר מ-100%, ולהפיק מחזמר שייכשל. על מנת שהתכנית תצליח ביאליסטוק דואג לקחת תסריט הכי גרוע למחזמר, לגייס צוות לא יוצלחים ומריץ את המחזמר בתקווה שיכשל כבר בלילה הראשון. למחזמר אגב קוראים "אביב להיטלר". כן – יהודים עושים אביב להיטלר  בברודווי . (גם בסרט עצמו – לאו בלום ומקס ביאליסטוק, וגם במציאות – מל ברוקס, ג'ין ווילדר וזירו מוסל).

זהו סרטו הראשון של מל ברוקס כבמאי. הוא היה תסריטאי מצליח עד אז, וניסה לעניין אולפנים גדולים בתסריט שכתב לסרט זה. הוא נדחה על הסף כי האולפנים חשבו את התסריט עשוי בטעם רע, עד שלבסוף אולפן אחד התעניין בו. אחרי שלא מצא במאי, ברוקס הציע את עצמו לביים, על מנות לחסוך בהוצאות. ועוד איזה בימוי זה היה! גאוני. וזה עוד נעשה כמשימה צדדית שברוקס לקח! מאז הוא המריא והביא לנו מורשת מל ברוקס נהדרת.

לכשיצא הסרט הוא נתקל בתגובות מעורבות הנוטות יותר לגנאי על הטעם הרע. ברור שאם קראתם על מה הסרט בהחלט אפשר להבין אותם. אבל… כן, יש גם אבל אחד רציני שבזכותו הסרט הוא ממש מצויין. הסרט הזה מצחיק עד דמעות. לא מומלץ לעמוד או לשבת על כיסא כשאתם צופים בו מחשש שפשוט תפלו על הרצפה מעוויתות הצחוק שיתקפו אתכם. בתור לאו בלום משחק ג'ין ווילדר, עד אז שחקן לא ידוע. הוא גם המשיך וכיכב בעוד שני סרטים של מל ברוקס (אוכפים לוהטים ופרנקשטיין הצעיר הנהדרים). בסרט הזה הוא היסטרי עד דמעות. למעשה כל צוות השחקנים נתנו כאן הופעה נהדרת – אך מעל כולם מתעלה מי ששיחק את מקסזירו מוסל, מיודענו שמואל יואל "זירו" מוסל (הכינוי זירו – אפס – ניתן לו ע"י אימו שהזהירה אותו שאם לא ילמד טוב בבי"ס הוא יסתכם באפס). מוסל היה שחקן ידוע בתאטראות ושיחק תפקידים קומיים וגם רציניים ואפילו את טוביה החולב הוא גילם. אך בסרט זה הוא התעלה על עצמו ועל כולם והציג משחק מוגזם, משחק בטוח, משחק קולני וולגרי להקסים. מקס אומר בסרט "הייתי כל כך זהיר, בחרתי מחזה לא נכון, במאי לא נכון, צוות שחקנים לא נכון …. אז איפה עשיתי משהו נכון?" כן – אביב להיטלר הפך ללהיט! מבקר קולנוע ידוע רוג'ר אברט סיפר על מיקרה שקרה לו – הוא היה במיקרה במעלית עם מל ברוקס ואישתו דאז אן בנקרופט כמה חודשים לאחר שהמפיקים יצא, ואז נכנסה אישה אחת למעלית. לאחר שהיא זיהתה את ברוקס היא אמרה "אני חייבת להגיד לך, מר ברוקס, שהסרט שלך הוא וולגרי". ברוקס חייך והסכים "גבירתי, הוא התעלה מתחת לוולגריות". ברוקס הגדיר מחדש את הוולגריות, בגאונות, בצחוק אדיר, באינטליגנציה וחכמולוגיה. אכן, זה לא עבור כולם – אך נשבע לכם – זהו סרט מאוד מצחיק, למרות שנשמע בטעם רע . לכו עליו ותודו לי אחר כך.

קדימון: : https://www.youtube.com/watch?v=z51xeox0Jlg

1968 – The Thomas Crown Affair

שווה 1968 – The Thomas Crown Affair  השוד המושלם Norman Jewison

Star 6

סטיב מק'ווין ופיי דאנווי בסרט פשע עם עלילה מעניינת. מה יותר חשוב – החובה והג'וב והמחוייבות או נטיית ליבך הרומנטית? בחור עשיר מבצע פשע להנאתו וחוקרת מביטוח מנסה להוכיח שזה הוא העומד מאחורי הפשע המתוחכם. המשחק של חתול ועכבר עם התפתחות הרומנטיקה בין השניים מציתים עניין על המסך.

1968 – The bride wore Black

שווה 1968 – La Mariée était en noir The bride wore Black – הכלה לבשה שחור  Francois Truffaut

Star 7

ז'אן מורו בסרט של טריפו שנועד להיות הומאז' להיצ'קוק. מדובר בסרט נקמה – אישה נהיית אלמנה על מדרגות הכנסייה, ומחליטה לנקום אישית בחמשת הגברים שהיו מעורבים במות בעלה. כל סיפור נקמה הוא מיוחד, ואמנם זה לא היצ'קוק, אך זה כן ג'אן מורו. מעניין שטרנטינו טען שלא ראה את הסרט – ולמרות זאת קיל ביל נושא דמיון רב בעלילת הנקמה. הסיפר בכוונה מטשטש את הצדק שבנקמה ומשאיר אותו בחדר חשוך כאשר מבחינים רק בצללית – לא ברור האם אכן החמישה רצחו את בעלה, והאם מגיע לכולם למות או רק לאחד, ומה קורה לאחר שהנקמה הושגה – כל הדברים האלו מתגמדים מול הדיבוק שבתוך הנקמה עצמה. רק לחשוב כמה דברים קורים בתוך אינרציה כשאנו מאמינים שאנו צודקים וככה צריך להיות, אך למעשה? והאם ההצדקה חשובה? ולמי? בטח לא לנו, כשאנחנו באמצע הדיבוק. המכניקה של "נעשה ונשמע" מופיעה בתחפושות מעניינות בחיינו. גם כאן, ה"נשמע" חרישי ויש רק "נעשה". משחק טוב מאוד של כל הצוות.

1968 – The lion in winter

מומלץ1968 – The Lion in winter אריה בחורףAnthony Harvey

 

The Lion in winter 1דרמה היסטורית, על תקופה מרתקת, על דמויות מדהימות, ע"י שחקנים מופלאים. בסרט עשו צעדים ראשונים טימותי דלטון (ששיחק את ג'יימס בונד בשני סרטים) ואנתוני הופקינס – אך ההצגה כולה שייכת לשני ענקים – קתרין הפבורן ופיטר או'טול. התקופה – ימי הביניים המאוחרים של המאה השתים עשרה,חג המולד שנת 1,183. המקום – טירת שינון בעמק הלואר. הדמויות – הנרי ה-II– מלך אנגליה (פיטר או'טול), אישתו אליאנור (קתרין הפבורן), בניהם (ובכללם ריצ'רד לב הארי), אנשי חצר ודמויות נוספות מהמלוכה הצרפתית. כשאנחנו אומרים אנגליה, וסוף המאה השתים עשרה, אנגליה של הנרי ה-II – הכוונה במונחים מודרניים היא לאנגליה, חלקים נרחבים של וולס, אירלנד המזרחית, וכל צרפת המערבית מפירנאים עד לנורמנדי וגם חלקים של עמק הלואר. בכלל, לדבר אז על "אנגליה" היה לדבר על מערב צרפת. הנרי ה-II נולד בעמק הלואר, וכל חייו דיבר שתי שפות בלבד – צרפתית ולטינית.  התקופה רוויה בתככים בין השליטים השונים של צרפת, אנגליה, סקוטלנד וחצרות אחרים. בין לבין היו גם מסעות צלב – אליאנור בעצמה השתתפה באחד מהם כאשר עוד היתה נשואה למלך צרפת לואי ה-VII. כן – היא היתה נשואה לו עד גיל 30 וילדה לו שתי בנות. אך היא הצליחה להיפרד ממנו (באישור אפיפיור – בזמנו הגירושין לא היה הליך פשוט) ונישאה להנרי ה-II ששנה מאוחר יותר נהיה מלך אנגליה. במרוצת 13 השנים הבאות היא ילדה לו שמונה ילדים. שלושה מהם עוד יהיו מלכים בעצמם. היחסים בינה לבין בעלה התערערו כאשר היא תמכה במרד של שלושת ילדיה נגד הנרי ה-II– כמובן מדובר היה על מאבק על הכס. אליאנור נכלאה ע"י בעלה במשך 16 שנים, ושוחררה ע"י בנה ריצ'רד לב הארי שנהיה מלך לאחר שהנרי ה- II מת. היא למעשה שלטה בממלכת אנגליה כשריצ'רד לב הארי יצא להרפתקה נוספת של מסע צלב. אליאנור חיה עד גיל 80, וקברה את כל ילדיה למעט אחד. אישה מרתקת. שהייתה ראויה לבעלה הנרי ה-II  הצעיר ממנה באיזה 10 שנים (איזה נועזות במונחים מודרניים – בחור בן 20 מתחתן עם גרושה בת 30)- שהיה כולו תאווה לכוח ולשליטה. תאוותו שלא ידעה גבולות – היו לו הרבה תארים (עוד מגיל 14 הוא רצה להיות מלך, ובגיל 19 כמעט כבש את אנגליה לבדו), הרבה נכסים, הרבה ילדים חוקיים יותר וחוקיים פחות, הרבה מאהבות והוא היה נע ונד בין מלחמה אחת לאחרת. הוא נחשב כמייסד המשפט האנגלי.

הסרט מתרכז בחג מולד אחד כשהנרי ה-II מחזיר את אליאנור מהכלא לחגיגות. אליאנור הוחזקה בטירות באנגליה ושוחררה לאירועים מיוחדים. בחגיגות משתתפים גם שלושת ילדיו וצריך לבחור מי יהיה המלך הבא. הזירה היא כל כך אנושית וכל כך שונה מחצר המלכים המפוארת ומרוחקת והקרה שאנחנו מדמיינים – והסרט מצמצם את עצמו לכמעט הצגת תאטרון שבו משחק בין פיטר או'טול וקתרין הפבורן מציג זוג בוגר, חי, חיוני, תאוותן, אוהב ובועט יותר מכל מה שאנחנו נדמיין – כל האווירה, הדיאלוגים, העלילה והאש הבוערת The Lion in winter 2בעיני המלך והמלכה כולאים אותי מול המסך ולא נותנים לי שחרור ולא מנוח. איזה תקופה! איזה דמויות! איזה משחק!

1968 – The diamond arm

מומלץ1968 – Brilliantovaya Ruka The Diamond Arm – Leonid Gaidai

The diamond arm 1   זאת קלסיקה של הקומדיה הסובייטית. כל כך קלסיקה, כך שאמרות וביטויים מהסרט השתרשו בסלנג הרוסי ואפילו היום, 45 שנה מאוחר יותר, אנשים מבינים את הסלנג הזה. גם השירים מהסרט נהפכו לקלסיקה. זה מזכיר את תופעת הגשש החיוור בשפה העברית במקצת. מה שמצביע מצד שני שלא דוברי הרוסית לבטח יחמיצו לא מעט מהסרט ומהתענוג. קצת קשה לתרגם סלנג יצירתי בהתהוותו, ובכלל לא ניתן להעביר את המבטא (איך אפשר בכלל להסביר את מעלות המבטא היהודי מאודסה המהול במילים רוסיות בהטייה אוקראינית עם אינטונציה יהודית? זה כמו להסביר יידיש לאסקימואי) – אך מי שלא דובר השפה ולא נושא עמו את המטען הסובייטי – קרוב לוודאי שלא יצליח להנות מכל המישורים של הסרט. למעשה מה שיישאר לו זו קומדיה מטופשת אך זורמת בקצב גבוה עם צחוקים שיפילו אותך מהכיסא ומשחק מעולה של כל הדמויות הראשיות, ובראשם יורי ניקולין. הסיפור הוא קומדיה בלשית – כנופיית מבריחים מתכננת להבריח יהלומים בתוך יד מגובסת (עקב כך השם של הסרט) ובגלל טעות בזיהוי הם מתקינים גבס על היד של אדם מהישוב. האדם מספר על כך למשטרה וזו מחליטה להשאיר את הגבס על היד בתור פיתיון לחבורת המבריחים, והמבריחים מנסים ליצור סיטואציות בהם יוכלו להוריד את הגבס מהאיש מבלי להרוג אותו. זה גורר סצנות על גבי סצנות של צחוק קורע בטן ועיניים דומעות. הסרט נחשב כקומדיה הסובייטית הטובה ביותר. היא נוצרה ע"י לאוניד גאידאי אשר שלא במפתיע, אחראי לקומדיות רוסיות ענקיות נוספות The diamond arm 2כמו השבויה הקווקזית ומבצע "י" והרפתקאות אחרות של שוריק. רק חבל שהנאה שלמה מהסרט דורשת מעורבות תרבותית סובייטית מהצופה.