הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1969

1969 – Hello Dolly

שווה1969 – Hello Dolly הלו, דוליGene Kelly

יש כאן סצנת פתיחה נהדרת, יש כאן כוריאוגרפיה זוהרת, יש כאן אפילו סיפור משעשע ואפילו משחק לא רע של וולתר מתיו וברברה סטרייסנד. אך אפשר היה לוותר על כל זה אילולא הייתה בסרט פנינה אחת אמתית – השיר הלו דולי והופעה מדהימה במיטב המחזמריות ההוליוודית עם הזהר הריקודים התלבושות והמפגש המוסיקלי של ברברה סטרייסנד ולואי ארמסטרונג. קטע זוהר .

1969 – Liberation

שווה 1969 – Osvobozhdenie  Liberation – Yuriy Ozerov

Star 7

אפוס קולנועי רוסי בסגנון דוקומנטרי-דרמטי ב-5 חלקים. כל חלק מביא סיפור של מערכה שונה במאבק הרוסים נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה החל מ-1943 עם קרב הטאנקים הגדול ביותר ליד קורסק ועד למערכה על ברלין. הסגנון הוא מאוד מעניין – הסיפור והעלילה מלווים בכאילו צילומים דוקומנטריים בשחור לבן, לעומת העלילה שצולמה בצבע, מה שמקנה אוטנטיות עמוקה. אחד מהדברים הזכורים הם הסיפור סביב בנו של סטאלין שהיה שבוי בידי הגרמנים. כשהייתה הצעה להחליף אותו בפילד-מארשל פאולוס הגרמני, סטאלין אמר שהוא לא מחליף חייל פשוט בפילד-מארשל. יש לא מעט דברים קטנים כגדולים כאלו בסרט שמשאירים רושם עז. זהי יצירה מרשימה שמפתיעה בדיוקה ההיסטורי. הדרך של העשייה לא פחות מעניינת מהסרט עצמו – עד אמצע שנות השישים מלחמת העולם השנייה הוצגה בסרטים במערב כנצחון המערב על הנאצים – מה שכמובן עיצבן לגמרי את הרוסים. ברז'נייב בעצמו נתן ברכה ליצור סרט רוסי שיראה את התרומה המשמעותית של הרוסים בנצחון על הנאצים, וכך לסרט לא היה חסר שום תקציב ושום עזרה. כמובן שזה גם נתן כיוון פוליטי ברור עם פרופוגנדה והאדרת מיטוס המלחמה וההקרבה האישית, ואף החזיר את דמותו של סטאלין מנפטאלין בו היה מאוחסן מאז ימי חרושצ'וב – לסדר היום באור חיובי והחזרת עטרה ליושנה של שמש העמים. זה עשה שני דברים לסרט – הראייה האידאולוגית של ניצחון הרוסים עיוותו במעט את האובייקטיביות, הנכונות ההיסטורית לפעמים ספגה אי דיוקים (גם המשפט המפורסם של סטאלין על בנו כנראה לא התרחש במציאות – לדברי נכדתו של סטאלין), חלקים שלמים של מלחמה בה הרוסים ספגו מהלומות וכשלונות לא נכנסו לסרט, וכדו'. אך מצד שני הסרט מאוד מדוייק לגבי הפן ההיסטורי הרוסי של המלחמה בכל המישורים ועד לסצנות הקרבות הנהדרות, וההשקעה האדירה בהכנות הסרט ניכרת בהיקף הצגת המלחמה. במערב יצאה גם גירסה מקוצרת לסרט באורך שעתיים בשם  The great Battle . הפוסט הזה מתייחס לגירסה המקורית של 7.5 שעות. שווה בהחלט.

1969 – Midnight Cowboy

מומלץ1969 – Midnight Cowboy קאובוי של חצותJohn Schlesinger

midnight cowboyזהו סרט עצוב. אפשר לחשוב עליו כעל הצגה של החברה האמריקאית. אפשר כעל פיסת היסטוריה בזמן ובמקום של החברה האמריקאית. ואפשר כסיפור על שני לוזרים ועל הידידות ביניהם. אפשר הרבה – איך שלא נפרש – סרט עצוב, ויש שיגידו – נורא. בחור מטקסס מגיע לניו יורק בתלבושת קאובוי על מנת להיות ג'יגולו. ניו יורק מפרקת אותו לעט לאט מאשליותיו ומנאיביות שלו והוא נשאר בלי כסף, כאשר הוא מתיידד תוך כדי כך – וחס וחלילה להגיד להתיידד – הרי לא ניתן להודות בפה מלא בשם של היחסים – צריך להיות קשוח בניו יורק, הרי איך אפשר לכנות משהו כידידות כאשר אשיות התרבות האמריקאית הן סקס, כסף וניכור – לא, נקרא לזה – יחסים עסקיים במקום ידידות. וכך סצנה אחרי סצנה הגיבורים מסתובבים בסמטאות צדדיות של החיים הניו-יורקיים עד לסוף בלתי נמנע – אמנם הנאיביות שורדת, אך עם חבורות ופנסים כחולים. משחק מעולה של דסטין הופמן וג'ון וויט (שד"א הוא אבא של אנג'לינה ג'ולי), אשר מקבעים את הסרט בזיכרון שצף ועולה גם לאחר שנים.

1969 – Army of shadows

מומלץ1969 – L'armée des ombres Army of shadows צבא הצלליםJean-Pierre Melville

army of shadows 1 סרט אפל. סרט שכולו איפוק, סרט איטי, סרט מלנכולי, סרט מרוחק – ועם כל זה אינטימי עד כמה סרט מסוגל להיות אינטימי.

צבא הצללים הוא סרט של ז'אן-פייר מלוויל. ז'אן-פייר מלוויל ידוע (זאת כמובן הגזמה – הוא בכלל לא ידוע, ולמעשה אחד הבמאים הגדולים אך האלמונייים שהיו – הוא מת בגיל 55 – ואני הפסדתי המון סרטים שהוא עוד יכל היה לעשות) בעיקר בגלל סרטי הגנגסטר והפשע שלו – הנהדרים עד מאוד ד"א – אך סרט זה הוא על נושא אחר. ז'אן-פייר מלוויל נולד ז'אן פייר גרונבאך – כן, הוא יהודי. את השם מלוויל הוא אימץ על שם הנרי מלוויל – סופרו האהוב (זה שכתב מובי דיק) – ועשה זאת כאשר היה בתנועת ההתנגדות הצרפתית שפעלה תחת הכיבוש הנאצי – הרסיסטנס. צבא הצללים הוא על אנשי הרסיסטנס – אנשים שחיו חיים כפולים, היו מחליפים זהויות, היו מהלכים בין הטיפות, היו בפחד מתמיד שמא ייתפסו או שמא חבריהם ילשינו עליהם – אלו אנשים שהילכו בצללים תחת איום המוות המתמיד ועשו את מה שעשו מבלי הכרת תודה, מבלי שבח ואפילו בידיעה שלא ייזכרו בשל מעשיהם. נסיונו האישי של מלוויל בתוך תנועת הרסיסטנס, וגם ניסיונו של הסופר ג'וזף קסל באותה התנועה, הוא שכתב את הספר צבא הצללים ב-1943 – שסרט זה נעשה על פיו – ניסיונם של השניים האלו המחיש בצורה מפחידה ביותר את המציאות והלך הרוח שהיוו לגיבורי הסרט זירת החיים. המשחק המעולה – גם סימון סניורה הנ-ה-ד-ר-ת כאן – הצילום הקר והפסטלי, האיטיות שמקדשת הירהור ופרטים קטנים – כל זה הופך את הסרט ליצירת אומנות. הסרט שובר במידה רבה את הילת הגיבור של הרסיסטנס הנלחם נגד הנאצים ומראה את הפן האחר שלו – המלשין על חבריו, המוציא להורג את חבריו. כבר לא גיבור – אלא נשמה אנושית, עם פחדים ועולם פנימי עשיר יותר ממציאות חיצונית, עם כל החולשות והאכזריות הבלתי נמנעת, כמו התרסה נגד הגורל הידוע מראש. החוסר האפשרות לטוהר, לאנושיות, לאינטימיות, לחיובית, ל…לאושר – כן לאושר – אפילו בין בני אדם טובים – המוטיב הפסימיסטי הזה מנגן חרישית לאורך הסרט (ואם כבר, אז גם בסרטים אחרים של מלוויל).

מה שגם מעניין הוא שהסרט לא הצליח בצרפת ושוחרר להקרונות בין-לאומיות הרבה לאחר שיצא לאור. וזה מכיוון שהוא הראה (אמנם רק בקצרה) את דה-גול, וזה שתנועת הרסיסטנסarmy of shadows 2 הייתה נתונה למרותו למרות שהוא בעצמו ישב בלונדון ושידר את שידוריו משם. דה-גול הפסיק להיות אהוד על צרפת שתפסה כיוון שמאלני לאחר אלג'יר, וגם תנועת הרסיסטנס לא הייתה אהודה על השמאל בגלל דה-גול (למרות הפיתוי, אני לא אכנס לדיון על זיקה הדדית בין השמאל לבין החרמות) . מלויל החזיק בדעות אנרכיסטיות ימניות, כך שסרט מטעם במאי ימני ועוד עם דה-גול ורסיסטנס – זה כנראה היה יותר ממה שהשמאל הצרפתי היה מסוגל לאכול – וכך הסרט נכשל בצרפת.

זהו סרט אדיר, אחד הטובים הזכורים לי. יצירת מופת

1969 – White Sun of Desert

מומלץ1969 –Beloe solntse pustyni White Sun of Desert –Vladimir Motil

 

White Sun of Desertזהו סרט קלסי שהפך להיות סרט פולחן ב-ברה"מ וברוסיה עצמה. מדובר באחד המייצגים הבולטים של סגנון ה"איסטרן" (לעומת ה"ווסטרן" – שהוא מערבון אמריקאי המתרחש במערה ארה"ב, ה"איסטרן" מתרחש ברפובליקות האסיאתיות של ברה"מ – ז"א בעברית זה יהיה  מזרחון) – למרות שבזמנו לא קראו לזה כך. הימים – ימי הכיבוש הקומוניסטי של אסיה התיכונה. הסרט כולו מתרחש במדבר ומגולל סיפור של חייל הצבא הרוסי הצועד הביתה לרוסיה מתוך אסיה הלוהטת. הוא מזדמן להכיר הרמון המורכב מ-9 בחורות של ראש הכנופיה המקומית ומחליט למלט אותן מהעריצות המוסלמית. ההתנגשות הזאת של ערכים מערביים ומזרחיים מאוד מאפיינת את התרבות הרוסית – העליונות שהיא מייחסת לערכיה לא נופלים מהיהירות של המערב מול ערכי שאר העולם. אך הסרט לא מתרכז יותר מדי בערכים ומלחמת תרבות. זהו סרט מערבון רוסי, עם אקשן טוב, עם עלילה לא מסובכת ועם אווירה מצוינת. ביטויים לשוניים של הסרט הזה, כמו גם של כמה סרטים גדולים אחרים של שנות השישים, חדרו לשפה הרוסית והפכו להיות נחלת הכלל (המפורסמת שבהם – "מזרח – זה עסק עדין"), המוזיקה של הסרט הפכה לפופולרית, ושיר ענק מתוכו (גברת מזל נכבדה) עדיין פורט על נשמת האדם הרוסי כיום, כמו דאז. הסיפור המעניין יותר של פולחן הוא שהסרט הפך להיות סרט חובה לקוסמונאווטים רוסיים לפני כל המראתם לחלל. זה קרה אחרי  אסון סוייוז 11 שבו נהרגו 3 קוסמונאווטים ב-1971. ב-1973 סויוז 12 הצליחה יותר, הקוסמונאווטים שראו את שמש מדבר לבנה לפני ההמראה התבדחו שהיה אתם איש צוות נוסף – הגיבור של הסרט. מאז זה הפך להיות מנהג חובה לצפות בסרט – ובאמת תכנית החלל הרוסית לא ידעה אבדן בחיים מאז. עוד קשר מעניין לחלל הוא שב-1997 המפות הרוסיות של כוכב הלכת נגה כלל מכתשים שנקראו על שמות הבחורות מההרמון שבסרט.

 אני זוכר את ההרגשה שלי מהצפייה הראשונה שלי בסרט מלפני שנים רבות –  ילד שראה מערבון לראשונה בחייו – מופתע, מוקסם, דבוק למסך ומחכה מה יקרה – לא חושב, לא מהרהר – צופה שבוי.

 הנה תרגום חופשי וחובבני שלי לשיר הנושא:

גברת פרידה נכבדה

אנחנו כמו קרובי משפחה

מכתב במעטפה – חכה, אל תקרע

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת גלות נכבדה

חיבוקך הוא חם, אך אין בו אהבה

חכי, אל תתפסי אותי ברשת החיבה

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת מזל נכבדה

למי את טובה, ולמי לא את

כדור ללב, חכי, אל תכווני

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

גברת הצלחה נכבדה

זה אומר ששיר שלי עוד לא נגמר

הפסיקו שדים להישבע בדם

אין לי מזל במוות, אולי באהבה

והנה הגרסה במקור:

Ваше благородие, госпожа разлука,

Мы с тобой родня давно, вот какая штука.

Письмецо в конверте, погоди, не рви,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Письмецо в конверте, погоди, не рви,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа чужбина,

Жарко обнимала ты да только не любила.

В ласковые сети, постой, не лови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

В ласковые сети, постой, не лови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа удача,

Для кого ты добрая, а кому иначе.

Девять граммов в сердце, постой, не зови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Девять граммов в сердце, постой, не зови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Ваше благородие, госпожа победа,

Значит, моя песенка до конца не спета.

Перестаньте, черти, клясться на крови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

Перестаньте, черти, клясться на крови,

Не везёт мне в смерти, повезёт в любви.

 

להלן ביצוע של איגור פרסניאקוב (שבד"כ הוא רק מנגן, אך הפעם גם שר):

https://www.youtube.com/watch?v=FnmEyBR7yfA

 

1969 – Butch Cassidy and the Sundance Kid

מומלץ1969 – Butch Cassidy and the Sundance Kid קיד וקסידיGeorge Roy Hill

Butch Cassidy and the Sundance Kid    פול ניומן ורוברט רדפורד משחקים את קסידי וקיד. אמנם, בקווים כללים, מדובר על דמויות וארועים אמיתיים – אך בכל זאת, הסרט לעיתים משעשע, לעיתים מסקרן ובעיקר כיפי. ואיך לא – עם כוכבי על כאלו ועוד כימיה נהדרת על המסך – פחות מכיף היה מאכזב. קסידי, שודד בנקים, נתקל במרד בכנופייתו – ומציע לערוך קרב בינו לבין מנהיג המורדים. כאשר יש הסכמה – קסידי מנצח (הוא ניגש קרוב למתחרהו ומציע להסביר את חוקי הקרב. כאשר השני מוחה ואומר שאיזה חוקים כבר צריכים להיות קסידי מסכים נכון לא צריך ובועט לו במבושיו) ומשליט סדר. וכך, עם חיוך, עוברים לעלילות השודדים ולקסם האישי שהם משאירים על כולם. אמנם לא ברור עד הסוף איך הדמויות האמיתיות נהרגו, כאן על המסך זה קורה בבוליביה כאשר הם מוקפים בשוטרים – קיד וקסידי פורצים החוצה בריצת עמוק לעבר השוטרים שיורים בהם ללא הפסקה. הסיום קצת מזכיר את תלמה ולואיז ובוני וקלייד. ז"א סיום אובדני, ידוע מראש. ברוסית יש פתגם "אם ללכת, אז עם מוסיקה". תמיד נשמע טוב. זה גם עובד על הקהל הצעיר בסרטים כאלו. אך אני – אני התחלתי לפקפק – לא חושב שסוף כזה או הפתגם כולו מתאים לי. אולי כשהייתי צעיר יותר. בכל אופן – סרט טוב. אפילו היום, לאחר שצפיתי בו כבר מספר פעמים.