הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1973

1973 – The sting

מומלץ 1973 – The sting העוקץGeorge Roy Hill

 

 

זהו אחד הסרטים המענגים והמבדרים ביותר שנוצרו. אפילו עכשיו, לאחר מרחק של כ-50 שנה, רואים אותו, מרגישים אותו, צוחקים איתו ובעיקר מרגישים שיש לפנינו סטייל. וזה לא פלא –  משחקים כאן רוברט רדפורד ופול ניומן. שמעתם טוב. 2 הסופרסטארים, השחקנים עם כריזמה הורסת – באותו סרט. זה כאילו במקום שמש אחת יש לנו מערכת שמש עם 2 שמשות. משהו יוצא מן הכלל. והקסם הזה עובד אפילו בסרט על פשע הממוקם בשיקגו של שנות השלושים. הקסם הזה לא מופרע ע"י אלימות, יריות, רצח, אונס וכו' – כי הם פשוט לא כאן (זה אגב מאפשר בראש שקט להקרין את הסרט למתבגרים ללא מבוכה). מדובר בזוג נוכלים, צעיר ומבוגר, אשר מרימים מבצע של לגנוב כסף רב מבחור עשיר מאוד. ז"א שוד, אך עם חיוך, עם מוסיקה בלתי נשכחת, עם עלילה מורכבת ובניית מעשה התרמית צעד אחרי צעד, כשאנחנו צופים ועדיין לא מבינים עד הסוף איך זה יהיה, למרות שזה ממש מול עינינו. תענוג אינטליגנטי וכיף מרומם רוח. קשה להבין כיום, בעולם של תקינות פוליטית, איך ייתכן שאנחנו מזדהים כל כך עם גנבים, וזה עוד מול כולם, בפרהסיה, עם כולם ביחד. האם גנב מגנב פטור משחק כאן תפקיד שאנחנו כה איבדנו את דרך הישר? האם האישי (רוברט רדפורד ופול ניומן המדהימים) תמיד ינצח את הכלל (אמות המוסר וחוקים חברתיים)? או שפשוט אפשר להפיק כיף מכל דבר, כל עוד זוכרים שזה בידור? ועוד בידור ברמה כזאת.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qCQ017S_VrU

 

 

1973 – Soylent Green

מומלץ1973 – Soylent Green שמש ירוקהRichard Fleischer

soylent green

בשנת 2022 יש יותר מ-40 מיליון תושבים בניו-יורק. בעיר מפוצצת האוכלוסייה שולטים תאגידי ענק ולמשטרה יש עבודה קשה על שמירת הסדר. המעמדות מחודדים יותר. המעמד העליון מזכיר במקצת את הרוסים החדשים והטייקונים המודרניים – הם חיים בבתים משלהם, אוכלים אוכל גורמה, יש להם שומרי ראש, ויש להם "ריהוט" – מאהבת ברמה של סופר מודל. לכל השאר – ובכן, אבק, לכלוך, אוכל זבל, זבל, ועוד פעם זבל. וזה כולל כמעט את כולם. העלילה היא סיפור בלשי, יש רצח, יש קנוניה, יש חדשות מרעישות. הבלש עשוי טוב, עם מתח שנבנה לאורך כל הסרט –  אך לטעמי העיקר כאן – זהו הציור של עולם המחר מפוצץ האוכלוסין. הקטע היפה של הסרט הוא על התאבדות בחסות הרשויות, המעודדות צמצום האוכלוסייה – והמתאבד פתאום שוכב על כלי מיטה צחורים, שומע מוזיקה קלסית ורואה לפניו תמונות של כדור הארץ היפה שפעם היה – הים, השדות הירוקים, היערות, היעלים – וחיוך של אושר מרוח לו על השפתיים והוא יכול למות ברגעיו היפים. הסרט הוא עיבוד חופשי לספרו של הרי הריסון עשו מקום! עשו מקום! משנת 1966 שחזה בצורה קודרת את תוצאות פיצוץ האוכלוסין, עליית כוחם של תאגידים ומחיקת מעמד הביניים.

1973 – Sleeper

מומלץ1973 – Sleeper ישנוניWoody Allen

 

sleeperשמו מיילס מונרו, הוא בעל החנות מזון בריא בשם “הגזר המאושר” בגריניץ' ווילג' הוא מתעורר 200 שנה מאוחר יותר אל העתיד בו אמריקה זו מדינה טוטליטרית בסגנון 1984. כפי שרואים,העלילה כבר בדקות הראשונות של הסרט ממריאה אל הלא יאומן ומטורף, ולמעשה בכלל לא חשובה ומהווה מסגרת הכרחית למשהו אחר – והמשהו אחר זהו וודי אלן בתור בני היל –  תורידו את הוולגריות, תוסיפו אינטליגנציה ותערבבו ברוטב עצבני – קבלו את וודי אלן במיטבו. זהו סרט שכל כולו מצבים קומיים שמוכוונים אך ורק לדבר אחד – להצחיק. ועם וודי אלן וכשרונו – הכוונה מתממשת בגדול. זהו, כמובן, אם אוהבים את וודי אלן וההומור שלו. מי ששונא אותו יגדיר את הסרט כדבילי, כפרודיה (זה נכון) לא מוצלחת (נו, באמת…) על סרטי מדע בדיוני (וחדי העין יבחינו בהמון סרטים שישנוני מתכתב אתם – אפילו עם פרנהייט 451 הנפלא). אבל מי שאוהב אותו ואת סוג ההומור הנאורוטי המטורף שלו – מצפה לו תענוג צרוף. הקצב של הסרט כל כך מהיר שבאיזה שהוא שלב אני איבדתי את הקשר בין קטע אחד למשנהו ופשוט צפיתי וצחקתי עד דמעות. אני לא מתאפק, הנה קטע בן שני משפטים. הגיבורה (דיאן קיטון) שואלת ו-וודי אלן עונה: "אתה רוצה להגיד שלא קיימת יחסי מין במשך 200 שנה? 204, אם לספור את הנישואין שלי". וכך זה כל הסרט – פנינים מילוליות וקטעים כמו לקוחים מקולנוע אילם – הכל כל כך מצחיק. ממש גדול. הוא גאון.

1973 – The adventures of rabbi Jacob

שווה ❼ 1973 – Les Aventures de Rabbi Jacob The Adventures of Rabbi Jacob רבי יעקב Gerard Oury

לואי דה פינס, כמובן. הוא מגיע מדמות של אנטישמי עד לכניסה לבית הכנסת, לא פחות. ועוד עם ערבי, שכמובן, למען מסר ההתפייסות והסובלנות של הסרט, מתחתן עם בת הרב. לא פחות. קומדיה מהנה וחכמה של לואי דה פינס. הרבה צחוקים כולל סצנת ריקוד נהדרת עם טליתות בבית הכנסת.

1973 – Live and let die

שווה ❻ 1973 – Live and Let Die חיה ותן למותGuy Hamilton

אני אוהב סרטי ג'יימס בונד – יש בהם תמיד איזה הילה, שובבות, חוסר רצינות, הומור, מרדפים, בחורות יפות, טובים ורעים, אקשן דוהר, מקומות שונים בעולם ומלא גימיקים. לא צריך לקחת אותם ברצינות. והטובים שבהם גם לא לוקחים את עצמם ברצינות. להפתעתי הרבה כמה מהסרטים המוקדמים שהפכו לקלסיקה – למשל ד"ר נו, גולדפינגר, וכו' –  משום מה לא עומדים בסטנדרטים של היום לטעמי. חיה ותן למות אמנם לא סרט ג'יימס בונד אולטימטיבי, אך יש בו רגעים מהנים לא מעטים. קודם כל זהו הראשון של רוג'ר מור בתפקיד. חוץ מזה בפעם הראשונה נערת בונד היא שחורה. אפרופו שחורים – יש מלא שחורים בסרט בתור החברה הרעים וסוחרי הסמים – זו גם פעם ראשונה אצל ג'יימס בונד שנעשה שימוש כה מסיבי בשחורים רעים. ד"א יש הרבה נופים של לואיזיאנה, הארלם וקאריביים בסרט. יש גם הומור שחור – כאשר ג'יימס בונד מקפץ על ראשי תנינים (מספרים שאחד הקרוקודילים הצליח לתפוס ולקרוע את המכנסיים של כפיל של בונד) והדובדבן שבקצפת – שיר הנושא המעולה הוא של פול מקרתני. ממש שיר גדול.

1973 – Ivan Vasilievich: Back to the Future

שווה ❼ 1973 – Leonid Gaidai – Ivan Vasilevich menyaet professiyu Ivan Vasilievich: Back to the Future

טוב, אחת הקומדיות הקלסיות של הקולנוע הסובייטי. שחקנים טובים, במאי מעולה, שירים שנכתבו במיוחד לסרט והפכו מידית לשלגרים, סיפור מהתל וקליל, סצנות פרסה לאורך הסרט – כל המאפיינים של הנוסחה המנצחת נמצאים כאן. מה צריך עוד בשביל לצחוק צחוק משחרר וליהנות ממצב רוח קליל. הסרט נעשה בעקבות מחזהו של מיכאל בולגקוב מ-1934-1936 מדובר בממציא (שוריק – דמות מוכרת מהקומדיות של לאוניד גאידאי) שיצר מכונת זמן בביתו וכך שני ברנשים (גנב ויו"ר ועד הבית) נסעו אחורה לחצרו של איוון האיום, והוא בכבודו ובעצמו מופיע בדירת הממציא. כאן מתחילים שני סיפורים מקביליים – הרפתקאות הצאר האכזר בזמננו אנו והרפתקאות בני דורנו בחצר הצאר. קורע מצחוק.