הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1975

1975 – The Passenger

מומלץ 1975 – Professione: reporter  The Passenger   זהות גנובה  – Michelangelo Antonioni

 

 

טוב – זה אנטוניוני. אחדים יגידו שהוא מטורף על כל הראש. האחרים יחשבו שהוא גאון. רק בודדים יוכלו לאמר שהם אוהבים את הסרטים שלו (אני מניח שגם הם מטורפים, אך הפעם עם תעודות). רבים יגידו שהם לא סובלים אותם ואם יכריחו אותם לתת איזושהי מחמאה לסרטיו, לאחר מחשבה הם יגידו שסרטיו מטרידים. אז זהו, הגענו קרוב להגדרה לסרטיו – אין ספק שאף אחד לא אדיש כלפיהם, והם די מטרידים. סרט זה לא מטריד מבחינת העלילה – למעשה אין שם יותר מדי סיבוכים, והעלילה די פשוטה. הוא גם לא מטריד מבחינת סגנון – להיפך, הוא מצולם להפליא ויש שם סצנה סופית גאונית, המצולמת בשוט אחד, ללא מילים, עם מצלמה שנעה ונדה בתוך המלון ומחוצה לו, במשך כרבע שעה (טכניקה מסובכת, שרק מעטים מהבמאים הגדולים באמת ניסו אותה  – האולטימטיבי הוא כמובן התיבה הרוסית – סרטו הנהדר של אלקסנדר סקורוב שצולם כולו בשוט אחד). אולי הוא מטריד בגלל המשחק בסרט? – לא, דווקא המשחק היה נהדר – ג'ק ניקולסון ומריה שניידר נתנו כאן הופעה משכנעת. הוא גם לא מטריד מבחינה רגשית – ז"א יש שם רגשות – אישתו של הגיבור בוגדת בו, הגיבור מתחבר לסטודנטית שלא רוצה לעזוב אותו ועוזרת לו בכל דרך – אך הרגשות כאן הם התפאורה ההכרחית ולא בקדמת הבמה. לא – הסרט מטריד את הנשמה עצמה.

מדובר על עיתונאי שמנסה להשיג ראיון מהמורדים בצ'אד – אזור לחימה באפריקה, אך ללא הצלחה. ואז בהבזק של שנייה, לאחר שמוצא שוהה אחר במלונו מוטל ללא רוח חיים, הוא מחליט לקחת את זהותו, ולזייף את מותו. מאוחר יותר הוא מגלה שהאיש הוא סוחר נשק עם אותם המורדים שהוא כה חיפש, ועכשיו הם יושבים לו על הזנב. הוא פוגש סטודנטית לארכיטקטורה, אשר עוזרת לו לברוח מכולם ונשארת איתו. לבחורה אין שם… למה העיתונאי בהנף שנייה בוחר להיות מישהו אחר ולזרוק את כל החיים ולהתחיל מחדש? האם חיים של סוחר נשק טובים יותר? לא – גם העיתונאי לא היה סבור. והאם הוא עשה את זה כי חיפש טוב יותר? לא סביר – הבחור המשיך בחיים של סוחר הנשק, אפילו שראה שזה מביא אותו לכיוונים של כביש ללא מוצא. או אולי זה היה צעד התרסה ומיאוס בחייו? חידה זו כנראה לא פתורה – הוא אומנם מנסה לברוח מחייו הקודמים אפילו בתפקיד של סוחר הנשק (אישתו הבינה שמשהו לא בסדר ומחפשת אחריו, והוא בורח) – אך ייתכן שעדיין מאס בחייו הקודמים כך שזה לא צעד התרסה אלא הפניית גב לחייו? או אולי לא לחייו, אלא לזהותו? האם הוא בורח מעצמו? או מהתפקידים שיש לנו בחיים? מהדמויות שאנחנו חיים? המרד כנגד הזהות, כנגד תפקידנו בעולם הזה, כנגד כל המשמעויות שמנסים להעניק לנו, להדביק לנו, לתייג אותנו, להעניק לנו שמות… אז מי אנחנו? לדעתי העיתונאי התעורר מחלום של החיים ונואשות מחפש את המראה בכדי להביט בעצמו בפעם הראשונה. והסטודנטית היא המראה (אחרת לא ברור מה היא עושה בסרט ולמה היא עוזרת לו).

הנושא הטריד גם את אנטוניוני – ולו רק נראה את השמות לסרט עצמו. מקצוע: עיתונאי – הוא השם המקורי. לא עיתונאי, מקצוע: עיתונאי. הניסיון לדייק על מנת לאפיין מי אתה. וכאן אף עם הזהות הראשונה ממנה הוא בורח. ממש? מהמקצוע? או מכל מקצוע? ואז השם באנגלית – הנוסע. מי זה הנוסע? לבטח הסטודנטית אשר יוצאת איתו למסע בריחה, מתלווה ועוזרת. אגב כאן יש שיכבה עמוקה יותר – הרי גם הוא נוסע, נוסע בזהות של העיתונאי ואח"כ בזהות של סוחר הנשק. כולנו נוסעים בזהויות שלנו. הוא בחר להחליף את האוטו.

רעיון גדול, ומטריד במיוחד, של אנטוניוני.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=-qXHF30KHZk

1975 – Fawlty Towers

מומלץ 1975 – Fawlty Towers המלון של פולטי

Star 9

 

 

Fawlty Towers 1

 

ב-1970 חבורת מונטי פייטון התאכסנה במלון גלינאיגלס בעיר קייט אנגלית בשם טורקי כשהם צילמו בעיר סמוכה. כך הם פגשו את דונאלד סינקלייר, מנהל המלון, שהיה מאוד גס כלפי האורחים. הוא ירד על נימוסי השולחן הגרועים של אחד הפייטונים, זרק מזוודה מהמלון בטענה שהיא מכילה פצצה, זרק לוח הזמנים של האוטובוסים לפרצוף האורחים שהעזו לשאול מתי האוטובוס הבא לעיירה כלשהי. טוב תפסתם במה מדובר. פעם עבדתי בהמשביר המרכזי בתל אביב. באחד הפעמים ירדתי לאולם המכירות, די נדהמתי מחוסר האכפתיות של המוכרים וחוסר ההתייחסות שלהם ללקוחות. עד כדי כך נדהמתי שברוב חוצפתי ניגשתי לאחד המוכרים ושאלתי אם הקונים לא מפריעים לו לעבוד. ובכן, נראה שלאותו סינקלייר האורחים במלון מאוד הפריעו לנהל את המלון. חבורת מונטי פייטון עזבה את המלון לטובת מלון אחר במהרה חוץ משני אנשים – ג'ון קליז וקוני בות', שהיו נשואים אז, ונשארו במלון ללמוד מקרוב את התנהלותו של סינקלייר. מאוחר יותר הזוג כתב, וגם כיכב באחת הסדרות הטלוויזיה הנהדרות ביותר שאני מכיר – המלון של פולטי. פולטי טאורס זהו מלון בטורקי, כשמנהלהFawlty Towers 2 הוא בזיל פולטי. הדמות של בזיל מבוססת על דמות של סינקלייר – הוא מיזנטרופ החולם שמלונו יהפוך למלון קלאסי לחברה גבוהה ומכובדת, ושיפסיק לשכן את כל האהבלים שלדעתו מאכלסים את מלונו. קליז שיחק את בזיל. כמו כן בסדרה ישנה דמות של אישתו של בזילסיביל פולטי, שמנסה להעסיק את בזיל במשימות פשוטות ודואגת לכך שלא יקלקל יותר מדי, ובשאר הזמן מפטפטת עם החברות בטלפון. ישנה גם עובדת כללית של המלון – פולי – אישתו האמיתית של קליזקוני בות' שיחקה את פולי בעונה הראשונה, היא גם שיחקה את הדמות בעונה השנייה, אך היא וקליז כבר היו גרושים בעונה השנייה. וישנו גם מנואל, מלצר ובל-בוי שלא מבין אנגלית כל כך טוב ("הוא מברצלונה" – הייתה בד"כ מתנצלת סיביל). אלו הדמויות המרכזיות שמלוות שתי עונות של סידרת קומית בה בזיל תמיד לא מרוצה ממשהו, מנואל תמיד מבלבל משהו, סיביל Fawlty Towers 3מצילה את המצב מקטסטרופה ובזכותה של פולי העניינים עוד מתנהלים במלון. זה לא שבזיל הוא איש רע או עם כוונות רעות – הוא פשוט נקלע ברוב המיקרים בלא אשמתו לסיטואציות בהם הוא מאבד את הראש ואז קורים דברים מדהימים. הדבר לא דומה למה שקליז עשה בחבורת מונטי פייטון – לא מדובר בהומור מטורף – בכלל לא. אך ההומור בהמלון של פולטי כל כך חזק, שאני חייב להגיד מילה של אזהרה – מרוב צחוק שתקף אותי תדירות היו רגעים שממש חששתי לחיי ואז בהתקף של אושר המשכתי לצחוק בחושבי שאיזה מוות נפלא זה היה – למות מרוב צחוק. בקיצור – תזהרו עם הסדרה, אתה לא שולט בכמויות הצחוק שהיא מצליחה להפיק ממך. עוד אזהרה אחת לדרך – נא לא להתאכזב. קחו את זה בפרופורציה. אני למשל מאוד התאכזבתי שהיו רק שתי עונות (העונה השנייה יצאה ב-1979) והיו רק שש פרקים בכל עונה. זה פשוט מכיוון שקליז ובות' שקדו על כל פרק זמן ארוך, בדוגלם שאיכות חשובה מהכמות. ובזה אני מסכים איתם. אם לא ראיתם עדיין – הפסיקו הכל ותשיגו את הסדרה – אח"כ תודו לי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=6M19qr7p1GU

1975 – Three days of the Condor

מומלץ1975 – Three days of the Condor שלושת ימי הקונדורSydney Pollack

3 days of the condor

 

זהו עיבוד לספרו של ג'יימס גריידי מ-1974 באותו השם. מדובר במותחן ריגול פוליטי עשוי היטב, על קונספירציה בתוך סוכנות הביון האמריקאית. קבוצה שלמה של חוקרים לא מזיקים של סוכנות הביון מחוסלת בניו-יורק, למעט אחד – תחת שם כינוי קונדור – אשר בטעות נשאר בחיים. הסרט עוקב אחרי ניסיונות שלו להישאר בחיים. משתתפים רוברט רדפורד, פיי דאנאווי, מקס פון סידוב. זה לבד כבר סיבה כבדת משקל לצפות בסרט. אך מה שעושה אותו למומלץ זה הסגנון הראליסטי שיצר הבמאי סידני לומט בסרט הקונספירציה זה – ההקפדה על פרטים, השמירה על איפוק רגשי, האינטלגנטיות המושקעת בעלילה – כל זה יוצר תחושה אמינה לגמרי ואתה תוהה האם מיקרים דומים אכן קרו. היום, לאחר וויקיליקס, לאחר סנואדן, ולאחר קנוניות בתככי המטה במקרה של הרמטכ"ל אשכנזי – אתה כבר לא תוהה יותר. זה כבר לא נשמע כמו סיפור הקונספירציה. ולמעשה כבר אז, באותה תקופה בערך, בפרסום שערוריית ווטרגייט בארה"ב, הסיפור כבר נשמע אמין לגמרי. זה מה שעושה את הסרט – האמינות. כל כך מותח, מסקרן ואמין.

1975 – Dersu Uzala

מומלץ1975 – Dersu Uzala שומר היערותAkira Kurasawa

dersu uzala 1

זהו סרט לא רגיל של קורוסאווה. קודם כל זוהי הפקה סוביטית – יפנית. זהו גם סרט שלא דובר יפנית (רובו רוסי). ולבסוף זהו ניסיון יחיד שלו בצילום של סרט 70 מ"מ (למי שלא מודע – זהו צילום באיכות מאוד גבוהה למסך רחב. בגלל הטכנולוגיה היקרה, סרטים ספורים משתמשים בטכניקה זו – בעיקר למסך IMAX). זהו גם סרט ראשון לאחר ניסיון התאבדות כושל של קוראסאווה. מדובר על גרסה קולנועית לזכרונות של מגלה ארצות רוסי וולדימיר ארסיניב על מסעותיו בחבל ארץ אי שם במזרח הרחוק הרוסי, ועל איש מקומי בשם דרסו אוזלה. זהו סרט שניתן לכמה וכמה פירושים. אפשר לראותו כפשט גמור וליהנות מהסיפור האנושי, מאהבת הרעים המתפתחת בין דרסו אוזלה לבין ארסיניב, מהרפתקה גדולה של רוסיה בסיביר. אני אישית אכן כך ראיתי את הסרט ומבלי להעניק לו פירושים אחרים. אך בהחלט אפשר לראות את הסרט כעל סיפור הזדקנות כואב – דרסו אוזלה היה חי חיים מלאים ושלמים אם כי מסוכנים לטעמו הבורגני המודרני של יושב פרברי הערים, ואז, עם ההזדקנות, כבר קשה לקבל את העולם שדוהר קדימה כרכבת שלא ניתן לעצרה, ודרסו כבר זקן מדיי ע"מ לקפוץ על הרכבת הזו ונשאר כהפרעה על מסילה שבה החיים המודרניים פשוט דורסים אותו. ויש אף כאלו שלוקחים אתdersu uzala 2 הסרט לכיוון מניפסט של ירוקים – נושאים כמו הגנת הסביבה, כמו האלטרנטיבה מול הקדמה המודרנית הדורסנית – דרסו חי כמו דג במים בשיתוף עם הטבע והתמזג עם הטונדרה באופן מושלם – למעשה הוא היה חלק מהטבע עצמו. אך חיי השותפות הללו נרמסים ע"י רצון האדם לשלוט בטבע ולהכניעו למטרות לא ברורות של קידמה אנושית אשר תוצאותיה הרות אסון למושגים כמו שיתוף ומיזוג, והמקסימום שציביליזציה מוכנה לסבול זהו "שילוב" – כמובן בתנאים של הכיבוש האנושי. אני לא בטוח שקורוסאווה אכן חשב במושגים כאלו כאשר עשה את היצירה הזו. אבל אי אפשר להתעלם מהיופי המרהיב,מהעצמה של הטבע, מהגודל והרוחב של הטונדרה הרוסית  מול קומץ שברירי של אנשים – זהו כן שיר הילל להדר הטבע, לידידות שצמחה – וקשה להישאר אדיש מול השילוב העצמתי הזהdersu uzala 3

1975 – The Irony of Fate, or Enjoy Your Bath!

מומלץ1975 – Ironiya sudby, ili S legkim parom! The Irony of Fate, or Enjoy Your Bath! – Eldar Ryazanov

ironia sudbiזה מעניין שסרט שהפך להיות סרט פולחן לצפות לקראת שנה אזרחית חדשה  – בדומה ל-אלו חיים נפלאים שהוא סרט פולחן ב-כריסטמס בארה"ב – הוא למעשה קומדיה רומנטית שנונה. הז'אנר הזה נעלם באופן פרקטי מהנוף כבר בשנות החמישים – אך הנה כאן, דווקא בברה"מ הוא מופיע בגאווה רבה. אלו חיים נפלאים זה לא קומדיה שנונה – הוא סרט תקווה השופע כל טוב. לעומת זאת, צחוק הגורל אמנם בסה"כ נסוב גם על הטוב של האנשים – אך בכל זאת הוא מדבר לא על המאבק של היחיד נגד הרשע, לא על ערכי משפחה – אלא על חיפוש האושר ובעיקר היושר בסביבה אנושית של חברים ומוסכמות חברתיות. הקומדיה אגב מקסימה, ואפילו לאחר צפיה של הרבה פעמים (אני לא מכיר הרבה יוצאי ברה"מ שלא צפו בסרט איזה עשר עשרים פעמים) הוא מצליח להעלות חיוך על השנינות שבו. כמו כן – השירים פשוט מקסימים – בברה"מ היה כבוד גדול למילים ולשירה בכלל, כך השירים הם יצירות אמנות בפני עצמם בהרבה סרטים סובייטיים – וגם כאן הן עפ"י מילים של משוררים גדולים )כמו יבגני יבטושנקו, בוריס פסטרנק ואחרים) – ומבוצעים בכשרון רב ע"י טובי המבצעים ביניהם אלה פוגצ'ובה. כך שהסרט הביא לנו גם קומדיה שנונה, וגם שירים נפלאים. הסיפור הוא קצת מטורף ומהווה ביקורת חצי בצחוק על האחידות האפורה של הסגנון הבנייה הרוסי ברוח תקופה בה היו בונים שכונות דומות כמו שתי טיפות מים האחת לשנייה, אפילו בערים מרוחקות, שאפילו העיצוב הפנימי ואף המפתחות לדירה ביחד עם המנעול היו זהים. וכך הגיבור שלנו, שיכור לחלוטין, שגר במוסקבה מוצא את עצמו בטיסה ללנינגרד (כך קראו ל-סנט פטרבורג בשלטון הסובייטי) ובחושבו שעדיין במוסקבה, נוסע הביתה משדה התעופה – ז"א לרחוב ובית שהוא גר, ונכנס אפילו עם המפתח של דירתו לדירה זרה ביותר ונרדם. כאן מתחילה מהתלה רומנטית. שיחקו בסרט כמה כוכבים של הקולנוע הסובייטי (אני אוהב במיוחד את יורי יקובלב וגם את ליה אחדז'קובה) – וביים אלדר ריאזנוב – שאני מאוד מכבד את העבודה של יהודי זה, הן את הקומדיות שעשה וכמו כן הדרמות. נקודה מעניינת היא שהסרט, למרות שמכיל לא מעט חומר ביקורת על החברה הסובייטית, לא צונזר ולא נאסר בברה"מ – נהפוך הוא, הוא הוקרן כל שנה בערב ראש השנה, ועוד בטלוויזיה – שהיוותה השופר לשלטון. ודווקא תחת שילטונו של גורבצ'וב בזמן פרסטרויקה הוא הוחרם לאיזה שנתיים במסגרת הקמפיין נגד שתיית אלכוהול שגורבצ'וב הוביל. הקמפיין נכשל כצפוי, אך הסרט חי ונושם.

1975 – Monty Python and the Holy Grail

מומלץ1975 – Monty Python and the Holy Grail מונטי פייטון והגביע הקדושTerry Gilliam, Terry Jones

holy grail 1

 

זה היה הסרט הראשון של חבורת מונטי פייטון שראיתי. הוא הכה אותי בתדהמה בהומור המטורף שלו ואני צחקתי כמו מטומטם אשר שתה חבית של וויסקי – בצורה בלתי נשלטת ולכאורה ללא שום קשר למה שהתרחש על המסך. הפתיחה המהממת שלו – עם הכתוביות המטורפות  – ועם הכניסה של המלך ארתור על הסוס מתוך הערפל – סוס? זה היה משרת שמאחוריו שעשה קולות של פרסות בעזרת שני אגוזי קוקוס – וכך הלאה וכך הלאה. הטירוף הוא לא אמריקאי, אלא אנגלי – מזכיר במקצת את הסגנון החנוני – אך בכיוון של שיגעון, אבל מאוד אינטלגנטי. קשה לתאר את מה שהחבורה עושה – צריך לראות את זה. יש כאלו שלא אוהבים – אני מאוד בעד. החבורה המוכשרת הזו התחילה בטלוויזיה ואח"כ עברה לסרטים – המון סרטים ביחד ולחוד – כולם קומדיות משוגעות ברמה קלינית זו או אחרת. עכשיו, לאחר מי יודע כמה צפיות, אני עדיין מגחך בסצנות מסויימות. הקסם קצת פג וחבל – אך הבטן זוכרת התכווצויות, והעיניים שזוכרות את דמעות הצחוק, והפה שעדיין זוכר איך נפתחholy grail 2 בצחוק גדול – כל אלו לא מאפשרים לשכוח. אין לי ספק שחומרים אחרים של החבורה עולים על מונטי פייטון והגביע הקדוש –  בריאן כוכב עליון הוא סרט טוב יותר, המלון של פולטי זאת סדרה קומית בין הגדולות שנוצרו, ויש גם רגעים נפלאים בסרטים אחרים שלהם – אך זהו נשאר הסרט הראשון שלהם שראיתי …

1975 – People and mannequins

שווה ❻ 1975 – Viktor Khramov, Arkady Rajkin  – Lyudi I Manekeny People and Mannequins

 כשראיתי את הסרט – עבורי זה היה הפתעה רבתי. לא ידעתי שהיה סרט עם ארקדי רייקין – ואני אוהב אותו, הוא גדול, קומיקאי יהודי רוסי ענק. הבחור הוא סטנדפיסט מדהים ויש לו מערכונים עוקצים ומאוד חכמים. מה שנקרא – הומור יהודי רוסי. ברוסיה הוא היה אגדה מהלכת. היו לו שורות שהיו חודרות דרך השריון של ההבנה ויוצרות הבנה חדשה (למשל הוא היה נוהג לברך "אני מאחל לכם הצלחה ואושר בחיים המשפחתיים וכמו כן הפרטיים"). הסרט הוא סרט טלוויזיה בעל 4 פרקים וכולל לא מעט מהמערכונים של רייקין. אמנם הסרט הוא ארוך, עם הרבה קטעי קישור שאף אחד לא צריך אותם כיום – זהו בכל זאת סרט סובייטי – אך ארקדי רייקין מפצה על הכל. רק למביני רוסית – נראה לי שההומור הזה הולך לאיבוד בתרגום.