הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1977

1977 – Office romance

מומלץ 1977 – Slujebnyy Roman  Office romance  – Eldar Ryazanov

 

 

זהו אחד הסרטים הסובייטים המקסימים שנעשו, לא במפתיע, ע"י מיודענו אלדר ריאזנוב. זאת קומדיה רומנטית שנונה – ואני כידוע מת על סוג זה של קומדיות, כך שאני משוחד. ריאזנוב הביא לסרט זה 2 מכוכבי צחוק הגורל שהוא עשה – עוד קומדיה רומנטית שנונה – את אנדריי מיאגקוב – ששיחק את הגיבור הראשי שם וגם בסרט זה, וגם את ליה אחדז'קובה ששיחקה בצחוק הגורל תפקיד קטן וזוטר אך השאירה רושם אדיר – גם כאן היא משחקת תפקיד צדדי של מזכירה – אך כמעט כל משפט שני שלה נחרט בתרבות הרוסית (כמעט כמו מה שהגשש החיוור השאיר לעברית). למעשה השפה שמשתמשים בסרט היא כל כך שנונה שאתה מחזיק את האוזניים במתח תמידי מרוב פחד שאולי תפסיד איזה פנינה לשונית שנזרקות כאן בתדירות של מכונת ירייה. הסיפור הוא רומן בעבודה – במכון לסטטיסטיקה עובדת מנהלת – אישה שתלטנית, אסרטיבית, אך יבשה, לבושה בלבוש עיסקי ושמרני, לא מטופחת, באה לפני כולם, הולכת אחרי כולם – בקיצור אישה לא נשואה שכנראה היחסים האישיים זה לא בלקסיקון שלה. במחלקה שלה עובד מנהל חשבונות, גרוש שחי עם 2 בניו בדירה, בחור ביישני והעיקר – פוחד פחד מוות מהמנהלת. רצה הגורל והוא, בעצת חברו לעבודה, ע"מ לקבל קידום, מתחיל עם המנהלת. וכאן הכל תופס תאוצה והצחוקים לא נגמרים. למרות שמדובר סה"כ ברומנטיקה פוזיטיבית וסרט עם כוונות טובות – כיום כמובן אי אפשר לעשות דבר דומה עקב כל החוקים ונורמות נגד הטרדות מיניות. ואגב, חבל. אני מתכוונן שרומנטיקה כלואה מאחורי סורג ובריח ע"י תלונה שנעשתה עם כוונות טובות ע"י האחיות רגולציה, פוליטיקלי קורקט ושחרור האישה. ככה זה בחיים – לעתים קרובות הקורבן של החברה הוא היופי והתקווה. טוב- מספיק עם הטפות, בחזרה לסרט. הסרט הוא בעקבות מחזה שריאזנוב כתב עם מיודענו אמיל ברגינסקי עוד ב-1971 שהיווה הצלחה בתאטראות. אמנם רוב הסרט נעשה במקומות סגורים, אך בכל זאת זהו סרט – ריאזנוב נתן לנו הזדמנות להציץ איך מוסקבה הייתה דאז, באמצע שנות השבעים, עם הרחובות שלה, הבניינים, הפקקים (שרק גברו, יש לציין, עם השנים), החנויות, אופנת הלבוש והתסרוקות שנראים לנו כמיושנים לגמרי. אך מה שלוקח את כל הקופה, אלו כאמור המצבים הקומיים אשר מצליחים להחדיר אופטימיות לרומנטיקה והאהבה שמשנה אישה יבשה ומוזנחת לאישה מושכת ופורחת. קלאסיקה סובייטית מקסימה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=rX1JWSTTksw

1977 – Twenty Days without War

שווה 1977 – Dvadtsat dney bez voyny Twenty Days without War – Aleksey German

Star 7

 

יורי ניקולין ידוע בתפקידיו הקומיים, אך כאן הוא משחק (משחק נפלא) בתפקיד דרמטי, של עיתונאי מלחמה אשר ב-1943 נוסע מחזית הרוסית-גרמנית, ל-20 ימים לחופשה מהמלחמה אל עיר טאשקנט. טאשקנט היא בירת אוזבקיסטאן, עיר שפונו אליה הרבה אזרחים במלחמת העולם השנייה, עיר מקלט ממלחמה, עיר שלכאורה לא נמצאת במצב מלחמה. ולכאן מגיע העיתונאי, ע"מ לשכוח קצת ממלחמה, ע"מ לבקר משפחה של אחד הנופלים בקרב, ע"מ לאהוב, ע"מ לראות סרט שמצולם עפ"י כתבותיו מהחזית, ע"מ… ע"מ באמת לקחת חופשה מהמלחמה. אך כאן, בעורף עמוק, בעיר שלא ידעה האפלה, בעיר לא מאויימת, כולם חושבים מדברים ונושמים מלחמה. זה לא משהו שאפשר לברוח או לקחת חופש ממנה. סרט אנושי ועדין ונוגע.

1977 – Star Wars: Episode IV – A New Hope

מומלץ1977 – Star Wars: Episode IV – A New Hope מלחמת הכוכבים- תקווה חדשהGeorge Lucas

star wars 4אחד הסרטים המשפעים ביותר. האפקטים שבהם הוא גדוש הציבו רף חדש לכל תעשיית הקולנוע. סצנת הפתיחה הייתה מהממת ובמקום לקחת אותנו לאט אל הסיפור מהתחלה, אנו קוראים כתוביות זזות על המסך לצלילים רבי הוד של פתיחה ולמדים להפתעתנו שלא נראה את ההתחלה אלא סרט זה הוא הרביעי בסאגה של 9 סרטים, כאשר שלושה הסרטים הקודמים עדיין לא יצאו. איזה תעוזה! לוקאס לא נותן לנו להתאושש ומלמעלה פתאום מופיעה חללית שלא נגמרת ואנו נכנסים ישר למרדף, והסאונד ההיקפי היה כל כך מהדהד שממש הרגשת את החללית עוברת מעליך. אני זוכר שהלכתי לסרט הזה עם אחותי בקולנוע "חן" בתל-אביב על כיכר דיזינגוף – וכל האולם ממש שמט את הפה בסצנת הפתיחה. אין מה לדבר לוקאס – אתה יודע לדפוק כניסה.

כמובן שההשפעה של סרט זה לא נגמרה רק באפקטים פירוטכניים – הוא פתח דלת לז'אנרים המערבבים אגדה עם עתיד, מיסטיקה עם מדע ויצר שאיפה לסרטים הבאים לעבור את הרף הגדול מהחיים שהציב. זהו הסרט עם ההכנסות השלישי מאז ועד היום – 775,000,000$ שבמושגים של ימינו מהווה משהו כמו שתיים וחצי מיליארד דולר..

 זה לא סרט עמוק או רציני – יש שיגידו שהוא לקח אופרת סבון ושם אותה ישר ובלי חכמות בחלל. אך בזה הוא גם קיסמו – הדמויות הלא עמוקות בו הן חביבות ונשארו עם התרבות המערבית מאז – שמות כמו לוק סקייווקר, סולו האן, ג'די, אובי וואן קנובי, דארת ויידר, אר-טו-די-טו – רק לשמוע אותם ואתה כבר בתוך הסרט, יושב לך בחללית קטנה הבורחת מנחיל שחור של חלליות של דארת ויידר וצולל לתוך תעלה של כוכב המוות – סצנות שהושפעו מסצנות קרבות אוויר של סרטי מלחמת העולם השנייה..

הסרט הוא גם לא הטוב מכל הסאגה – לטעמי האימפריה מכה שנית לוקח אותו בהליכה – אך זהו הסרט הראשון שראינו, ועוד ב1977 – שפתח את הדלת באופן שאף אחד כבר לא הביט לאחור. סרט שעשה מהפכה ממש.

לוקאס עבד תקופה ארוכה על תסריט הסרט ושינה כמה וכמה גרסאות. חדי העיו יבחינו השפעות רבות – מפלאש גורדון, מהסרטים של אקירה קוראסאווה יוג'ימבו והמבצר הנעלם, מחולית של פרנק הרברט (דיוויד לינץ' שעשה את חולית ב-1984 התלונן פעם שמלחמת הכוכבים לקח יותר מדי רעיונות מחולית) ואפילו מהקוסם מארץ עוץ.

כשצולם, האווירה בצוות הייתה שזה סרט לא רציני, מיועד לילדים ולא צפו לו הצלחה גדולה. אפילו לוקאס חשש מכשלון הסרט וחשב למשל שמפגשים מהסוג השלישי של ידידו ספילברג שנעשה באותו זמן הוא סרט הרבה יותר טוב. בהצגה מוקדמת לסרטו ביפן כאשר הקהל נשאר שקט לאחר הקרנת הסרט, לוקאס נעשה ממש מודאג – עד שהסבירו לו שבתרבות היפנית זהו הכבוד הגדול ביותר שסרט יכול לאחל לו. כל החששות התבדו והסרט היה הצלחה אדירה – גם בקופות וגם בתודעה. ג'יימס קמרון לאחר שראה את הסרט עזב את עיסוקו בתור נהג משאית ופנה לעולם הקולנוע – וכך יש לנו את אווטאר. במאים גדולים אחרים הושפעו גם-כן עמוקות ממלחמת הכוכבים – כמן כריסטופר נולן שאמר שהסרט היווה לו השראה להתחלה, ורידלי סקוט אשר התרשם מאוד מסגנון החלליות של לוקאס (במלחמת הכוכבים היה חידוש לאותה תקופה – החלליות נראו כמשומשות, ולא חדשות) וכך יצר סגנון ראליסטי של מדע בדיוני בהנוסע השמיני ובלייד ראנר.

ראיתי את הסרט מספר פעמים (כמובן) – והוא עדיין מהלך קסמים עליי.

1977 – Special Day

מומלץ1977 –Una giornata particolare  Special Day יום מיוחדEttore Scola

special day 1

אטורה סקולה מביים את מרצ'לו מסטרויאני וסופיה לורן. זהו זוג מהאגדות כשמדובר עליהם על מסך אחד. אני מת להסתכל עליהם ביחד – יש שם כימיה נפלאה. הם נכנסים לדמויות, הם מפתחים אותם, הם גם מפרים האחד את השני. לראותם זהו תענוג צרוף.

הבימה היא רומא 1938. היטלר בא לבקר אצל מוסוליני וכולם הולכים לראות את המצעד שמתקיים לכבוד המפגש. בניין המגורים – שהוא הסצנה המרכזית בו מתרחש הסרט – נשאר כמעט נטוש חוץ מעקרת הבית – לורן ועוד דייר – מסטרויאני – כולם כבר הלכו.  וכך לאט לאט פתאום מתחילה ההיכרות והם מדברים, משתפים. מתקשרים. לורן היא עקרת בית, לא משכילה, משועממת, עם דעות פשיסטיות – ומי לא היה באותה העת באיטליה? ומסטרויאני מתברר כשדרן רדיו שפוטר מעבודתו, לא מחבב נאצים ובנוסף לכל – הומוסקסואל. למרות חילוקי השקפת העולם והמחלוקות – משום מה הם מוצאים אתspecial day 2 עצמם ביחד, אולי בגלל הבדידות של כל אחד לחוד יש להם כמיה לביחד הזה, לאי האפשרי הזה אפילו עד כדי בלתי יאומן של יחסים אינטימיים. עד שבאים לעצור אותו. ואח"כ כולם כבר שבים מהמצעד. בעולם ותקופה כה מטורפת, בעולם בלתי אפשרי כשהיטלר בא למוסוליני, כשהטירוף בא אל הרנסנס – גם האינטימיות עם הומוסקסואל והקירבה אף לרגע לא נשמעים כבר דמיוניים ומטורפים.

סרט עם הרבה אנושיות ומשחק מעולה.

1977 – The spy who loved me

שווה 1977 – The Spy Who Loved Me המרגלת שאהבה אותי Lewis Gilbert

רוג'ר מור בתור ג'יימס בונד. מלתעות עושה הופעה ראשונה. הפתיחה מדהימה עם המרדף על מדרונות מושלגים וקפיצה ובהמשך דהייה של בונד מעל התהום. ובכלל – יש בסרט הרבה סצנות מרדף ומכוניתו של בונד הופכת אף לצוללת. סרט כיפי.