הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1986

1986 – My Friend Ivan Lapshin

מומלץ 1986 – Moy drug Ivan Lapshin  My Friend Ivan Lapshin  – Aleksey German

Star 9

 

 

My Friend Ivan Lapshin 1

חברי איוון לפשין הוא מסוג הסרטים שאתה צופה בו בעניין מכיוון שהוא עשוי היטב, אתה מצפה לראות התפתחות ועלילה המשתווה לרמת האיכות, אך היא מבוששת לבוא. ז"א יש עלילה, יש סיפור, אך אתה מבין שזה לא הנושא העיקרי. ואחרי שגמרת לצפות, אתה מבין שראית יצירה גדולה, אך אתה לא יכול להחליט בזכות מה ולמה. הגדולה כאן עדינה, חלקלקה – פעם אתה חושב שאתה מחזיק בה והנה אתה תפרט על מה ולמה, ורגע מאוחר יותר היא נעלמה ואתה עוד הפעם נשאר עם הרגשה אך בלי הסבר רציונלי.

 בעיני הצופה המערבי מדובר בסרט נוסטלגי סובייטי – הסיפור מסופר ע"י איש שבנערותו באמצע שנות השלושים של המאה שעברה חי בדירה קומונלית (כאן לצופה המערבי מגיע הסבר – דירה קומונלית זה דירה שחיים שם כמה אנשים ואף משפחות – ולא כי הם רוצים לחיות בקומונה – אלו כי ככה חיו אז ברוסיה) בעיירה ליד לנינגרד (סנט פטרבורג באוזניים עכשוויות) עם אביו, עם כמה שוטרים חוקרי פלילין ועוד אנשים. אחד הדיירים – לפשין – הוא גיבור הסרט. הסרט קופץ מהווה לעבר ומצבע לשחור לבן. יש שם חיזורי אהבה, יש שם להקת תאטרון שמגיעה לעיירה, יש שם מרדף אחרי חוליית פושעים. רואים שמדובר בניסיון ציור של העבר עם האשים הבונים סוציאליזם ברוסייה.

 אך בעיני האנשים המכירים את ההווי הרוסי – זה רק הכיסוי. הרי מדובר בתקופה שממש לפני תקופת הטרור של סטאלין (כן, התקופה שממש לפניMy Friend Ivan Lapshin 2 הגולאגים, בהם קיפחו את חייהם 20 מיליון רוסים), תקופה בה החלומות של המהפכה מתחילים להתפוגג, התום של העשייה והקומונה עדיין קיים אך מתהלך כמתוך אינרציה בין הרוע והאכזריות העיוורת שמתעוררים, תקופה שבאה לסיים חלום ולהתחיל סיוט. והלפשין הזה, גיבור הסרט, כבר כאן משתמש בכוח שניתן לו, מקפח חיי אדם – אפילו שפושע – בשמחת ניצחון – הנה אני, אני אראה לך – והוא על בטוח יהיה אחד ממבצעי הפשעים של סטאלין נגד האזרחים והעם. וזהו – שום דבר כזה לא על פני השטח – אך זה מבעבע ואף אחד שבא משם לא יוכל לפספס את זה. עד כדי כך שהבמאי – אלקסיי גרמן – כשנשאל מי רואה את הסרט הזה, ענה שהקהל של הסרט מתחלק לשלוש חלקים – אלו שכתבו לו שהוא אידיוט, אלו שאיחלו שהסרט יישרף עם הבמאי, ואלו שכותבים מכתבים למערכת בגנות הסרט, עם העתק ל-ק.ג.ב. המכתבים האלו, אמר גרמן, אמרו לו דבר אחד – כן, אולי זה נכון מה שאתה מראה, אך לא ניתן לך את הזכות להראות את זה. את זה גרמן חושב על הקהל הרוסי. ובאשר קהל לא רוסי – לגרמן אין אשליות. הוא סבור שהם לא יבינו. הוא מספר שפעם בפסטיבל בלוצרן אישה אחת אמרה שהסרט מאוד יפה וביקשה ממנו שעכשיו יסביר לה את הכל, על מה הסרט. גרמן ענה: "כשזר צופה בסרט כמו חברי איוון לפשין, יש לי הרושם שזה אותו הדבר כמו להסביר לאפריקאי מדוע רוסים חובשים כובע צמר. ואתה צריך להסביר מדוע יש מזג אוויר קר, אחרת הוא לא יהיה מסוגל להבין. אני לא סבור שזר שלא ביקר אף פעם ברוסיה יכול להבין את הכל. אולי הוא יקלוט רשמים, אך לא יותר מכך."

זה גם מוזר שהסרט נחשב ע"י מבקרי הקולנוע ברוסיה כאחד מסרטים הרוסיים הטובים ביותר. אולי מכיוון שהוא הצליח בהצגת תמונה, בלי יותר מדיMy Friend Ivan Lapshin 3 דרמטיזציה וסנטימנטליות, תמונת מצב של האומה הרוסית בשלב מעבר מהאור אל החושך, באמינות משגעת. והאמינות כאן זה דבר קדוש – גרמן חיכה כשנה לתסריט – אשר נכתב על פי סיפור "לאפשין" של יורי גרמן – אביו של אלקסיי, שהיה סופר (אלקסיי מספר שרצה להיות רופא, אך אביו שיכנע אותו לעשות סרטים. דרך אגב, גם בנו של אלכסיי גרמן הוא במאי סרטים), וכתב את הסיפור בסוף שנות השלושים, ועברה עוד שנה בה אלכסי גרמן עסק בהכנות מדוקדקות אל הסרט. אלכסי לא האמין לארכיונים – הוא טוען שארכיונים הם שקר של המציאות, ועיוות של הבוחרים לשמר את צבע המשקפיים של הממונים – הוא אסף תמונות אוטנטיות, ערך ראיונות, דיבר, ראה עיתונים וסרטים, אסף בגדים ישנים, פריטים מהתקופה – בקיצור היה נכנס לסביבת הסרט וחי ונשם את האווירה. וזה מה שקורה כאן – הסרט משופע בפרטים קטנים העושים את היצירה נאמנה למציאות שהייתה – למעשה אפשר לאמר שגרמן הצליח ליצור תמונה דוקומנטרית של האנשים – האנשים שבוודאי הולכים למות תוך פרק זמן קצר (זהו – זאת הנקודה, את זה הזר לתרבות הסובייטית לא יקלוט בהסתכלות בסרט – אך יוצאי ברית המועצות יזהו מייד שהאנשים שראינו בסרט גורלם נחרץ) תחת המכבש הסטליניסטי – אך כאן הם עוד צוחקים, דואגים, מדברים וצועקים – חיים.

עוד מדברי הבמאי: "הסרט קיים בשני רבדים. הרובד הראשון הוא החיים. והשני – ידיעתנו על החיים. כך שהסרט הזה שייך לאינטלגנציה שלנו. מכיוון שהסרט הוא עבור האנשים אשר יודעים מה יקרה עם האנשים בתקופה מסויימת בזמן. ועמדתנו בסרט היא עמדת אלוהים כלפי האנשים."

מי שמעוניין לקרוא ראיון מלא וארוך עם הבמאי – שהוא דרך אגב אחד הנחשבים, ושאף סרט שלו לא עבר על סדר היום ותמיד היה מלווה בוויכוחים מסביבו, במאי שלא מוכר במערב, יהודי החושב את עצמו רוסי עם קשרים ליהודים, מוכשר כשד – הנה הראיון שנתן לרונלד דונווי ב-1988 – http://www.kinoeye.org/04/04/holloway04.php

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=GxfAfCAJ_gI

1986 – The Name of the Rose

מומלץ 1986 – Der Name der Rose The Name of the Rose שם הוורדJean-Jacques Annaud

the name of the roseוויליאם מ-בסקרוויל, נזיר פרנסיסקני, אינקוויזיטור לשעבר אשר איבד מהאוטוריטה שלו בשל דעותיו הרדיקליות, נקרא למנזר בנדיקטי מבודד בימי הביניים של המאה השלוש עשרה על מנת לפתור תעלומה קטלנית שפקדה את המנזר… ומי בתפקיד הנזיר אם לא רוחו של ג'יימס בונדשון קונורי האגדי. זאת התחלה כה מסתורית, מזמינה ומסקרנת, שההמשך של הסרט יהיה חייב להצדיק את הציפייה הגבוהה שהפתיחה הזו מטפחת.

עבורי הסרט עמד בציפיות ועוד איך – האווירה המצמררת האפלה של ימי הביניים באירופה הועברה בצורה מושלמת אל המסך – אפשר ממש להריח את האוויר. הדמויות, הפרצופים, האינקוויזיציה, התפאורה – הכל עובד כל כך מצוין שהמסתורין משתלט על האווירה. העלילה עצמה היא מורכבת ודורשת מאמץ לעקוב אחריה – ממש כמו בסרט בלש חכם ואינטליגנטי. אפילו אריסטו מעורב בעלילה

וויליאם מ-בסקרוויל הוא שילוב של שרלוק הולמס (הרמז העבה בשם – בסקרוויל), ושל וויליאם מ-אוקום – נזיר פרנסיסקני מהמאה השלוש עשרה, הוגה דעות, הידוע בעיקר בגלל עקרון שהוא הציב הידוע בשם "להב אוקום" – לפי עקרון זה בהינתן מספר אפשרויות והסברים, ההסבר הפשוט יותר הוא הנכון – לפי עקרון זה פועל המדע המודרני. ולפי עקרון זה גם פעל וויליאם מ-בסקרוויל בפתרון התעלומה המסתורית. (גם שרלוק הולמס פעל על פי עקרון – אמנם עקרון אחר – אשר אמר שלאחר שנופו האפשרויות הבלתי אפשריות, מה שנשאר הוא הנכון, אפילו שזאת האפשרות הבלתי מתקבלת על הדעת).

אהבתי את הסרט. בטוח שאקרא גם את הספר. של אומברטו אקו.

1986 – Aliens

מומלץ1986 – Aliens שובו של הנוסע השמיניJames Cameron

alien2שובו של הנוסע השמיני המשיך את הקו עיצובי של הסרט הראשון, אך לקח הדגשים של סרט פעולה יותר מסרט אימה. הסרט הראשון  פרט על נימי הפחד של הצופה בעיקר בעזרת העיצוב הבלתי נשכח והאמינות, אך גם ע"י מוטיבים מיניים ותוקפניים הגובלים בתקיפה מינית נגד הגברים (העיצוב של המפלצת, תקיפת הפנים של הייצור עם חדירה אל גוף המארח, ההיריון – הפונדקאות, ואז הלידה המדממת של הגבר ע"י פריצה מתוך הגוף של הנוסע השמיני – כל האלמנטים האלו נושאים אופי של תקיפה מינית ברורה. יש כאלו שירחיקו וינסו לפרש שמדובר על מרד הנשים נגד הלידות) – והיה מהמם בזכות שילוב האלמנטים האלו. אך שובו של הנוסע השמיני כבר לוקח אותנו למלחמת ווייטנאם עם תופת האש והפחד למשך שעתיים. חבורת מצ'ואים מאובזרת בטכנולוגיה מתקדמת, חמושה מכף רגל ועד קדקוד הראש בכל אמצעי ההרג האפשריים שג'יימס בונד ושוורצנגר היה מזילים ריר אם היו רואים את זה, יורדת לזירת הקרב ע"י חללית המזכירה צללית הליקופטר ממלחמת ווייטנאם, והולכת לכסח את הצורה לחיות האלו – הנוסע השמיני, בסביבה הנחותה מהם, כאשר לאויב אין שום נשק המשתווה אליהם. וכך היהירות (האמריקאית), המגובה בטכנולוגיה עילית, מתנפצת לה אל מול לחימת גרילה עיקשת של אויב פראי הנחוש עד הסוף המר לחסל את הפולשים . מה, לא ווייטנאם? הווייטנאמים היו נחושים עד כדי אבדן 1 עד 3 מיליון נפש – תלוי מי סופר – בכדי להשיג ניצחון על האמריקאי הפולש. אנחנו היהודים שונאים את הגרמנים על מה שעשו לנו הנאצים. לעמים אחרים יש סיבות מוצדקות לשנוא באותה המידה גם את האמריקאים שההתנשאות התרבותית שלהם חיסלה כל כך הרבה חיי אדם. אך הביקורת כאן היא לא מסמך של "אני מאשים" בנוסח אפוקליפסה עכשיו – אלא הביקורת המוטבעת בסרט נגד מלחמת ווייטנאם היא סה"כ כלי בידי הבמאי להוביל את הצופה לאיפה שהוא רוצה לראות אותנו, וכך נוצר הסרט עם הז'אנר של מדע בדיוני – פעולה – אימה – אחד הטובים שיש בתחום.

הביקורת האנטי מלחמתית נגד ארה"ב במלחמתה נגד וייטנאם כטכניקה (לעומת הביקורת כ-העיקר) מכניסה אותנו גם לשני כיוונים מעניינים – האחד הוא אנטי-תאגידי והשני הוא פמיניסטי. כאן, כמו בווייטנאם, המלחמה היא בשם האינטרסים הכלכליים של התאגידים – וכך המערכת שיש למרוד נגדה – פעם הייתה המדינה, אך כיום לאט לאט המדינה נחלשת בתפישת ה"מערכת" וכוחם של התאגידים הבין-לאומיים עולה. וכך כל החשדות וההתנגדות מחליפים נשוא – אל התאגידים (התהליך הזה נמשך גם כיום כאשר יותר ויותר אנשים מבינים שלתאגידים יש כח רב יותר מהמדינה על חיי היום יום שלהם והם למעשה מעצבים איך נחיה, מה נלמד, מה נאכל ואיך נמות). לגבי הפמיניזם – ריפלי (סיגורני וויבר) היא האישה המוקפת בגברים אשר מממעיטים בערכה,לא שומעים בקולה ומזלזלים בה. כבר שמנו לב להבדל בסכומים שוויבר קיבלה על הסדרה בהשוואה למה שקיבל שוורצנגר על שליחות קטלנית. בסרטים עצמם (בכל הסדרה),ריפלי מזולזלת ע"י הגברים, והכתובת על הקיר של "אמרתי לכם" מרפרפת על המוות האלים שהגברים האלו הרוויחו ביושר ע"י היהירות שלהם. הסימפתיה היא עם ריפלי – היא, כאישה, יודעת מה זה תופת הנוסע השמיני – ולא יעזרו כל הטכנולוגיות של המצ'ו המצוי כאן. בסוף היא – האישה – תשרוד.

יש רבדים נוספים כמובן (בכל יצירה מדע בדיונית איכותית יש הרבה רבדים – הרבה יותר, אגב, מסרט שהוא לא מדע בדיוני). למשל הטכנופוביה. ב-הנוסע השמיני הוצבה תשתית לטכנופוביה (האנדרואיד כמעט הרג את ריפלי) ולשנאת התאגידים. זה היווה שיקוף להליכי החברה של סוף שנות השבעים עם הלם העתיד, עם ההכרה הקרה והמפחידה שהטכנולוגיה לא נעצרת ותופשת תאוצה וכך מה שעשתה לנו התעשייה והאוטומציה, הוא כלום לעומת מה שיעשו לנו המחשבים והרובוטיקה. הטכנופוביה ממשיכה  גם ב-שובו של הנוסע השמיני – גם כאן יש אנדרואיד שריפלי חושדת בכוונותיו (תכנותו למען הדיוק). גם בסרט האחרון של הסדרה תהיה אנדרואידית שריפלי תסתייג ממנה. הטכנופוביה דיברה להרבה אנשים אז.

מעטים סרטי ההמשך שלא נופלים מסרט הפותח. זהו אחד מהם – סרט מדע בדיוני אקשן ממדרגה ראשונה, עם רבדים משמעותיים השזורים בו. מצוין.

1986 – Kin-dza-dza

שווה ❼ 1986 – Georgy Danelia  – Kin-dza-dza

זהי סאטירה על החברה הרוסית הסובייטית בלבוש מדע בדיוני. האחים סטרוגצקי כתבו לא מעט ספרי מדע בדיוני עם אותה המטרה. אך כאן זה לא סטרוגצקי והסרט עשוי בצורה קומית. 2 תושבי מוסקווה המודרנית פתאום מוצאים את עצמם על כוכב מדברי שתושביהם נראים ברבריים אך יש להם טכנולוגיות מתקדמות. אוצר המילים שלהם ממש מצומצם (השפה המקומית הומצאה עבור הסרט – והמילים הורכבו עם משמעויות נסתרות) ורוב השיחה ניתן לצמצם לביטויים כמו  "קיו" – קללה מקובלת, ו-"קו" – כל שאר הדברים. ז"א רוב הזמן התושבים אומרים קו קו קו. דוברי הרוסית כמובן יבחינו בדימין למילת קללה עסיסית ברוסית, שבעזרתה הרוסי המצוי מסוגל להגיב על כל נושא בעולם – וכך גם הדמיון בין הברברים עם הקו קו קו שלהם על כל דבר והרוסים עם הקללות שלהם בכל נושא. האוצר המוגבל של הברברים ד"א נובע מכך שהם אומה טלפטית ולא זקוקים לשפה (גם לרוסים יש "נשמה גדולה" והם לא זקוקים להוכחות ע"י דיבור מתורבת). הסרט כמעט סוריאליסטי וחידה רודפת חידה באם רוצים לפרש. על פני השטח זהו סרט מדע בדיוני הרפתקאתי כאמור. רק למביני רוסית (התירגום יחסל 90% מהסרט) ואוהבי חידות