הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 1997

1997 – Children of Heaven

מומלץ 1997 – Bacheha-Ye aseman  Children of Heaven   ילדי גן עדן  – Majid Majidi

 

 

כשראיתי בפעם הראשונה סרט פרסי, הייתי מלא סקרנות. לא מצטער לרגע שנחשפתי לתעשיית הקולנוע האיראנית – כמעט כל סרט שאני צופה בו הוא מיוחד ואיכותי ולמרות שאין בהם דברים מיוחדים, אין פעלולים, אין פעולה פירוטכנית וגם אין נושאים לא ראליסטיים, או אולי מכיוון שאין בהם מהדברים האלו – הם משאירים רושם ארוך תווך וקשה לשכוח אותם. אולי מכיוון שהם מטפלים בנושאים אנושיים. סרט זה לא סוטה מהנאמר כאן. מדובר אולי אפילו בסרט ילדים, אך לא היה אכפתי לי. משפחה ענייה בטהרן, עם קשיי פרנסה, כשכל יום שעובר בלי בעיות הוא יום נפלא, כשהמשפחה קשורה בחבלי אהבה ועזרה הדדית, אני יושב מוקסם ועוקב אחר סיפור על אח ואחות, כשהאח מאבד נעליים של אחותו, ואין כמובן הכסף לעוד זוג, והם מחליטים לשמור את הדבר בסוד מהוריהם, כאשר בבוקר האחות הולכת לבית הספר בנעלי אחיה, ובצהריים כשהיא חוזרת, האח לוקח את הנעליים ורץ לבית הספר.. כל כך הרבה תום ואהבה נשפכים על המסך, וחס ושלום לא בצורת מלודרמה הוליוודית, אלא בסגנון ראליסטי לחלוטין – שאתה שבוי לגמרי בסרט פשוט, בלי חכמות, המוכיח שיש סרטים גדולים ללא תקציבי ענק וללא פעלולים מיוחדים ובלי כוכבים מהוליווד. בראבו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=dqxvZeQsVzY

מודעות פרסומת

1997 – Brother

מומלץ 1997 – Brat Brother  האח  – Aleksey Balabanov

Star 8

 

 

Brother

חייל חוזר הבייתה ברוסיה של שנות ה-90 – שנים לא מחמיאות לרוסיה, שנים לאחר פרסטרויקה, שנים של דירדור רוסיה מכל הבחינות – ערכית, כלכלית, בתחום היצירה והמדע, תקופה בה התהפכו עולמות ותפיסות עולם, תקופה בה היאוש גדל למימדים מפלצתיים, תקופה בה האוליגרכים תפסו מכל הבא ליד, ורוסים חדשים החלו לבנות חומות ומדינה בתוך מדינה. הרוסים לא אוהבים את שנות התשעים.

בעיירה הקטנה אין מה לעשות ואימו של החייל – דנילה – שולחת אותו לעיר הגדולה – סנט פטרבורג – לאחיו – שם הוא מצליחן. האח, מתברר, הוא מחסל מקצועי ודנילה לאט נכנס לעולמו, עולם הפשע והמאפיה, ומצליח שם לשרוד והופך לפושע לא קטן בעצמו.

הנושא לוקח איש כפרי, לא חכם במיוחד, ושם אותו בסיטואציה "מודרנית" – וטמבל הכפר מראה מה הוא יכול לכולם. הסביבה היא רוסיה המתפוררת עם ערכים ירודים – אפשר להגיד אמריקה. הסרט נעשה בתקציב אפס (כמעט), מעצבת הבגדים הייתה אישתו של הבמאי, הבגדים היו של השחקנים עצמם, הרבה דמויות שוחקו בסרט ללא שכר בכלל – רק על בסיס חברי – ואיזה חברים יש לבמאי! כולי קינאה. אפילו וויצ'סלב בוטוסוב משחק ושר שם (בוטוסוב הוא יוצר שאני גיליתי רק לאחרונה – ואני מתבייש אפילו להודות בכך כמובן – הוא יוצר ענק, אחד היוצרים המשפיעים והאהובים ברוק הרוסי – ללהקתו הראשונה קראו נאוטילוס פומפיליוס בה יצר את תהילתו – וגיבור הסרט מעריץ את הלהקה, הולך להופעה שלו ומעניק סי.די. שלהם במתנה). כל זה מביא למסקנה שהסרט הוא אנטי קפיטליסטי, אנטי סובייטי, ואפילו רוסי לאומני (יש גם התבטאויות אנטי שמיות מפיו של דנילה) – הסרט הוא טוב מאוד וזה בטח לא בגלל ההשקעה הגדולה שבו, וגם לא בגלל הסיפור המרתק, ואפילו לא בגלל קטעי הפשע והפעולה (למעשה הבמאי עושה במופגן שימוש בלאו-טק על מנת להדגיש עוד יותר את הגישה הפשוטה והישירה של האיש מלמטה) – לא, הגדולה של הסרט היא בזכות הבמאי שהצליח בצבעים קודרים ומיושנים של ספיה ואווירה נגטיבית של סביבה סולדת, וציור המצב המאייש של צניחה ערכית ליצור דרמה אנושית נושמת, מבלי עומק, מבלי נסיון לחינוך או תוכחה, אלא להראות שגם חיות הם אנשים. השחקן הראשי המוכשר – סרגיי בודרוב ששיחק את דנילה, מת ב-2002 בגיל 31 בצילומי סרט בקווקז במפולת קרח. גם הבמאי המוכשר של הסרט מת מהתקף לב ב-2013 בגיל 54 . חבל…

שיר מתוך הסרט של נאוטילוס פומפיליוס בשם חיות המלווה בצילומים מהסרט:

https://www.youtube.com/watch?v=yH6kThcj5EU&index=5&list=PLE987EE7747C26D1A

1997 – Gattaca

מומלץ 1997 – Gattaca מה קרה בגטקה?Andrew Niccol

Star 9

 

 

Gattaca

מתח מד"ב אינטלגנטי.

נכון זהו סרט מתח. סרט מד"ב. אינטיליגנטי. אך זה הרבה יותר מזה. כמו כל סיפור מד"ב טוב, גם גטקה מצייר עולם מעורר מחשבה והרבה שאלות, אמין מאוד עד לפרטים הקטנים וממצב את האדם עם הדרמות והשאיפות שלו המשליך למבט על החברה כולה. מי שלא רגיל להצגה זו של הדברים, יהנה מסיפור המתח עצמו. אך מה שעושה אותו טוב במיוחד זו בדיוק התפאורה של העולם הבדיוני, אך עם זאת כל כך ראליסטית. לא כולם יסכימו עם זה – סרט זה נכשל בקופות – אני זוכר סרט מופת נוסף – בלייד ראנר – שנכשל בקופות – גם הוא הציג עולם בדיוני אך ראליסטי, גם הוא היה סרט מתח, גם הוא היה אינטיליגנטי, גם הוא היה מעורר מחשבה – אותו אני ראיתי בחיפה לכשיצא למסכים בשבוע הראשון, והאולם היה כמעט ריק, ונדהמתי לגלות שירד ממסכי הקולנוע אחרי שלוש שבועות. למה זה קורה? אני לא רוצה לחשוב שזה מכיוון שאלו סרטים אינטיליגנטיים המעוררים מחשבה – מה שלא מתאים לרייטינג ההמונים – כי אז אני נכנס לשאלה למה ההמונים מעדיפים חוסר האינטיליגנציה, או בלשון הקונספירציה, למה השלטון מעדיף לגדל ולחנך המון נבער מאשר האדם החושב. אני מעדיף להסביר את הסרטים האלו ככאלו שהקדימו את זמנם, הרי יש לא מעט דברים כאלו – כולם אינטיליגנטיים ד"א. בחזרה לסרט – העולם הוא עולם מהונדס גנטית – הילודה היא מבוקרת עם הנדסה של תכונות גנטיות. לא – לא מדובר בהקצנה, או במשהו אידאלי – מדובר בהנדסה אחרי הכל, ושיפור קל של תכונות ומאפיינים אשר עושים אמנם אדם טוב יותר, אך לא סופר מן. כולם רגילים – רק יותר טובים, לא חולים, עם תכונות חזקות יותר. בעולם הזה ישנם גם אנשים שנולדים ככה סתם – כמו בימינו, ללא פיקוח והנדסה גנטית. הם אנשים סוג ב', המועסקים בעבודות פשוטות, ואין להם מקום להשתלב בחברה מהונדסת היטב. זהו סיפור על בחור כזה – רגיל, המנסה להגשים את חלומו ולטוס לחלל, תוך כדי השתלבות בחברה מהונדסת היטב. זהו מאבק אדם נגד גורל בעולם של אפלייה גנטית. וכמובן זהו גם שיר הלל לאדם הפשוט ולשאיפותיו – שיר המנוגן בחברה המצויירת בצבעים מדוייקים, מהונדסים, אפילו קרים – חברה טובה יותר, אך קצת ללא נשמה, קצת יותר מדי מוכוונת מטרה, ללא אילתור, חברה המעודדת מצויינות ופועלת על פי מתכונת כתובה היטב. אני לא מסכים לצבעים קרים ולא מעודדים אלו – הם מוצגים כך על מנת ליצור ניגוד לשאיפות היחיד הפשוט, הלא מהונדס, הטבעי. וייתכן, הצבעים הם גם המשקפיים של האיש הפשוט, אמנם החכם – אך לא שייך – זהו, הצבעים הם של חברה מנוכרת ומנכרת, לפחות לאיש הפשוט. בעיניי החברה הזאת צריכה להיות מעניינת ומלהיבה בצורה מרגשת – הרי זה כמו החברה שלנו עם כל החופש ונגישות, עם החינוך המעולה והסביבה הטכנולוגית מול חברה של ימי הביניים. הייתי מעדיף לחיות בחברה שלנו מאשר אז. כך זה מצטייר אצלי – החברה המהונדסת המחפשת חברה בריאה, חכמה ומאוזנת מאשר החברה שלנו הנהדרת אך לוקה במחלות, באנדרלמוסיה, באי שיוויון חינוכי והישגי, בניכור בין מדינות, מעמדות, מגדרים ומגזרים, בקידוש הצעיר על פני המבוגר אך החכם, בסגידה לדביליות מצחיקה ולא להישגי השכל והכשרון. כן – הנדסה גנטית יש לה פנים רבות, מעוררת מחשבות, מעוררת שאלות אתיות רבות ומפתחת דימיון. ככה זה עם מדע בדיוני טוב. ככה זה עם סרט זה, שבנוי במתכונת של סרט מתח ממדרגה ראשונה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PC6ZA1dFkVk

1997 – Ronin

שווה 1997 – Ronin  רוניןJohn Frankenheimer

Star 7

בביסטרו ברובע מונמרטר בפריז מתקיימת פגישה – צרפתי, רוסי, אנגלי ושני אמריקאיים – כולם לשעבר, ולך תדע מה, ק.ג.ב.סי.אי.אי. וכו' – והם נפגשים עם נציגה מהאי.אר.אי. ששוכרת אותם להשיג מזוודה מסויימת שהיא מאוד צריכה. החבורה היא כאמור חבורה של לשעבר, וכרגע משרתים את המרבה במחיר – ז"א הם רונין, סמוראים ללא אדון לשרתו. וכך אנו נכנסים לסרט מתח מרהיב עם הרבה אקשן ומרדפי מכוניות בפרובאנס ובפריז. רוברט דה-נירו, ז'אן רנה וגם האחרים נותנים הופעה משכנעת.

1997 – Jackie Brown

שווה 1997 – Jackie Brown   ג'קי בראוןQuentin Tarantino

Star 6

טרנטינו עושה את הסרט הזה לאחר ספרות זולה המהמם. הסרט הוא סרט פשע כמובן ומערב עלילה ודמויות חכמים. מדובר בדיילת בשם ג'קי בראון בחברת תעופה מכסיכנית, אשר מבריחה כספים וסמים עבור המפעיל שלה. כמובן שדברים מסתבכים כשהמשטרה נכנסת לפעולה, וגם המפעיל שלה לא סובל הלשנות ומחסל את השליחים שלו. לבסוף מנצח מי שהערים על כולם. הסרט עשוי היטב ומצולם בצבעים נהדרים – ממש תענוג לצפות בסרט.

1997 – Tomorrow never dies

מומלץ 1997 – Tomorrow never dies  מחר לנצחRoger Spottiswoode

Star 8

 

 

Tomorrow never dies 1

יחי המלך החדש – התקשורת. ג'יימס בונד יציל אותנו מהטירוף של עושי החדשות.

ג'יימס בונד השמונה עשר. הפעם האיש הרע זה לא איזה אירגון סודי כמו ספקטור, אלא איל תקשורת המנסה להצית מלחמה בין סין למערב ע"מ לסקר אותה. ז"א עושים חדשות במקום מדווחים על חדשות. הסרט מהנה מאוד ועשוי במתכונת הקלאסית של סרטי הג'יימס בונד, עם כל התעלולים והפורמט ועם הבחורות המתאימות. הסצנה של מרדף על הגגות עם האופנוע וההליקופטר ממש עוצרת נשימה.מול ג'יימס בונד – פירס ברוסנן – וביחד איתו במלחמה מול איל ההון ניצבת סוכנת סינית שמשוחקת ע"י מישל יו – שחקנית אמנויות מלחמה מלזית, שתשחק  שלוש שנים מאוחר יותר ב-נמר דרקון המעולה. הכנסת אמנויות לחימה לסרט של ג'יימס בונד ביחד עם הנופים של הלונג ביי בויאטנם (שלא צולמו בוויאטנם אלא עוד הפעם בתאילנד באי של הג'יימס בונד איפה שצולם האיש בעל אקדח הזהב) עושים משהו טוב לסדרה ומכניס רעננות שובבה לעלילה קונספירטיבית. הנושא של תקשורת החושבת ולפעמים גם שולטת על העולם הוא נושא מעניין ורלוונטי גם כאן במחוזותינו – אם חושבים לרגע על אימפרייתTomorrow never dies 2 מוזס המנסה לשלוט על התכנים שאנו צורכים ומכוונת את התוכן על פי הכיוון הרצוי ושתלך המציאות לעזעזל. בסרט מופיעים כמה רעיונות טכנולוגיים נחמדים – למשל מכונית ב.מ.וו. המופעלת ע"י שלט רחוק (המציאות כיום היא יותר פנטסטית – מכוניות גוגל נוסעות ללא נהג בעזרת ג'י.פי.אס. ותכנת ניוט) וגם ספינת חמקן. ספינת החמקן זו לא המצאה של הסרט, אלא מבוססת על "צל הים" – דגם ניסיוני סודי משנות השמונים

קדיומון: https://www.youtube.com/watch?v=eqrk7-mx2D0

1997 – Good Will Hunting

מומלץ 1997 – Good Will Hunting  סיפורו של וויל האנטינגGus Van Sant

Star 8

 

 

Good Will Hunting

דרמה אנושית על הבחירות, על החברים, על הגשמה עצמית

הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה מציג בעיה קשה לפתרון לתלידיו וכותב אותה מחוץ לכיתה. למחרת הוא רואה שהבעיה נפתרה. ע"י לא אחר מאשר בחור ניקיון באוניברסיטה, המתגלה כגאון. הפרופסור רוצה לקחת את הצעיר בתור תלמיד מחקר שלו – אך הדבר מתאפשר רק אם התלמיד יהיה תחת טיפול פסיכולוגי. וכך הפרופסור נאלץ לקרוא למשימה פסיכולוג – חבר שלו עצמו לאוניברסיטה. יש בסרט בחינת מערכות יחסים מעגליים – הצעיר וחברו שגדלו ביחד (מט דיימון ובן אפלק – שהם גם בחיים חברים שגדלו ביחד), בין הצעיר לחברה שלו, בין הצעיר לפסיכולוג (רובין וויליאמס בתפקיד נהדר – אם לא הטוב ביותר שלו), בין הפסיכולוג והפרופסור למתמטיקה. כמה בוודאי כואב לפרופסור שלקח לו כה הרבה זמן להגיע לאן שהוא הגיע, אך לא מעבר לכך – בצעירותו הוא היה הבטחה גדולה שהתמוססה – וכאן יש בחור צעיר שבהנף יד פותר דברים נשגבים. כמה מטענים יש בין הפרופסור לבין הפסיכולוג – האם הפסיכולוג הוא לוזר? האפ הפרופסור הוא לוזר? האם הצעיר הוא לוזר כי הוא לא רוצה לנסות למצות את הפוטנציאל שיש לו אך לאחרים אין? החבר שלו חושב שכן – הוא טוען לצעיר שהוא מעליב אותם בזה שיש לו פוטנציאל שהוא שורף אותו על כלום.. זהו סרט עם מעורבות רגשית, עם משחק מעולה, דרמה מרגשת שלא משאירה אותך אדיש. זהו סרט שאתה זוכר להרבה זמן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=PaZVjZEFkRs

1997 – The Fifth Element

מומלץ 1997 – The Fifth Element האלמנט החמישיLuc Besson

 

the fifth element 1זהו סרט כיפי מאוד. הוא לא סרט רציני (למרות שאפשר לזהות כמה משיכות מכחול בכיוון – הסרט כן מנסה להתעסק עם דתות, לפחות לתת הסבר משעשע למקורות האמונות של המצרים הקדמוניים), הוא לא סרט עמוק (כן, אפשר לטעון שלקראת הסוף הנושא כן היה עמוק בכך שכל ההיסטוריה האנושית שטופה באלימות, בנהרות של דם, הרג, רצח, מלחמות – והאם עקב כך בכלל כדאי לתת לאנושות צ'אנס להמשיך ולהתקיים – לא צריך להיות גאון על מנת להבחין שמדובר בביקורת נוקבת על עונש המוות ושיר הילל לכבוד החיים). הוא לא סרט אווירה (כמו למשל בלייד ראנר). אז מה הוא כן? סרט הרפתקאות? – בהחלט. סרט אקשן? נון-סטופ. סרט מדע בדיוני? כמובן. אז מה זה? זהו סרט כיפי. הכל בו כיפי – העיצוב הנפלא (גם של גרדרובה – שעוצבה ע"י ז'אן-פול גוטייה) – שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה, אך גם לא מזלזל בכלל – אפשר לקרוא לו עיצוב עם קריצה הומוריסטית, הכוכבים (ברוס וויליס שמשחק בצורה אופיינית לו, מילה ג'ובוביץ' הג'ינג'ת וגרי אולדמן), האקשן המהתל (המרדףthe fifth element 2 בנתיבי התחבורה שמעופפים של ניו-יורק הוא לא פחות ממדהים), ובעיקר ההומור ששזור לאורך כל הסרט, אשר ביחד עם העיצוב משאירים אותך מחייך (לי לא ברור איך זה שכמה מהאמירות מהסרט לא השתרשו בשפה – למשל גרין, סופר-גרין, או מולטיפס – אני מוצא אותם גאוניים, אך הם לא התקבלו כמו למשל אסטה לה וויסטה בייבי של שוורצנגר משליחות קטלנית 2). אני אוהב את הסרט, ומוצא שכל דבר יכול להיות כיף אם משקיעים מספיק משאבים לכך. בארה"ב הסרט ד"א הצליח הרבה פחות מאשר בשאר העולם, וגם הביקורות עליו היו מעורבות. אך מי, לעזאזל, צריך ביקורות שליליות אם אפשר סתם להנות? אסקפיזם במיטבו.

1997 – Alien Resurrection

שווה1997 – Alien Resurrection  הנוסע השמיני 4: התחייה – Jean-Pierre Jeunet

alien4הנוסע השמיני 4: התחייה כאן גם אני הרגשתי נפילה מהסרטים הקודמים – אך למרות שהם טובים בהרבה ממנו – זהו בכל זאת סרט ראוי לצפייה. הסרט מסוגנן מאוד, יש בו קטעי אקשן נהדרים, יש בו עיצוב מצוין של דמויות פירטים  (הוא קצת הזכיר לי את הסרט חבורת הלוחמים משנת 1979 – גם שם הסיטואציה היא שחבורה קשוחה נמצאת באזור בשליטת חבורות אחרות, ומפלסת את דרכה הביתה כאשר כולם בעקבותיה) – וכמובן אנחנו זוכים לשדרוג עיצובי של הנוסע השמיני, וגם הופעה של סיגורני וויבר. אני נהניתי. דרך אגב, בסרט סיגורני קולעת סל עם הגב אל הסל וממרחק רב. סיגורני לא הסכימה לפברק את הסצנה והתעמלה על קליעת סלים בדרך זו. הצילום הוא אכן של הסל האמתי שהיא קלעה – ושימותו הקנאים מה-אנ.בי.אי.

 

1997 – Deceiver

שווה ❼ 1997 – Jonas Pate, Josh Pate – Deceiver   

 הסרט מתנהל ברובו בחדר חקירות עם עצור ושני בלשים ופוליגרף בעקבות רצח של זונה. זהו סרט של משחק מוחות, של חתול ועכבר, של חילופי תפקידים,  עם חידה על גבי חידה ועלילה חדשה שמרסקת  עלילה ישנה וחוזר חלילה. צריך סבלנות כאן – אך מי שאוהב חידות – זהו סרט נהדר