הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2003

2003 – Shanghai Knights

שווה 2003 – Shanghai Knights צוות שנחאיDavid Dobkin

 

 

קומדיה קצבית עם הרבה אקשן וקונג-פו בכיכובם של ג'קי צ'אן ואוון ווילסון. נכון – מדובר בסרט טיפשי כאשר העלילה היא גלגל שיניים המסובב את המסך מסצנת צחוקים אחת לשניה עם ניחוח ורוטב אקשן המטובל בחיוך. זהו סרט שני לאחר שפגשנו את הזוג בקומדיה דומה במערב הפרוע. עכשיו הם יוצאים לעשות בלגן בלונדון. סרט שאין צורך להגות או לחשוב בו על רעיונות – בידור כיפי נטו. אם רוצים לנוח מכל הרצינות והדברים החשובים ולראות משהו מטופש – ואני נוהג לא מעט לעשות כן, מתיישב על הספה חצי הרוס, מתנגד לשינה ובוהה במסך בתקווה להירגע ולהתבדר – הרי סרט זה הוא בשבילכם. הנאה מובטחת.

מודעות פרסומת

2003 – Paycheck

שווה 2003 – Paycheck צ'ק פתוחJohn Woo

בן אפלק, אומה טורמן, אהרון אקהרט ופול ג'יאמאטי במותחן מדע בדיוני, נכון מאוד – ניחשתם, עפ"י סיפור קצר של פיליפ דיק. דיק סיפק להוליווד הרבה רעיונות תודות לתסריטאים שגדלו על סיפורי מדע בדיוני – ודיק כתב טובים ורבים. היו סרטים נהדרים בעקבות סיפוריו (למשל בלייד ראנר) והיו גם פחות – אך לכולם יש מכנה משותף – הרעיונות של פיליפ דיק כל כך מגרים וטובים שהם עובדים הרבה שנים לאחר שכתב אותם. הפעם מדובר במהנדס שעבודתו היא שיחזור ושיפור טכנולוגיות. הוא לוקח את הג'וב, בונה את מה שנשכר לבנות, מקבל צ'ק מאוד שמן וזכרונו הקשור לאותו הג'וב נמחק ע"מ להגן על הטכנולוגיה שהזמינו ממנו, וגם להגן עליו. הג'וב האחרון היה במשך שלוש שנים, אך בסוף העבודה במקום מיליונים שיחכו לו בבנק, הייתה לה מעטפה ובה מספר פריטים. וכך הוא יוצא לגלות במה בכלל מדובר. מותחן אקשן עם שיחזור מאורעות ע"י הרמזים של החפצים – המהנדס השאיר לעצמו חפצים שיעזרו לו בחיפוש ופתרון החידה – כאילו הוא ידע את העתיד לקרות.

2003 – Confidence

שווה 2003 – Confidence משחקי אמוןJames Foley

נוכל וחבורתו מגלים שאת ה-$150,000 שהם הרימו עכשיו שייכים לבוס המאפיה המקומי – דסטין הופמן. הנוכל לא ממצמץ, מופיע אצל ראש המאפיה, מבטיח להחזיר הכסף – אך מבקש עוד $200,000 כי יש לו תכנית גאונית איך יוכלו להרים עוד יותר כסף.. חוצפה, לא? הופמן במקום לירות בו בראש מלווה לו את הכסף! כמובן, הוא בטח חושב מי לא יחזיר לו, לראש המאפיה המקומית את הכסף? וכך אנו נכנסים לסרט מהיר בתככים ותרמיות קרימינליות – בידור פשע לא מזיק, עשוי היטב ואף מהנה (אם עוקבים אחר כל פיתולי העלילה)

2003 – 11:14

שווה 2003 – 11:14 – Greg Marcks

הכל מתרחש סביב 11:14 בלילה. זה מתחיל בשיחת טלפון בתוך אוטו וגופה שנוחתת על החלון הקדמי… בסרט יש 5 חלקים, כל חלק מספר סיפור וכל חלק מתרחש מסביב ל-11:14 בלילה. כל הקטעים מתרחשים באותו אזור, ובהתחלה אין הרבה קשר שאנחנו רואים – אך עם כל חלק וחלק יותר ויותר קשרים נרקמים בין הסיפורים. זה לא ראשומון שבו לאמת יש פנים רבות – לא, זו הרכבת פאזל שבסופו מתגלה לנו כל הסיפור עם כל הסיבובים בעלילה. זהו סרט מרענן, מאוד כישרוני, משהו חדש בתקציב קטן.

2003 – Pirates Of The Caribbean: The Curse Of The Black Pearl

מומלץ 2003 – Pirates Of The Caribbean: The Curse Of The Black Pearl שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורהGore Verbinski

Star 8

 

 

pirates-of-the-caribbean-the-curse-of-the-black-pearl

דבר מפתיע לגבי הסרט זה המקור שלו – ובכן, השראה לסרט היוו מתקני שודדי הקאריביים  בפארק השעשועים של דיסני. זהו סרט פיראטים (לא "שודדים", פיראטים. לתשומת ליבם של מתרגמי שמות הסרטים). עם אוניות מפרש, עם תותחים, עם קרבות, עם חרבות על הקרקע, על האוניות ועל המפרשים. ישנם פשיטות על ערים שלוות, ישנה האימפריה הבריטית הנלחמת בפיראטים כמו שאנחנו נלחמים בטרוריסטים. הם לבושים כמו שילוב של הומלסים וכוכבי רוק, מכוערים כמו הלילה וזקוקים נואשות לרופא שיניים. ויש את ג'ק ספארואו, סליחה, קפטיין ג'ק ספארואו – שמשוחק באופן גאוני ע"י ג'וני דפ – שכל תנועותיו משאירים אותנו בתהיה האם דפ הוא שתוי, על סמים או שרק יצא מהארון. בנוסף לפיראטים, חיילים בריטיים, בת המושל ואיש צעיר שמאוהב בה – בסרט יש טוויסט חזק על נושא הפיראטים בכלל. חבורת הפיראטים, שלקחו את ספינת הפנינה השחורה של ג'וני דפ במרד האונייה שניהל ברבוסה, שכרגע גם משמש כקפטיין של הפנינה השחורה, החבורה הזאת תוקפת ורוצחת לא על מנת לבזוז שלל, אלא, תחזיקו חזק, על מנת להחזיר במלואו את האוצר האצטקי השדוד! וכל זאת על מנת להסיר קללה הרובצת עליהם. ז"א זה לא רק סרט פיראטים אלא גם סרט פיראטים על טבעי. והמשחק של דפ מוסיף גם צד קומי לסרט, ובכדי שלא נתבלבל, הכניסו לסרט גם 2 דמויות של פיראטים חברים – פינטל ורגטי (זה עם עין העץ המלאכותית שכל הזמן נופלת לו), שמשרתים תחת ברבוסה ומוסיפים עוד נופך קומי לסרט (אני לא יכולתי שלא להיזכר בבריאן כוכב עליון של חבורת מונטי פייטון – יש שם סצנה לפני תהלוכת ישו עם הצלב, כאשר 2 סוהרים ברוטליים, מלוכלכים, גסים ודביליים לגמרי, לאחר שדלת הכלא נסגרת ואף אחד לא רואה, הם ממשיכים דיון פילוסופי  – גם פינסל ורגטי משדרים דביליות קלה, אך באופן מפתיע מעלים שאלות שלא היית מצפה מהפיראטים). ז"א מדובר בקומדיית פיראטים על טבעית .טוב, יש גם רומנטיקה, יש גם פעולה. אז בכדי שהגדרה לא תהיה ארוכה מדי, בואו נסכים שזהו סרט… כן, ניחשתם … פיראטים.. סרט זה הוא כל כך כיפי שאתה שואל את עצמך – איך לא חשבו על זה קודם?

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=0Z1XpfbuZOA

2003 – Kill Bill: Vol 1

מומלץ 2003 – Kill Bill: Vol 1 להרוג את ביל 1Quentin Tarantino

Star 8

 

 

kill bill 1

להרוג את ביל יצא בשני חלקים. זה לא אומר שאלו שני סרטים. זה לא אומר שחלק שני הוא המשך של החלק הראשון. לא –  זהו סרט אחד. הוא יצא בשני חלקים מכיוון שאילו היה יוצא כסרט אחד – הוא היה נמשך יותר מארבע שעות. וזה כנראה היה יותר מדי לסרט אחד. וכך נולדו לנו שני סרטים – חלק 1 וחלק 2. על מה הסרט של ארבע השעות שנחתך לשניים? האם יש עלילה? האם מדובר בדמויות מורכבות? האם זה או האם משהו אחר? ובכן התשובה היא – הסרט בעיקר הוא הצגה הכי טובה בעיר של הסגנון של טרנטינו. כן, הסרט אלים מאוד – אך זהו לא סרט כבד מבחינת אלימות. לא – זהו סרט בסגנון סרטי מיומנויות לחימה מזרחיות – בלשון העם – זהו סרט קונג – פו! אך איזה סרט קונג פו הוא זה! הוא עולה על מיצג מחול הקרבות של מטריקס (יש בלהרוג את ביל קטע בו הכלה – כן, זהו שמה, על כך בהמשך – מחסלת בעצמה כנופיה של 88 אנשים אחד אחד – כמו ניאו הנלחם בצבא של הסוכן אנדרסון המשוכפל. הדמיון לא מיקרי אגב – אותו יועץ מחול הקרבות של מטריקס יעץ גם ללהרוג את ביל), הוא גם הרבה יותר אמריקאי מאשר הסרטים הסיניים וחשוב מהכל – הוא מצחיק. כן, הוא לא קומדיה במובן הקלאסי, הוא גם לא סרט פעולה עם אמירות מצחיקות – הוא פשוט סרט קונג פו הצוחק על עצמו – אי אפשר לפספס את ההומור. המשך הסקירה – בחלק השני.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=7kSuas6mRpk

2003 – Mystic River

מומלץ 2003 – Mystic River מיסטיק ריבר– Clint Eastwood

Star 8

 

 

mystic river

זהו סרט מעולה של קלינט איסטווד – איך אפשר שלא? עם משחק משובח של כל הצוות ובעיקר של שון פן, טים רובינס וקווין בייקון. מי שלא ראה, מצפה לו דרמת פשע משובחת. שלושה חברים מהילדות של בוסטון, אחד – ג'ימי – שישב בבית הסוהר ועכשיו יש לו עסק, השני – דייב, האנדי-מן והשלישי – שון – במשטרה וחוקר מיקרי רצח. שלושתם נשואים, וכאשר הילדה של ג'ימי נרצחת, שון מוביל את החקירה. ג'ימי כמובן לא יושב בצד וחוקר בעצמו, ואז החשד נופל על דייב, שחזר בליל הרצח עם דם על ידיו. זה יותר מסרט חקירה משטרתית. זה יותר מסרט מתח ודרמה. זה הרבה יותר מסרט רצח. מדובר על סרט על ידידות. אפילו לא ידידות במבחן, אלא ידידות בכאב. והכאב התחיל עוד כשהיו ילדים, כאשר שיחקו ברחוב, ודייב נלקח ע"י איש במדים, ועבר התעללות מינית. הכאב הלא מסופר נולד כבר שם עם הפצע והקרע שנוצר בין דייב לחבריו כבר אז, וכאן הוא מגיע לידי ביטוי עמוק. זהו לא רק סרט על כאב, הוא לא היה שלם מבלי האישה שליד הגיבורים וגם כאן, יש אישה שלא מחליטה, יש אישה ההולכת אחר בעלה באש ובמים, ויש אישה המסרבת ללכת באש. כמעט הייתי מאשים את איסטווד בסטראוטיפיזציה של מאפייני הגיבור – מי שנפגע הוא נפגע פעמיים הן בילדותו והן עכשיו, קורבן נשאר קורבן, ואפילו אישתו מפנה לו עורף – אך לאיסטווד אין יד בדבר – הסרט הוא בעקבות ספר באותו השם מאת דניס להנה, שכאמור כמה מהסרטים הטובים של תקופתנו היו בעקבותיהם (שאטר איילנד, מיסטיק ריבר ו-נראתה לאחרונה). בכל אופן הנצחת הקורבן כנגד הידידות וכבגידת האינטימיות הוא רובד נסתר אך השפיע עליי חזק כשצפיתי בסרט. הצגה מעוררת כבוד של השחקנים, הבמאי, התסריטאי והסופר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=W7NktJhrRYQ

2003 – Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring

מומלץ 2003 – Bom yeoreum gaeul gyeoul geurigo bom  Spring, Summer, Autumn, Winter… and Spring   אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב  – Ki-duk Kim

Star 9

 

 

Spring, Summer, Autumn, Winter... and Spring

סרט בודהיסטי שנעשה ע"י נוצרי. הדרך לגאולה עוברת כברת דרך של החיים עצמם.

סרט פיוטי מלא יופי, משמעויות וסמלים בודהיסטיים ואפילו רוחניות. זה לא שאין אכזריות בסרט – יש ויש, איך לא? הרי בכל זאת סרט דרום קוריאני. אך האכזריות בסרט יש לה משמעות, היא גם נושא, גם כלי וגם שיעור חיים על הטבע האנושי, על עצמינו, על הדרך לגאולה הפרטית. ילד מתלמד להיות נזיר, וחי עם נזיר זקן – המאסטר – על רפסודה באגם יפהפיה. הסרט מציג כל פעם עונה אחת – אביב, קיץ וכך הלאה, בהפרש של שנים, לאורך החיים ועושה הקבלה בין העונות לבין החיים עצמם. וכך, כמו שכל עונה מחליפה את קודמותה, כך הנזיר הבודהיסטי הקטן משתנה ומתבגר ומשאיר מאחור את דמותו הקודמת עם זכרון של מה שהיה, וכך רודף אחר גאולה ותהליך הלימוד העצמי הלא נגמר, אלא מתגלגל בהיפוך תפקידים לקראת הסוף. זהו סרט פשוט מצד אחד, אך מביא אל מרכז הבמה את ההוויה האנושית ושם אותה באמצע כל היופי. סרט נפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=jdRkhD_hmo0

 

2003 – The Human Stain

שווה 2003 – The Human Stain הכתם האנושיRobert Benton

Star 6

 

בעקבות ספר של פיליפ רות באותו השם. לי נראה שהספר הרבה יותר טוב מהסרט – אך לא קראתי אותו – זה רק ניחוש. למה אני אומר? כי הסיפור הוא מצויין. פרופסור אחד מתפטר כי זרקו עליו אשמה של גזענות. זה מאוד מזכיר לי את מה שקרה למנהל בלשכת האוכלוסין כשהאשימו אותו באפליה גזעית בפייסבוק – הוא התאבד – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4660613,00.html

ולמה זה מזכיר? כי האשמה היא האשמת שווא. כמה קל להאשים סתם כך בפרהסיה. כמה הבריות נוטות להאמין להאשמות הללו. איני יודע מי אשם יותר – מאשים השווא או הבריות שמהם הוא יוצא. בכל אופן בסרט אנתוני הופקינס מחליט לא להתגונן ופשוט לצאת מהמשחק. גם זו החלטה שלא בטוח עד כמה אני מסכים איתה. הדרך הנכונה היא להלחם בשיניים ובציפורניים ולא להיכנע – כי הכתם ידבק בך. אך לוותר…. זה בעצם לראות את האשם בכל האנשים שמאמינים, ולא במפזר האשמות שווא דווקא – הכתם האנושי. אח"כ, כשבכל זאת הוא רוצה להתגונן, הוא מחליט לכתוב את הסיפור שלו. ז"א גם להראות לכתם האנושי שהוא כתם. ז"א בכל זאת יש אהבה אל המין האנושי, ולא מיאוס. ואהבה זו גם מתבטאת ברומן עם צעירה ממנו בחצי משנותיו (נטלי פורטמן).

אני לא נהניתי מהסרט כסרט, אך הרעיונות שבו, והמשחק הטוב של הופקינס שווים את זה.

2003 – Since Otar Left

מומלץ 2003 – Depuis qu’Otar est parti… Since Otar Left מאז שאוטר עזבJulie Bertuccelli

Since Otar Left זאת דרמה עדינה על סבתא, אימא ובת הגרות בטביליסי הגרוזינית לאחר שגאורגיה נהייתה עצמאית. הדמות המרכזית בסרט לא נמצאת בכלל – הבן של הסבתא נמצא בצרפת ועובד בעבודות לא חוקיות ע"מ להתפרנס. בליל הצרפתית, גרוזינית ורוסית לי נשמע קצת הזוי. העלילה היא מעניינת, וגם המסרים ברורים על הונאה עצמית והחיים בהם. אך מה שתופס בסרט זה זה המשחק הנפלא של השחקניות (קוריוז מעניין – אסתר גורינטין ששיחקה את הסבתא התחילה לשחק בגיל 85) והבימוי העדין אך בטוח של ג'ולי ברטוצ'לי – חבל שלא רואים יותר סרטים שלה.