הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2004

2004 – The Machinist

מומלץ 2004 – The Machinist  המכונאיBrad Anderson

Star 8

 

 

the-machinist

המכונאי מספר על בחור – קריסטיאן בייל, אשר עשה דייטת הרזיה קיצונית – העובד בתור מכונאי. הוא סובל מבעיית חוסר שינה מתמשכת, נראה מוזנח ומוזר, חבריו לעבודה מתחמקים מנוכחותו. יש לו מערכת יחסים עם זונה שאוהבת אותו, ולפעמים הוא הולך למסעדה הפתוחה 24 שעות בשדה תעופה ע"מ לפגוש מלצרית. הדברים מתחילים להידרדר כאשר בעבודה ישנה תאונה בה אחד העובדים מאבד יד והמכונאי שלנו מואשם ברשלנות. הוא גם מפוטר מעבודתו. מאז הוא מנסה להבין מה קורה ולמה כל זה קורה לו – הרי זה לא הוא היה אשם בתקרית בעבודה, אלא עובד בשם איוון הסיח את דעתו. אך אין עובד בשם איוון, כך אומרים לו. וכך המכונאי מוצא את עצמו במעגל של קפקא כאשר הוא מנסה להוכיח את חפותו ולצאת מהפלונטר שאליו נכלא. הדברים מסתבכים ככל שעובר הזמן והמכונאי מתחיל, בנוסף לחשדות נגד כולם שעשו יד אחת וקנוניה נגדו, גם לחשוד בשפיותו הוא. לאט לאט הוא פורם את החוט המוביל אותו אל הגאולה אישית מחוץ למעגל מכושף של אי שפיות, אל האמת הלא טובה, המכאיבה וחד משמעית –אך היא עדיפה בעיניו ממצב פסיכותי בו הוא נקלע – עדיף כלא חיצוני מכלא נפשי – ולראשונה המכונאי שלנו נושם לרווחה.

קריסטיאן בייל בתפקיד מצויין של מאבק האדם בשפיותו, מאבק בו האדם אחוז בעמוק להיות אדם ולא לטבוע כקורבן, בכל מחיר, אדם הנלחם באי שפיות כמו אריה. הרמזים לדוסטוייבסקי פזורים לאורך הסרט (המכונאי קורא את האידיוט של דוסטוייבסקי, התסריטאי סקוט קוזאר שכתב את התסריט הודה שהושפע מהכפיל של דוסטוייבסקי, אחת הדמויות קוראת החטא ועונשו באחת הסצנות, בסוף הסרט המכונאי לובש חולצה עם הכיתוב "האחים צדק" – פראפרזה על האחים קרמזוב). דוסטוייבסקי היה סופר ששם דגש על פיתוח פסיכולוגי עמוק של הדמויות שלו. אני מניח שתסריטאי רצה ליצור קווי דימיון בפיתוח פסיכולוגי של מאבק המכונאי – והוא אכן הצליח בזה – בעיקר בזכות המשחק של קריסטיאן בייל ובעיבוד דחוס וקודר הצבעים של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=H0fuHY4U1UA

מודעות פרסומת

2004 – The Motorcycle Diaries

מומלץ 2004 – Diarios de motocicleta The Motorcycle Diaries דרום אמריקה באופנועWalter Salles

Star 8

 

 

the-motorcycle-diaries-1

זהו סרט מסע. סרט התבגרות. על דמות שנויה במחלוקת – צ'ה גאוורה, לפני שהיה מהפכן אכזר שבנה מעצמו אגדה, מהפכן, שכל שלטונות דרום אמריקה רעדו ממנו מפחד, מהפכן אשר ביחד עם פידל קאסטרו הקים את קובה הקומוניסטית, הקוץ בתחת של ארה"ב, באזור הקאריביים שכמו שפעם היוו התרסה פיראטית נגד שלטון המלוכה הבריטית, מאז פידל וצ'ה, היווה מוצב קידמי של קומוניזם, הכה שנוא על האמריקאיים, בחצר הקידמית שלהם. צ'ה גאוורה, או בשמו האמיתי, ארנסטו גאוורה, ביחד עם חברו אלברטו גרנדו, עשו מסע ברחבי דרום אמריקה ב-1952 על גבי אופנוע 500 סמ"ק לאורך 8,000 ק"מ. המסע עבר בדרום ארגנטינה, דרך האנדים אל צילה, לאורך צ'ילהthe-motorcycle-diaries-3 ומדבר אטקמה (המקום היבש ביותר עלי אדמות), פרו, אקוודור, קולומביה, וונצואלה, פנמה ומיאמי. הסרט מבוסס על יומן מסע באותו השם של צ'ה גאוורה עצמו, והשלמות ממסעות עם צ'ה גאוורה: התהוות המהפכן מאת החבר למסע אלברטו גרנדו.

יומן המסע שכתב צ'ה מתחיל כך (תירגום חופשי):

זהו לא סיפור על תעוזה או אתגר, זהו גם לא דיווח ציני, לפחות הוא לא אמור להיות כזה. זהו נתח של שתי פיסות חיים, הנמשכים במקביל לתקופת מה, עם שאיפות משותפות וחלומות דומים. בתשעה חודשים אדם יכול לחשוב הרבה מחשבות, מגבהים של השערות פילוסופיות ועד לכמיהה מבישה אל קערת המרק – בהרמוניה מושלמת עם מצב קיבתו. ואם בו בזמן האדם הוא קצת הרפתקן, הוא יכול לעבור חוויות, שעשויות לעניין אנשים אחרים, וכתיבו האקרעית משהו על הארועים יכולה להיחשב משהו כמו היומן הזה.

המסע הזה גיבש את השקפת העולם המרקסיסטית של צ'ה גאוורה – עד אז סטודנט לרפואה – דרך מסע חוצה יבשת, חוצה תרבויות, דרך ליבה של אמריקה הענייה, עם סיפורי אנשים פשוטים לאורך המסע, עם לינות אצל נשמות טובות, שהייה בבתי חולים ומושבות המצורעים, עם מפגשים עם אמריקה האומללה, המדוכאת, קשת יום ונרדפת. כך נולדה הנחישות המרקסיסטית של צ'ה גאוורה ועל זה הסרט המקסים הזה.

the-motorcycle-diaries-2כמובן אי אפשר לברוח מהסימבוליות של אורך המסע – 9 חודשים. כמו כן, זהו לא המסע הראשון של צ'ה גאוורה – הוא כבר עשה מסעות בארגנטינה הצפונית על אופניים עם מנוע חשמלי קטן לאורך 4,000 ק"מ, הוא כבר נחשף לחיים הפשוטים של אנשים, ביקר בבתי החולים, לן אצל האנשים לאורך המסע. אפשר להגיד שהוא כבר התבשל והיה מוכן. והמסע הזה של תשעה חודשים הוא אקט מכוון ומתועד ומתוכנן של הטרנספורמציה עצמה – מה שמצביע על מעוף הדימיון, התכנון וההנהגה שהיו לצ'ה גאוורה. אבל למה לקלקל? בואו תראו את הסרט כמו שהוא, עם לידתה התמימה של אידאולוגיה חברתית לוחמנית, אשר שינתה את ההיסטוריה של כל דרום אמריקה, ונותנת את אותותיה גם כיום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=u6jz_b80V5g

2004 – Kill Bill: Vol 2

מומלץ 2004 – Kill Bill: Vol 2 להרוג את ביל 2Quentin Tarantino

kill bill 2

הכלה – אומה טורמן – הייתה בתרדמת ארבע שנים בחלק הראשון של הסרט, וזאת בעקבות פציעתה הקשה בחתונתה. מאז היא החליטה להקדיש את המשך חייה לנקמה – להרוג את ביל, ואלו שעזרו לו להרוס את חתונתה – חברים וחברות שלה לשעבר, להרוג את אורחיה וכמעט להרוג אותה. בקווים כלליים זה מזכיר את הכלה לבשה שחור של פרנסואה טריפו – ובאמת, להרוג את ביל 1 נפתח בשחור לבן. אין מה לאמר – קוונטין טרנטינו הוא כשרון גדול. וכך הכלה, חמושה בחרב אגדית שחושלה רק לכבודה, שיכולה גם לאלוהים בכבודו ובעצמו, באם יזדמן במיקרה בדרכה, נוקמת ומחסלת את הורסי חתונתה ביחד עם כנופייתם, עד שהיא מגיעה לחסל גם את ביל עצמו. החלק השני הוא המשך ישיר של נסיעת הפררי בכביש מהיר של החלק הראשון, ולא משאיר אוויר לנשימה וזמן לעכל את מה שאנחנו רואים ושומעים. להרוג את ביל על שני חלקיו זהו סרט כיפי ומהנה, שילוב נדיר של קונג פו, קומדיה, סרטי פעולה, מערבון ספגטי, סרטי סמוראים ובעיקר – המיצג הכשרוני של קוונטין טרנטינו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=WTt8cCIvGYI

2004 – The Ladykillers

שווה 2004 – The Ladykillers לחסל את הליידי Ethan and Joel Coen

Star 6

קומדיה חביבה של האחים כהן. אין כאן האלימות והרוע שהאחים מתעסקים בהם לרוב. ז"א – יש כאן נושא של פשע, אבל הוא די מקסים בשלומיאליות שלו ובסביבה בה הוא מתרחש. מדובר בנסיון שוד של קזינו, כאשר הרעיון הוא לחפור מנהרה מבית של גברת זקנה עד לקזינו. הסרט עשוי בסגנון אולד-פשן, אך שופע חן עם חיוך. העלילה מעניינת ובהחלט שווה.

 

2004 – Million Dollar Baby

מומלץ 2004 – Million Dollar Baby  מיליון דולר בייביClint Eastwood

Star 8

 

 

Million Dollar Baby

האם הוא אוהב אותה מספיק בכדי לתת לה למות? דרמת איגרוף מרגשת

אחד מסרטיו המרגשים של קלינט איסטווד, אם לא “ה” – כמו שנהוג להתבטא למי שלא החליט ומעוניין לשבת על גדר. אני אגב החלטתי – זהו הסרט המרגש של איסטווד מאז ומעולם. מדובר בסיפורם של שלושה אנשים – מאמן איגרוף (קלינט איסטווד שזכה בשנית באוסקר על בימוי) שעבר את השיא ונמצא במורד שקיעתו, חברו הטוב (מורגן פרימן שזכה באוסקר על משחק תומך) ובחורה  (הילארי סוואנק שזכתה באוסקר כשחקנית ראשית) המעוניינת ללמוד איגרוף מקצועני. לכל אחד יש את הסיפור שלו – למאמן את האכזבה מהעבר שרודף אותו, ולבחורה הרצון להתנתק מעברה ולהמריא מעלה בזירת האיגרוף. היחסים שנרקמים בסרט הם עדינים ואמיצים כשכל אחד לוחם את מאבקו לחוד והם כולם ביחד בסיטואציית קרב אחת גדולה. הנושא שקלינט איסטווד שם על השולחן, ביחד עם המאבקים שאנו מנהלים עם עצמנו, וחתירה אל המטרה ויהי מה, הוא הנושא של התמודדות עם התאבדות. הנושא הוא לא נושא מרכזי והיחיד כמו למשל בסרט המצויין הים שבפנים. לא, הוא מוצג כמסקנה בלתי נמנעת מהסיטואציה ומהנפשות הפועלות בסרט. קלינט איסטווד הכניס כל מה שיש לו במלודרמטיות מאופקת של בניית הסצנות המסכמות את הסרט בו הדילמה המוסרית סביב ההתאבדות מרעידה כל מיתר בנפש. אישית לא אהבתי את המסר הסמוי – או שאתה מצליח, או שאתה מת- שאולי מתאים לחלום האמריקאי עם האדרה של ההצלחה – אך זאת המציאות שמתווה את המסגרת ומה שמעניין כאן זה הלבטים האנושיים סביב המסגרת. סרט מומלץ ביותר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5_RsHRmIRBY

2004 – Inside I’m dancing

מומלץ 2004 – Inside I’m dancing בפנים אני רוקד  – Damien O'Donnell

Star 8

 

 

Inside I’m dancing

"טוב, אנחנו יוצאים?" – רורי המרותק לכיסא גלגלים

הייתה ביקורת מסויימת על הסרט, אשר מציג נושא של נכים ע"י שחקנים ללא מוגבלויות פיזיות, ושהסרט גולש לסנטימנטליות יתר וכך מסיט את הצופים מהנושא ומתרכז במלודרמה אישית. אני לא מזדהה עם הביקורת הזו. הטיעון הראשון מופרך לחלוטין – וראה כף רגלי השמאלית המופתי, והטיעון השני.. יש הטוענים שמכיוון שהכל אישי, כך גם הדרך אל ההכרה של הכלל עוברת באישי. אני לא יודע אם זה נכון, אני מראה שהביקורת נוסעת על כביש דו סיטרי בו יש גם לצד השני זכות נסיעה. הקומדיה העצובה האירית הזו היא על מאבק של 2 נכים (בימינו, בהם השפה נשלטת ע"י הפוליטקלי קורקט הצבועה, המעניקה נחמה, אך מצד שני מעוותת מציאות ועימה את המחשבה – מקובל לאמר  "מאבק של 2 אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות") לזכות בעצמאות קיומית מסויימת ע"י יציאה מהמוסד, בו הם חוסים, אל תכנית שילוב הנכים בסביבה בחיים עצמאיים – ז"א לשכור דירה ביחד – כמו שרוב האנשים ללא מוגבלויות יכולים וחופשיים לעשות. אחד הנכים – רורי – הוא בעל אישיות קורנת וכובשת בדרכה ומשמשת כהשראה ומקור הנעה לאחרים. בעיני אנשים מסויימים הוא סתם פנקיסט ובלגניסט עם תעלולים שלא הפסיק גם במצבו הפיזי. מצד שני זה בדיוק מה שמקסים בסרט זה – המוגבלות הפיזית לא כובלת את מי שאתה – ואם אתה חוליגן מקסים, תוכל להיות מקסים וחוליגן גם על כיסא גלגלים. רוח האדם לא תכנע לדאיכת הגוף. סרט מעניין ומרגש

קדימון https://www.youtube.com/watch?v=m2X4M3WT0W4

2004 – House of Flying Daggers

מומלץ 2004 – Shi mian mai fu House of Flying Daggers מחול הפגיונותYimou Zhang

Ten

 

House of Flying Daggers 1מחול הפגיונות הוא המשך וויזואלי לגיבור. גיבור היה מכת הפתיחה של ג'אנג ימו במשחק, שפתח בו נמר דרקון של אנג לי. מבחינה וויזואלית הוא אף התעלה על נמר דרקון, אך נפל ממנו בתחום הרגשי – גיבור סה"כ, למרות שהאהבה הייתה נוכחת שם, היה סרט אינטלקטואלי בסגנון של ראשומון, מרהיב וויזואלית וקריר מבחינת רגשית. מחול הפגיונות בא לתקן את זה. הסיפור, אשר מערב את כל התפאורה הרגילה של קונג פו (שלא נתבלבל, מדובר בסרט קונג פו) עם סין של המאה התשיעית, עם השלטון והמורדים, עם תככים ותהפוכות, מכניס ומקבע במרכז את סיפור האהבה. זה נותן פניה חדה מסרטי הקונג פו, ומריץ אותו אפילו מעבר ל-נמר דרקון שרומנטיקה לא חסרה בו. העלילה של הסרט לא נופלת מפתלתלות של הגיבור, מלאה בהפתעות וזורמת במהירות הולכת וגדלה עד לסוף הבלתי נמנע. סרט קונג פו היה בוודאי מסתיים בקרב אדירים בין כל המעורבים בדבר – אך כאן כפי שאמרתי האהבה היא במרכז, כך שגם הקרב הוא הקרב הניצחי חוצה הזמנים על האהבה. כל זה טוב ויפה – אך אל תתנו לעלילה להפריע לכם לצפות בפלא המתפתח על המסך – היופי החזותי הוא כה רב, הצבעוניות הבוטה היא כל כך מובילה את ההנאה, הקונג פו הוא כל כך נפלא שהעלילה כביכול זה כלי להבין את האסטטיקה – עד כדי כך.

ב-נמר דרקון היו 2 סצנות קרבות הזכורות וחרוטות מעבר לכל – המצוד הלילי על הגגות, והקרב בין צמרות העצים https://www.youtube.com/watch?v=Ccmava-4KnY.

בגיבור סצנה אחת –  כל הסצנות היו נהדרות, אך סצנה ספציפית זו – התעלתה לטעמי על כולן – הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים הייתה סצנת אומנות ומחול עוצר זמן לצלילי כלי נגינה סיני אותנטי – https://www.youtube.com/watch?v=AeeoEpmyb2Y

– הרי ב-מחול הפגיונות יש שתי סצנות נהדרות בכל מובן (כמובן כל סצנות הקרבות שם הן אמנות גבוהה, אך שתי אלו זכורות לי ביותר) – משחק ההדים (שגם הוא כמו הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים משלב מוזיקה וריקוד – https://www.youtube.com/watch?v=p-nmfwQdkeM) והקרב על צמרות עצי הבמבוק https://www.youtube.com/watch?v=dcwKEA1UwaA (שהוא מזכיר במקצת את הקרב על צמרות העצים ב-נמר דרקון).

מחול הפגיונות הוא כמו ארוחה במסעדת שלוש הכוכבים של מישלין – מרגש, מפתיע, משלהב, ממגנט, מהנה ומשאיר תחושה של פלא לאחר שנגמר. יצירת מופת ופאר.

House of Flying Daggers 2

House of Flying Daggers 3

2004 – Turtles Can Fly

מומלץ 2004 – Lakposhtha parvaz mikonand Turtles Can Fly צבים יכולים לעוףBahman Ghobadi

Star 8

 

Turtles Can Flyצבים יכולים לעוף הוא סרט של במאי איראני ממוצא כורדי שנעשה בעיראק. הוא מתאר את חיים על גבול עיראק טורקיה –חבל ארץ שמקובל לכנותו כורדיסטן – אחרי נפילת סדאם חוסיין. חבורת ילדים באחד ממחנות הפליטים מתפרנסת מפירוק שדות המוקשים, כאשר כל הכפריים רוצים אינפורמציה ומה קורה – וכך מנהיג חבורת הילדים בנוסף לעסקיו בשדה מוקשים, גם מציב צלחות לוויין לאנשים בכפר בכדי שיוכלו לקלוט סי.אנ.אן. כך גם שמו שניתן לו ע"י הכפריים – סטלייט. החבורה של סטלייט כוללת גם ילדה בגיל הטיפש עשרה, אחיה בלי הידיים (ודי ברור איך הוא איבד אותם), ובנה שנולד לה בעקבות אונס ע"י החיילים העיראקיים שהיא עברה. כן, לכל אחד בחבורת הילדים יש את הסיפור שלו – וכך עובר יום ועוד יום, וכולם שמחים אם אף אחד לא התפוצץ, ומה קורה עם העולם לא מעניין אותם, וגם מי מנצח במלחמה כנראה שלא. מה שמעניין זה לעבור עוד יום. לחיות. סרט קשה, סרט מרגש, סרט חובה.

2004 – The Sea Inside

מומלץ 2004 – Mar Adentro The Sea Inside הים שבפניםAlejandro Amenabar

Star 9

 

The Sea Insideהים שבפנים מספר את סיפורו האמיתי (עם כמה שינויים קלים) של רמון סמפדרו שבגיל 24 בעקבות תאונת צלילה נשאר משותק בכל גפיו. מאז הוא מרותק למיטתו, מתקשר עם העולם בעזרת דיבורו וכתיבה על המחשב בעזרת הקשה עם עפרון שהוא מחזיק בפיו, ומשכנע את כולם שזכותו למות, כי החיים האלו הם ללא כבוד, ומנסה לארגן עזרה להתאבדות, מכיוון שלבד הוא לא מסוגל לעשות זאת. וכך כ-29 שנים.

הנושא הוא כבד ורציני וגם לא מזמין אופטימיות. יש דעות לכאן או לכאן, העמדה החוקית גם היא ברורה (בזמן הסרט הנטייה של הלב היא ללכת בעקבות רצונו של רמון, אך אפילו תוך כדי הסרט ובוודאי לאחריו חשתי התנגדות מובנת לבקשתו. בסופו של דבר לא התעמקתי יותר מדי בנושא כי אני חש שהוא יותר מדי אישי ומסקנה שנכונה למיקרה אחד תהיה לא נכונה לגבי מיקרה אחר. יש נכים החיים חיים מכובדים ואף שלמים, ויש כאלו שלא מסוגלים לסבול את החיים האלו. ואם מדברים על כך – הדבר נכון גם לאלו שלא נחשבים כנכים. היש להם זכות לקחת את חייהם? האם יש זכות לחברה למנוע זאת מהם? כן – הנושא מאוד מעניין, עקרוני ורגשי במידה דומה. כאמור – לא הגעתי להסכמה עם עצמי). עם כל הקדרות הזו זה מפתיע לגמרי שהסרט לא עצוב, הוא מלא באהבה (גם בסיפור האמתי רמון היה מוקף בנשים אוהבות), הוא מדבר על רוח האדם לבצע את מה שסימן כמטרה – הסרט למרות קושי הנושא מצליח לדבר אל כולם (ואפילו הומור ישנו בו).

מה שעושה את הסרט לגדול מהחיים זאת ההופעה של חוויאר ברדם. אפשרויות המשחק כאן היו מוגבלות – רק  הפנים והקול – ו-חוויאר מתעלה ונותן את משחק חייו! כמה אפשר לבטא רק ע"י הפנים והקול בלי להוסיף את כל הגוף! מסתבר שעולם ומלואו (זאת גם הסיבה שבקולנוע זה יעבוד טוב יותר מבתאטרון – למרות שהתפאורה, המיקום וכמות השחקנים מאוד מתאימה לתאטרון, הרי רק קולנוע אפשר להעביר את הקלוז-אפים, את נקודת המבט של המצלמה שזזה או עומדת וכך מקפיאה ומתסיסה את הרגשות) סרט מומלץ בכל לשון של המלצה.

2004 – Life Is a Miracle

מומלץ 2004 – Zivot je cudo Life Is a Miracle החיים הם נסEmir Kusturica

Life Is a Miracleגבול בוסניה וסרביה. לוקה הוא מהנס סרבי החולם על רכבת נופים בסרביה ועסוק בהגשמת החלום הזה. אשתו חולמת להיות זמרת אופרה. ובנו – חולם להיות שחקן כדורגל. קוסטוריצה רושם קווים לדומתם של אנשים רגילים אלו העסוקים בחיים. אך, מה לעשות, ופורצת מלחמה ושחייהם נהפכים. מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר התאפיינה באכזריות גדולה ומעשי אלימות וזוועה רחבי היקף. היו כאלו שראו זאת מלחמת מעמדות של הכפריים (הפרימיטיביים) נגד העירוניים (האינטליגנטים) – כשהאלימות לבשה צביון החושך של ימי הביניים. באופן די דומה למהפכה הרוסית של 1917 כאשר מעמד הפועלים התמרד נגד מעמד המנהלים (האינטליגנציה) ותחת מעטה המהפכה בוצעו מעשי אלימות רחבי היקף, וכמו שהטרור האיסלמי השוטף את העולם כאקט אלימות עיוור של הפלח הבור ואסיאתי נגד המערב המתורבת הציווליזציוני – מלחמת תרבות נגד היהירות עם התפוצצות הפצצה האנושית ועריפת הראשים. קוסטוריצה ניסה למתן את ההשקפה הזו כששם משפחה עירונית בורגנית זעירה אך קרובה אל האדמה והעם – במרכז. התיאור האנושי של המשפחה הקצת מטורללת, והרפתקאות צבעוניות שלה במערבולת המלחמה, אשר אין לה מטרה – זהו סרט אנטי מלחמתי כשהמסר מובא לא ע"י האידאולוגיה, ולא ע"י הצגת הזוועות – אלא של טירוף האנושיות המוקפת בטירוף זמני של הטבע האנושי הנקרא מלחמה. סרט לא משעמם לשנייה, סרט זורם, סרט מעניין סרט צבעוני סרט עם הומור עצוב.