הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2004

2004 – The Final Cut

מומלץ 2004 – The Final Cut בסוף הדרךOmar Naim

 

 

החיים בשעתיים

רובין וויליאמס במותחן מדע בדיוני. מותחן שקט מאוד, אגב. אפוף באווירה עצובה. אותי הסרט ריתק כי הוא מטפל במספר נושאים מעניינים. רובין וויליאמס הוא עורך זיכרונות. יש אנשים שמשתילים במוחם מקליט הזיכרונות, ואז אחרי שהם מתים, עורך הזיכרונות מרכיב מהם סרט שמוקרן בהלוויה. כמובן שהסרט מראה את המנוח באור חיובי והרואי – הלקוחות שיכולים להרשות לעצמם עורך זיכרונות הם עשירים מאוד. תחשבו על פסיכולוג – מה הוא שומע, הוא הרי פח האשפה של הנפש האנושית – כמה השפעה יש עליו מכל הסיפורים שהוא סופג… עכשיו תבינו שעורך הזיכרונות רואה את כל הזיכרונות – את כולם ומחליט מה נשאר לדורות הבאים ומה לא. הרי הוא רואה הרבה יותר ממה שמספרים לפסיכולוג, את כל הסודות הכמוסים ביותר של האדם – ומדובר באנשים לא נעימים במיוחד.. הרי ההשפעה על עורך הזיכרונות הרבה יותר גדולה. מה הוא מרגיש, מה הוא סופג… או כמו שרובין וויליאמס אמר בסרט – אני תרנגול הכפרות ועוזר להם להגיע לגאולה. אני גם חושב אילו הג'וב של עורך הזיכרונות לא היה לעשות סרט זיכרונות חיובי ולהציג את האדם כקדוש – האם השתל שיש לאנשים המקליט את הזיכרונות לא היה משנה את התנהגותם כשהם יודעים שזיכרונותיהם יהיו מוצגים לראווה? האם ההתנהגות שלהם הייתה טבעית או ערוכה מראש? או שמה נגדיר את זה כמפוקחת? הרי מה זה המצפון שמפקח על ההתנהגות? וחוץ מזה הרי אדם מאמין חי בתחושה שאלוהים רואה כל צעד לו – האם זה לא דומה? ובכן – יש דמיון אני מודה עם הבדל קטן שאלוהים לא מפרסם ספר זיכרונות שלך ברבים… ובכל זאת – זה דומה. יש עוד נושא מעניין בסרט – אנחנו מעצבים את הזיכרון. המנצחים כותבים את ההיסטוריה (בסרט זה העשירים), ומה שהיה באמת את מי זה מעניין? מה שחשוב זה להראות שהדברים היו כך ולא אחרת ואז אפשר להציג כל דבר באור הנראה לך וכך לעצב את דעת הדורות הבאים וגם הדור הנוכחי. הנטייה הזאת לשקר ולייפות ולהראות את עצמנו כגיבורים גדולים בקול תרועה רמה ולמחוק את ההיסטוריה הלא רצויה – הרי זו נטייה הטבועה חזק בעולם המוסלמי. לא לצעוק "גזענות" בבקשה. הבמאי הוא לבנוני, והנה מה שהוא אמר על הסרט (שהוא גם כותב התסריט) עפ"י וויקיפדיה – "בסוף הדרך הוא על עריכה וזיכרון. זהו מבט לבנוני על זיכרון ההמונים וזיכרון אנושי סובייקטיבי וראיית העולם. זה בתורו מכתיב איך החברה מתפקדת. אני השלכתי את זה אל רעיונות מדע בדיוניים" (בתרגום חופשי). אך כמובן זה לא ייחודי רק לחברה לבנונית ומוסלמית. כל החברות מתחזקות את המיתוסים הלאומיים שלהם. כיאה לסרט מדע בדיוני טוב, סרט שמכריח אותך לחשוב.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=EM5MzCAZ3OY

מודעות פרסומת

2004 – Vera's Driver

מומלץ 2004 – Voditel Dlya Very Vera's Driver נהג לוורהPavel Chukhraj

 

 

ברה"מ, תחילת שנות השישים של המאה שעברה. תקופת שלטונו האיום של סטאלין כבר מאחור ואנחנו נמצאים בתקופת חרושוב שנחשבת חמימה הרבה יותר. זו התפאורה, אך זהו גם הגיבור הראשי. נחזור לזה עוד מעט.

חניך צבאי ממוסקבה מתקבל (כן יש לו שאיפות התקדמות) כנהג אצל גנרל בחצי האי קרים. לגנרל יש מחשבות לגבי הנהג הצעיר – לגנרל יש בת, וורה, קצת צולעת, בהריון מאיזה קובני (קובה הייתה בת ברית עיוורת לברה"מ הרבה שנים), וכאן יכולה להיות עסקה רומנטית טובה לשני הצדדים וכך הגנרל נותן לו ג'וב להיות הנהג של ביתו, בתקווה לנישואין מהירים. הנהג לא מתנגד לנישואי קריירה, אך במהרה עובר לפסים רומנטיים על בסיס של רחמים. כן, ויש גם משולש רומנטי כי בבית הגנרל יש גם משרתת סקסית. אך מי שחשב שמדובר באופרת סבון על נופי קרים הנפלאים טועה – האינטריגות בין הצבא והק.ג.ב. נכנסות לפעולה וגם אינטריגות אישיות בין סגנו של הגנרל לתפקיד הגנרל שבו הוא חושק – וכך הנהג מגוייס למלשינון הק.ג.ב.

והנה חזרנו לגיבור הראשי – תקופת ההתחממות דאז שוקקת באינטריגות ושיטות סטאליניסטיות מתחת לפני השטח – וכך, כשלכל אזרח או לובש מדים תמיד, אבל תמיד יש איזה שדים בארונו, כולם למעשה הם כלי המשחק באינטריגות הנ"ל ואין לך מושג מי איתך מי נגדך ומי שניהם גם יחד. כל אחד יכול להיות הפגיון הננעץ בגב ואין חסינות לאיש, גם ובמיוחד אם אתה גנרל. הסרט ממחיש לא רע את הדילמות האתיות והאנושיות שכולם עוברים בעולם ללא תקווה ודורסני בצורה חמימה זה, והכובד של כף יד של הגורל תמיד על כתפך וכל מה שאתה מנסה לעשות זה לשרוד ואם אפשר אז בתור אדם.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=y7qbaEbkRDA

2004 – In My Father's Den

מומלץ 2004 – In My Father's Den  סודות וצללים  – Brad McGann

 

 

זהי דרמה עם מרכיבים של סרט מתח המתרחש באזור חקלאי בניו-זילנד. הסרט הוא בעקבות ספרו של מוריס גי באותו השם משנת 1972 . הסיפור לוקח אותנו ביחד עם פול – צלם מלחמות – אל ניו זילנד בעקבות מות אביו. פול ברח מהבית בגיל צעיר, ועכשיו בלית ברירה חוזר. הסיפור לוקח אתנו אל העבר ואל ההווה ומפגיש את פול עם עברו ועם מה שהתפתח, עם משפחתו – יש לו אח, עם הבית, ומקום המסתור של אביו – בקתה קטנה מלאה בספרים ותקליטים אליה האבא היה הולך להתאוורר מאשתו, וגם פול היה שבוי בקסמי הבקתה. התסבוכת האנושית הנפרמת מולנו מפתיעה כל פעם מחדש ומכה מתחת לחגורה מדי פעם. הסרט עשוי באווירת מסתורין עם אלמנטים גותיים – וכך הוא מטפל בסיפור המתח המתגולל מולנו. לא – זהו לא סרט מסע לגילוי עצמי, זהו סרט פגישת מחזור מבעיתה, שהגיבור נמנע ממנה כבר הרבה שנים, שממנה מתפתח משהו יפה אך על גבול האסור שנקטע באלימות עקב חוסר ההבנה, חוסר ההקשבה – ואנחנו יושבים על קצה הכורסא, חלקינו כוססים ציפורניים ודבוקים למסך מבלי יכולת לזוז. הצילומים של הסרט עם כל המסתורין תופסים אותך בגרון ולא מרפים. זהו סרטו הראשון של הבמאי, אשר גם כתב את התסריט בעקבות הספר וביצע את המלאכה בצורה מזהירה. כמה חבל שזהו גם סרטו האחרון – הוא מת כעבור שלוש שנים מסרטן.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=49PBcjtKijU

2004 – Crash

מומלץ 2004 – Crash התרסקותPaul Haggis

 

 

התרסקות עוקב אחר חיים ואפיזודות של אנשים, כביכול לא קשורים האחד לשני, ב-36 שעות בלוס אנג'לס. הסיפורים שכביכול לא קשורים, אך מתנגשים האחד בשני ויכולים להעלות בזכרון  את ספרות זולה המדהים – אולי בגלל אינטנסיביות של סיפורים, הנרטיב התזזיתי ומשחק מעולה עם קצב מסחרר – אך הם שונים, שני הסרטים האלו. הסרט האחר שנזכרתי בו הוא 11:14 – סרט שגם הוא מורכב מאפיזודות, אשר בהתחלה לא מובן מה הקשר ביניהם, אך אח"כ הקשר נרקם. אך גם הסרטים האלו לא דומים. בהתנגשות יש יותר מדי אפיזודות ודמויות עם הסיפורים שלהם, והקשר ביניהם הוא לא הסיפורים עצמם אלא התנגשות בלתי פוסקת בין הדמויות והסיפורים, כשכולם למעשה פרי יצירה של המלחין הנצחי – גזענות, ואחותו הקטנה – דעות קדומות. כולם כאן קורבנות של ראיה גזענית – הבחורים השחורים, במאי הסרטים הכושי ואישתו, השוטרים הלבנים, ההיספני, הפרסי (שהגזענות אפילו מעוורת פני הגזען שחושב שמולו ערבי), הקוריאני…וכולם גם שונאים האחד את השני ומקרבנים עם דעות קדומות – הכושים שונאים, השוטרים הלבנים שונאים, הפרסי שונא, הנתקפת ע"י הכושים שונאת את הלטיני שמחליף לה מנעול וחושבת שהוא שייך לחבורה של עבריינים, וכו' וכו'. וכך כולם מתנגשים בכולם או באופן פיזי (תאונות דרכים) או באופן של מהלך החיים ולא רואים האחד את השני, אלא רק את הסטראוטיפים שיש להם. וכך חוסר ההבנה של האחר, חוסר ההקשבה ודחיית השונה כה עמוקים אצל האנשים האלו – שהם אנשים רגילים, אשר כמובן בכל בית משפט אפשר להאשימם בגזענות – אך אם זה יהיה, צריך יהיה לשים מאחורי סורג ובריח את כל האנשים כולם …. ואולי אנחנו כבר חיים בכלא הזה שדעות קדומות הם הסורגים והגזענות היא השפה שמדברים בכלא? וכך יחסי הגומלין בכלא הזה יוצרים את הניכור – אנחנו כולם ביחד אך לגמרי בודדים. ניסיתי לחשוב האם כאן בישראל אנחנו חיים בסיטואציה דומה – הרי יש כאן יהודים מול ערבים, וגם בתוך היהודים יש עדות המזרח מול אשכנז, ואם לא מספיק אז יש מרוקאים ויש פרסים, יש יקים ויש פולנים, כבר לא לדבר על רוסים ואף חרדים וגם אתיופים… אך לא, זה לא השוואה נכונה – אין לנו את הגיוון של גזעים ולאומים כמו באמריקה, יש לנו הרבה משותף תרבותי ולהם רק הצהרתי, לא – הסיטואציות לא דומות, וקשה לתפוס לנו מה זה הגזענות הזאת. אז לכו לראות את הסרט – סרט הסוחף מבחינה רגשית, סרט עם משחק מעולה, עם הרבה אלימות והתנגשויות בין הסיפורים. חלק לא ייצאו משם בחיים, חלק יחיו. ואלו שיחיו יהיו עם חוויות עמוקות יותר – אפשר אפילו להגיד טובים יותר – גזעניים כמובן, אך האינטראקציה בין האנשים עושה לנו משהו ומכריחה לפעמים לראות האחד את השני.. גם בכלא של דעות קדומות פוקחים עיניים. סרט חזק.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=durNwe9pL0E

2004 – The Machinist

מומלץ 2004 – The Machinist  המכונאיBrad Anderson

Star 8

 

 

the-machinist

המכונאי מספר על בחור – קריסטיאן בייל, אשר עשה דייטת הרזיה קיצונית – העובד בתור מכונאי. הוא סובל מבעיית חוסר שינה מתמשכת, נראה מוזנח ומוזר, חבריו לעבודה מתחמקים מנוכחותו. יש לו מערכת יחסים עם זונה שאוהבת אותו, ולפעמים הוא הולך למסעדה הפתוחה 24 שעות בשדה תעופה ע"מ לפגוש מלצרית. הדברים מתחילים להידרדר כאשר בעבודה ישנה תאונה בה אחד העובדים מאבד יד והמכונאי שלנו מואשם ברשלנות. הוא גם מפוטר מעבודתו. מאז הוא מנסה להבין מה קורה ולמה כל זה קורה לו – הרי זה לא הוא היה אשם בתקרית בעבודה, אלא עובד בשם איוון הסיח את דעתו. אך אין עובד בשם איוון, כך אומרים לו. וכך המכונאי מוצא את עצמו במעגל של קפקא כאשר הוא מנסה להוכיח את חפותו ולצאת מהפלונטר שאליו נכלא. הדברים מסתבכים ככל שעובר הזמן והמכונאי מתחיל, בנוסף לחשדות נגד כולם שעשו יד אחת וקנוניה נגדו, גם לחשוד בשפיותו הוא. לאט לאט הוא פורם את החוט המוביל אותו אל הגאולה אישית מחוץ למעגל מכושף של אי שפיות, אל האמת הלא טובה, המכאיבה וחד משמעית –אך היא עדיפה בעיניו ממצב פסיכותי בו הוא נקלע – עדיף כלא חיצוני מכלא נפשי – ולראשונה המכונאי שלנו נושם לרווחה.

קריסטיאן בייל בתפקיד מצויין של מאבק האדם בשפיותו, מאבק בו האדם אחוז בעמוק להיות אדם ולא לטבוע כקורבן, בכל מחיר, אדם הנלחם באי שפיות כמו אריה. הרמזים לדוסטוייבסקי פזורים לאורך הסרט (המכונאי קורא את האידיוט של דוסטוייבסקי, התסריטאי סקוט קוזאר שכתב את התסריט הודה שהושפע מהכפיל של דוסטוייבסקי, אחת הדמויות קוראת החטא ועונשו באחת הסצנות, בסוף הסרט המכונאי לובש חולצה עם הכיתוב "האחים צדק" – פראפרזה על האחים קרמזוב). דוסטוייבסקי היה סופר ששם דגש על פיתוח פסיכולוגי עמוק של הדמויות שלו. אני מניח שתסריטאי רצה ליצור קווי דימיון בפיתוח פסיכולוגי של מאבק המכונאי – והוא אכן הצליח בזה – בעיקר בזכות המשחק של קריסטיאן בייל ובעיבוד דחוס וקודר הצבעים של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=H0fuHY4U1UA

2004 – The Motorcycle Diaries

מומלץ 2004 – Diarios de motocicleta The Motorcycle Diaries דרום אמריקה באופנועWalter Salles

Star 8

 

 

the-motorcycle-diaries-1

זהו סרט מסע. סרט התבגרות. על דמות שנויה במחלוקת – צ'ה גאוורה, לפני שהיה מהפכן אכזר שבנה מעצמו אגדה, מהפכן, שכל שלטונות דרום אמריקה רעדו ממנו מפחד, מהפכן אשר ביחד עם פידל קאסטרו הקים את קובה הקומוניסטית, הקוץ בתחת של ארה"ב, באזור הקאריביים שכמו שפעם היוו התרסה פיראטית נגד שלטון המלוכה הבריטית, מאז פידל וצ'ה, היווה מוצב קידמי של קומוניזם, הכה שנוא על האמריקאיים, בחצר הקידמית שלהם. צ'ה גאוורה, או בשמו האמיתי, ארנסטו גאוורה, ביחד עם חברו אלברטו גרנדו, עשו מסע ברחבי דרום אמריקה ב-1952 על גבי אופנוע 500 סמ"ק לאורך 8,000 ק"מ. המסע עבר בדרום ארגנטינה, דרך האנדים אל צילה, לאורך צ'ילהthe-motorcycle-diaries-3 ומדבר אטקמה (המקום היבש ביותר עלי אדמות), פרו, אקוודור, קולומביה, וונצואלה, פנמה ומיאמי. הסרט מבוסס על יומן מסע באותו השם של צ'ה גאוורה עצמו, והשלמות ממסעות עם צ'ה גאוורה: התהוות המהפכן מאת החבר למסע אלברטו גרנדו.

יומן המסע שכתב צ'ה מתחיל כך (תירגום חופשי):

זהו לא סיפור על תעוזה או אתגר, זהו גם לא דיווח ציני, לפחות הוא לא אמור להיות כזה. זהו נתח של שתי פיסות חיים, הנמשכים במקביל לתקופת מה, עם שאיפות משותפות וחלומות דומים. בתשעה חודשים אדם יכול לחשוב הרבה מחשבות, מגבהים של השערות פילוסופיות ועד לכמיהה מבישה אל קערת המרק – בהרמוניה מושלמת עם מצב קיבתו. ואם בו בזמן האדם הוא קצת הרפתקן, הוא יכול לעבור חוויות, שעשויות לעניין אנשים אחרים, וכתיבו האקרעית משהו על הארועים יכולה להיחשב משהו כמו היומן הזה.

המסע הזה גיבש את השקפת העולם המרקסיסטית של צ'ה גאוורה – עד אז סטודנט לרפואה – דרך מסע חוצה יבשת, חוצה תרבויות, דרך ליבה של אמריקה הענייה, עם סיפורי אנשים פשוטים לאורך המסע, עם לינות אצל נשמות טובות, שהייה בבתי חולים ומושבות המצורעים, עם מפגשים עם אמריקה האומללה, המדוכאת, קשת יום ונרדפת. כך נולדה הנחישות המרקסיסטית של צ'ה גאוורה ועל זה הסרט המקסים הזה.

the-motorcycle-diaries-2כמובן אי אפשר לברוח מהסימבוליות של אורך המסע – 9 חודשים. כמו כן, זהו לא המסע הראשון של צ'ה גאוורה – הוא כבר עשה מסעות בארגנטינה הצפונית על אופניים עם מנוע חשמלי קטן לאורך 4,000 ק"מ, הוא כבר נחשף לחיים הפשוטים של אנשים, ביקר בבתי החולים, לן אצל האנשים לאורך המסע. אפשר להגיד שהוא כבר התבשל והיה מוכן. והמסע הזה של תשעה חודשים הוא אקט מכוון ומתועד ומתוכנן של הטרנספורמציה עצמה – מה שמצביע על מעוף הדימיון, התכנון וההנהגה שהיו לצ'ה גאוורה. אבל למה לקלקל? בואו תראו את הסרט כמו שהוא, עם לידתה התמימה של אידאולוגיה חברתית לוחמנית, אשר שינתה את ההיסטוריה של כל דרום אמריקה, ונותנת את אותותיה גם כיום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=u6jz_b80V5g

2004 – Kill Bill: Vol 2

מומלץ 2004 – Kill Bill: Vol 2 להרוג את ביל 2Quentin Tarantino

kill bill 2

הכלה – אומה טורמן – הייתה בתרדמת ארבע שנים בחלק הראשון של הסרט, וזאת בעקבות פציעתה הקשה בחתונתה. מאז היא החליטה להקדיש את המשך חייה לנקמה – להרוג את ביל, ואלו שעזרו לו להרוס את חתונתה – חברים וחברות שלה לשעבר, להרוג את אורחיה וכמעט להרוג אותה. בקווים כלליים זה מזכיר את הכלה לבשה שחור של פרנסואה טריפו – ובאמת, להרוג את ביל 1 נפתח בשחור לבן. אין מה לאמר – קוונטין טרנטינו הוא כשרון גדול. וכך הכלה, חמושה בחרב אגדית שחושלה רק לכבודה, שיכולה גם לאלוהים בכבודו ובעצמו, באם יזדמן במיקרה בדרכה, נוקמת ומחסלת את הורסי חתונתה ביחד עם כנופייתם, עד שהיא מגיעה לחסל גם את ביל עצמו. החלק השני הוא המשך ישיר של נסיעת הפררי בכביש מהיר של החלק הראשון, ולא משאיר אוויר לנשימה וזמן לעכל את מה שאנחנו רואים ושומעים. להרוג את ביל על שני חלקיו זהו סרט כיפי ומהנה, שילוב נדיר של קונג פו, קומדיה, סרטי פעולה, מערבון ספגטי, סרטי סמוראים ובעיקר – המיצג הכשרוני של קוונטין טרנטינו.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=WTt8cCIvGYI

2004 – The Ladykillers

שווה 2004 – The Ladykillers לחסל את הליידי Ethan and Joel Coen

Star 6

קומדיה חביבה של האחים כהן. אין כאן האלימות והרוע שהאחים מתעסקים בהם לרוב. ז"א – יש כאן נושא של פשע, אבל הוא די מקסים בשלומיאליות שלו ובסביבה בה הוא מתרחש. מדובר בנסיון שוד של קזינו, כאשר הרעיון הוא לחפור מנהרה מבית של גברת זקנה עד לקזינו. הסרט עשוי בסגנון אולד-פשן, אך שופע חן עם חיוך. העלילה מעניינת ובהחלט שווה.

 

2004 – Million Dollar Baby

מומלץ 2004 – Million Dollar Baby  מיליון דולר בייביClint Eastwood

Star 8

 

 

Million Dollar Baby

האם הוא אוהב אותה מספיק בכדי לתת לה למות? דרמת איגרוף מרגשת

אחד מסרטיו המרגשים של קלינט איסטווד, אם לא “ה” – כמו שנהוג להתבטא למי שלא החליט ומעוניין לשבת על גדר. אני אגב החלטתי – זהו הסרט המרגש של איסטווד מאז ומעולם. מדובר בסיפורם של שלושה אנשים – מאמן איגרוף (קלינט איסטווד שזכה בשנית באוסקר על בימוי) שעבר את השיא ונמצא במורד שקיעתו, חברו הטוב (מורגן פרימן שזכה באוסקר על משחק תומך) ובחורה  (הילארי סוואנק שזכתה באוסקר כשחקנית ראשית) המעוניינת ללמוד איגרוף מקצועני. לכל אחד יש את הסיפור שלו – למאמן את האכזבה מהעבר שרודף אותו, ולבחורה הרצון להתנתק מעברה ולהמריא מעלה בזירת האיגרוף. היחסים שנרקמים בסרט הם עדינים ואמיצים כשכל אחד לוחם את מאבקו לחוד והם כולם ביחד בסיטואציית קרב אחת גדולה. הנושא שקלינט איסטווד שם על השולחן, ביחד עם המאבקים שאנו מנהלים עם עצמנו, וחתירה אל המטרה ויהי מה, הוא הנושא של התמודדות עם התאבדות. הנושא הוא לא נושא מרכזי והיחיד כמו למשל בסרט המצויין הים שבפנים. לא, הוא מוצג כמסקנה בלתי נמנעת מהסיטואציה ומהנפשות הפועלות בסרט. קלינט איסטווד הכניס כל מה שיש לו במלודרמטיות מאופקת של בניית הסצנות המסכמות את הסרט בו הדילמה המוסרית סביב ההתאבדות מרעידה כל מיתר בנפש. אישית לא אהבתי את המסר הסמוי – או שאתה מצליח, או שאתה מת- שאולי מתאים לחלום האמריקאי עם האדרה של ההצלחה – אך זאת המציאות שמתווה את המסגרת ומה שמעניין כאן זה הלבטים האנושיים סביב המסגרת. סרט מומלץ ביותר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5_RsHRmIRBY

2004 – Inside I’m dancing

מומלץ 2004 – Inside I’m dancing בפנים אני רוקד  – Damien O'Donnell

Star 8

 

 

Inside I’m dancing

"טוב, אנחנו יוצאים?" – רורי המרותק לכיסא גלגלים

הייתה ביקורת מסויימת על הסרט, אשר מציג נושא של נכים ע"י שחקנים ללא מוגבלויות פיזיות, ושהסרט גולש לסנטימנטליות יתר וכך מסיט את הצופים מהנושא ומתרכז במלודרמה אישית. אני לא מזדהה עם הביקורת הזו. הטיעון הראשון מופרך לחלוטין – וראה כף רגלי השמאלית המופתי, והטיעון השני.. יש הטוענים שמכיוון שהכל אישי, כך גם הדרך אל ההכרה של הכלל עוברת באישי. אני לא יודע אם זה נכון, אני מראה שהביקורת נוסעת על כביש דו סיטרי בו יש גם לצד השני זכות נסיעה. הקומדיה העצובה האירית הזו היא על מאבק של 2 נכים (בימינו, בהם השפה נשלטת ע"י הפוליטקלי קורקט הצבועה, המעניקה נחמה, אך מצד שני מעוותת מציאות ועימה את המחשבה – מקובל לאמר  "מאבק של 2 אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות") לזכות בעצמאות קיומית מסויימת ע"י יציאה מהמוסד, בו הם חוסים, אל תכנית שילוב הנכים בסביבה בחיים עצמאיים – ז"א לשכור דירה ביחד – כמו שרוב האנשים ללא מוגבלויות יכולים וחופשיים לעשות. אחד הנכים – רורי – הוא בעל אישיות קורנת וכובשת בדרכה ומשמשת כהשראה ומקור הנעה לאחרים. בעיני אנשים מסויימים הוא סתם פנקיסט ובלגניסט עם תעלולים שלא הפסיק גם במצבו הפיזי. מצד שני זה בדיוק מה שמקסים בסרט זה – המוגבלות הפיזית לא כובלת את מי שאתה – ואם אתה חוליגן מקסים, תוכל להיות מקסים וחוליגן גם על כיסא גלגלים. רוח האדם לא תכנע לדאיכת הגוף. סרט מעניין ומרגש

קדימון https://www.youtube.com/watch?v=m2X4M3WT0W4