הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2004

2004 – Million Dollar Baby

מומלץ 2004 – Million Dollar Baby  מיליון דולר בייביClint Eastwood

Star 8

 

 

Million Dollar Baby

האם הוא אוהב אותה מספיק בכדי לתת לה למות? דרמת איגרוף מרגשת

אחד מסרטיו המרגשים של קלינט איסטווד, אם לא “ה” – כמו שנהוג להתבטא למי שלא החליט ומעוניין לשבת על גדר. אני אגב החלטתי – זהו הסרט המרגש של איסטווד מאז ומעולם. מדובר בסיפורם של שלושה אנשים – מאמן איגרוף (קלינט איסטווד שזכה בשנית באוסקר על בימוי) שעבר את השיא ונמצא במורד שקיעתו, חברו הטוב (מורגן פרימן שזכה באוסקר על משחק תומך) ובחורה  (הילארי סוואנק שזכתה באוסקר כשחקנית ראשית) המעוניינת ללמוד איגרוף מקצועני. לכל אחד יש את הסיפור שלו – למאמן את האכזבה מהעבר שרודף אותו, ולבחורה הרצון להתנתק מעברה ולהמריא מעלה בזירת האיגרוף. היחסים שנרקמים בסרט הם עדינים ואמיצים כשכל אחד לוחם את מאבקו לחוד והם כולם ביחד בסיטואציית קרב אחת גדולה. הנושא שקלינט איסטווד שם על השולחן, ביחד עם המאבקים שאנו מנהלים עם עצמנו, וחתירה אל המטרה ויהי מה, הוא הנושא של התמודדות עם התאבדות. הנושא הוא לא נושא מרכזי והיחיד כמו למשל בסרט המצויין הים שבפנים. לא, הוא מוצג כמסקנה בלתי נמנעת מהסיטואציה ומהנפשות הפועלות בסרט. קלינט איסטווד הכניס כל מה שיש לו במלודרמטיות מאופקת של בניית הסצנות המסכמות את הסרט בו הדילמה המוסרית סביב ההתאבדות מרעידה כל מיתר בנפש. אישית לא אהבתי את המסר הסמוי – או שאתה מצליח, או שאתה מת- שאולי מתאים לחלום האמריקאי עם האדרה של ההצלחה – אך זאת המציאות שמתווה את המסגרת ומה שמעניין כאן זה הלבטים האנושיים סביב המסגרת. סרט מומלץ ביותר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=5_RsHRmIRBY

מודעות פרסומת

2004 – Inside I’m dancing

מומלץ 2004 – Inside I’m dancing בפנים אני רוקד  – Damien O'Donnell

Star 8

 

 

Inside I’m dancing

"טוב, אנחנו יוצאים?" – רורי המרותק לכיסא גלגלים

הייתה ביקורת מסויימת על הסרט, אשר מציג נושא של נכים ע"י שחקנים ללא מוגבלויות פיזיות, ושהסרט גולש לסנטימנטליות יתר וכך מסיט את הצופים מהנושא ומתרכז במלודרמה אישית. אני לא מזדהה עם הביקורת הזו. הטיעון הראשון מופרך לחלוטין – וראה כף רגלי השמאלית המופתי, והטיעון השני.. יש הטוענים שמכיוון שהכל אישי, כך גם הדרך אל ההכרה של הכלל עוברת באישי. אני לא יודע אם זה נכון, אני מראה שהביקורת נוסעת על כביש דו סיטרי בו יש גם לצד השני זכות נסיעה. הקומדיה העצובה האירית הזו היא על מאבק של 2 נכים (בימינו, בהם השפה נשלטת ע"י הפוליטקלי קורקט הצבועה, המעניקה נחמה, אך מצד שני מעוותת מציאות ועימה את המחשבה – מקובל לאמר  "מאבק של 2 אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות") לזכות בעצמאות קיומית מסויימת ע"י יציאה מהמוסד, בו הם חוסים, אל תכנית שילוב הנכים בסביבה בחיים עצמאיים – ז"א לשכור דירה ביחד – כמו שרוב האנשים ללא מוגבלויות יכולים וחופשיים לעשות. אחד הנכים – רורי – הוא בעל אישיות קורנת וכובשת בדרכה ומשמשת כהשראה ומקור הנעה לאחרים. בעיני אנשים מסויימים הוא סתם פנקיסט ובלגניסט עם תעלולים שלא הפסיק גם במצבו הפיזי. מצד שני זה בדיוק מה שמקסים בסרט זה – המוגבלות הפיזית לא כובלת את מי שאתה – ואם אתה חוליגן מקסים, תוכל להיות מקסים וחוליגן גם על כיסא גלגלים. רוח האדם לא תכנע לדאיכת הגוף. סרט מעניין ומרגש

קדימון https://www.youtube.com/watch?v=m2X4M3WT0W4

2004 – House of Flying Daggers

מומלץ 2004 – Shi mian mai fu House of Flying Daggers מחול הפגיונותYimou Zhang

Ten

 

House of Flying Daggers 1מחול הפגיונות הוא המשך וויזואלי לגיבור. גיבור היה מכת הפתיחה של ג'אנג ימו במשחק, שפתח בו נמר דרקון של אנג לי. מבחינה וויזואלית הוא אף התעלה על נמר דרקון, אך נפל ממנו בתחום הרגשי – גיבור סה"כ, למרות שהאהבה הייתה נוכחת שם, היה סרט אינטלקטואלי בסגנון של ראשומון, מרהיב וויזואלית וקריר מבחינת רגשית. מחול הפגיונות בא לתקן את זה. הסיפור, אשר מערב את כל התפאורה הרגילה של קונג פו (שלא נתבלבל, מדובר בסרט קונג פו) עם סין של המאה התשיעית, עם השלטון והמורדים, עם תככים ותהפוכות, מכניס ומקבע במרכז את סיפור האהבה. זה נותן פניה חדה מסרטי הקונג פו, ומריץ אותו אפילו מעבר ל-נמר דרקון שרומנטיקה לא חסרה בו. העלילה של הסרט לא נופלת מפתלתלות של הגיבור, מלאה בהפתעות וזורמת במהירות הולכת וגדלה עד לסוף הבלתי נמנע. סרט קונג פו היה בוודאי מסתיים בקרב אדירים בין כל המעורבים בדבר – אך כאן כפי שאמרתי האהבה היא במרכז, כך שגם הקרב הוא הקרב הניצחי חוצה הזמנים על האהבה. כל זה טוב ויפה – אך אל תתנו לעלילה להפריע לכם לצפות בפלא המתפתח על המסך – היופי החזותי הוא כה רב, הצבעוניות הבוטה היא כל כך מובילה את ההנאה, הקונג פו הוא כל כך נפלא שהעלילה כביכול זה כלי להבין את האסטטיקה – עד כדי כך.

ב-נמר דרקון היו 2 סצנות קרבות הזכורות וחרוטות מעבר לכל – המצוד הלילי על הגגות, והקרב בין צמרות העצים https://www.youtube.com/watch?v=Ccmava-4KnY.

בגיבור סצנה אחת –  כל הסצנות היו נהדרות, אך סצנה ספציפית זו – התעלתה לטעמי על כולן – הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים הייתה סצנת אומנות ומחול עוצר זמן לצלילי כלי נגינה סיני אותנטי – https://www.youtube.com/watch?v=AeeoEpmyb2Y

– הרי ב-מחול הפגיונות יש שתי סצנות נהדרות בכל מובן (כמובן כל סצנות הקרבות שם הן אמנות גבוהה, אך שתי אלו זכורות לי ביותר) – משחק ההדים (שגם הוא כמו הקרב בין ללא-שם ושמיים ארוכים משלב מוזיקה וריקוד – https://www.youtube.com/watch?v=p-nmfwQdkeM) והקרב על צמרות עצי הבמבוק https://www.youtube.com/watch?v=dcwKEA1UwaA (שהוא מזכיר במקצת את הקרב על צמרות העצים ב-נמר דרקון).

מחול הפגיונות הוא כמו ארוחה במסעדת שלוש הכוכבים של מישלין – מרגש, מפתיע, משלהב, ממגנט, מהנה ומשאיר תחושה של פלא לאחר שנגמר. יצירת מופת ופאר.

House of Flying Daggers 2

House of Flying Daggers 3

2004 – Turtles Can Fly

מומלץ 2004 – Lakposhtha parvaz mikonand Turtles Can Fly צבים יכולים לעוףBahman Ghobadi

Star 8

 

Turtles Can Flyצבים יכולים לעוף הוא סרט של במאי איראני ממוצא כורדי שנעשה בעיראק. הוא מתאר את חיים על גבול עיראק טורקיה –חבל ארץ שמקובל לכנותו כורדיסטן – אחרי נפילת סדאם חוסיין. חבורת ילדים באחד ממחנות הפליטים מתפרנסת מפירוק שדות המוקשים, כאשר כל הכפריים רוצים אינפורמציה ומה קורה – וכך מנהיג חבורת הילדים בנוסף לעסקיו בשדה מוקשים, גם מציב צלחות לוויין לאנשים בכפר בכדי שיוכלו לקלוט סי.אנ.אן. כך גם שמו שניתן לו ע"י הכפריים – סטלייט. החבורה של סטלייט כוללת גם ילדה בגיל הטיפש עשרה, אחיה בלי הידיים (ודי ברור איך הוא איבד אותם), ובנה שנולד לה בעקבות אונס ע"י החיילים העיראקיים שהיא עברה. כן, לכל אחד בחבורת הילדים יש את הסיפור שלו – וכך עובר יום ועוד יום, וכולם שמחים אם אף אחד לא התפוצץ, ומה קורה עם העולם לא מעניין אותם, וגם מי מנצח במלחמה כנראה שלא. מה שמעניין זה לעבור עוד יום. לחיות. סרט קשה, סרט מרגש, סרט חובה.

2004 – The Sea Inside

מומלץ 2004 – Mar Adentro The Sea Inside הים שבפניםAlejandro Amenabar

Star 9

 

The Sea Insideהים שבפנים מספר את סיפורו האמיתי (עם כמה שינויים קלים) של רמון סמפדרו שבגיל 24 בעקבות תאונת צלילה נשאר משותק בכל גפיו. מאז הוא מרותק למיטתו, מתקשר עם העולם בעזרת דיבורו וכתיבה על המחשב בעזרת הקשה עם עפרון שהוא מחזיק בפיו, ומשכנע את כולם שזכותו למות, כי החיים האלו הם ללא כבוד, ומנסה לארגן עזרה להתאבדות, מכיוון שלבד הוא לא מסוגל לעשות זאת. וכך כ-29 שנים.

הנושא הוא כבד ורציני וגם לא מזמין אופטימיות. יש דעות לכאן או לכאן, העמדה החוקית גם היא ברורה (בזמן הסרט הנטייה של הלב היא ללכת בעקבות רצונו של רמון, אך אפילו תוך כדי הסרט ובוודאי לאחריו חשתי התנגדות מובנת לבקשתו. בסופו של דבר לא התעמקתי יותר מדי בנושא כי אני חש שהוא יותר מדי אישי ומסקנה שנכונה למיקרה אחד תהיה לא נכונה לגבי מיקרה אחר. יש נכים החיים חיים מכובדים ואף שלמים, ויש כאלו שלא מסוגלים לסבול את החיים האלו. ואם מדברים על כך – הדבר נכון גם לאלו שלא נחשבים כנכים. היש להם זכות לקחת את חייהם? האם יש זכות לחברה למנוע זאת מהם? כן – הנושא מאוד מעניין, עקרוני ורגשי במידה דומה. כאמור – לא הגעתי להסכמה עם עצמי). עם כל הקדרות הזו זה מפתיע לגמרי שהסרט לא עצוב, הוא מלא באהבה (גם בסיפור האמתי רמון היה מוקף בנשים אוהבות), הוא מדבר על רוח האדם לבצע את מה שסימן כמטרה – הסרט למרות קושי הנושא מצליח לדבר אל כולם (ואפילו הומור ישנו בו).

מה שעושה את הסרט לגדול מהחיים זאת ההופעה של חוויאר ברדם. אפשרויות המשחק כאן היו מוגבלות – רק  הפנים והקול – ו-חוויאר מתעלה ונותן את משחק חייו! כמה אפשר לבטא רק ע"י הפנים והקול בלי להוסיף את כל הגוף! מסתבר שעולם ומלואו (זאת גם הסיבה שבקולנוע זה יעבוד טוב יותר מבתאטרון – למרות שהתפאורה, המיקום וכמות השחקנים מאוד מתאימה לתאטרון, הרי רק קולנוע אפשר להעביר את הקלוז-אפים, את נקודת המבט של המצלמה שזזה או עומדת וכך מקפיאה ומתסיסה את הרגשות) סרט מומלץ בכל לשון של המלצה.

2004 – Life Is a Miracle

מומלץ 2004 – Zivot je cudo Life Is a Miracle החיים הם נסEmir Kusturica

Life Is a Miracleגבול בוסניה וסרביה. לוקה הוא מהנס סרבי החולם על רכבת נופים בסרביה ועסוק בהגשמת החלום הזה. אשתו חולמת להיות זמרת אופרה. ובנו – חולם להיות שחקן כדורגל. קוסטוריצה רושם קווים לדומתם של אנשים רגילים אלו העסוקים בחיים. אך, מה לעשות, ופורצת מלחמה ושחייהם נהפכים. מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר התאפיינה באכזריות גדולה ומעשי אלימות וזוועה רחבי היקף. היו כאלו שראו זאת מלחמת מעמדות של הכפריים (הפרימיטיביים) נגד העירוניים (האינטליגנטים) – כשהאלימות לבשה צביון החושך של ימי הביניים. באופן די דומה למהפכה הרוסית של 1917 כאשר מעמד הפועלים התמרד נגד מעמד המנהלים (האינטליגנציה) ותחת מעטה המהפכה בוצעו מעשי אלימות רחבי היקף, וכמו שהטרור האיסלמי השוטף את העולם כאקט אלימות עיוור של הפלח הבור ואסיאתי נגד המערב המתורבת הציווליזציוני – מלחמת תרבות נגד היהירות עם התפוצצות הפצצה האנושית ועריפת הראשים. קוסטוריצה ניסה למתן את ההשקפה הזו כששם משפחה עירונית בורגנית זעירה אך קרובה אל האדמה והעם – במרכז. התיאור האנושי של המשפחה הקצת מטורללת, והרפתקאות צבעוניות שלה במערבולת המלחמה, אשר אין לה מטרה – זהו סרט אנטי מלחמתי כשהמסר מובא לא ע"י האידאולוגיה, ולא ע"י הצגת הזוועות – אלא של טירוף האנושיות המוקפת בטירוף זמני של הטבע האנושי הנקרא מלחמה. סרט לא משעמם לשנייה, סרט זורם, סרט מעניין סרט צבעוני סרט עם הומור עצוב.

2004 – I, Robot

מומלץ 2004 – I, Robot אני, רובוט Alex Proyas

וויל סמית, קצין משטרה, לא אוהב רובוטים, פתאום מעורב ברצח עם הרבה דמויות רובוטיות, ולבסוף מוצא את עצמו באמצע מרד הרובוטים. כל כך הרבה רובוטים! סרט אקשן מדע I robotבדיוני, המתחיל בתור מותחן מעולה. למרות שהסרט הוא לא עיבוד של אני, רובוט של אייזיק אסימוב, אין ספק שהוא שואב השראה מהסיפורים האלו – הדמויות הן דמויות מהסיפורים של אסימוב, גם כמה סצנות לקוחות משם, וכמובן, מה שמאפיין את הסרט זאת ההפרה של שלושת חוקי הרובוט, אשר הומצאו ע"י אסימוב. 

1. רובוט לא יזיק לאדם לא במעשה ולא בחוסר מעש

2. רובוט יישמע להוראות האדם, אלא אם כן זה סותר את החוק הראשון

3. רובוט לא יזיק לעצמו, אלא אם כן זה סותר את החוק הראשון או השני.

אני לא מתחייב לנוסח המדויק – אך זה מה שאני זוכר. דרך אגב זה מעניין שרק לאחרונה הרימו כפפה וניסחו רק 2 חוקי הרובוט – זה היה בסרט אוטומט – חוק ראשון: הרובוט לא יזיק לאדם או לכל יצור חי והחוק השני – הרובוט לא יכניס שום שינוי לעצמו. זה נובע מהפחד של עליונות הרובוט על האדם. הפחד שגם אסימוב היה שותף להפצתו. הפחד שקיים גם בסרט הזה.

כשהייתי צעיר אהבתי את הכתבים של אסימוב. הוא לא היה סופר גדול, אך ידע לכתוב מדע בדיוני. הסיפורים על הרובוטים והסיפורים על המוסד היו תפאורה של תרבות הקריאה שלי במדע הבדיוני. אמנם התקדמתי, כמו הספרות עצמה, אך אני זוקף הרבה לזכותו של אסימוב בעיצוב הטעם הספרותי ופיתוח הסקרנות שלי. כשרואים את אני, רובוט, אז ברור שהשפעתו הייתה לא רק עליי. סרט כיפי, עם נוסטלגיה לדמויות מהעבר.

2004 – Ha-ushpizin

מומלץ 2004 – Ha-ushpizin האושפיזיןגידי דר

haushpizinסרטים ישראלים בימינו מורכבים במתכונת של קולז תרבותי עם דמויות שכולנו מכירים. כאן מדובר על זוג חוזרים בתשובה, המנסים להיצמד לרוח ההלכה, ולהתחזק. כמובן שמדובר סה"כ באנשים, וכאן גם בחוזר בתשובה כנראה עוד בבית הסוהר – וכך, בחג הסוכות מבקרים אותם האושפיזין – 2 אסירים שברחו מהכלא ובמנוסה מהמשטרה – אחד מהם מכיר את החוזר בתשובה, ומחליט להסתתר אצלו, כאשר הזוג המארח כבול בהכנסת האורחים המתבקשת. הסרט נותן לנשום ולהריח את הסוכות בירושלים בחברה אותנטית עם העוני החסידי בקומדיה מבדרת זו. שולי רנד נתן כאן הופעה מצוינת, והקטע עם האתרוג הרג אותי לגמרי. זהו סרט עם כל המרכיבים להיות סרט פולחן של סוכות.

2004 – Eternal Sunshine of the Spotless Mind

מומלץ 2004 – Eternal Sunshine of the Spotless Mind שמש נצחית בראש צלולMichel Gondry

Eternal Sunshine of the Spotless Mind 1

How happy is the blameless vestal's lot!

The world forgetting, by the world forgot.

Eternal sunshine of the spotless mind!

Each pray'r accepted, and each wish resigned…

אלכסנדר פופ, מתוך " Eloisa to Abelard" (-הטכסט המלא של הפואמה ניתן למצוא ב- Eloisa to Abelard)

ג'ים קרי כבר הוכיח בהמופע של טרומן שהוא שחקן דרמה בחסד – וכאן הוא נותן את כל מה שיש לו. גם קייט ווינסלט נפלאה בסרט זה. התסריט של צ'רלי קאופמן – מה שמבטיח סיפור לא רגיל. ומה שקאופמן מבטיח – הוא מקיים – זה הוא שכתב את להיות ג'ון מלקוביץ', הטבע האנושי, אדפטיישן, ווידויים של מוח מסוכן וגם ביים את סינידוכטה, ניו-יורק . כך שלצפות לסרט קליל, מובן, שפונה למחנה המשותף הרחב – זה לא להכיר את העבודות שלו. הסרט ברובו מתרחש במוחו של הגיבור הראשי, ועוסק בשאלת הזיכרון. אנחנו זה הזיכרון שלנו, ואם הזיכרון ילך, נעלם גם אנחנו. בסרט זה הגיבור והגיבורה מבקשים למחוק להם את הזיכרון של האחד על השני בעקבות אהבה כושלת. האם זה יצליח? האם זה לתמיד? האם נשאר עצמנו? לחברה (הדמיונית, לא להיבהל) שמבצעת מחיקות כאלו  יש דעה בנושא.

האם הפרוצדורה עלולה לגרום לנזק מוחי?

מבחינה טכנית, הפרוצדורה הזאת היא נזק מוחי

הסרט, המאוד חכם ד"א, ושעוסק בזיכרון כזהות עצמית, מצליח להיות רומנטי בצורה יוצאת מהכלל.

שם הסרט נלקח משירו של אלכסנדר פופ, שכמה משורותיו אפילו מצוטטים בסרט. השיר עצמו הוא שיר אהבה נצחי, שחיבר פופ בעקבות מקרה אמיתי שהתרחש במאה ה-12. בקיצור רב: אלואיז הייתה תלמידתו בת ה-18 של אבלרד בפריז שהיה מורה ופילוסוף ידוע. הם ניהלו רומן, ובעקבות הרומן נולד לאלואיז בן. על מנת להציל את המצב אלברד נישא לאלואיז, אך זה לא עזר, דוד של אלואיז ציווה לסרס את אלברד. וכך הוא הפך להיות איש דת, ושיכנע גם את אלואיז להיות נזירה. הם החליפו מספר מכתבי אהבה שעד היום מציתים אש בספרות האירופאית. מי שמעוניין לקרוא את המכתבים – הם כאן. אלואיז הביעה רצון לשכוח את כל הפרשה בעקבות כאב הלב והתסכול שאי אפשר לממש את אהבתה לאברדל. מכאן בא הרעיון של הסרט.

אחד הסרטים האהובים עליי.Eternal Sunshine of the Spotless Mind 2

2004 – What the bleep do we know

שווה 2004 – What the bleep do we know בליפWilliam Arntz

זהו קולו של הניו-אייג' במיטבו. הרי מה אנחנו יודעים בכלל? אפילו מכניקה קוונטית מניחה שאין מציאות אחת ויש רק הסתברויות – אז אנחנו יוצרים את המציאות ע"י תודעה. במילים אחרות – אנחנו נחשוב, וכך תהיה המציאות. "ויהי אור". לא מאמינים? אז רק בשבילכם, הנה סרט זה. הוא מגדיר דת, או, למעשה, כת, כת הניו אייג' שכל כך פופולרית היום עם כל הבולשיט שלה על גבול השרלטניות הפלילית. אז למה בכלל שווה לצפות בסרט? אני מודה, יש לי חולשה לכל הניסיונות הפתטיים ומנופחי החשיבות העצמית וחדורי אמונה יוקדת להסביר למה כל הידע, כל השכל, כל הלוגיקה הם לא שווים וסתם אפר למרגלות האמונה הזכה ולהתגלות האלוהית של קירבה קוסמית או קירבת קברי הצדיקים או – תבחרו אתם. דווקא בגלל השטויות במיץ – שכל מגיני הניו-אייג' יגנו – מה פתאום שטויות? – כדאי לצפות. דווקא בגלל שמערבבים בצורה מסוכנת עובדות ויוצרים מזה סלט ואח"כ משקרים שזה סטייק – דווקא בגלל הסיכון להיות מורעל בכל כך הרבה דביליות פסודו מדעית… וכמובן שחובבי הניו-אייג' (או נכון יותר להגיד – אנשים שאין להם הבנה בסיסית במדע. או בגלל מוגבלותם האינטלקטואלית, או בגלל שהם גדלו להיות דור ה-איקס. ומדע כידוע דורש דרך ארוכה עד להבנה ולא מתאים אם כך לדור ה-איקס שעסוק כולו בטיפוח הדחפים האינפנטיליים של סיפוק מיידי המאפיין אותו) – ינסו תמיד להגיד – באמת? שטויות? בוא תראה איך, בוא תגיד למה זה שטויות, בוא תוכיח לנו שזה שטויות. והאמת שאפשר, באמת אפשר. אפשר להוכיח כל דבר שנאמר שם כשטות מוחלטת. אך תחשבו על זה – האם כל זבל צריך לעבור בדיקה מולקולרית לפני שהוא מסווג כזבל? האם כל פושע צריך לעבור משפט לפני שנדע שהוא קרימינל? האם כל שקרן צריך לעבור פוליגרף לפני שנגיד בפעם המאה – זהו הפעם המאה ששיקרת? התשובה הרשמית יכולה להיות – כן, צריך. על מנת שנוכל להגיד בפרהסיה שזה ככה. אך האמת היא פשוטה יותר – אין צורך במומחה לזבל על מנת שנקבל אישור שזהו זבל, וגם אין צורך בהוכחות בית המשפט לפני שנחליט לא להסתבך עם המאפיה. ע"מ לקבל אישור סופי – כן צריך. אך הזבל מסריח גם ללא אישור. כמה שלא יסבירו לי שערוץ 2 ותכניות הראליטי הם סה"כ השתקפות של החברה שלנו וראי נהדר למציאות בה הסלב הוא המלך – אני עדיין מריח את הסירחון והריקבון ורץ לסתום את האף (מעביר ערוץ), ולא יעזרו ליטרים של שאנל 5 להסתיר את העובדה הזאת. אך צריך לראות פעם במה מדובר, ע"מ לדעת איך מריח הזבל.  סרט נהדר להמחשה. ואם לא הרחתם, אז תבדקו את הסינוסים שלכם, אולי יש לכם אף סתום.