הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2007

2007 – 3:10 to Yuma

מומלץ 2007 – 3:10 to Yuma ליומה 3:10James Mangold

 

 

3:10 ליומה הוא רימייק לסרט באותו השם מ-1957 אשר בעצמו עיבוד לסיפור קצר מאת אלמור לאונרד מ-1950. זהו מערבון. אנשים אוהבים מערבונים, אני חושב לא מכיוון שהם דרמות מרגשות. האלימות שבהם לא הייתה לשם אלימות, ועד להופעה של המערבון ספגטי, האלימות לא הייתה גרפית יתר על המידה.  מערבונים הם גם לא סרטים הדורשים אינטליגנציה גבוהה להעריך אותם. אני חושב שאוהבים מערבונים מכיוון שיש בהם מפגש פנים מול פנים של טוב ורע, בלי יותר מדי חוכמות. אני חושב שאוהבים את המערבונים מכיוון שיש שם את הערכים המוסריים שלנו בסביבה אנארכית ללא חוק וסדר – המערב הפרוע, ואנחנו הצופים, תוך כדי אותו המפגש של הטוב ברע מייחלים בכל כוחנו שהערכים שלנו (למעשה העולם שלנו) יעמוד איתן מול התוהו ובוהו. בזמנו המערבונים היו נפוצים יותר, אך כיום זהו ג'אנר שהתמעט בסרטים – הייתכן שבגלל שהקהל כבר מעוניין פחות בערכים שלנו, או במפגש בין הטוב לרע? הייתכן שזה הפסיק לעניין אותנו, הצופים, וכל מה שמעניין אותנו זה כמות הקטשופ שישקיעו בסרט וככל שגדל שטח פנים של עור חשוף כך נתבדר יותר? השאלה מעניינת כי אי אפשר לענות עליה בתשובה סטנדרטית של לחם ושעשועים להמונים, ושאלות מורכבות הן עבור קבוצות עלית. הרי רק לפני שישים שנה אותם ההמונים אהבו את המערבונים. תעלומה.

הרימייק הזה שם את המערבונים עם כל המפגש של הטוב והרע ועם דילמות ערכיות שוב על השולחן בחבטה אדירה – אולי כי מדובר במשחק מעולה של ראסל קרואו וכריסטיאן בייל (וגם מוכרחים להודות שהמשחק במערבונים הקלאסיים לא היה הצד החזק של אותם הסרטים), ואולי בגלל שהסרט עשוי כל כך טוב – אפשר להתחיל לשקול מרכיבים כמובן, אך ללא ספק, התוצאה הסופית שאנו רואים ראויה לכל שבח. ויש גם תוספת מבורכת .לא, לא כדוגמת סרטם של האחים כהן, הנהדר כשלעצמו, אומץ אמיתי, שבו התוספות היו סגנון קודר כמו-ראליסטי וגיבורה ילדה. כאן בסרט התוספת היא שזהו סרט אינטליגנטי – זהו לא מערבון מטופש, אלא מערבון המתפתח לכדי דיאלוגים משובחים.

 אז איזה מהערכים עומד כאן במבחן של התוהו ובוהו? גיבור מלחמה, נכה קרבות (בייל) מנסה לנהל חווה ולפרנס את משפחתו, בחוסר הצלחה משווע. בחיים האזרחיים הוא לא גיבור, הוא אחד שלא הולך לו, וכך הוא מצטייר בעיני הסביבה, וגרוע יותר, משפחתו. רצה הגורל (התסריט, נכון יותר) והיה צריך ללוות פושע מועד, שודד עם מוניטין ורוצח לעת מצוא (קרואו) שנתפס, אל רכבת שיוצאת בשלוש ועשרה ליומה, ששם יועמד לדין, וחקלאי שלנו הוא אחד מהאנשים שינסו ללוות אתו (באזיקים כמובן) אל הצדק, כשחבורתו של הפושע יוצאת נגדם וכמו כן כל האי סדר של המערב הפרוע מצטרף גם כן. ובכן – למה החקלאי שלנו פתאום מוצא את עצמו בעמדה זו? התשובה באה לנו לקראת הסוף – הכבוד, הכבוד האנושי שהוא איבד בהיותו כישלון צורב. מה שמפתיע שערך זה לא היה זר לפושע שלנו – וכך יש לנו סרט אקשן גברי מסחרר במחוזות של המערב הפרוע. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZeroJ1BK6GQ

2007 – In the valley of Elah

שווה 2007 – In the valley of Elah בעמק האלהPaul Haggis

 

 

אבא, יוצא וייטנאם, מתבשר שבנו מת. בנו חזר לא מזמן ממלחמה בעירק. הדבר נשמע מוזר לאבא, והוא מחליט לנסוע לבסיס של בנו ולהבין מה קרה. אפשר היה לפרש – והיו כאלו שפירשו גם – שהסרט הוא אנטי מלחמה בעירק. לי הדבר לא נראה. לדעתי זאת ביקורת על החברה האמריקאית המודרנית, שלא למדה לקחיה ממלחמות קוריאה ווייטנאם, וצבא שאז, וגם כיום, מנסה לטאטא מתחת לשטיח את הכביסה המלוכלכת. הסרט לא יורד למלודרמה ונשאר בגבולות הדרמה המאופקת. לדעתי רק 2 שחקנים היו מצליחים לשחק את האבא – או קלינט איסטווד או טומי לי ג'ונס. מתברר שהתפקיד הוצע לאיסטווד אך הוא היה עסוק באותה העת – וכאן משחק טומי לי ג'ונס. משחק מעולה.

2007 – Beaufort

שווה 2007 – Beaufort בופורJoseph Cedar

 

סרט מלחמה קלסטרופובי, מה שהופך אותו לסרט אנטי מלחמתי. ימים אחרונים של מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל בנסיגה ובופור, המעוז האחרון הנמצא במצודה צלבנית קדומה באזור נבטיה, המכונה בערבית קלת-אל-שקיף, והנקראת בופור כי הצלבנים הצרפתיים כינו אותה מצודה יפה – beau fort  – בופור עומד להתפנות, כאשר האויב מזנב בצה"ל. צריך באמת משמעת עמוקה ואופי חזק ע"מ לא להתפתות להמשיך בלחימה ומרדפים אלא להוציא אל הפועל את הנסיגה לאחר 19 שנה של לחימה. בזמנו היה רעש סביב העובדה שכמה מהשחקנים בסרט לא שירתו בצה"ל. אני לא מתרגש מזה – זה כמו לתקוף את הדובר במקום להתייחס לדברו. ודברו בסרט הזה חזק.

2007 – The Counterfeiters

שווה 2007 – Die Fälscher The Counterfeiters הזייפניםStefan Ruzowitsky

זהו סרט אוסטרי שאגב זכה בפרס האוסקר עבור הסרט הזר, אשר פתח עבורי פרק בהיסטוריה שלא הכרתי.

הסרט הוא בעקבות זיכרונות שפורסמו ע"י אדולף בורגר, עובד דפוס יהודי-סלובקי אשר עבד במבצע ברנרד, ודמותו של הגיבור הראשי היא בעקבות שלמה סמולנוף, זייפן יהודי שגם הוא עבד במבצע ברנרד. מסתבר שהרבה יהודים עבדו תחת פיקוח של ברנרד קרוגר אשר אסף אותם מכל מחנות הריכוז וניהל את מבצע הזיופים של הנאצים במחנה ריכוז סקסן האוזן 35 ק"מ צפונית לברלין, ולקראת סוף המלחמה עבר למחנה ריכוז באוסטריה.

מבצע ברנרד, הנקרא כך על שם ברנרד קרוגר אשר ניהל אותו. מבצע ברנרד היה מאמץ נאצים לזייף את השטרות הבריטיים (ומאוחר יותר – אמריקאים) ע"מ לפגוע בכלכלה של בריטניה וארה"ב ע"י הפצה המונית של השטרות וגרימת אינפלציה וערעור היציבות של המטבע של בעלות הברית ע"מ לפגוע במאמצים המלחמתיים. המבצע נוהל במחנה ריכוז ועבדו בו עובדי דפוס וזייפנים מקצועיים מבין האסירים של הנאצים בעיקר מתוך מחנות הריכוז. תמורת העבודה הזו, האסירים זכו לתנאי חיים משופרים יותר מאשר שאר האסירים של מחנות הריכוז. במהלך המבצע הנאצים הצליחו לזייף יותר מ-100 מיליון פאונד בריטי. הכוונה הראשית שלהם להפיץ את השטרות ע"י פיזור מהאוויר ע"י חיל האוויר הגרמני – הלופטוופה – מעל ערי בריטניה לא התממש (היה איזה כשל בשיתוף הפעולה עם חיל האוויר), והכסף דלף למחזור ע"י תשלום למרגלים גרמניים, בין היתר גם לצ'יזרו – ראה הסרט 5 fingers, וגם מימון מבצעים אחרים של הנאצים. רוב רובו של הכסף לא נכנס לשימוש, אך מה שכן נכנס – גרם לכאב ראש גדול באוצר הבריטי. השטרות היו איכותיים ביותר וכמעט שלא ניתן היה להבחין בין הזיוף לבין המקור גם בבדיקות מומחים. צחוק הגורל הוא שגם המחתרת היהודית השתמשה בחלק מהזייפנים של מבצע ברנרד לאחר מלחמת העולם השנייה בזיופים של מסמכי היהודים ע"מ להעלותם לפלשתינא דאז. גם חלק מהכסף המזויף שירת את המטרה הזו את המחתרת היהודית. ולבסוף, היהודים הזייפנים במבצע ברנרד גם העידו לטובתו של ברנרד קרוגר במשפטי הנאצים, והוא לא הורשע בפשעי מלחמה. ובחזרה לבריטניה – בסופו של דבר בשלהי שנות החמישים בריטניה נאלצה להחליף את השטרות מעל ל-5 פאונד בהדרגה בשטרות החדשים בגלל השטרות המזויפים של מבצע ברנרד.

הסרט מתרכז בנקודת המבט של הזייפנים היהודיים בזמן עבודתם במבצע ברנרד ולמעשה מקוטלג כחלק מסרטי שואה, וכצפוי, זכה להתקפה מאת היסטוריונים על חוסר הדיוק ההיסטורי. אך הוא עשוי טוב, מביא סיפור מאוד מעניין ומעלה את המסך מעל למבצע סודי של הנאצים אשר התוודעתי אליו לראשונה בסרט זה.

הקרדיט לוויקיפדיה על המידע בפוסט הזה.

2007 – My Father My Lord

מומלץ 2007 – My Father My Lord חופשת קיץ – David Volach

Star 8

 

חופשת קיץ פותח לנו צוהר לחיים של הציבור החרדי הליטאי הכל כך סגור, כך שכשחושבים שהסרט הופץ גם מחוץ לישראל, אז פתאום יש לי הארה שלצופים בארצות הרחוקות יש פחות או יותר אותו המושג כמוני איך חי הציבור הפונדמנטליסטי הזה. וזה עושה אותי מסוקרן. ודוד my-father-my-lordוולך לא מאכזב – אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, גם אצל החרדים, וכך הוא נותן לי בפרוטרוט תמונה אינטימית מחיי הציבור הזה. יש שאולי לא יאהבו את הקצב האיטי וירידה לפרטים – אך לדעתי זה המארג האיכותי עליו מושתת  הסרט. הדרמה שמובאת כאן, אלגורית, משולה לעקדת יצחק, היא אנושית, היא קיומית, היא כואבת, היא איומה. היא מביאה את האדישות של הטבע לגבי משמעות החיים שלנו ועצם  הווית החיים אל מגרש המשחקים של האלוהים עצמו וכך מעלה מחדש את נושא ההשגחה הפרטית. השגחה אשר עפ" האמונה האידאולוגית של הסרט קיימת בראשם הקודח של חדורי האמונה האיתנה, אשר כלום לא יזיז אותם ממנה עד שהחומה של ביתם קורסת ואז האמונה נשארת בודדה, לא מוגנת, ואפילו עומדת לשיפוט מוסרי צועק ומנקב נשמות. עוד נושא אידאלוגי בסרט מפגיש בין הגבריות האוהבת, אך דוגמתית, מסגרתית, פונדמנטליסטית, קשיחה וקשוחה, האלימה מאחורי המסך של סובלנות ואמונה,  מול הנשיות הסובלת, המאשימה, האוהבת והמכילה, אשר תחיה תחת השלכות הגבריות ונמשלת על ידה. וכל זה מסתובב סביב החיים השבירים – הילד מנחם, הבן של אברהם (משחק מעולה של אסי דיין), רב ידוע ושוקד לימודים והלכות ושל אסתר – האישה שאיתו. סרט נוגע באנושיות ובדרמה אינטימית הכלואה בעולם החרדי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=lLXGCv7zDuw

2007 – Pirates Of The Caribbean: At World's End

מומלץ 2007 – Pirates Of The Caribbean: At World's End שודדי הקאריביים: סוף העולםGore Verbinski

Star 8

 

 

pirates-of-the-caribbean-at-worlds-end-1

הסרט השלישי בסידרת הקאריביים – והפעם זהו סרט של כמעט שלוש שעות. נשאלת השאלה –  האם אפשר להמליץ עליו, בהתחשב בכך שהסיפור והדמויות כבר ידועות, וזה יהיה בסה"כ עוד מאותו הדבר במשך שלוש שעות? אני בד"כ אוהב לראות המשכים לסרטים, ואפילו סרטים לא מי יודע מה טובים. אני מחבב את הטרנד הזה שעושים המשך לסרט. סדרות הטלוויזיה מנצלות את האהבה הזו שיש לאנשים לראות עוד משהו מוכר ולפתח את הדמויות והעלילה הלאה (תוך כדי המון זמן מת) – אז אין סיבה שהדבר לא אמור לעבוד גם בסרטים. רק שבסרטים הדבר קצת קשה יותר – הרי צריך להשתדל ולהתרומם מעל לרמה של הסרט המקורי – שהוא בעצמו היה ברמה גבוהה (הרי בשביל מה המשקיעים רוצים סרט המשך?). אך לעשות סרט שלישי – זה דבר עוד יותר לא פשוט. לאחר מחשבה (לא מרובה אני מתוודה) אני כן ממליץ על הסרט – הרי זה לפגוש את החברים הטובים מהסרטים הקודמים – את קפטיין ספארו, את אליזבת, את וויל, את קפטיין ברבוסה, את ההולנדי המעופף, את הפיראטים. והפעם אנו מיודעים שלפיראטים יש אירגון, והם נלחמים על קיומם. סרטים ברוח דומה על תקופתנו בוודאי היו נוטים להיות סירטי מאפיה – אך בשודדי הקאריביים ישנו מגע של שובבות ואהדה – את המאפיה קשה לאהוב או לחבב – אך את הפיראטים? את יזמי העסקים הימיים הבלתי תלויים הנלחמים על עצמאות משלוח ידם – איך אפשר לא לחבב? בעיקר מול הקרירות הדוחה והאכזרית של פקידי הממלכה הבריטית המייצגים תאגידים ימיים רביpirates-of-the-caribbean-at-worlds-end-2 זרועות המאיימים לחסל את הפיראטים ולהשתלט על הסחר הימי. הרי המצב היה צריך להיות הפוך! איך זה קרה שאנחנו מצאנו את עצמנו מחבבים את המאפיונרים?? מה שאומנות הקולנוע עושה לאנשים… וזה כל כך נחמד, לעקוב אחר מעללי החברים הישנים המתכננים להציל את קפטיין ספארו מסוף העולם, לראות איך קללת ההולנדי המעופף נוחתת על וויל שלנו, ואז, בשעה אחרונה של הסרט לצפות באקשן נון-סטופ מלהיב ופיראטי שלא נגמר, ברוך השם, ונמשך ונמשך, וקרבות פנים מול פנים, וספינה מול ספינה, ואפילו מערבולת ענקית שסוחפת שתי ספינות מטה ומטה תוך כדי קרב אימתני ביניהן … כן ירבו המשכים כאלו לסרטים אהובים (אפשר לחוש שאני משוחד).

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=HKSZtp_OGHY

2008 – Milk

שווה 2008 – Milk מילקGus Van Sant

Star 7

מדובר על סיפור, אמיתי לגמרי, של הרווי מילק, גבר הומוסקסואל הראשון שנבחר למשרה ציבורית בקליפורניה. הוא היה חבר במועצת העיר סן פרנציסקו, היה הרוח החיה בסצנת ההומואים בסן פרנציסקו, בעל חנות צילום ברחוב קסטרו אשר הפך למקום התכנסות חיי הקהילה ההומואית, הוא היה מלך הלא מעורער של רחוב קסטרו – שכונה הומו-לסבית ראשונה בארה"ב ומרכז החיים ההומו-לסביים גם כיום. הרווי מילק נרצח, ביחד עם ראש העיר סן פרנציסקו, ע"י חבר מועצת העיר לשעבר קליב ג'ונס. הוא לא נרצח על היותו הומוסקסואל, אלא בעקבות יריבות שהייתה לו עם ג'ונס, גם בנושאים חברתיים הומוסקסואליים, אך לא רק.

מה שזיעזע אותי (ולא אמור היה, על סמך המציאות שבה אנו חיים) הוא שבית המשפט בארה"ב לא הרשיע את ג'ונס ברצח אלא בהריגה ושלח אותו לכלא ל-7 שנים. הוא השתחרר אחרי 5, והתאבד אחרי שנתיים משיחרורו. מה זה הטיעון הזה לאי-שפיות זמנית עקב דכאון? מה זה החארתה הזה עוד הפעם? מה זה – לפני שעה הייתי בסדר, ואחרי שאני בדיכאון, אני יכול לקבל הנחה על העונש ויכול לרצוח ולקבל רק הריגה, אח"כ להבריא ולהיות עוד הפעם בסדר? זה מזכיר קצת את הקונספט של חזרה תשובה, בעיקר בנצרות – אני חוטא, אח"כ מתוודה לכומר, וחטאיי נסלחו.

 אך האם הזעזוע שלי הוא זעזוע אמיתי, או מניפולטיבי של הסיטואציה? הטיעונים לאי-שפיות, אי-שפיות זמנית, לחוסר אחריות בעקבות מצב נפשי וכדו' מושרשים כל כך חזק בתרבות המשפטית המערבית, שאנחנו לא מתעכבים על השאלה "למה?" ולוקחים את זה כמחיר שיש לשלם בעד חיינו בתרבות נאורה. אך השאלה "למה" היא לגיטימית. הרי אם לחפור עמוק עמוק, אזי בתרבות היהודית-נוצרית "אלוהים נתן, אלוהים לקח" ולהחליט לקחת חיי אדם היא לא החלטה של אדם, אלא של אלוהים. הרי אם אדם ייקח את תפקיד אלוהים – אזי הוא מעורער בנפשו – לא? וכך אפשר, בחפירה מתמדת להאשים כל רוצח או הורג או נוטל חיי אדם בנפש מעורערת. ד"א גם בעת מלחמה, גם בעת הגנה עצמית, גם בנקמה. אך מכיוון שאנחנו רוצים להצדיק נטילת חיים במצבים מסויימים, אנחנו נאלצנו לחפש את הגבול שמימינו האדם לא אחראי למעשיו ומשמאלו – כן אחראי. הגבול הזה הוא כביכול שביל הזהב של התרבות שלנו. כאן יש לשאול שאלה לגבי אותו שביל הזהב (למעשה אני מעודד לשאול שאלה דומה לגבי כל שביל זהב שהוא) האם שביל הזהב  בא באמת לחפש את האדם הלא אחראי, או להבדיל אותנו, או האידאל שבו אנו מאמינים, לבין מה שלא אנחנו? מכיוון שאין תרופה ולא אמצעי מניעה ממצב שבו כל אחד יכול למצוא את עצמו – מצב של חוסר אחריות בעקבות נגיד "אין ברירה" (הגנה עצמית), או "מילאתי אחר פקודות" (מלחמה), או אני השתגעתי באופן זמני, או הייתי בדכאון, או לא הבחנתי בין טוב לרע, וכל אחד יכול להיות במצב זה, הרי כולנו "אשמים" – אם בעבר, אם בעתיד, וכל הזמן בפוטנציאל. פעם עומר כיאם, באחד מאין ספור אמרותיו במרובעים (צורת שירה פרסית בת ארבע שורות) כתב כך (תרגום מאוד חופשי שלי שלא מתיימר, אלא בא להעביר רעיון)

גן עדן וגיהנום – בשמיים, קובע המתחסד

ואני, כשהצצתי בנשמתי, נוכחתי שזה שקר:

גן עדן וגיהנום הן לא ספירות בארמון הבריאה השמיימי

גן עדן וגיהנום אלו שני חצאי נשמתי

וכך, הגבול ושביל הזהב, אם כן, לא באו להפריד בין הטובים לבין הרעים, בין האנחנו וההם. הוא חוצה בנו עצמנו כסכין מולהטת, השורפת כל אבחנה ובינה, ומשאיר אותנו עם ריחה הצרוב של צדקנות ריקה  וכמו שג'וג'ו חלאסטרה היה אומר –

ותחשבו על זה.

הסרט עצמו הוא יצירה עדינה ואנושית, בעיקר בזכות משחק מעולה של שון פן. טוב, זו גם קצת צביעות, לא? כל פעם שיש נושא שנוי במחלוקת, או עימות חברתי, אנחנו אומרים – או, זו דרמה אנושית! כאילו לא כל דרמה היא אנושית. הרי בכל עימות, בכל קוטביות או ניגוד, בכל שביל בין השחור והלבן, אנחנו נדמיין הרבה אפור (כמעט כתבתי אלף גוונים של אפור) שאנו מכנים אנושיות. אך האם על מנת לגלות את התכונה, אתה לא צריך להרכיב ניסוי בו אתה מעמיד למבחן בתנאי קיצון את התכונה, על מנת לחקור אותה? אכן, כל דרמה היא אנושית – הרי בזה טמונה אנושיות. החוכמה האמיתית היא להבחין את זה לא בדרמות עם קונפליקטים (כמו למשל בסרט זה, או בכל יצירה שלאחריה המבקר יפסוק בסיפוק ריגשי – הרי לכם דרמה אנושית במיטבה), אלא בסיטואצית עם עוצמה הרבה יותר נמוכה. ויש לא מעט פנינות כאלו – צריך רק להעמיק מבט ולרחרח בנשמה. סרט זה, כאמור,  הוא לא אתגר לרגישותנו – הוא מגיש לנו את האנשויות והעדינות על צלחת הכסף.

2007 – Mr. Brooks

שווה 2007 – Mr. Brooks מר ברוקס Bruce A. Evans

Star 6

זהו מותחן פסיכולוגי מהנה. אין צורך להיות רציניים יתר על המידה. אמנם יש כאן גם ניסיון להביא רגשות לקידמת הבמה, אך בואו נתעלם מזה – הסרט הוא לא מלודרמה. לכל היותר מלודרמה מעוקרת. כך שבואו נצמד למה שזה – וכך נוכל להפיק הנאה מהסרט. מר ברוקס הוא איש משפחה, איש עסקים מצליח וגם… רוצח סדרתי. פעם משהו משתבש ברצח שהוא מבצע, והוא מוצא את עצמו נסחט ע"י פסיכי אחד, שמשכנע אותו לקחת אותו כשולייה, ולא – יסגיר אותו. וכך גיבורנו לוקח אותו בנון שלנטיות, מבלי לעשות דרמה סביב הסיפור, ומשחק את המשחק של חתול ועכבר, כשלדידו כל הסיפור הוא משני, והעיקר זה ההתמודדות שלו עם החיים והמשפחה. קווין קסלר ווויליאם הארט נהדרים. תענוג.

2007 – Gone Baby Gone

מומלץ 2007 – Gone Baby Gone  נראתה לאחרונהBen Affleck

Star 8

 

 

Gone Baby Goneזהו סרט אפל מודרני, מותחן מלא הפתעות ותהפוכות, סרט על חטיפת ילדים, סרט על המוסר שגם הוא כפוף לחוקים של איינשטיין.

הסרט הוא עפ"י ספרו של דניס להנה מ-1998. דניס, אגב, כתב כמה ספרים שנהפכו לסרטים כמו מיסטיק ריבר ושאטר איילנד המעולה. בסרט זה מדובר על חטיפת ילדה בת 4 מאימה, שחיה בשולי החברה. שני חוקרים פרטיים נרתמים למלאכה למצוא את הילדה, במקביל לחקירה משטרתית שמתבצעת סביב החטיפה. זהו סרט פשע מעולה, עם משחק משכנע ועלילה שאי אפשר לעזוב אותה באמצע – בדיוק כמו שסרט מתח צריך להיות, בדיוק כפי שסרט אפל צריך להיות. ולמה סרט אפל? גם בגלל האווירה, גם בגלל הסביבה (אמנם מדובר בבוסטון, והייתי מצפה לראות את העלילה איפשהו בלוס אנג'לס, ניו-יורק או שיקגו – אך כאן הבמאי, יליד בוסטון בעצמו, מנפץ לי את שטיפת המוח ההוליוודית שעברתי וממקם את הסביבה המטרידה דווקא בעיר התרבותית הזו, מה שמייד יוצר דיסוננס מטריד) אך גם בגלל הנפשות המעורבות – כולן, מתברר, אפלות במידות שונות של רוע – אפילו כאלו רמות שלא נחשבות כמשהו רע, ולבסוף זה מעורר תהיות גם אצלנו – אם היינו יכולים לבחור, איזה רע היינו בוחרים בין הרעות שלפנינו? (אם התשובה תהיה – לא היינו בוחרים, לא היינו נוקטים עמדה ע"מ לא לבחור ברע – אזי זו תשובה מתחמקת, ה- אי בחירה גם זו בחירה, ובמיקרים רבים בחיינו זה גם נקיטת עמדה והושטת עזרה דווקא לרוע הגרוע יותר – הרי הרוע לא היה מתפתח אם הטוב לא היה שותק לו) ואחרי שהיינו בוחרים – גם אנחנו היינו נהפכים לרעים בהכרח? כן, חקירה בנבכי הנפש האנושית, שהתגנבה בשקט מתוך ביבי החברה ודרך חוקרים פרטיים צעירים, הפורטים על נושא שיש עליו הסכמה רחבה – חטיפת ילדים. סרט מיוחד במינו עם מורגן פרימן (תזכירו לי באיזה סרט הבחור לא שיחק?), אד הריס וקייסי אפלק – אחיו של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=JyT0_wfQR2Y

2005-2007 – Rome

מומלץ 2005-2007 – Rome  רומא

Star 8

 

 

Rome

זאת סידרת טלוויזיה בשתי עונות מבית היוצר של HBO. אפשר לשאול – מה כל כך כיף לראות סדרה הממוקמת ברומא, בשיא פאר ההיסטורי הרומאי, כאשר כבר ראינו סרטים כמו גלדיאטור? האם לסדרה יהיה חידוש? עבורי התשובה היא – זה כיף, כיף לא נורמלי. אני אוהב נושאים הסטוריים, דרמות תקופתיות, ואני אוהב מאוד את התקופה היוונית-רומית. קשה לי להסביר למה – אך יש לי משיכה אליה. וכך איני זקוק לחידושים והפתעות – עצם זה שיש סרט או סידרה הממוקמים בתקופה ההיא כבר מעלה את הרייטינג אצלי. וכאן זו גם לא הייתה אכזבה – הסידרה הייתה ארוכה מספיק להתחבר אל הדמויות – החיילים לוציוס וורנוס ו-טיטוס פולו (השמות האלו זו לא המצאה – הם מוזכרים בכתביו של יוליוס קיסר בתור מפקדים אמיצים)– שמלווים את התקופה המעניינת הזו – זו סדרה המתארת דמויות, חיים ופרטי הקיום של העשירים של אותה התקופה, עם האינטריגות המתבקשות. העונה הראשונה מתרכזת בתקופה של יוליוס קיסר ממלחמת האזרחים שהוא הצית ועד לרציחתו, והעונה השנייה מתרכזת בתקופת המאבק בין אוגוסטוס לבין מרק אנתוני, עד להכתרתו של אוגוסטוס כקיסר. הסדרה היא די גרפית, כיאה ל-HBO

קדימון לעונה הראשונה: https://www.youtube.com/watch?v=2s1RoX1OeC0