הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 200x

2007 – Arranged

מומלץ 2007 – Arranged מסודרותDiane Crespo, Stefan C. Schaefer

 

 

זהו סרט פוליטי. רוחל היא בחורה יהודייה אורתודוקסית מברוקלין, מורה בבית הספר הציבורי. נסירה היא בחורה מוסלמית סורית, גם היא מורה באותו הבית ספר. שתיהן מתיידדות, כמו שרק באמריקה אפשר (אולי גם בישראל, אך לא נראה שבסוריה). שתיהן מאמינות, קונסרבטיביות. ולשתיהן מנסים לסדר שידוך. למרות התקוממות קלה של רוחל בנושא, היא, וגם נסירה, צועדות יד ביד בשביל הגורל הזה, בידידות, בחיוך ולמרות היותן משתי דתות כה עוינות האחת לשנייה. אמרתי שזה סרט פוליטי? אפשר היה לחשוד שהוא גם פוליטי ליברלי – הידידות היא מעל לדת. אך יש כאן בכל זאת מלכודת – די שקופה האמת. שתי הבנות למרות היותן קונסרבטיביות ודתיות, שתיהן עם חינוך גבוה וטוב, שתיהן פתוחות, שתיהן גרות באמריקה החופשית, אך בכל זאת הולכות בדרך המסורת המנוגדת לגמרי לאורח החיים האמריקאי הליברלי, אמנם מופעל עליהן לחץ משפחתי, אך הן עושות את זה מרצונן החופשי. הרי מה זה לסדר שידוך עבורן? זה שמישהו אחר (נגיד אדם שזהו מקצועו – שדכנית) יבחר עבורן את מי שהן אמורות לחיות איתו (בתקווה – כל החיים) – והן רק אמורות להגיד כן או לא עפ"י מבט והיכרות של זמן קצר מאוד. ככה היו מחתנים בנות מלפני כמה מאות שנים, כשהן היו  רכוש של המשפחה, רכוש של הגבר. איפה הרומנטיקה? איפה העצמאות? איפה תקופת ניסיון (חבר-חברה)?  איפה ההתנסות (לחיות ביחד)? איפה אמריקה ליברלית? איפה כאן סרט פוליטי? מה זה – מניפסט למען הפטריארכיות? אין מרד הפמיניזם? כן – מלכודת קטנה שמקלקלת לסרט פוליטי. אולי זה מכיוון שהסרט מבוסס בחלקו על סיפור אמיתי. אמריקה. סרט קטן ואנושי. סרט לא פוליטי.

2006 – Seraphim Falls

מומלץ 2006 – Seraphim Falls מלאכים נופליםDavid von Ancken

 

 

מערבון עם דילמה מוסרית. או שלא – תלוי באמות המוסר, כמובן. המקום הוא אמריקה. הזמנים הם – לאחר מלחמת האזרחים. קבוצה של אנשים המובלת ע"י המנהיג שלהם – ליאם ניסן – רודפת אחרי קצין צבא הקונפידרציה במנוסה – פירס ברוסנן. הנחישות של ליאם ניסן לתפוש את ברוסנן ראויה להערכה מצד אחד, אך מפחידה מצד שני – הוא כל כך ממוקד במטרה שבקושי רואה מה קורה מסביבו, לא חס על אנשיו ולא נותן להם הנחות – למעשה הוא מצטייר כצייד ראשים אכזרי. אמנם אני מבין שצריכים אנשים כאלו נחושים בצד שמירת החוק – לא נראה כי אפשר לשמור על החוק עם יפי נפש. אך מצד שני לא הייתי רוצה שכן כזה, לא שכן-   ידיד. תודה, אך לא. פירס ברוסנן מצד שני עסוק במשימה של הישרדות וסה"כ עושה רושם של איש הגון וישר. בהתחלה לא ברור לנו על מה המנוסה שלו – אנחנו די עסוקים בלראות איך הוא ישרוד הפעם ומה יעשה ע"מ להתחמק. ויש להודות שאהדה שלנו נתונה לו – הוא האנדרדוג, אותו רודפים, הוא רק רוצה לחיות והוא גם בחור טוב. משום מה אנחנו שכחנו שהוא נרדף ע"י החוק. טוב, לא כל החוקים צודקים, נכון? אז מותר לנו. אך כאן בא הסרט והופך את היוצרות. אנחנו לומדים לבסוף מה הסיבה בגללה ברונסון מנסה לברוח וניסן מנסה לצוד. וכאן באה תחושת הבלבול. האהדה שלנו עדיין נתונה לברוסנן, אך אנחנו כבר די מוכנים לסלוח לניסן על האכזריות. בהינתן הנסיבות. אך הבלבול הוא מוסרי – למה אנחנו עכשיו, לאחר שלמדנו מה עשה האיש, עדיין מסמפתים אותו? ולמה פתאום יחסינו מוכן להשתנות כלפי ליאם ניסן? פירס ברונסון הוא מענטש – אולי בגלל זה אנחנו משאירים את ההערכה והאהדה הראשונה שלנו, ולא שופטים אותו על מעשיו? אך גם ליאם ניסן הוא מענטש – אין ספק בכך – וכאן אנחנו כן מוכנים לשנות במקצת את דעתנו עליו. ז"א זה לא המענטשיות שמשחקת כאן תפקיד. אולי הרושם הראשוני? ואותו מאוד קשה לשנות? ועל זה בנוי הסרט? שבא ורימה אותנו מהתחלה – חשבנו שהוא על א' והוא על ב'? ו-ב' כבר לא מי יודע מה משנה? אולי – וזאת הדילמה, למה ב' לא משנה? לא לחינם הסרט מתחיל במחוזות קרים בארה"ב, ונגמר באימות בין השניים בחום לוהט. אני לא יודע אם התסריטאי רצה לרמוז ששניהם הולכים לגיהינום עכשיו, אך לי לא היה ספק שמערכת המוסר שלי הייתה על הגריל והתייסרתי בשאלה איך קל לעבוד על השיפוטיות של האדם. תמיד צריך להיזהר מלשפוט מוקדם מדי. זה לא שהמסקנה שלנו בסרט לא נכונה – אולי ברונסון באמת זכאי לסימפתיות שלנו וניסן – לחמלה. אך שפטנו מוקדם מדיי. כל זה מוצג לנו כמעט ללא הפרעה של דיאלוגים – כאילו הבמאי לא רצה להפריע לנו לדבר בקול הפנימי עם עצמנו. סרט מניפולטיבי ממדרגה ראשונה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4afWoSzxqaU

2002 – Man on the Train

מומלץ2002 – L'Homme du Train Man on the Train  גבר על רכבתPatrice Leconte

Star 8

איש מגיע לעיירה בטנה ברכבת. המלון סגור. איש מבוגר מציע לו חדר. כך מתחיל הסרט המסוגנן הצרפתי הזה. אין אקשן בסרט, למרות שהוא מבטיח אותו – האיש מהרכבת הוא שודד בנקים שבא למשימה במקום. האיש המבוגר הוא מורה לספרות בפנסיה. לכאורה חיבור בלתי אפשרי. אך מי שמחכה לשוד הבנק עם יריות ומרדפי מסמרי שער – שיפסיק את התקוות שלא יתגשמו בסרט זה. כאן מחכה לו החיבור הבלתי אפשרי הצומח לידידות. ידידות בין שני גברים. לא על רקע עבודה משותפת, לא על רקע משפחה, לא נשענת על ילדות משותפת, גם לא על בית ספר, צבא או אוניברסיטה. גם לא על היכרות בפייס או מועדון או חוג משותף. לא, ככה סתם, בין שני אנשים שלכאורה אין ביניהם ולא כלום, חוץ מדבר אחד משותף – שניהם מאנטשים, שניהם גברים אמתיים, והם מזהים את זה האחד בשני. ידידות הצומחת מתוך מקרה על בסיס של כבוד הדדי ואופי משותף. עד כדי כך שהאחד מתחיל לחלום להיכנס לנעליו של השני. יש לא מעט קומדיות עם ידידות על רקע דומה – אך לא ראיתי הרבה סרטים רציניים ומסוגננים כאלו. סרט שלא שופט, סרט על גברים אמתיים שלא זקוקים לפירוטכניקה מורטת העצבים של סרט מתח ופעולה. כל הכבוד.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=2m_vc6AGKb8

2001 – Amelie

מומלץ 2001 – Le Fabuleux destin d'Amelie Poulain  Amelie אמילי  – Jean-Pierre Jeunet

 

 

אמילי, או בתרגום מצרפתית גורלה המופלא של אמלי פוליין, זהו סרט באמת מופלא המתרחש כולו ככולו בפריז במונמארטר. לכולם יש זיכרונות מפאריז ומונמארטר (ואם אין, אז תתביישו ובלי לבזבז דקה נוספת קדימה לקנות כרטיס) – אך כאן הכל לובש גלימה של קסם ופריז נראית איך שהיינו אולי רצינו לראות אותה (במציאות, ללא המלבושים הרומנטיים שאנו כה הורגלנו להלביש אותה, פריז יכולה להיראות גם כעיר מעיקה, אויינת, מתנכרת, יהירה ואף מאיימת). אמילי, בחורה שגדלה בלי יותר מדי חברה, עכשיו בחורה צעירה ועובדת בתור מל

צרית. בבית מזדמן לה למצוא תיבה ישנה והיא מחליטה להחזיר אותה לבעליה, שהיה בעבר הרחוק גר בדירה שלה. כשהיא לבסוף מוצאת אותו ורואה כמה אושר זה מוסיף לו, היא מחליטה שהיא מצאה את גורלה – לגרום אושר לאנשים. וכך היא, מבלי לבזבז זמן, מפשילה שרוולים ניגשת למלאכה להעניק אושר לאנשים הסובבים אותה. זהו בגדול הכיוון של קומדיה מקסימה, קלילה

, אפילו קלת דעת עם חיוך מטופש וכובש – אך עם זאת כה מכשפת שאתה אפילו לא חושב לזוז מהכורסה, מתענג על כל גחמה, אירוניה, צחוק והצבעים ומשתכר לאט לאט מ…אושר שהסרט הזה מביא אל מפתן עולמך. אין הרבה טעם להכביר במילים – כשאתה נזכר בסרט, חיוך מפגר משתלך על הפנים שלך ולך לא אכפת. הבמאי, שהוא גם ביים את הרביעי בסדרת הנוסע השמיני, כאן עושה עבודה נפלאה עם סגנון כובש

שמפלרטט אתך לאורך כל הסרט. אז אם טרם ראיתם – תתביישו ומיד חפשו אותו. לא תצטערו. ואגב, כשאתם בפאריז, לא לשכוח לקפוץ לקפה  Café des Deux Moulins – קפה אמיתי בו צולם הסרט ובו עבדה אמילי, הנמצא ברחוב Rue Lepic מספר 15 במונמארטר, ולאכול שם קרם ברולה שכיום מכונה בשם אמילי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=HUECWi5pX7o

2009 – A Matter of Size

שווה 2009 – Sippur Gadol A Matter of Size סיפור גדולSharon Maymon

סיפור גדול הוא על גילוי עצמי. הוא על קבלה עצמית. הוא על חיפוש האדם אחרי כבודו. הוא על אנשים שמנים שמצאו את כל זה דרך האבקות הסומו. כאן, בישראל. בחור שמן, לא מצליח, פתאום מגלה שיש בכלל סצנת סומו, כשהוא עובד במסעדה יפנית. הוא מחליט לארגן כמה חברים והם מקימים מועדון האבקות הסומו. זו קומדיה, דרמה, רומנטיקה ומה שתרצו אך בעיקר תהינו מיציק כהן על המסך. אחלה סרט.

2008 – Last Stop 174

שווה2008 – Ultima Parada 174 Last Stop 174 תחנה אחרונה 174Bruno Barreto

הסרט מספר סיפור על חטיפת אוטובוס (סיפור אמיתי) בברזיל ב-2000 ועוקב אחר חייו של החוטף (דמות אמיתית). זהו לא סרט נחמד או כיפי. זהו סרט על אלימות בברזיל. אמנם יש לנו את עיר האלוהים שמספר סיפור אלימות בברזיל – אך סרט זה מרחיב את מעגל האלימות מחוץ לפאבלות. למעשה הוא מראה כמה האלימות היא חלק בלתי נפרד מהחיים בברזיל. פעם כשביקרתי בסן-פאולו, המקומיים הזהירו אותי שאם מישהו יבקש ממני כסף אז מיד להושיט את הארנק בלי שום היסוס. זה היה עבורי קצת מוגזם – מי כבר יבקש ממני כסף לאור יום? וגם כשהתהלכתי ברחובות סן פאולו בחצות הליל – אף אחד לא ניסה לשדוד אותי. כשהמקומיים שמעו שאני מסתובב בלילה בעיר – הם הסכלו עליי במין מבט – משוגע, הוא לא יודע מה מחכה לו. כנראה שהיה לי מזל. לחטופי האוטובוס – פחות.

2008 – Che

שווה 2008 – Che: Part One The Argentine צ'ה: חלק אSteven Soderbergh

שווה 2008 – Che: Part Two Guerrilla צ'ה: חלק בSteven Soderbergh

 

סאגה של סטיבן סודרנרג על צ'ה גוורה. ליתר דיוק – על שתי תקופות בחייו – על קובה ועל בוליביה. בהתחלה לי היה חסר כיסוי של תקופות אחרות בחייו – המסע הארוך שלו על אופנוע ברחבי אמריקה הדרומית – שד"א מסופר בצורה נהדרת בסרט מצוין דרום אמריקה באופנוע, התקופה בה כיהן בתפקידי שלטון בקובה בה חילק מחדש את האדמות, צמצם אנאלפביתיות (בין הכפריים בקובה כ-42% לא ידעו קרוא וכתוב, ובעקבות תכנית החינוך האגרסיבית, עד 1962 אחוז האנאלפביתיות בקובה הצטמצם ל-4% – אחד הנמוכים בעולם), היה פעיל בדיפלומטיה, לקח חלק פעיל בהכנסת טילים סובייטיים לקובה, דבר שכמעט גרם למלחמת עולם, הוביל מהפכה כושלת בקונגו… רב פעלים היה האיש, שהפך לאגדה תרבותית ופוליטית של המאה העשרים בכל העולם, ובחוגי השמאל במיוחד. אך תוך כדי הצפייה בסרטים, פרקי זמן הקצת חסרים האלו כבר לא הטרידו אותי – אמנם מדובר בשני סרטים ואפוס קולנועי רחב – אך פתאום הבנתי שלא הייתה פה כוונה לעשות ביוגרפיה של צ'ה. הסרטים מתנהלים כמעט כמו סרט דוקומנטרי – הכל אותנטי, אין כמעט עלילה, הדמויות לא מפותחות, אין דרמה או מלודרמה שמלווה אותנו – אלא הדברים כפי שהם קורים, לפעמים בלי התחלה ובלי סוף. יש לא מעט קרבות אבל זה לא סרט מלחמה. הסרט (ליתר דיוק הסרטים) הם למעשה עפ"י הספרים האוטוביוגרפיים של צ'ה המתארים את התקופה של צ'ילה ובוליביה. זה מאוד מעניין איך אותו האיש, עם אותו הרעיון להיטיב על האיכרים, עם אותה התנהגות אוהדת, כמעט אבירית, כלפי האיכרים, עם אותן שיטות פעולה של גרילה, עם אותה הכוונה הבוערת בעצמותיו (הנה – זהו זה – לא מדובר על האיש עצמו בסרטים – אין נאומים חוצבי הרים, אין אהבות, אין ידידות – יש רק האש היוקדת הדוחפת את צ'ה קדימה) ויש אותם התנאים של הדיכוי של המעמד התחתון – בקובה ובבוליביה. אך בקובה הוא מצליח (עם פידל קסטרו), ובבוליביה הוא בכל זאת נכשל. ולמה? וכנראה זה לא בגלל העמדה של המפלגה הקומוניסטית בבוליביה שהתנגדה למאבק מזוין – אלא בקובה הוא זכה לאהדה ועזרה של האיכר הקובני – אך בבוליביה הוא לא זוכה לאהדה כזו – ואפילו להפך, למעשה הוא נבגד ע"י האיכרים ובעקבות כך נתפס ומוצא להורג. ובכל זאת – למה זה קורה? למה האיכר הקובני מבין שהוא פועל לטובתו ויוצא לעזרתו, והאיכר הבוליבי למרות שמבין בשכל שצ'ה כנראה לטובתו בכל זאת לא אוהד לא עוזר ואפילו בוגד? זו שאלה שמטרידה אותי לאחר שצפיתי בסרט. היא מצביעה יותר על הטבע האנושי בכלל מאשר מעידה על האיש והאגדה.

2005 – Flightplan

שווה 2005 – Flightplan הטיסהRobert Schwentke

נכון שאומרים שבמטוס אין מה לדאוג – אף אחד לא הולך לאיבוד ונעלם? אז זהו, הסרט הזה מערער את הקביעה הזו. כאן ילדה אחת נעלמת, בזמן שאימא שלה נמנמה קצת. ולא סתם נעלמת – אף אחד לא זוכר שראה אותה, אין זכר לתיק שלה ולא לכרטיס עלייה למטוס, היא גם לא רשומה לטיסה זו, ובנוסף לכל יש מברק האומר שהיא בכלל מתה בתאונת דרכים עם אביה. אז מה קורה כאן? האם מדובר באימא שירדה מהפסים? או בקונספירציה מבריקה שכולם הם חלק ממנה? ואיפה לעזאזל הילדה אם זאת קונספירציה? ולמה היא בכלל מתרחשת? וכך יש לנו מותחן מזהיר. אז בפעם הבאה כשיגידו לא לדאוג ואף אחד לא נעלם במטוס – לכו לראות את הסרט.

 

2004 – Maria Full of Grace

שווה 2004 – Maria Full of Grace מריה הלבנהJoshua Marston

יש הרבה סרטים על קרטלים של סמים ועל בלדרי סמים. יש בהם הרבה אלימות מילולית ופיזית, מרדפים, התנגשויות, יריות. הם הפכו להיות לכמעט משעממים. סרט זה הוא על בלדריות סמים, המבריחות שקיות סמים בתוך בטנן מקולומביה לארה"ב. אך אין בסרט הזה האקשן שמלווה סרטים סטנדרטיים – לא, סרט זה הוא דרמה אותנטית, שלא מספר לנו סיפור על ראש המאפיה או על נזקי שימוש הסמים או על הקרטל או על השוטרים – הסיפור הוא על הבלדרית הצעירה, שעבדה בענף הפרחים והייתה מורידה קוצים מהוורדים, נכנסה להריון, ועכשיו הייתה זקוקה לכסף עבור משפחתה וכך נהייתה בלדרית. הדרמה עוקצת בהנשמה ובועטת מתחת לחגורה, מבלי להיות וולגרית או שטוחה. למעשה ההרגשה היא כאילו לקחו אותנו ביד והכניסו לעולם האמתי של מבריחי הסמים.

 

2004 – Dead Man's Shoes

שווה 2004 – Dead Man's Shoes בנעלי המתShane Meadows

סרט בריטי אלים ומחוספס. חייל חוזר לעיירה שלו לנקום בחברי חוליית סמים שהתעללו באחיו המפגר. הוא תופס אותם אחד אחד עד לאחרון שבהם. הסרט לא מסתיר את האלימות המלווה למסע הנקמה, עד שאין ברירה ואנחנו ניצבים מול השאלה המוסרית – מגיע להם? התשובה ניתנת ע"י הנוקם עצמו בסוף. עוד אחד מני רבים על הנקמה – הפעם מספר את הזווית של הנוקם איך הוא משתנה בעקבות הנקמה (ויש שגידו – לא משתנה, אלא מגלה את עצמו). סרט ישיר בלי התייפייפות המכה ישר מתחת לחגורה. קולנוע שווה.