הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2010

2010 – The way

שווה 2010 – The way המסע האחרוןEmilio Estevez

זהו סרט מסע. מסע לאורך קמינו דה סנטיאגו – דרך של כ-1000 ק"מ מדרום צרפת דרך נופים עוצרי נשימה של פירינאיים אל קתדרלה של סנטיאגו דה קמפוסטלה שבגליציה במערב ספרד ליד האוקיינוס האטלנטי. כמו כל סרט מסע, הוא מדמה את מסענו בחיים, אך משמיט את הפרטים הרבים של החיים אשר מסבכים את המיקוד, מפשיט מכל הסביבה ומשאיר אותנו עם המסע הפנימי של הגיבורים, אשר צועדים כל אחד עם סיבותיו הוא, ומה שמלכד אותם זה המסע עצמו, או אלגורית – החיים עצמם. עקב כך יש כאן זיקה לנגיעות "רוחניות" – מה עוד שמדובר בדרך ששימשה דרך עלייה לרגל בימי הביניים לנוצרים (ביחד עם הדרך לרומא ולירושליים הם היו הדרכים המפורסמות של העולם הנוצרי. הדרך הזו איבדה מהפופולריות שלה לאחר מגפת המוות השחור באירופה וזעזועים רפורמיים בעולם הנוצרי שהתפרק לכמה כיוונים אמוניים) – עפ"י האמונה אחד משניים עשר השליחים של ישוג'יימס הקדוש – קבור בקתדרלה זו. האמת – לאחר שראיתי את הסרט גם בי התעורר הרצון לצעוד בחלקים של דרך זו – ואולי גם אעשה זאת.

העלילה היא פשוטה – בנו של רופא עיניים, שהיה לו חילוקי דעות קשים עם אביו על דרך חיים, כמו לכולנו, יוצא למסע לקמינו דה סנטיאגו, אך נהרג בתאונה בתחילת הדרך. האב טס להביא את הגופה הביתה לארה"ב, אך נשאר ומחליט לעבור את הדרך בעצמו לזכרו של בנו. שם הוא חובר ל-3 חברים למסע של כל אחד יש את הסיבה שלו לעשות את הדרך – האחת שהוא מספר לאחרים ואחת פנימית משלו, בדיוק כמו לרופא העיניים, בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו.

נקודה מסקרנת בסרט היא המגע המשפחתי שבו – מרטין שיין משחק את האב, אמיליו אסטבז הבמאי משחק את בנו, והוא גם בנו של מרטין שיין בחיים, והוא גם כתב את התסריט, שקיבל השראה ממסע בדרך דה סנטיאגו שבנו שלו – הנכד של מרטין שיין – עשה. גם אחותו וביתו של מרטין שיין – רנה אסטבז מופיעות בסרט.

מודעות פרסומת

2010 – The troll hunter

שווה 2010 – Trolljegeren The troll hunter – André Øvredal

הסרט עשוי בצורה מעניינת – מדובר בסרט כמו דוקומנטרי שבו מראים את קלטות הווידאו שהקליטו אנשים המתחקים אחר הנושא – מי הורג דובים בנורווגיה. וזה לוקח אותם אל הריאיון עם הורג הדובים ומסתבר שהוא מחפש טרולים. בתור תכנית נורווגית סודית התרה אחריהם. טרולים הגרים באזורים נידחים של נורווגיה. טרולים המריחים ריח של נוצרים ומחפשים אחריהם. וכך הקלטות מראות איך הקבוצה מחפשת את הטרולים האלו עד שפוגשת באחד מהם. טראמפ וודאי היה אומר על זה – פייק ניוז. וזה נכון כמובן. משעשע מצד אחד ומעניין בצורתו ומבנהו של הסרט מצד שני.

2010 – The Next Three Days

שווה 2010 – The Next Three Days  שלושת הימים הבאיםPaul Haggis

מדובר במרצה בקולג', שאשתו נזרקת מאחורי הסורגים בגין רצח. המרצה עובר טרנספורמציה רדיקלית ורוקם תכנית להוציא את אשתו מהכלא, לאחר שכל הפניות והמסגרות המשפטיות לא עזרו. זהו לא סרט על טרנספורמציה מבחור רגיל למכונת אקשן משומנת (טוב, זה כמעט אמין, הרי מדובר בראסל קרואו) – לא, זהו מותחן מהנה ומבדר, עשוי נהדר – מותחן שאפשר להעביר אתו בכיף את הערב.

2010 – The Conspirator

שווה 2010 – The Conspirator הקונספירטור – Robert Redford

זאת דרמה היסטורית רצינית. אני מתכוון שמדובר בתוצר מחקר מעמיק ומוצג כראוי של פיסת היסטוריה אמריקאית, מבלי להיכנס יותר מדי לנושאים אישיים אלא מיקוד תשומת הלב של הסרט בעיקר של הנושא. מדובר בהתנקשות על חייו של הנשיא אברהם לינקולן לאחר ניצחון הצפון על דרום ב-1865. בהתנקשות זו הנשיא מת, ומרי סוראט נמצאה אשמה בקשירת קשר והוצאה להורג בתלייה. הסרט נסוב סביב ניסיון להגן על מרי סוראט בבית משפט צבאי. מאז המקרה, נאסר לשפוט אזרחים ע"י בתי משפט צבאיים וכמו במשפט זה ע"י הליך של משפט שדה. הרדיפה באמוק אחר האשמים, הרצון להעניש מידית את האשמים ושריפת כל מה שחשוד כאשם באש הצדק היוקדת למען יראו ויראו ומניעים נוספים מעוררת בי בחילה פיזית של ממש. אני זוכר בימי רצח יצחק רבין עצרו אפילו ספר שמישהו התלונן שהביע דעות מנוגדות ל"מורשת רבין". גם בימינו אני רואה מיקרים בהם מאבטח מכוון אקדח אל ילדה ערבייה בת 13 עם מספריים העומדת על מדרכה ומנופפת מולו במספריים ולא יודעת אנא לברוח ימינה או שמאלה – והמאבטח יורה בשם הגנה נגד מחבלים (במקום להשתלט עליה, לתת לה סתירה ולקחת ממנה המספריים). והמשטרה בעת פינוי בתים לא חוקיים בישוב בדואי בעישון הליל יורה במורה הנמצא ברכב ואח"כ ממציאה סיפור על כך שהוא ניסה לדרוס (הוא אכן דרס שוטר – אחרי שלא שלט ברכבו והיה פצוע מהירי) והיה למעשה מחבל דע"ש…. כל זה כמובן בצל הגנת החוק, בצל הצדק ש"לצדך", ממניעים "נכונים" כמובן. אך כל זה מריח מזיעה מסריחה של המון משולהב המבצע לינץ' – זה מה שאני מריח במקרים אלו ועקב כך מקבל גועל נפש. מרי סוראט נמצאה אשמה כי סומנה ככזאת, והמכונה המשומנת של משפט צבאי דרסה אותה – כי השלטון רצה לינץ'. סרט חכם וחשוב.

2010 – The Fighter

שווה 2010 – The Fighter  פייטרDavid O. Russell

זהו סיפור אמתי על מתאגרף בשם מיקי וורד ומתאר את הקריירה המוקדמת שלו. מיקי אומן ע"י אחיו למחצה, מתאגרף בזכות עצמו, ונוהל ע"י אימו. המעגל המשפחתי בסרט מסתובב מתפרק ומתלכד שוב. קריסטיאן בייל בתור אחיו של מיקי ומרק וולברג בתור מיקי נותנים הופעה משכנעת. מה שמעניין הוא שמרק וולברג הוא גם חבר של מיקי וורד, והחליט לוותר על כפילים בקרבות, והתכונן 4 שנים עם אימוני כושר ואיגרוף  לסרט זה.

 

2010 – The American

שווה 2010 – The American האמריקאיAnton Corbijn

הסרט במידה מסוימת מעלה נושאים של מערבונים, בעיקר של מערבוני ספגטי, והוא גם כולו מדיף ריח כבד של סרטי סמוראים. וכל זאת בתפאורה מודרנית לגמרי הממוקמת באיטליה באחד הכפרים הציוריים בימינו. ג'ורג' קלוני משחק רוצח שכיר ובונה נשקים מיוחדים אשר מחזיק פרופיל נמוך ומסתתר באחד הכפרים באיטליה. שם הוא טועם את החיים הפשוטים, החיים של אנשים נורמליים, מתאהב בזונה (זה מקסימום של נורמליות שהוא מסוגל להרשות לעצמו) הולך לווידויים אצל הכומר ותוך כדי כך גם בונה רובה על פי הזמנה מיוחדת. קצת מזכיר את In Bruges – וגם כאן אורבת למחסל סכנה. אך אם בברוז' הטיפול הוא עם נגיעות של קומדיה ואבסורד, כאן הטיפול אחר. כאן הכל היה אמור להיות בסדר, אך יש משתנה – משתנה לא צפוי, נורמלי לגמרי, החולשה, האהבה, המפגישה באופן פתאומי את הסמוראי עם המערבון. שווה מאוד.

2010 – Rabbit Hole

שווה 2010 – Rabbit Hole  מחילת הארנבJohn Cameron Mitchell

ניקול קידמן ואהרון אקהרט בעיבוד למסך של מחזה באותו השם מ-2005. הנושא כואב ולא נוח – השכול. זוג איבד את בנם בן ה-5 בתאונת דרכים. הדבר ערער את כל עולמם. הם מנסים לייצב אותו בכל הכוח אך השכול חזק מהם וכך הם עסוקים בכל מיני פעילויות שמנסות למשוך אותם בכוח מהביצה אליה הם שוקעים – הם הולכים לקבוצות תמיכה, הם רואים מקבילה בשכול של אנשים אחרים, היא נפגשת בחשאי עם הבחור שדרס את בנה, הוא מעשן ג'וינטים באוטו עם אישה אחרת גם היא שכולה, וכשבסוף הם מחליטים לערוך ארוחה רגילה לגמרי – הם בוהים אל הריקנות הנשארת אחרי שהאורחים עוזבים. הכל מזכיר להם באיזה מצב הם. לא קל. נשמע כמו סרט די מדכא. מה שעושה אותו ל"עובר מסך" ושווה הוא המשחק של קידמן ששיחקה בצורה נהדרת. הנושא לא קל ואקהרט סיפר שעל מנת להיכנס לדמות הוא התחזה לאב שכול בעצמו והלך לקבוצת תמיכה. ככה.

2010 – The Women on the 6-th floor

שווה 2010 – Les femmes du 6eme etage  The Women on the 6-th floor הנשים בקומה השישיתPhilippe Le Guay

זו קומדיה מקסימה הממוקמת בפריז ב-1965. מדובר על משרתות ספרדיות, המתגוררות בקומה השישית של בניין פריסאי, והיחסים שלהן עם דיירי הבניין, במיוחד עם עובד בורסה אחד, אשר באופן מפתיע נמשך מהקומות התחתונות אל הקומות העליונות ואל מצב הרוח והאמוציות הספרדיות. קומדיות שהדמויות בהן הם זרים בצרפת ויש שם הבדלי מעמדות די פופולריות בצרפת. למשל הקומדיה הכלוב המוזהב מ-2016 מדבר על פורטוגלים בפריז – ורובם או שעובדי בניין או שוערי (למעשה שוערות) בתים – המקבילה הלשונית לאם הבית עם זכויות מופחתות – הם בצרפת כבר המון שנים ויש להם ילדים מבוגרים שנולדו בצרפת – אך הם עדיין חולמים על המולדת, והצרפתים רואים בהם זרים. גם כאן בקומדיה הזו הדבר דומה – הספרדיות הן זרות הן בעיני הצרפתים והן בעיני עצמן שחולמות לחזור לספרד מתישהו. הקומדיה עשויה היטב ומקרינה שיק צרפתי עם האמוציות הספרדיות, הכל מהול בהנאה צרופה של קפה וקרואסון.

2010 – 7 days

שווה 2010 – Les 7 jours du talion 7 days – Daniel Grou

זהו עיבוד לקולנוע של ספרו של פטריק סנקל באותו השם. מדובר בסרט על נקמה. מהסוג הסדיסטי ביותר. ילדה קטנה נאנסת ונרצחת. הפדופיל נתפס. כאשר הוא מובא למשפט, אביה של הילדה, כירורג, חוטף את הרוצח ומחליט לענות אותו שבעה ימים, ולהסגיר את עצמו לאחר מכן. אז מהו מוסר ההשכל? הסרט מותח את הנקמה לאורך זמן ומביא את מבצע הנקמה למסקנה המתבקשת שזה לא היה כדאי. אני לא כל כך בטוח האם זה עובד על כל הצופים, אשר חלקם ללא ספק יפיקו הנאה חולנית לנוכח העינויים הקשים של הרוצח והאנס. סרט מטריד ולא קל לצפייה, אך עשוי היטב ואכן מכריח אותנו להתמודד מול דילמת הנקמה.

2010 – My Afternoons with Margueritte

שווה 2010 – La tête en friche My Afternoons with Margueritte אחר הצהריים בכפר עם מרגריט Jean Becker

זהו סרט שעושה טוב, סרט אנושי, סרט על הטוב שבאנשים. זה תמיד כיף לראות סרטים כאלו ולאו דווקא סרטי פעולה עם אפקטים של מיליונים. סרט על יחסים אנושיים, במיוחד סרטים המחזקים את הערכים האנושיים – ולא מדובר בסרט משפחה רגיל. מדובר על איש פשוט, הנדי מן, שמתקשה בקריאה (ג'ררד דפרדיה) הפוגש בגברת זקנה משכילה שאוהבת לקרוא ספרים. הם נפגשים על ספסל בכיכר והגברת מקריאה לו את הדבר של אלבר קאמי – דבר שעושה מהפך בחייו של הנדי מן – וכך הידידות ביניהם תופחת וגדלה כמו כיכר לחם צרפתית ריחנית.