סיכום צפיות של 2012

ב-2012 צפיתי בסה"כ ב-229 סרטים. זהו גידול של כ-5% מ-2011. אולי זה נשמע לא משמעותי – מה זה כבר 5%? ובכן, במיקרה הזה מדובר ב-12 סרטים – כלומר סרט נוסף בכל חודש… אז פעם הבא כשרואים מספר או סטטיסטיקה, נא לא להעביר אותה כלאחר יד, למספרים יש כח, הם מספרים דברים, הם היופי הנסתר מאחורי כל דבר – רק לראותם ולקלוט את מה שהם לוחשים לנו. זה גם אומר שקראתי עוד פחות ספרים השנה. נראה שהמגמה הזאת לא יורדת. אצטרך לעשות משהו בנידון – הרי לקרוא ספרים זה לא פחות חשוב…

מתוך 229 הסרטים שראיתי על 79 אפשר היה לוותר (זה בסביבות 160 שעות, זה לא שלא נהניתי ב-160 שעות. ביניהם צפיתי בקוד פרוץ, המקסיקני, לקחת את וודסטוק של אנג לי, ג'ון קרטר, גברים מעדיפים בלונדיניות, אוהב אותך, ניו-יורק וכו' – אך כאמור כבר בהסבר על הבלוג הזה, ישנם סרטים טובים יותר, והחלטתי להתרכז בהם), 81 היו שווים צפייה ו-69 מומלצים. ביניהם ראיתי סרטים מעולים כמו הדירה, אדי פלסון, יוג'ימבו, המפיקים, הפנסים האדומים, חייה הכפולים של וורוניק, חומות של תקווה, ילדי גן עדן, דו"ח מיוחד, שבעה חטאים, עוד שנה,  כשתקראי בשמך, פרידה, וכמו כן צפיתי ביצירות מופת  ½8, הסמוראי, המעגל האדום ומלאכים בשמי ברלין.  ברשימות הבאות אמשיך את יומן התיעוד של 2013.

סיכום צפיות של 2011

סיכום צפיות של 2011

ב-2011 צפיתי בסה"כ ב-217 סרטים. זהו גידול של יותר מ-30% מ-2010. אני אמנם לא צופה כמו כל מיני שרופים כמה סרטים כל יום ומבלים בסינמטקים יותר מאשר בבית – אני אדם עובד עבודה תובענית ומרובת שעות, מבזבז הרבה זמן בנסיעה מ- ול-עבודה, מבצע מספר נסיעות עסקיות בשנה לחו"ל, וכמה נסיעות פרטיות, וכמו כן מנהל חיי משפחה, מטפח מספר תחביבים כך שאין לי זמן כמו שהייתי רוצה אולי. אך לעומת התלונות שלי לחוסר הזמן, נראה שמספר הסרטים שאני כן רואה הוא אסטרונומי. איך אסביר פרדוקס זה? טוב… אני רק רואה כמה סרטים יש לראות, אז אין לי זמן לפתור פרדוקסים, צריך לרוץ ולראות את הסרט הבא . שזה בא כמובן על חשבון דברים אחרים ואני מצטער על כך – ספרים למשל. אך בכל דלת שהאדם מחליט להיכנס הוא מפסיד את כל הדלתות האחרות שהוא לא נכנס בהן… דילמת הבחירה תמיד הייתה, ישנה ותהיה בכל בחירה אשר תהיה.

מתוך 217 הסרטים שראיתי על 103 אפשר היה לוותר (זה בסביבות 200 שעות, יותר מחודש עבודה…), 64 היו שווים צפייה ו-50 מומלצים. ביניהם ראיתי סרטים מעולים כמו נאום המלך, לעולם אל תתן לי ללכת,  פריחת הדובדבן, קבר הגחליליות, יוקרה, הכישרון של מר ריפלי, הערת שוליים, מה קרה בגטקה?, 2 עונות מעולות של המלון של פולטי  וגם סרטי מופת כמו קאגמושה, יצרים, הצוללת, לה דולצ'ה ויטה.

סיכום 2006-2009

טוב – התחלתי לתעד את מה שראיתי ב-2006. זה לא שלא ראיתי סרטים לפני כן – ראיתי ועוד איך. אך מטבע הדברים, כאשר אני מתפקס על משהו – וכאן החלטתי שאני צריך לראות קלסיקות, ולאט לאט תשומת הלב שלי התפזרה כערפל מעל פסגת ההר, וכך דהרתי על דרך הצלולואיד מבלי לראות מה קורה בעוד שעתיים – וכך מה שגדל בעיקר זה כמות הסרטים וההנאה שלי. זהו – רשימה זו באה לסיים את התיעוד של ארבעת השנים האלו. פרסום הפוסטים של תיעוד זה נמשך 21 וחצי חודשים (אמצע יולי 2013 עד סוף אפריל 2015). צפיתי ב-437 סרטים – כמעט 110 לשנה. על 147 סרטים אפשר היה לוותר, 108 היו שווים ו-182 – מומלצים, ביניהם 20 יצירות מופת. לא רע. בשביל התחלה, כמובן.  – בשנים הבאות אצפה בהרבה יותר לשנה –170, 180 ואפילו 220. טוב – זה מה שקורה כשתשומת ליבי בוחרת נושא – אני מתמסר אליו עד הסוף.

…from "The book of disquiet", 97…

… ישנם ימים שהם פילוסופיות, ימים אשר מרמזים לנו על פירושים לחיים, ימים שהם הערות שוליים מלאות ביקורת גדולה בספר של גורלנו האוניברסלי. היום הוא אחד הימים שאני חש שהם כאלה. באופן אבסורדי נדמה לי שדווקא בעיני הכבדות ובמוחי הריק, עיפרון אבסורדי, מותוות והולכות האותיות של ההערה חסרת התועלת והעמוקה.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 97

…from "The book of disquiet", 96…

הטרגדיה העיקרית של חיי, כמו כל הטרגדיות, היא אירוניה של הגורל. אני מתעב את החיים המציאותיים כמו גזירה; אני מתעב את החלום כשחרור בזוי. אך אני חי את ההיבטים הירודים ביותר והיומיומיים ביותר של החיים המציאותיים; ואני חי את ההיבטים העזים ביותר והקבועים ביותר של החלום. אני כמו עבד המשתכר בשעת הסייסטה – שתי אומללויות בגוף אחד.

…

קיסר הגדיר את כל מידתה של השאפתנות כאשר אמר: "עדיף להיות הראשון בכפר מאשר השני ברומא!" אני אינני שום דבר לא בכפר ולא בשום רומא.

…

וכך אני ממשיך להיגרר ולעשות את מה שאיני רוצה לעשות, ולחלום על מה שאינו יכול להיות שלי, חיי מגוחכים כמו שעון-רחוב שעמד מלכת.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 96

…from "The book of disquiet", 93…

לא בשדות רחבי הידיים ולא בגנים הגדולים רואה אני את האביב מגיע. אני רואה אותו בעצים המעטים והמסכנים של ככר קטנה בעיר. שם הירוק מתבלט כמו מתת חיננית והוא עליז כמו עצב מיטיב.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 93

…from "The book of disquiet", 87…

… היכן עשויים להיות אלה שחיים?

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 87

…from "The book of disquiet", 85…

… לפעול, הנה לכם החוכמה האמיתית. אהיה מה שארצה. אך עלי לאהוב את מה שהייתי. ההצלחה טמונה בהצלחה, ולא בכך שיש לך תנאים להצלחה. תנאים של ארמון יש לכל אדמה רחבת ידיים, אך היכן יהיה הארמון אם לא יבנוהו שם?

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 85

…from "The book of disquiet", 84…

… התפשטתי מהווייתי העצמית באופן כזה שמבחינתי להתקיים משמעו להתלבש. רק בתחפושת הנני אני. וסביבי, כל השקיעות האלמוניות מתות ומזהיבות את הנופים שלא אראה לעולם.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 84

…from "The book of disquiet", 83…

אני חש בחילה פיזית מן האנושות ההמונית, שהיא, עם זאת, היחידה הקיימת…

…

החתרנות, הכוונה הרעה, ההתהדרות במילים על מה שלא היתה תעוזה לעשותו, שביעות הרצון של כל רמש מסכן הלבוש בתודעה לא מודעת של נפשו שלו, המיניות ללא רחצה, ההתבדחויות כמו דגדוגים של קוף, הבורות האיומה של חוסר החשיבות של מה שהם… כל זה מעורר אצלי את הרושם של בעל-חיים מפלצתי ובזוי, שנוצר מהאי-רצוניות של החלומות, מן הקליפות הלחות של הרצונות, מהשיירים השבורים של התחושות.

פרננדו פסואה ספר האי-נחת מתוך 83