1944 – Laura

מומלץ ❽1944 – Laura לאורה – Otto Preminger

 

האם אפשר להתאהב במישהי שכבר מתה? אם זו ג'ין טירני – אז וודאי, וודאי.

זהו סיפור אהבה. בלש החוקר רצח (שבוצע לפני שעלילת הסרט התחילה) מתאהב לאט לאט בבחורה שנרצחה. כן, נכון, נשמע נקרופילי לגמרי. טוב, בסרט מצאו לזה פתרון על מנת שלא יהיה לגמרי מוזר. למעשה בסרט יש לא מעט דברים "מוזרים" אם רק נחשוב עליהם. דברים שמעוררים שאלות או דברים שנראים כמו חורים בעלילה. גם המשחק של ג'ין טירני היפהיפיה לא מצליח להעליים את תחושת המוזרות. מה שמוזר בסרט זה, זה שהוא סרט גדול למרות מוזרותו, אך אם אני חושב במה הוא גדול – קשה לשים את האצבע על משהו ספציפי. העלילה היא עם תהפוכות בסיפור פשע יחסית סטנדרטי אך עם מערבולות קטנות מסביב לדמויות משניות – אולי זה מה שעושה את זה? הדמויות המשניות שגונבות את ההצגה? ואולי זה בכל זאת הביזאריות של ההתאהבות באישה שנרצחה? אני סבור שמדובר בשלושה דברים שעושים את הסרט לגדול. קודם כל מדובר שלא תטעו בסרט אפל מסוגנן להפליא ועשוי כהלכה ויותר מכך – אחד מסרטים האפלים היפים ביותר שראיתי. רק הסגנון שבו היה שווה את הצפיה. בנוסף לסגנון מנצח, מדובר בסרט על אובססיה. אובבססיה של אהבה העטופה בסרט פשע. וכשמדובר באובססיה, ובמיוחד על אהבה – הרי כבר תשומת הלב מובטחת. ומה ששם את הפיינל טאץ' – זאת  ג'ין טירני – אני לא סבור שזהו משחקה הטוב ביותר, אך בסרט זה עם יופיה היא מהווה דובדבן שעל קצפת. תענוג של סרט.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=mYYLquxN2zQ

1942 – The Major and the Minor

מומלץ ❽1942 – The Major and the Minor – Billy Wilder

 

ג'ינג'ר רוג'רס, הו ג'ינג'ר רוג'רס – את מקסימה בתור בחורה וגם בתור ילדה. הו לוליטה.

זהו סרטו הראשון של בילי ווילדר בהוליווד – תחילתה של קריירה מפוארת. גם התסריט שלו (בשיתןף פעולה עם צ'ארלס ברקט – תחילתו של שיתוף פעולה פורה שהניב 8 תסריטים משותפים להם). קומדיה רומנטית קלילה עם ג'ינג'ר רוג'רס היפהפיה והנהדרת. ג'ינגר – בחורה מושכת ומבוגרת, מעמידה פנים שהיא בת 12 ע"מ לנסוע ברכבת בכרטיס ילדים המוזל. היא מוצאת מחסה ברכבת אצל קולונל המאמין שלפניו ילדה בת 12 ולוקח עליה חסות. מכאן זה הופך למעניין – כי הקולונל מאורס לביתו של מפקד הבסיס שאליו הוא נוסע. מכאן הסכנה של חשיפת הזהות האמיתית של ג'ינג'ר לא נותנת לסרט מנוח, מה עוד היא מתאהבת בקולונל. זהו סרט עם פוטנציאל של סטייה הכי קטנה ימינה או שמאלה והיה נפסל ע"י הצנזורה בהוליווד – אך למזלנו בילי ווילדר לא נתן לזה לקרות וכך יש לנו את הקומדיה החביבה הזאת. אם זאת, בכל זאת יש להקדיש טיפה מחשבה למה שקרה כאן. זה אמנם לא לוליטה, וגם לא מתיימר להיות – זהו סרט ההולך על חבל הדק של מיניות ותמימות הכל עטוף בחיוך ילדותי וחביב. – אך הנושא דומה – ילדה בת 12  ( זו אמנם בחורה שמתחזה לילדה – אך זה לא מנקה את הסיטואציה מהמטען שמונח שם) עם גבר מבוגר עם רומנטיקה שמתפתחת – הרי ברגע שמחסום הגיל מתגלה כזיוף, אז אפשר באופן רשמי אפילו להתחתן – מה? פתאום בין רגע היחסים ניצתו ונהיו רציניים? – נו, באמת – הרומנטיקה הייתה שם ועוד איך – מודחקת כיאה לה – אך ישנה. מה שמעלה עוד נושא חבוי – משיכה מודחקת של גברים אל ילדות קטנות. לזכותו של בילי ווילדר יאמר שהוא לא נפל למלכודות האלו ולא העלה בגלוי את הנושא שהיה מחייב אותו להתייחסות רצינית – לא, הוא העדיף לצחוק כל הדרך אל סוף הסרט. גם אני.

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/75345/Major-And-The-Minor-The-Original-Trailer-.html

1939 – Goodbye, Mr. Chips

מומלץ  ❽1939 – Goodbye, Mr. Chips היה שלום מר צ'יפס – Sam Wood, Sidney Franklin

 

הנה סרט המוקדש כולו למוסד שנקרא מורה. מוסד שהוא לא רק ג'וב, לא רק יעוד, אלא מוסד מעצב הדורות הבאים.

יש לי משיכה לסרטים בשחור ולבן. זה משדר איזה קלאסה, זה נותן ראיה מחודדת יותר וזה מביא מסר מהעבר. והנה סרט שאין בו אלימות, זה לא סרט מתח וגם לא גנגסטרים. מר צ'יפס הוא מורה זקן הנזכר בחייו בפלאשים מהיותו מורה בבית ספר סגור לבנים ועד להיותו מנהל שם. הוא נזכר בחייו איך הוא השתנה והשתפר בעבודתו, באהבה הקצרה שהייתה לו בחייו. ובכל זה אני צופה בעניין רב, מבלי להשתעמם לרגע. אמנם זה לא תותי בר – אך דמיון מסויים ניכר בין הסרטים. אפשר להגיד שזהו שיר הילל למקצוע ההוראה. ציטוט ממר צ'יפס על ערש דווי

חשבתי ששמעתי אותך אומר –חבל חבל שלא היו לו ילדים. אך אתה טועה.. יש לי… יש לי… אלפים… וכולם בנים!

קדימון: http://www.tcm.com/mediaroom/video/29684/Goodbye-Mr-Chips-Original-Trailer-.html

2010 – The A-Team

שווה ❻2010 – The A-Team צוות לעניין – Joe Carnahan

 

צוות לעניין. הסידרה המיטולוגית של שנות השמונים. עם ג'ורג' פפרד בתפקיד ג'ון חניבל סמית – מנהיג הבלתי מעורער של החבורה, תמיד עם סיגר עבה בין שיניו, קפטן מורדוק – מטורף עם תעודות (אמיתיות) שמשמש כטייס בחבורה, החתיך טמפלטון פק, סגנו של חניבל ומומחה לכלי רכב וכמובן, איך אפשר לשכוח, איש השרירים השחור – ברקוס (ששוחק ע"י מר טי.). גם בסרט הדמויות הן אותן הדמויות, רק השחקנים התחלפו (ליאם ניסן, ברדלי קופר ואחרים) – אך התעלולים הלא קונבנציונלים לוקחים כאן תאוצת טורבו – מי שאהב את הסדרה בוודאי יהנה מהסרט. ומי שלא ראה – מחכה לו פה אקשן שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, עם קריצה וחיוך. יש כאן אפילו סצנה של טנק הנופל ממטוס שהתפוצץ ומצליח לנחות בשלום. ממש משימה בלתי אפשרית (כן, עוד סידרה מיתולוגית, שהפכה לסדרת סרטים מיתולוגית לא פחות)

2010 – Salt

שווה ❼2010 – Salt סולט – Phillip Noyce

 

אנג'לינה ג'ולי בסרט מתח ריגול אקשן. סוכנת סי.איי.איי. נחשדת שהיא חפרפרת חבויה ומחכה לפעמון שיעיר אותה. היא יוצאת למשימה בעצמה על מנת לטהר את שמה. מכאן הסרט לוקח פנייה חדה לאקשן עשוי היטב עם אינטריגות סטנדרטיות בין ארה"ב ורוסיה. אנג'לינה ג'ולי התאמנה לקראת הסרט לאחר לידת התאומים והיא ביצעה את כל הפעלולים שלה ללא צורך בכפילים. כל הכבוד.

2010 – Red

שווה ❻2010 – Red רד – Robert Schwentke

 

טוב – גם ברוס וויליס, גם הלן מירן וגם אחרים בקומדיית אקשן המערבת סוכני סי.איי.אי. לשעבר (בדימוס) המתאספים יחד על מנת להגן על ברוס וויליס. שהוא מתאהב בבחורה צעירה (למעשה בקול שלה כשהוא מדבר איתה על תכניות הפנסיה שלו עם מרכז תמיכה של קרן הפנסיה), אך הרעים רודפים אחריו. טוב הבנתם את הפרינציפ – משהו קליל ומהנה בסגנון של אנחנו אמנם זקנים, אך כוחינו עוד לא נס ואנחנו יודעים דבר או שניים באומנות הנשק החם. רד דרך אגב זה לא הצבע האדום כאן, אלא Retired, Extremely Dangerous

2009 – Whatever Works

שווה ❼2009 – Whatever Works  מה שעובד – Woody Allen

 

זהו סרט כל כך מבולגן, עם כל כך הרבה דינמיות, כל כך הרבה דיבורים (בעיקר מונולוגים) והכל קורה שם כל כך באופן לא צפוי ומהר שאפשר לחטוף סחרחורת. הדמות של בוריס – פיסיקאי של מכניקת קוואנטים לשעבר (וכמעט מועמד לפרס נובל לדבריו) ועכשיו מלמד שחמט ובעיקר מבלה את ימיו בקיטורים על העולם המלא אידיוטים ומפגרים – מיזנטרופ ניו-יורקי – היא דמות כה ששגונית דוחה ומושכת אך מעל לכל כל כך דומיננטית וביזארית . הוא מלווה אותנו לאורך כל הסרט (אותנו – הכוונה לצופים – הוא גם פונה אלינו ישירות ומנהל מונולוגים שלמים מולנו על עליבות החיים) כך שכל ההתפתחויות המדהימות שקורות שם קצת מחווירות ועקב כך גם מתקבלות על דעתנו – טוב זו ניו-יורק, נכון? הכל אפשרי. ואפילו אמריקאים מהדרום קונסרבטיביים (וכמובן רפובליקניים) עושים מטמורפוזה מול עיננו והופכים להיות "חופשיים" בסגנון האגף הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. וכל זה – רק אם הם נהנים. ולמען ההנאה המעטה שיש עדיין בעולם שלנו – כמו שבוריס אומר – הכל הולך. וזה מוסר ההשכל של הסרט – בשמו. אני מוכרח להודות, שבוריס, למרות כל הקיטורים והמיזנטרופיות – הוא אמן ההעלבות וממש הייתי מוקסם באיזה כשרון הוא נהג להעליב את הסובבים אותו. גם התלונות שלו מקסימות. למשל:

אני הולך למות.

מה, לקרוא לאמבולנס?

לא עכשיו, בכלל.

2009 – The Last Station

שווה ❻ 2009 – The Last Station התחנה האחרונה – Michael Hoffman

 

שנה אחרונה בחייו של לב טולסטוי. הרבה אינטריגות מסביב לאחוזתו בה מסתובבים הרבה מעריצים במין קומונה, ויש המרגלים אחר מעשיו ומנסים לנשל אותו מזכויות על ספריו (במסווה של צוואה לעם הרוסי). אישתו, סופיה (הלן מירן) מתנגדת כמובן. ובכלל היא מתנהגת כאישה שיודעת כל המגרעות של טולסטוי, לפעמים לא כיאה לאיש דגול. וזה מה שקורה – לא האיש הדגול, או הסופר הגדול – אלא אציל שמתייחסים אליו בזהירות, וחייו האנושיים, ואישתו. סרט מסקרן

2009 – The Joneses

שווה ❼ 2009 – The Joneses משפחת ג'ונס – Derrick Borte

 

לדעתי סרט מעולה. כולם אוהבים את ג'ונסים, כולם רוצים להידמות להם – הם משפחה כל כך יפה, כל כך מצליחה, כל כך נקייה, הם לבושים תמיד בבגדים הכי אין, יש להם את האוטו הנחשק, יש להם בבית את כל מה שאפשר לרצות – הם משפחה לדוגמא. טוב – הלאה זה כבר ספויילר ענק, אך אי אפשר להמשיך לספר על הסרט מבלי שיהיה כאן ספויילר. ובכן – ג'ונסים הם לא משפחה – ג'ונסים הם יחידת שיווק, זאת קבוצה של מאמצים מקדימים (כן, אלו שתמיד צורכים את החידוש ראשונים) אשר משלמים להם על מנת לצרוך ולהוות דוגמא לשכנים ולשחק משפחה. זה מייד מעלה שאלה האם יש ג'ונסים מסביבנו? האם השכנה שאמרה שהתנור שלה מתוצרת  "…" הוא ממש טוב וכמה הוא אופה מצויין היא לא מהג'ונסים, והאם יוסי מהעבודה כשהוא משבח את הגולף החדשה שלו הוא בעצם מקבל משכורת על זה אולי, והאם שון בכיתה משוויץ ונראה כל כך יפה עם הנייקי שלו הוא בעצם לא הבן של ג'ונסים… נו, כנראה שלא. אלו לא מקבלים משכורת, הם משווקים בחינם. אך יש כאלו שכן מקבלים – הג'ונסים. סרט הגורם לך לחשוב על חברת הצריכה בה אתה חי, עושה אותך מודע פתאום ואף חשדן לגבי כמעט כל דבר שמנסים למכור לך.

2009 – The Invention of Lying

שווה ❻2009 – The Invention of Lying המצאת השקר – Ricky Gervais, Matthew Robinson

 

דמיינו לכם עולם בו כולם אומרים אמת ולא מסוגלים לשקר. למעשה – השקר אפילו לא עולה על דעתם ואין להם מילה לכנות את השקר בשם. בעולם זה תשמעו מה כולם חושבים עליך. בעולם זה הפירסומות לוקחות כיוון מעניין (פפסי מפרסמת את עצמה כמשקה אם אין לך קוקה-קולה), בעולם זה מייד תוכל להגיד לדייט שלך שהיא (או הוא) דוחה, שמנה (או שמן), נמוכה (נמוך) ואין סיכוי, בעולם כזה לבית אבות קוראים בית עצוב שזקנים באים אליו למות – בעולם הזה אין פוליטיקלי קורקט. בעולם כזה אין ולא יכולה להיות דת. גם לא פוליטיקה כמובן. ואז איש אחד פתאום מגלה שהוא יכול – לשקר… הוא יודע שיש לו רק שלוש מאות דולר בבנק. אך הוא אומר לטלרית שיש לו 800 והוא רוצה אותם – היא נותנת לו אותם מייד ומתנצלת על מחשב הבנק שיש לו טעות, הוא פותר שוטר תנועה בשקר שקוף – וכולם מאמינים לו. גם כשהוא מנסה לנחם את אימו בבית העצוב שאליו הולכים הזקנים למות – ומנסה להפיח בה תקווה כשמספר על האיש שם למעלה שכולם הולכים אליו – וכך יוצר תנועה דתית – הרי לא ייתכן שאין איש כזה – הרי הוא אמר… קומדיה יוצאת מהכלל עם רעיון פנטסטי, הנותן מחשבות על משמעות והשלכות השקר