1948 – The Fallen Idol

מומלץ ❽ 1948 – The Fallen Idol – Carol Reed

 

 

זהו סרט אפל המצולם להפליא ומבויים בגאוניות ע"י במאי (גאון, נו איך לא) על פי סיפור קצר של גאון אחר – גרהם גרין.

הסרט מספר סיפור דרך העיניים של פיל – ילד, בנו של דיפלומט צרפתי. לא ניתן להמשיך הלאה בקריאה מבלי לעבור ספויילרים. הילד מוקסם ממשרת בשגרירות – מר ביינס – המספר לו מעשיות שקריות על מעלליו באפריקה והרפתקאותיו. דמותו של ביינס היא דוגמא עבור פיל – אך במהרה הוא מגלה שביינס למעשה בוגד באשתו. לא ברור עד הסוף איך פיל מרגיש כלפי זה, אך את אשתו של ביינס הוא לא אוהב – היא לא דמות חביבה עליו – אך הוא נכנס לדילמה טראומטית כשמגלה שבייינס הרג אותה לאחר וויכוח. טוב, למעשה ביינס לא הרג אותה, והיא מתה בתאונה – אך פיל משוכנע שזה הוא. אך כאן מתגלה גם הקשר העמוק ביניהם – כל אחד עסוק בשקרים למשטרה – ביינס מנסה להוציא את ג'ולי (המאהבת של ביינס) מהתמונה, ופיל מנסה לשקר לטובתו של ביינס, למרות שהוא חושב שהוא הרוצח. השקרים אגב לא עוזרים ומשקיעים את ביינס עמוק יותר ויותר בחשדות המשטרה, עד שגם האמת נראית שקר בין כל השקרים האפשריים. השקרים כאן רק הדגשה שהקשר האישי והידידות וחברות הם מעל לחוק. ולשקר לפעמים זה טוב. מדובר בנקודת הראות של ילד, תזכרו. זה שכמבוגרים אנחנו משקרים אין סוף פעמים ביום, אנחנו שוכחים שהייתה תקופה של שבר, כשגלינו שההורים שלנו, הדמויות הנערצות על עולמינו, שיקרו לנו ועוד במצח נחושה. לרבים זה זיכרון צורב, לאחרים זה זיכרון שנשכח – אך עבור פיל הלימוד הזה שהשקרים הם כלי, ולא מציאות, זה צעד גדול לקראת ההתבגרות, לקראת ההתפכחות, לקראת תום עידן התום.

כאמור – יש ניצוץ של גאוניות בסרט לאורך כל אורכו – הצילומים, המשחק, העלילה, נקודת המבט הלא שגרתית, טיפול בנושאים מעניינים באופן כמעט פרוידיאני – כמו הטיפול בשקרים וסודות (פיל הוא הרי ילד של דיפלומט כאמור – כך ששקרים וסודות הם הקרקע הפורייה עליה הוא גדל. כמו כולנו, לא?), אך לא רק. בימינו, הסרט לא היה עובר בשקט על היותו, באופן פרוידיאני כמעט, מציג גבריות כדבר חיובי ונשיות כמשהו פגום – האימא של הילד היא למעשה חולה, רוזי המדובבת את הילד בתחנת המשטרה – היא זונה, גברת ביינס – אשתו של ביינס – היא מכשפה היסטרית וזה מצדיק כמובן את הבגידה של ביינס, וג'ולי – המזכירה שביינס מנהל עמה רומן – היא הרי הורסת משפחה, לא? – והנאמנות והאבירות הגברית בולטים כאן לנוכח המחסור החיובי בנשיות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=ZU8nIwPEpus

 

1947 – Out of the Past

מומלץ ❽1947 – Out of the Past מתוך העבר   – Jacques Tourneur

 

 

מבוסס ע"פי ספרו של דניאל מיינווארינג מ-1946 בנה את הגרדום גבוה.  זהו אחד הסרטים האפלים הטובים שנעשו בשנות הארבעים. מדובר באדם (רוברט מיטצ'ום) הבורח מעברו ומנסה להתחיל הכל מחדש. עכשיו – לרוברט מיטצ'ם יש מבט כזה מצועף והוא כולו משדר חוסר אכפתיות למה שקורה, למה שאנשים עושים לו או אפילו למה שהוא עושה – שזה מדהים, וכל כך מתאים לסרטים אפלים שאפשר לחשוב שמיטצ'ם נולד ע"מ להופיע בהם. אפשר כמובן לחשוב על לא מעט נושאים בכל סרט אפל, גם זה. אבל הבולט כאן (ובהרבה סרטים אחרים) הוא השימוש בפאם פטאל (שהיא כמובן גילגול של חווה מבראשית, זאת עם התפוח והנחש – היא יפהפייה, היא מפתה, היא סקסית, היא כובשת אותך ומסובבת אותך ולבסוף היא תמכור אותך לשטן) – כאן משחקת אותה ג'יין גריר – חברה של גנגסטר (קירק דאגלאס במשחק מעולה), שיורה בו ובורחת עם ארבעים אלף דולר. והוא שולח את מיטצ'ם – שהוא היה בלש פרטי בניו יורק – למצוא אותה. מיטצ'ם חושש שהוא רוצה לרצוח אותה, אך הגנגסטר מרגיע אותו – לא, אני רוצה אותה בחזרה, אתה תראה אותה ותבין. ולאחר שהבלש מוצא אותה, הוא מבין וגם מבין, עד כדי כך שהם בורחים ביחד מהגנגסטר. טוב, אין טעם לספר את העלילה – שהיא מתפתלת ומתפתלת כיאה לסרט אפל – פשוט תלכו ותראו את הסרט, אם עדיין לא ראיתם. האווירה המתאימה היא ספה בחדר מוחשך וכוס וויסקי ביד כמעט אמרתי גם – ופאם פטאל לצידך. לא תצטערו. אגב סרט זה משופע בהומור סרקסטי מאוד ועדין בדיאלוגים (טוב, לא מדובר בדיאלוגים ארוכים, אלא יותר במשפטים בודדים שהגיבורים מסננים בין שיניהם האחד לשני) – צריך ממש לעקוב אחריהם ע"מ להרגיש את זה. ומכיוון שכמעט לא מרגישים את זה (למשל הגנגסטר מציע לבלש – סיגריה? והוא עונה – מעשן – כשהוא מראה את הסיגריה. בסרט הזה כולם כל הזמן מעשנים. אז אני מניח שהם התבדחו) – אז זה בכל זאת קיים, זה נותן מגע סופי של קסם לסרט זה. נהדר.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=qiIB8Y8PBe8

1941 – The Maltese Falcon

מומלץ ❽1941 – The Maltese Falcon הנץ ממלטה – John Huston

 

 

 

סרט אפל בכיכובו של המפרי בוגארט נעשה עפ"י הספר של דשיאל האמט מ-1930. למעשה, זהו סרט שהציב סטנדרטים לסרט אפל, וסטנדרט איך חוקר פרטי צריך להיות ולהיראות. ואת הסטנדרט הזה קבע בוגארט – ששיחק את הבלש הפרטי. למעשה זה התפקיד שהקפיץ אותו למעלה, לספירות של סופרסטאר. את הסטנדרט הזה גם קבע ג'ון יוסטון, שזהו לו סרט ראשון ולאחריו יבואו הצלחות רבות. אם כבר מדברים על דברים ראשוניים – הרי בזה זה לא נגמר בסרט הזה – כאן יש לנו הופעה קולנועית ראשונה של סידני גרינסטריט – שחקן במות, שמן ו…בן 61. הוא הולך לשחק ביותר מ-20 סרטים בתשע השנים הבאות – ביניהם קזבלנקה המופתי. אז כן, הסרט הזה מסמל לא מעט התחלות מצליחות.

הנץ ממלטה, העשוי מזהב ומצופה באבנים יקרות היה מתנה של הטמפלרים למלך ספרד, אך הפיראטים תפסו אותו ומאז אבדו עכבותיו. אפשר להתחיל לספר את העלילה של הסרט, אפשר לעקוב אחר העלילה בתוך הסרט, אך אני מציע דרך אחרת לצפות בסרט, מכיוון שהעלילה היא פתלתלה ובכלל לא העיקר כאן. מה שעושה את הסרט זה הסגנון, הצילומים, האווירה המחשמלת ובניית דמויות. דמות הבלש הפרטי למשל היא דמות של איש קשוח, הניגש לדברים ללא רגשות וללא שום רגשנות.  הוא לפעמים מתפוצץ, לפעמים שותה, לפעמים מרביץ ללא סיבה ובעיקר מבסוט מעצמו. אך מתחת לחזית לא-אכפת-לי-מכלום מבצבצת נשמה שרוטה.  לאחר תפקיד זה, בוגארט שיחלל את הדמות הזאת עוד ועוד עד שהיא הייתה בלתי נפרדת ממנו, כמו דמות הנווד וצ'רלי צ'אפלין. גם כשהוא אוהב – וחייבים לזכור שמדובר בסרט אפל, אז הוא לבטח אוהב את הפושעת עצמה – אזי הוא לא מתכוון להתבכיין. הוא אומר לה "כל הסיכויים שתקבלי מאסר עולם. זה אומר שאם תהיי ילדה טובה, תשתחררי בעוד עשרים שנה. אני אחכה לך. אם הם יתלו אותך, אני תמיד אזכור אותך." כן, בייבי. בלי דמעות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=phUxnXGhEiI

 

 

 

 

 

 

 

 

2013 – White House Down

שווה❻2013 – White House Down  וושינגטון על הכוונת – Roland Emmerich

האח התאום של סרט זה הוא המטרה הבית הלבן אשר יצא גם כן באותה השנה, שגם הוא נסוב סביב התקפה על הבית הלבן והנשיא. כמו האח התאום, גם כאן הסגנון הוא ברוס וויליסי ממת לחיות. אך אם בהמטרה הבית הלבן מדובר במותחן שיש לו מטרות קצת יותר רציניות, הרי כאן הוא בידור לשמו עם קצת פוליטיקה (שגם היא הפכה לבידור בארה"ב), והוא גם מערב ילדה קטנה של הגיבור הראשי שבאה לראות את הבית הלבן בסיור שנותנים במקום, שקורה בדיוק בזמן שמחבלים חודרים לתוכו. מכאן אפשר לדמיין מה קורה כשגם אביה נמצא בבית הלבן, והוא כמובן מנסה להציל את כולם, כולל הנשיא ולגלות מי עומד מאחורי המתקפה. בידור כיפי.

2013 – The East

שווה❻2013 – The East  חיים כפולים – Zal Batmanglij

המזרח הוא שם של קבוצה מחתרתית, שעוסקת בפעילות חבלה נגד תאגידים. כאשר הטרוריסטים בד"כ עסוקים נגד מדינות, ונגד תרבויות ורעיונות, המחתרת האקטיביסטית בנושאים אקולוגיים בד"כ בוחרת להתעסק נגד מי שהם מאמינים שמנהלים את העולם בפועל – התאגידים הגדולים. כאן בסרט – נגד תאגידי תרופות. התסריטאים של הסרט (הגיבורה הראשית היא גם תסריטאית) בילו מספר חודשים בקבוצות מתנגדות הצריכה, התקיימו ב-0 כסף כשישנו בחוץ, ניזונו משאריות המזון. הקבוצות הנ"ל הם אידאליסטיות, ועל פי התאגידים ומדינות, הם גם מסוכנות ומהוות קרקע פורייה לטרוריזם סביבתי. הסרט נסוב על סוכנת חשאית של ארגון ביון פרטי, החודרת אל הארגון המזרח, ועל מהפך בהשקפת החיים שהיא עוברת, אחרי שנחשפת לאידאולוגיה ואורך חיים שונה. הנושא שווה לגמרי.

2013 – Parkland

שווה❻2013 – Parkland  פארקלנד – Peter Landesman

 

 

השנה היא 1963. ארה"ב. דאלאס. רצח של ג'ון קנדי. המאורע ההיסטורי הזה לא מפסיק לעניין את הציבור האמריקאי, שיש חלקים ממנו גם כיום המאמינים בקונספירציות שונות ומשונות. כמו אצלנו עם רצח רבין. הסרט הזה, שעשוי על פי ספר של ווינסנט בוגליוטי מ-2008 בשם ארבע ימים בנובמבר: התנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי, מספר לנו חתיכת היסטוריה זו לא מפי מספר אובייקטיבי המעביר לנו מידע על מה שקרה, הוא גם לא מעביר לנו את הסיפור מטעם המשפחה, וגם לא מטעם המקורבים, ולא מפי המכובדים. לא, הוא מעביר לנו אותו מנקודת מבטם של אנשים רגילים, כמוני כמוך, בבית החולים פארקלנד, שאליו הובא הנשיא לאחר ההתנקשות. זה חידוש מרענן איך מראים היסטוריה, וכמו כן הוא נותן לנו זוויות מעניינות על מאורעות מימי עבר.

2013 – Olympus has fallen

שווה❻2013 – Olympus has fallen המטרה הבית הלבן – Antoine Fuqua

ב-2013 היו שני סרטים בהם הייתה התקפת טרור על הבית הלבן. שניהם סרטי פעולה שווים. שווים בגלל הנושא. שווים בגלל המודעות שהם מעלים על טרור. שניהם שווים כי הם סרטי מתח בדיוניים הזהרתיים כיפים. זהו אחד מהצד. הבית הלבן מותקף ע"י קבוצה טרוריסטית צפון קוריאנית שחדרו דרך כל הגנות הבית הלבן. ג'ררד באטלר – שומר הראש לשעבר של הנשיא שהודח מתפקידו כשבזמן משמרתו הגברת הראשונה מצאה את מותה, חוזר לבית הלבן ובמו ידיו מצליח להציל את המצב וגם את הנשיא (אהרון אקהארט). סרט כיפי במסורת של סרטי מת לחיות עם ברוס וויליס.

2013 – Oblivion

שווה❻2013 – Oblivion אבדון – Joseph Kosinski

טום קרוז בסרט מדע בדיוני. הוא כיכב כבר לא במעט כאלו – כך שאפשר לצפות למשהו מעניין ומשהו מפתיע. כן. כאן האנושות היגרה לטיטן – ירח של צדק, לאחר מלחמה עם גזע אחר. האנרגיה לחיים מסופקת ע"י מתקנים השואבים מים מכדור הארץ. טום קרוז הוא אחד השומרים על המתקנים ומגן עליהם מפני התקפות אפשריות של האוייב, שאמנם הובס, אך עדיין חי. לצורכי בטחון הזכרון של השומר נמחק. עד כאן נשמע כעלילה סטנדרטית. מכאן באופן לא מפתיע ממתינות לנו הפתעות, בזהות, במהות ובמטרות של כל מה שהשומר ידע עד כה. הרעיון להפוך את הקערה על פיה לא חדש, ומשתמשים בו הרבה בסרטי קונספירציה, סרטי מתח וסרטי מדע בדיוני. זהו אחד מהם. כל זה מוגש בויזואליות כיאה לסרט מדע בדיוני – ז"א ויזואליות מרהיבה. סרט מדע בדיוני סטנדרטי עם תהפוכות צפויות והפתעות מיוחלות.