1963 – The Bakery Girl of Monceau

שווה ❻1963 – La boulangere de Monceau  The Bakery Girl of Monceau – Eric Rohmer

 

סרט קצר (רק 25 דקות) וחמוד וזורם וישיר של רומר עם צילומים נהדרים ואותנטיות מופגנת. מדובר בבחור המתלבט ובוחר לו בחורה ראויה לו ולחיזורו – אך היא נעלמת לו. על מנת למצוא אותה הוא מסתובב באותה הסביבה ולעיתים נכנס למעדניה לחטוף משהו קל. שם הוא מפלרטט עם בחורה שעובדת שם – אך הוא לא מחשיב אותה ראויה לו, וכך הוא עושה את זה על מנת לזרום ולהעביר את הזמן בנעימין. מעשה אכזרי כמובן. ואז הוא צריך לבחור – להמשיך עם המציאות שהוא מחשיב כלא ראויה – אך היא קיימת ומתפתחת, או לפנות אל החלטתו המקורית, אל מי שהוא החליט שהיא ראויה לו, אל החלום אם תרצו. וכמובן ברור מה הוא בוחר. זהו הראשון בסדרה של שש סרטים של רומר על המוסר.

1956 – Bob le flambeur

שווה ❻1956 – Bob le flambeur  – Jean-Pierre Melville

 

בוב המהמר הוא גנגסטר. גנגסטר לשעבר. לפני המלחמה. הוא ישב בכלא. עכשיו הוא מזמן לא עוסק בפשע. הוא אהוד על כולם, וכולם חבים לו חוב – בעלת הבר השכונתי פתחה עסק בהלוואה ממנו, מפקח משטרה חב לו את חייו, הוא דואג לבחור – בנו של חבר, הוא גם מוציא מרחוב נערה שהולכת עם כל אחד כי אין לה איפה לישון. הוא מנץ'. הוא גם מאוד קול בלשון שלנו. אך קצת זקן. עם זאת מכובד מאוד. והנה מזדמן לו עוד שוד אחד – הפעם שוד קזינו. סרט זה היווה השראה לסרט אושן 11 המודרני יותר. סרט אפל צרפתי, שמספרים על הבמאי, מיודענו מלוויל, שלא היה לו כסף לשלם לשחקנים והוא עבד איתם תחת הסכם שכאשר יש לו כסף, הם עוזבים הכל ובאים ליום צילומים. אין בימינו תופעות כאלו. ליתר דיוק – כמעט אין. אני נזכר בסרט אח שגם שם הכל נעשה על בסיס חברי והתנדבותי.

1955 – The Desperate Hours

שווה ❻1955 – The Desperate Hours  שעות גורליות  – William Wyler

 

ב-1952 שלושה אסירים נמלטו, פלשו לבית עם משפחה ששהתה בפנים (משפחת היל) והחזיקו אותם כבני ערובה. ב-1954 ג'וזף הייז כתב על זה ספר, וב-1955 המחיז את זה להצגה (פול ניומן שיחק שם את מנהיג האסירים). סרט זה בא בעקבות הצגת תאטרון. הפעם מנהיג הכנופיה הוא המפרי בוגארט. בוגארט כבר שיחק בתפקיד דומה בסרט   The Petrified Forest הנפלא ב-1939, כשהיה שחקן צעיר.  עכשיו הוא כבר בן 55, זהו לו סרט לפני אחרון, והוא ימות בגיל 57. בסרט האסירים הבורחים פולשים לבית של משפחה בורגנית בפרברים – ז"א מדובר בהרמת יד על החלום האמריקאי ופלישה אל מה שאמריקה מייצגת.

1953 – Niagara

שווה ❻1953 – Niagara – Henry Hathaway

2 פלאי עולם מככבים בסרט אפל זה. הראשון – מפלי ניאגרה בגדולתם ואימתם. אני ביקרתי במפלים והיה לי מאוד מעניין לראות את ההבדלים בפער השנים. הפלא השני – מרלן מונרו. מרלן שיחקה ביותר מ-15 סרטים לפני כן, לרוב בתפקידים לא משמעותיים. הקריירה הקולנועית שלה החלה לעלות אחר סרט זה. ולא פלא – בסרט זה היא פאם פאטאל אמיתית, סקסית, מזמינה, מפלרטטת, מקסימה וגם קטלנית.  מרלן מונרו ומאהבה מנסים להרוג את בעלה עם מפלי ניאגרה כתפאורה.

1952 – 5 fingers

שווה ❻1952 – 5 fingers – Joseph L. Mankiewcz

באופן מפתיע, זהו סרט אפל, ועוד יותר – סרט ריגול (הבמאי – ג'וזף מנקביץ' – לא היה ידוע בסוג כזה של סרטים). מדובר בתקופת מלחמת העולם השנייה. טורקיה. אנקרה. סודות מועברים מהשגרירות האנגלית לשגרירות הגרמנית. ליתר דיוק – נמכרים, בכסף רב. אפילו הידיעות הסודיות לגבי הפלישה המתקרבת של כוחות הברית לנורמנדי מועברת לידי הנאצים.. מה שמדהים בכל הסיפור הוא שהוא בא בעקבות ספר של לודוויג קרל מויזיץ', נספח כלכלי נאצי בשגרירות גרמניה באנקרה במלחמת העולם השנייה, בשם מבצע ציזרו. ציזרו היה שם קוד לאיש שהיה מוכר סודות לנאצים משגרורות בריטניה. צ'יזרו היה אליזה באזנה, בחור אלבני שהיה עובד בשגרירות בריטניה. זהו אכן סיפור אמתי – למרות שבאזנה לא הואשם אף פעם בריגול – הוא הצליח להעביר הרבה סודות לגרמנים. מזל הוא שהגרמנים חשדו באמינות הידיעות שהועברו, מכיוון שהידיעות מצ'יזרו היו רבות כל כך, ולא עשו הרבה בנידון. אחרת היינו רואים השתלשלות אחרת של היסטוריה (תארו לכם שהגרמנים היו מתכננים הגנה טובה יותר בנורמנדי בעקבות דליפת המידע – גם כך ההתנגדות הייתה עזה ביוני 1944 עם אבדות כבדות משני הצדדים).

1950 – Night and the City

שווה ❻1950 – Night and the City – Jules Dassin

 

 

זהו פילם נואר במיטבו, עם עלילה מסובכת. עולם תחתון, נוכל שמנסה להשתלט על סצנת ההאבקות בלונדון, למעשה אין כאן אף גיבור חיובי או אף אחד שמעורר בנו סימפטיה. זהו סרטו הראשון של ג'ולס דאסין בניכר (הוא נאלץ לגלות באירופה בתקופת המקרתיזם בארה"ב מולדתו) וספוג כולו בפסימיזם, ניהיליזם וחוסר תקווה – הרעים מנצחים אצל דאסין הפעם. אני אוהב את הסרטים שלו – עד כה ראיתי 5 כולל סרט זה, וכולם היו שווים או מומלצים (טוב, אני אוהב סרטים עם ג'ין טירני גם כן – והיא מופיעה בסרט זה גם כן).

1948 – Mr. Blandings Builds His Dream House

שווה ❻1948 – Mr. Blandings Builds His Dream House – H.C. Potter  

 

 

קומדיה חביבה שמלמדת שבעיות בניית הבית של פעם די דומות לבעיות שיש כיום. ותמיד תוציא יותר ממה שהתכוונת. ובנוסף – פראיירים לא מתים, רק מתחלפים. אני מחבב מאוד את קרי גראנט ושמח לראות כל סרט שהוא מופיע בו.

החלום של כל ישראלי – בית משלך – התחיל כמו רוב החלומות הישראליים –  באמריקה. הסרט מסמל תקופה בה התחילה הנהירה לפרברים אל בית החלומות, במקום הדירה במרכז העיר. בית החלומות אשר נבנה במהלך הסרט עדיין קיים גם כיום. למעשה במהלך מסע קידום המכירות של הסרט, עפ"י וויקיפדיה, הסטודיו בנה 73 בתי חלומות ברחבי ארה"ב ומכר חלקם בהגרלה. 60 מתוך בתי החלומות צוידו ע"י ג'נרל אלקטריק שניהלה את קמפיין הפרסום. באמריקה כמו באמריקה – הולכים על גדול.

1947 – The Paradine Case

שווה ❻1947 – The Paradine Case – Alfred Hitchcock

 

 

דרמת בית משפט. מדובר במקרה בו הסנגור (גרגורי פק) מתאהב בלקוחה שלו – יפהפייה זרה המואשמת ברצח ע"י הרעלה של בעלה המבוגר, איש צבא בדימוס. מה שעושה את המקרה מיוחד הוא שעו"ד הוא איש נשוי ואשתו מבינה שליבו של בעלה יילקח לנצח אם הלקוחה שלו תימצא אשמה. היא מעודדת את בעלה אם כן להגן על הלקוחה – רק כיוון בלתי אפשרי זה מסמן איזה עמימות של תיקווה עבור יחסיהם. הדבר מדהים מבחינתי, מכיוון שהוא מלמד שאין לנטוש את התקווה גם במצבים בלתי אפשריים.

1944 – It Happened Tomorrow

שווה ❻1944 – It Happened Tomorrow – Rene Clair

 

 

מה הייתם עושים אם היה לכם את העיתון של מחר? חלום, נכון? זה לא שהייתם מיטיבים עם האנושות או משהו – לא, הייתם מנצלים את המידע לטובתכם האישית, כמובן. הרי זה ידוע שידע זה כוח. הייתם יודעים כל מה שדיווחו שקורה מחר. הייתם יודעים איזה מנייה עלתה מחר. הייתם יודעים איזה מספרים זכו בלוטו. הייתם יודעים איזה קבוצה זכתה מחר ואיזה סוס זכה במרוץ. ארץ אפשרויות בלתי נדלות המחר הזה. לו רק היה לנו העיתון של מחר…. אופ-אופ-אופ – לא כל כך מהר, בבקשה. ומה היה קורה אילו קראתם על מותכם שיקרה מחר? זהו בדיוק המקרה שלפנינו – עיתונאי מקבל חלום חייו – העיתון של מחר… סרט קליל ומבדר.

1943 – The Raven

שווה ❻1943 – Le Corbeau  The Raven – Henri–Georges Clouzot

 

 

סרט אפל, סרט מתח כיאה לקלוזו, המתאר מיקרה של הלשנות שווא. מכתבים המכתימים את כבוד הרופא של הכפר מופצים בין תושבי הכפר, כל פעם עם אשמה אחרת שלו. זה מאוד מסקרן איך קלוזו מסובב אותנו בפתרון התעמולה – מי זה שמפיץ או מפיצה את מכתבי ההלשנה האנונימיים האלו. המלשין האנונימי היה חותם את המכתבים – העורב. התסריט שגם אותו כתב קלוזו התבסס בצורה חופשית על מיקרה דומה של הלשנה שהיה בצרפת ב-1917 בעיירה טול אחרי מלחמת העולם השנייה (שם כותב המכתבים חתם עין הטיגריס, והאשים אנשים שונים בניאוף). מאז בצרפת הכינוי עורב השתרש ככינוי עבור המלשין האנונימי. הסרט (וגם קלוזו) הוחרמו בצרפת למספר שנים ככאלו המכתימים את האומה הצרפתית. הדבר קצת תמוה – מדוע שאומה צרפתית תוכתם ע"י דבר כזה? אלא אם כן…. ב-2006 בצרפת הייתה פרשת קלירסטרים, בה מכתבים אנונימיים הלשינו (והעלילו לשווא כמסתבר) שפוליטיקאים בכירים, כולל ניקולא סרקוזי אשר רץ לנשיאות באותה עת, החזיקו חשבונות בנק ב-קלירסטרים והלבינו את הכספים מתשלום המיסים. בימי המלוכה בצרפת, בסטיליה הייתה מלאה באסירים שנמקו שם רק על סמך האשמות ממכתבים אנונימיים. הנאצים תעדו מיליוני מכתבים אנונימיים צרפתיים בזמן כיבוש הנאצי, המלשינים על שכניהם ואחרים כקומוניסטים, אנשי מחתרת, יהודים או סתם פושעים וגנבים. ובכן, כנראה קלוזו דרך על היבלת הכואבת בנשמת השמאלן הצרפתי שהעדיף לטאטא מתחת לשטיח את הבושה הלאומית. אמנם בכל אומה היה "מלשינון" – אפילו אצלנו מס הכנסה מנסה לעודד את התכונה הזו – אך לצרפתים זה כאב בצורה לאומית.