2010 – Waste Land

שווה ❼ 2010 – Waste Land אמנות בזבל– Lucy Walker, Karen Harley, João Jardim

אתם בוודאי מכירים את המושג ללקט. כן – בימי קדם הגברים היו צדים חיות, והנשים היו מלקטות. כך הם השיגו מזון, בעבודה קשה, על פני שטח גדול, מעץ לשיח, עם ניסיונות הרי גורל מה אכיל ומה לא. עכשיו תסתכלו על הסרט. מזבלה ענקית. פאתי ריו דה ג'אניירו. חבורה של אנשים נוברים בזבל ומחפשים סחורה עוברת לסוחר – פלסטיק, מתכת – כל דבר שניתן למחזר. זאת הפרנסה שלהם. מזה הם חיים. הסרט הוא על אמן ויק מוניז – שבסופו של דבר נהיה צלם – והסרט התיעודי הזה עוקב אחר עבודתו הצילומית באתר הזבל של ריו. סרט מסקרן, על אדם המוכן לראות יופי בזבל, על סיפורי המלקטים – אחת מעבודות התיעוד המעניינות שראיתי.

2010 – In a better world

שווה ❻ 2010 – Havnen  In a better world  בעולם טוב יותר – Susanne Bier

זהו סרט מעניין. יש כאן מפגש מקוטב. דנמרק. אפריקה. הקוטביות עוברת לאורך כל הסרט. רופא דני ממוצא שוודי מחלק את זמנו בין דנמרק ומשפחתו המתנדנדת לבין אפריקה בה הוא משמש רופא באחד המחנות. בדנמרק הוא פוגש אלימות. באפריקה הוא פוגש נשים הסובלות מאלימות ברוטאלית. כל הסרט הוא על מפגש של האכזריות עם טוב לב, ועם הדילמה המוסרית ההכרחית במפגש מסוג זה. הסרט גם מנפץ כדרך אגב את התפיסה שדנמרק היא מקום אידילי, ושבכלל, יש מקומות אידאליים. מקומות כאלו קיימים בעולם טוב יותר. כאמור, מעניין.

2010 – Flipped

שווה ❻ 2010 – Flipped הפוכים – Rob Reiner

זה לא אני והחברה הנהדר של רוב ריינר. לא, זה לא. אך עם זאת, זהו גם כן סרט על התבגרות, העשוי היטב ומסופר בצורה טובה. הפעם מדובר בילד וילדה, היא מאוהבת בו, הוא מנסה להתחמק. וכך זה נמשך הרבה זמן עד שבכיתה האחרונה של התיכון, המצב מתהפך, היא מאבדת כל עניין בו והוא פתאום מפתח רגשות. זהו סיפור על אנשים החיים הרבה זמן ביחד אך לא מכירים האחד את השני על אמת. והרבה הזמן הזה יוצר אינטימיות לא רצונית המגשרת על הניגודים ומאפשרת היכרות מחדש. הסרט לגמרי מכניס אותך פנימה , מערב, מרגש ואוהד. כאמור, לא, זה לא אני והחברה. אך שווה בכל זאת

2009 – Lie to me

שווה ❻ 2009-2011 – Lie to me  שקר לי

סידרה מאוד מסקרנת עם קונספט נהדר על גבול הפסאדו-מדעי. אם בעבר היו סדרות בהם פסיכולוגים היו בשירות המשטרה, רואי עתידות למיניהם, מדענים (הכול שואב מהבלש הפרטי העוזר לאנשי החוק – כן, שרלוק הולמס). כאן מדובר בד"ר קאל לייטמן, פוליגרף אנושי מהלך, היודע לקרוא אנשים ע"י שפת גוף ומיקרו-הבעות – הוא הקים חברה, ומשכיר את שרותיו. הוא נותן הרצאות ויעוץ הן למשטרה והן למגזר הפרטי. כמו שפעם אינספקטור במשטרה באחד הסרטים אמר – כולם אשמים, תפקידנו למצוא במה, הרי כאן הנחת היסוד היא שכולנו משקרים. אז אם כולנו משקרים – מה זה מעניין הפילוגרף? אה… כולנו משקרים, אבל מה שמעניין הוא למה אנחנו משקרים. וכאן בא לעזרתנו טים רות, שמשחק באופן משכנע את קאל לייטמן.  כל פרק הוא עצמאי לגמרי ונע  באותה מתכונת מנצחת – פיענוח מוצלח של מיקרה המוצג. אז באיזשהו מקום זה די חוזר על עצמו והדמויות לא מתפתחות יותר מדי – כך שלדעתי אפשר לראות עונה ראשונה, ולהמשיך (לעונה השנייה והשלישית) רק אם מתמכרים.

2007 – Elizabeth the Golden Age

שווה ❻ 2007 – Elizabeth the Golden Age אליזבת: תור הזהב – Shekhar Kapur

זהו המשך לסרט קודם "אליזבת". הפעם על תקופה מאוחרת של המלכה אליזבת. יש לציין שמבחינה היסטורית הסרט לקח על עצמו חירות לא מבוטלת לשנות דמויות, להוסיף דמויות, להזיז תאריכים ומה לא. למשל בזמן המאורעות בסרט המלכה אליזבת הייתה צריכה להיות בת 52. אך עם זאת, היא חוזרה במרץ ע"י בני מלוכה של אירופה ע"מ לאחד כוחות ולהוליד ילדים. מה עוד, שבסרט נרמז בצורה לא משתמעת לשתי פנים על יחסים או לפחות רגשות רומנטיים בינה לבין סר ריילי – מה שמאוד לא סביר. וכו' וכדומה. קייט בלנשט אמרה שהיא מזועזעת מהילדים שלנו החושבים שסרט הוא ההיסטוריה, כשלמעשה זו בדייה. אך הבמאי מחזיק בדעה של היסטוריה שהיא היא בדיה ועניין של השקפה וצדדים יריבים בהיסטוריה יזכרו אותה באופן שונה (הוא רמז לבסיס של הסרט – המאבק בין פרוטסטנטים וקתוליים).

אני לא שותף לדעות הבמאי שנותן חירות למעשה לשנות את ההיסטוריה על פי משב הרוח התקופתי (למשל מה שכיום הפולנים מנסים לעשות על חלקם בשואה). אז למה בכל זאת אני מזכיר את הסרט כשווה צפייה? טוב, ראשית הוא מלא בצבע ותפאורה נהדרת תקופתית – ואני אוהב סרטים היסטוריים ופרטנות בתיאורים. ושנית, והסיבה החשובה באמת – זאת קייט בלנשט הנהדרת עם תצוגת משחק משובחת. תענוג.