2006 – The Prestige

מומלץ ❾ 2006 – The Prestige  יוקרה – Christopher Nolan

אנגליה הוויקטוריאנית. לונדון. תקופה בה מיסתורין שלט, מאגיה שחורה הייתה שם המשחק, תקופת זוהר למעלים באוב, תקופה של אדגר אלן פה והודיני, רחובות לונדון מלאים ערפל וריסוס בלתי פוסק מהשמיים שבריטים נוהגים לקרוא בשם חיבה גשם, ג'ק המרטש, תקופה שהעל טבעי היה מטבע עובר לסוחר, תקופה בה מופעים של קוסמים גדולים אכן נתפסו ככאולו – עושים קסם, קסם אמיתי. ובתקופה הזו יש שני קוסמים, שהיו

פעם חברים, ועכשיו אחוזי דיבוק להראות שכל אחד הוא טוב יותר מהשני, עד כדי כך התמסרו למאבק שאין דבר שיעמוד בדרכם, אפילו החיים עצמם. זהו סרט על מאבק זה, על אובססיה חולנית של תחרות עד הסוף, תחרות בה הכישורים של הקוסמים כקוסמים הם אלו שיוצקים מיים חמקמקים לסיפור שלנו וטווים תוכן משנה צורה ויוצרים קסם בתוך קסם, תרמית בתוך תרמית – ואתה מופתע כל פעם מחדש לגבי תוצאות של מה שמוקרן לפניך . כריסטופר נולן יצר סרט קסום ונפלא מלא אווירה ופועם באובססיה מחשמלת. תענוג צרוף.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=o4gHCmTQDVI

2006 – Goya's Ghosts

מומלץ ❽ 2006 – Goya's Ghosts הרוחות של גויה – Milos Forman

 

 

 

הרוחות של גויה הוא סרט מלא בדמויות עם עומק ועושר, סרט המלא באווירה מכשפת, סרט על תקופה מעניינת – סוף המאה השמונה עשרה בספרד. משחק מצויין של חוויאר ברדם וסטלן סקארגארד, בימוי טוב של מילוש פורמן, צילומים מופלאים ופס קול מדוייק יוצקים נשמה אל תוך הסיפור והתסריט המערב אינקוויזיציה, כיבוש ספרד ע"י נפוליאון ו-גויה, הצייר הגאון, גאוות התרבות הספרדית. יש בסרט דרמה אנושית, אירוניה קוסמית (לא אגלה פרטים, אך צריך לעקוב אחר הגורל של האינקוויזיטור בסרט – ברדם – ואז אי אפשר שלא לשים לב לצחוק הגורל), אכזריות החברה והמערכות מול הצדק של היחיד, תשוקות ושאיפות, אך מעל לכל רישום תקופה היסטורית אנושית – ואין כמו דמות של גויה למשימה זו. אמנות תמיד הייתה זקוקה לחסות – היא אף פעם לא התקיימה בפני עצמה, אלא צמחה תחת הכנפיים של פרוטז'ה למיניהם כמו משפחת בורג'ה הפירנציאנית, אפיפיורים למיניהם ובכלל, הכנסייה, האצילים והמלוכה, ומאוחר יותר – אנשים בעלי ממון. גם גויה היה צריך את המגינים שלהם. בגלל זה הציור תחת חסות האפיפיורים באופן טבעי נסוב על מוטיבים דתיים, בגלל  זה הדיוקן היה סגנון ציור כה נפוץ (איזה עשיר או אציל לא היה רוצה פורטרט שלה או שלו רצוי בגודל קיר וחצי?). דווקא בגלל ההיסטוריה הזו של האמנות, להבדיל מתקופת הזהב שלנו באומנות, כאשר הציבור ע"י שליחו –  המדינה, מממן חלק לא מבוטל מהאומנות העכשווית, מצחיק אותי לשמוע לפעמים זעקות שבר של אמן זה או אחר כאשר שר או שרת התרבות לא מוצאת חן בעיניו וכספים אלו או אחרים לא זורמים לנושאים האהובים ע"י הדעות הפוליטיות של אומן זה או אחר, והוא מכריז שהאומנות מדוכאת. אמן טוב ימצא את החסות שלו וייזכר לדורות, ולא בגלל זעקותיו, אלא בזכות עבודתו ולגויה יש מה להראות לאנושות. הסרט כמובן נוהג בחופשיות מה בעובדות, אך מעביר את  רוח התקופה באופן משכנע. כשביקרתי במוזיאון פרדו במדריד (מומלץ מומלץ מומלץ), התמונות של גויה היכו אותי בתדהמה – ראיתי איך סגנונו התקדר עם חלוף השנים עד שהסתיים בציוריו מהתקופה הכהה של גויה. צייר מופלא. סרט נהדר. ציור נהדר של תקופה אכזרית בתולדות ספרד שהשפיעה על גויה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=LSIhDFuKqWc

2006 – Casino Royale

מומלץ ❽ 2006 – Casino Royale קזינו רויאל– Martin Campbell

 

 

יש. יש לנו בונד חדש. קבלו את דניאל קרייג. חתיך, בכושר מעולה, לא מתחתך יתר על המידה, לא איכפת לו איך המרטיני שלו מוגש, לא מנסה לפתות כל בחורה, מחפש מגע קרוב ורצוי כואב, אלגנטיות זה לא שם המשחק שלו – ג'יימס בונד הרבה יותר יעיל, והכי קרוב לשון קונורי מכל הבונדים האחרים, בלי הקסם של קונורי. גם נערת בונד כאן היא מדהימה – אווה גרין הצרפתיה. הפעם אין לנו את קיו, אין לנו את מוניפני, לא מדובר על להציל את העולם – לא, מדובר בפגיעה במישהו המממן טרור. ואיפה הפגיעה? בקזינו רויאל במונטנגרו. אמנם הקזינו צולם בקרלובי וורי ליד פראג, אך סצנות הסיום שבוונציה אכן צולמו בוונציה. סרט מהיר, אקשן בונדי מסחרר, סרט שגורם לך להתאהב מחדש בסירטי ג'יימס בונד. מומלץ בחום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=xK7PbujRUOk

2004 – The Machinist

מומלץ ❽ 2004 – The Machinist  המכונאי – Brad Anderson

 

 

המכונאי מספר על בחור – קריסטיאן בייל, אשר עשה דייטת הרזיה קיצונית – העובד בתור מכונאי. הוא סובל מבעיית חוסר שינה מתמשכת, נראה מוזנח ומוזר, חבריו לעבודה מתחמקים מנוכחותו. יש לו מערכת יחסים עם זונה שאוהבת אותו, ולפעמים הוא הולך למסעדה הפתוחה 24 שעות בשדה תעופה ע"מ לפגוש מלצרית. הדברים מתחילים להידרדר כאשר בעבודה ישנה תאונה בה אחד העובדים מאבד יד והמכונאי שלנו מואשם ברשלנות. הוא גם מפוטר מעבודתו. מאז הוא מנסה להבין מה קורה ולמה כל זה קורה לו – הרי זה לא הוא היה אשם בתקרית בעבודה, אלא עובד בשם איוון הסיח את דעתו. אך אין עובד בשם איוון, כך אומרים לו. וכך המכונאי מוצא את עצמו במעגל של קפקא כאשר הוא מנסה להוכיח את חפותו ולצאת מהפלונטר שאליו נכלא. הדברים מסתבכים ככל שעובר הזמן והמכונאי מתחיל, בנוסף לחשדות נגד כולם שעשו יד אחת וקנוניה נגדו, גם לחשוד בשפיותו הוא. לאט לאט הוא פורם את החוט המוביל אותו אל הגאולה אישית מחוץ למעגל מכושף של אי שפיות, אל האמת הלא טובה, המכאיבה וחד משמעית –אך היא עדיפה בעיניו ממצב פסיכותי בו הוא נקלע – עדיף כלא חיצוני מכלא נפשי – ולראשונה המכונאי שלנו נושם לרווחה.

קריסטיאן בייל בתפקיד מצויין של מאבק האדם בשפיותו, מאבק בו האדם אחוז בעמוק להיות אדם ולא לטבוע כקורבן, בכל מחיר, אדם הנלחם באי שפיות כמו אריה. הרמזים לדוסטוייבסקי פזורים לאורך הסרט (המכונאי קורא את האידיוט של דוסטוייבסקי, התסריטאי סקוט קוזאר שכתב את התסריט הודה שהושפע מהכפיל של דוסטוייבסקי, אחת הדמויות קוראת החטא ועונשו באחת הסצנות, בסוף הסרט המכונאי לובש חולצה עם הכיתוב "האחים צדק" – פראפרזה על האחים קרמזוב). דוסטוייבסקי היה סופר ששם דגש על פיתוח פסיכולוגי עמוק של הדמויות שלו. אני מניח שתסריטאי רצה ליצור קווי דימיון בפיתוח פסיכולוגי של מאבק המכונאי – והוא אכן הצליח בזה – בעיקר בזכות המשחק של קריסטיאן בייל ובעיבוד דחוס וקודר הצבעים של הבמאי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=H0fuHY4U1UA

2004 – The Motorcycle Diaries

מומלץ ❽ 2004 – Diarios de motocicleta The Motorcycle Diaries דרום אמריקה באופנוע – Walter Salles

 

 

זהו סרט מסע. סרט התבגרות. על דמות שנויה במחלוקת – צ'ה גאוורה, לפני שהיה מהפכן אכזר שבנה מעצמו אגדה, מהפכן, שכל שלטונות דרום אמריקה רעדו ממנו מפחד, מהפכן אשר ביחד עם פידל קאסטרו הקים את קובה הקומוניסטית, הקוץ בתחת של ארה"ב, באזור הקאריביים שכמו שפעם היוו התרסה פיראטית נגד שלטון המלוכה הבריטית, מאז פידל וצ'ה, היווה מוצב קידמי של קומוניזם, הכה שנוא על האמריקאיים, בחצר הקידמית שלהם. צ'ה גאוורה, או בשמו האמיתי, ארנסטו גאוורה, ביחד עם חברו אלברטו גרנדו, עשו מסע ברחבי דרום אמריקה ב-1952 על גבי אופנוע 500 סמ"ק לאורך 8,000 ק"מ. המסע עבר בדרום ארגנטינה, דרך האנדים אל צילה, לאורך צ'ילה ומדבר אטקמה (המקום היבש ביותר עלי אדמות), פרו, אקוודור, קולומביה, וונצואלה, פנמה ומיאמי. הסרט מבוסס על יומן מסע באותו השם של צ'ה גאוורה עצמו, והשלמות ממסעות עם צ'ה גאוורה: התהוות המהפכן מאת החבר למסע אלברטו גרנדו.

יומן המסע שכתב צ'ה מתחיל כך (תירגום חופשי):

זהו לא סיפור על תעוזה או אתגר, זהו גם לא דיווח ציני, לפחות הוא לא אמור להיות כזה. זהו נתח של שתי פיסות חיים, הנמשכים במקביל לתקופת מה, עם שאיפות משותפות וחלומות דומים. בתשעה חודשים אדם יכול לחשוב הרבה מחשבות, מגבהים של השערות פילוסופיות ועד לכמיהה מבישה אל קערת המרק – בהרמוניה מושלמת עם מצב קיבתו. ואם בו בזמן האדם הוא קצת הרפתקן, הוא יכול לעבור חוויות, שעשויות לעניין אנשים אחרים, וכתיבו האקרעית משהו על הארועים יכולה להיחשב משהו כמו היומן הזה.

המסע הזה גיבש את השקפת העולם המרקסיסטית של צ'ה גאוורה – עד אז סטודנט לרפואה – דרך מסע חוצה יבשת, חוצה תרבויות, דרך ליבה של אמריקה הענייה, עם סיפורי אנשים פשוטים לאורך המסע, עם לינות אצל נשמות טובות, שהייה בבתי חולים ומושבות המצורעים, עם מפגשים עם אמריקה האומללה, המדוכאת, קשת יום ונרדפת. כך נולדה הנחישות המרקסיסטית של צ'ה גאוורה ועל זה הסרט המקסים הזה.

כמובן אי אפשר לברוח מהסימבוליות של אורך המסע – 9 חודשים. כמו כן, זהו לא המסע הראשון של צ'ה גאוורה – הוא כבר עשה מסעות בארגנטינה הצפונית על אופניים עם מנוע חשמלי קטן לאורך 4,000 ק"מ, הוא כבר נחשף לחיים הפשוטים של אנשים, ביקר בבתי החולים, לן אצל האנשים לאורך המסע. אפשר להגיד שהוא כבר התבשל והיה מוכן. והמסע הזה של תשעה חודשים הוא אקט מכוון ומתועד ומתוכנן של הטרנספורמציה עצמה – מה שמצביע על מעוף הדימיון, התכנון וההנהגה שהיו לצ'ה גאוורה. אבל למה לקלקל? בואו תראו את הסרט כמו שהוא, עם לידתה התמימה של אידאולוגיה חברתית לוחמנית, אשר שינתה את ההיסטוריה של כל דרום אמריקה, ונותנת את אותותיה גם כיום.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=u6jz_b80V5g