הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיונים חודשיים: אפריל 2014

…from "The book of disquiet", 105…

ביופיו של גוף עירום חשים רק הגזעים הלבושים. לצניעות יש ערך בעיקר במה שנוגע לחושניות, כפי שלמכשול יש ערך בשביל האנרגיה.

המלאכותיות היא הדרך ליהנות מן הטבעיות. מה שנהניתי ממנו בשדות הענקיים הללו, נהניתי כי איני חי כאן. מי שמעולם לא חי מוגבל, אינו חש בחירות.

הציביליזציה היא חינוך של הטבע. המלאכותי הוא דרך להתקרב בה אל הטבעי.

אם כן, מה שצריך הוא שלעולם לא נקבל את המלאכותי כטבעי.

בהרמוניה בין הטבעי למלאכותי טמונה הטבעיות של הנפש האנושית העליונה.

 פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, מתוך 105

מודעות פרסומת

1993 – Schindler’s List

מומלץ1993 – Schindler’s List רשימת שינדלרSteven Spielberg

 לקראת יום השואה מן הראוי להתייחס ליצירת מופת זו.Schindler’s List 1

האחיינית האוסטרלית שלי – סיוון – עשתה טיול ארוך באירופה, וקפצה לארבעה ימים לישראל בחורף, בין היתר על מנת לבקר בקבר של שינדלר. רצה הגורל והיא נחתה בדיוק בסופה גדולה, כשירושליים לבשה לבן, וכל הדרכים נחסמו. אין יוצא ואין בא. וכך נמנע ממנה לבקר בקברו של שינדלר. הרצון הזה לבקר בקברו הפתיע אותי מאוד. אמנם מקרינים את רשימת שינדלר בכל יום שואה בארץ, ואמנם זהו סרט מאוד מפורסם – אך הרצון הזה לבוא ממרחקים ולבקר את הקבר מראה על מעורבות רגשית והוקרה עמוקה. זה גרם לי להרהר בסרט שוב פעם.

רשימת שינדלר לא היה קל לשפילברג. כבר ב-1983 הוא היה מעוניין בסרט (שהוא עיבוד לספרו של תומאס קנלי בשם תיבת שינדלר, שהוא בעצמו נכתב בעקבות מאמצים של פולדק פפרברג – אחד מיהודי שינדלר, אשר ניסה להפיץ את פועלו של שינדלר – אחד מחסידי העולם הגדולים).  הוא ניסה להעביר את הסרט לבמאים אחרים (למשל לרומן פולנסקי שסירב באותו הזמן – אמו נהרגה באושוויץ, והוא שרד את גטו קרקוב) כי הרגיש שהוא לא עדיין לא מוכן ולא בוגר מספיק לביים סרט על שואה. אך לאחר כ-10 שנים החליט שהגיע הזמן שהוא יביים, במיוחד לנוכח עליית מכחישי השואה באותו הזמן. הסרט לא היה קל לשפילברג גם מבחינה תדמיתית – עד 1983, למרות שהיו לו סרטים מעניינים (כמו דו קרב הנהדר מ-1971), הוא התפרסם מאוד בעיקר מסרטים כמו מלתעות, אינדיאנה ג'ונס, אי.טי. מפגשים מהסוג השלישי. אמנם אח"כ הוא יצר גם הצבע ארגמן ואימפריית השמש הרציניים יותר, אך גם המשיך במסורת ויצר את פארק היורה – כך שהשאלה, האם סטיבן שפילברג יעשה סרט על שואה, היא שאלה שיכלה להתקבל בגיחוך אז. גם העשייה עצמה צרכה משפילברג כוח נפשי רב כנראה – ההתעמקות והאותנטיות, שהוא ניסה להשיג, היו ראויים לשבח, באיזשהו שלב הוא גם החליט לוותר על משכורתו, מכיוון שהנושא היה חשוב מדי בשבילו, הוא התחבר הרבה יותר ליהדותו, הוא נתקל באנטישמיות בפולין איפה שהוא הסריט את הסרט, וגם הסצנות המצולמות היו לו – וגם לשחקנים אחרים – קשות. הוא גם לא חשב שהסרט יצליח, וגם לא ניסה להיות מסחרי (לפחות לא על פי הסטנדרטים של עצמו). גם לאחר שהסרט יצא, הוא נתקל בכמה ביקורות לא פשוטות מהבמאים שהוא העריך, בעיקר על כך שהשואה לא צריכה להיות מטופלת בצורה כל כך מסחרית, על זה שהוא כולל סצנות לא אותנטיות, על זה שהוא בחר בפסיכופת לייצג את הרוע הנאצי, מה שמפחית מהאחריות המשותפת של הנאצים בפרט והגרמנים בכלל.

מבחינת הסרט עצמו – לדעתי זו יצירת מופת והסרט הטוב ביותר ששפילברג יצר. גם המשחק הוא מצוין (בעיקר של ליאם ניסון ששיחק את שינדלר). הסרט הוא בשחור לבן, למעט שלושSchindler’s List 2 פעמים שהצבע מופיע. פעם אחת אלו נרות השבת הבוערים בלהבה צהבהבה – מה שכנראה מסמל את היהדות כולה שחיה ותחיה אפילו מול השואה השחורה. פעם שניה מדובר במעיל אדום של ילדה יהודיה אשר נמצאת בין מגורשי הגטו, ואח"כ בין הנרצחים ע"י הנאצים. כששאלו את שפילברג מה זה אומר, הוא ענה שבזמן שהנאצים תיפעלו את הכיבשנים של אושוויץ, המעצמות הגדולות וביניהם בריטניה וארה"ב כבר ידעו מה עושה גרמניה ליהודים. ועם זאת, הן לא עשו דבר ע"מ לעצור את זה או לעזור ליהודים. זה לדעתו מהווה כתם דם על התנהגות המעצמות. ופעם שלישית הצבע מופיע בקטע הסיום, כאשר היהודים של שינדלר עולים אל קיברו שבירושליים ביחד עם השחקנים אשר שיחקו את הדמויות שלהם, על מנת להניח אבן כל קיברו. אנחנו בד"כ רגילים לסרטי תעודה מתקופת מלחמת העולם השנייה בשחור לבן – אך כאן התעודה מצולמת בצבע, כאשר כל הסרט בשחור לבן. מה שמצביע על כך ששפילברג היה מעוניין שיתייחסו אל הסרט כאל תעודה לזכרו של שינדלר.

הסיפור הוא מדהים ביותר – שינדלר, חבר במפלגה הנאצית, איש עסקים ממולח, המפלס את דרכו לרווחים ע"י שוחד, קשרים וחלוקת דיבידנדים לעוזרים לו, מחליט להתעשר במהירות ע"י כך שיקים בית חרושת, כשהפועלים שלו יהיו יהודים – וכך הוצאות המשכורות יהיו נמוכות ביותר. וכך הוא פועל לאורך המלחמה, רק שבאיזשהו שלב במקום להעביד את היהודים ע"מ להתעשר, הוא משקיע את כספו ע"מ להציל עוד ועוד יהודים. בסוף המלחמה הוא מצליח להציל יותר מ-1,000 יהודים. בסצנת הסיום מספרים שכיום בפולין חיים כ-4,000 יהודים. לעומת זאת יהודי שינדלר וצאצאיהם מונים כ-6,000 נפש.  אפשר לפרש את המספר בדרכים שונות (למשל, ארץ שלמה כפולין לא עזרה ליהודים כפי שאיש אחד עזר, או ש-הטוב לא יכול להתקיים בלי מעשים של יחידים, וכו'), אך אין ספק שזה מדהים. ע"מ להדהים עוד יותר, האיש באופן אישי הצליח להחזיר רכבת של היהודים שלו מתוך אושוויץ!! זה היווה צעד בעל אופי אמיץ במיוחד. רק איש ממולח כמו שינדלר היה מסוגל להופיע באושוויץ ולהביא בחזרה רכבת שלמה של יהודים מבלי להיעצר ולהיהרג, מבלי יריה אחת – הכל תחת רצון טוב ושכנוע.

מה שמטריף אותי – מה קרה לאותה דמות אוונטוריסטית ונוכל צמרת זה שבמקום רווחים מהירים שהוא רדף אחריהם, הוא מעדיף לבסוף להציל יהודים? איזה טרנספורמציה הוא עבר ומתי? זה נכון שהוא לא היה נאצי פנטי, הוא לא שנא יהודים וייתכן שהיה אף אדם בעל לב טוב – אך מכאן עד לטרנספורמציה להיות מציל יהודים, ועוד במשטר, שאילו רק היה חושד שזה מה שהוא עושה – הוא היה נתפס מיד ובלי שום סנטימנטים היה חולק את גורלו עם היהודים. מה קרה כאן, שגרם לשינדלר לעבור מהפך שכזה? או שמה אני טועה, ולא היה כאן שום מהפך? היכול להיות, שכל הסיפור של "אני בא לעשות רווחים" הוא רק מסווה? מההתחלה בכלל? וכל מה שהוא עושה זה לא לחפש את הרווחים, אלא לעזור ליהודים? אך איך ייתכן? הרי אם היו חושדים בו – הוא היה נכלא כבר על ההתחלה! הרי הוא כל הזמן היה מגייס עוד ועוד יהודים לעבודה אצלו בבית החרושת. כאשר בית החרושת לא היה מרוויח, ושינדלר שפך כספים על ימין ועל שמאל. הרי זה ברור כשמש שהוא הרוויח מכל הסיפור! לא ייתכן שהוא עושה זאת למען היהודים! מבקר הקולנוע רוג'ר אברט הציע את המעשייה הבאה כפתרון לתעלומה: יום יום השומרים בשער היו עורכים חיפוש מדוקדק במריצתו של הגנב. הם ידעו שהוא גנב, אך לא יכלו למצוא מה הוא גונב ומעביר במריצתו. הם לא חשדו שמה שהוא היה גונב זה המריצות עצמן. וכך שינדלר – אף אחד לא העלה על דעתו שמה שהוא עושה זה לא שהוא לא מרוויח מהעבודה של היהודים, אלא מנסה לשמור אותם בחיים. הדבר שבסרט ,עד לכמעט הסוף, הכוונות של שינדלר להציל יהודים אף פעם לא היו על פני השטח, אף פעם לא בוטאו באופן פתוח, מצביע אולי שלא הייתה שום טרנספורמציה, וזאת הייתה כוונתו הטבעית או מהתחלה, או קרוב להתחלה. אז מה נכון כאן? האם האיש תכנן את הכל מלכתחילה – או שעבר טרנספורמציה? האם קיימת גם אופציה שלישית – ששינדלר לא תכנן את זה, אך גם לא הייתה שום טרנספורמציה? שהוא סה"כ היה אדם הגון אך גם רודף בצע, ופשוט נקלע למצב זה שלא הייתה לו ברירה בתור אדם הגון אלא להגן על היהודים? לא – אופציה זו לא קיימת – הרי הוא לא סתם הציל, אלא השקיע את כל הונו (מה שבבירור מנוגד לאופיו רודף הבצע) וגם סיכן את חייו יום יום, ואף במצבים מסוכנים ביותר ע"מ להציל Schindler’s List 3יהודים. אם כן האופציות הן – טרנספורמציה או תכנון מראש. ולמעשה, ככל שחושבים על זה, הנושא די מורכב ומסתבך –  שינדלר רכש בית חרושת ראשון למעשה בעזרת היהודים בעצמם שקיוו שכך יוכלו לעבוד בבית החרושת ולהינצל, לשינדלר היו קשרים עם הארגונים היהודיים תוך כדי המלחמה, לאחר המלחמה, הוא ביקש וקיבל כספים מארגונים יהודיים, ולאחר שעסקיו פשטו רגל, קיבל תרונות מהיהודים שהציל. אני לא הגעתי לפתרון התעלומה.

בכל מיקרה – הוא חבר המפלגה הנאצית היחיד שקבור בהר ציון. ויש לזה משמעות. והמשמעות היא – חסיד אומות העולם. יהיה זכרו ברוך. יצירת מופת.

1968 – The diamond arm

מומלץ1968 – Brilliantovaya Ruka The Diamond Arm – Leonid Gaidai

The diamond arm 1   זאת קלסיקה של הקומדיה הסובייטית. כל כך קלסיקה, כך שאמרות וביטויים מהסרט השתרשו בסלנג הרוסי ואפילו היום, 45 שנה מאוחר יותר, אנשים מבינים את הסלנג הזה. גם השירים מהסרט נהפכו לקלסיקה. זה מזכיר את תופעת הגשש החיוור בשפה העברית במקצת. מה שמצביע מצד שני שלא דוברי הרוסית לבטח יחמיצו לא מעט מהסרט ומהתענוג. קצת קשה לתרגם סלנג יצירתי בהתהוותו, ובכלל לא ניתן להעביר את המבטא (איך אפשר בכלל להסביר את מעלות המבטא היהודי מאודסה המהול במילים רוסיות בהטייה אוקראינית עם אינטונציה יהודית? זה כמו להסביר יידיש לאסקימואי) – אך מי שלא דובר השפה ולא נושא עמו את המטען הסובייטי – קרוב לוודאי שלא יצליח להנות מכל המישורים של הסרט. למעשה מה שיישאר לו זו קומדיה מטופשת אך זורמת בקצב גבוה עם צחוקים שיפילו אותך מהכיסא ומשחק מעולה של כל הדמויות הראשיות, ובראשם יורי ניקולין. הסיפור הוא קומדיה בלשית – כנופיית מבריחים מתכננת להבריח יהלומים בתוך יד מגובסת (עקב כך השם של הסרט) ובגלל טעות בזיהוי הם מתקינים גבס על היד של אדם מהישוב. האדם מספר על כך למשטרה וזו מחליטה להשאיר את הגבס על היד בתור פיתיון לחבורת המבריחים, והמבריחים מנסים ליצור סיטואציות בהם יוכלו להוריד את הגבס מהאיש מבלי להרוג אותו. זה גורר סצנות על גבי סצנות של צחוק קורע בטן ועיניים דומעות. הסרט נחשב כקומדיה הסובייטית הטובה ביותר. היא נוצרה ע"י לאוניד גאידאי אשר שלא במפתיע, אחראי לקומדיות רוסיות ענקיות נוספות The diamond arm 2כמו השבויה הקווקזית ומבצע "י" והרפתקאות אחרות של שוריק. רק חבל שהנאה שלמה מהסרט דורשת מעורבות תרבותית סובייטית מהצופה.

1967 – Bonnie and Clyde

מומלץ1967 – Bonnie and Clyde בוני וקליידArthur Penn

Bonnie and Clydeטוב – בסרט משחקים וורן ביטי, פיי דאנווי וג'ין הקמן. מספרים שהציעו לפרנסואה טריפו לביים את הסרט (שסירב כי היה עסוק בבימוי פרנהייט 451 הנהדר). כך שמבחינת נוכחות מסך יש לסרט הזה יותר מהרבה סרטים אחרים. הסרט עוקב אחר האגדה האמריקאית של בוני וקלייד, שהקימו כנופיה ועסקו בשוד מזוין בתקופה של המשבר הכלכלי הגדול של ארה"ב במאה העשרים. יש לא מעט סטיות מההיסטוריה האמתית של הפושעים הנ"ל – אך הכיוון הכללי הוצג די נאמנה. מה שבאמת מעניין, הוא שזהו גם ניסיון רומנטיזציה של הפושעים והפשע עצמו. הפושעים מוצגים במעין מעטפת של תהילה, עם הילה של סקס-אפיל והמון אלימות. גם הגורל שלהם היה צפוי ,ברור מההתחלה איך זה ייגמר – כך שלא מדובר בסרט מתח או דרמה גדולה. הניסיון הקולנועי הזה שכנראה מדבר חזק אל הצופים הצעירים ומלווה את הסרטים האמריקניים מאז – המון סרטים נעשו מאז עם רעיונות וסגנון דומים – וכך הפושעים מוצגים, אם לא באור חיובי, אז לפחות לא מנוולים יותר מהחברה ה"טובים" וגם שהגורל הרע ברור כסיום מתבקש – אך אם כבר ללכת, אז גם לקחת אתך כמה אנשים, רצוי עם המון קטשופ על המסך. האלימות הכבדה של הסרטים האמריקניים המודרניים כנראה שאבה הרבה מהסרט הזה, שאולי היום נראה כתמים מול היורשים הישירים שלו – אך עדיין מרשים לא פחות. הקסם של השחקנים, הסלידה ממעשיהם, הסקרנות החולנית אחר היחסים ביניהם – כל זה מושך אל המסך ללא הסבר הגיוני – הרי ברור שזה רע, ברור שעושים פה גלוריפיקציה – בקיצור ברור שעובדים עליך בעיניים – אך אתה צופה בסרט ולא מתנתק, וכמו שבוי בסינדרום שטוקהולם רואה באור חיובי את בוני וקלייד. עסק קסום וחולני.

1966 – Who’s afraid of Virginia Woolf

מומלץ1966 – Who’s afraid of Virginia Woolf??מי מפחד מוירג'יניה וולףMike Nichols

Who’s afraid of Virginia Woolf 1זהו עיבוד קולנועי למחזהו של אדוורד אלבי משנת 1962. וגם נאמן מאוד למקור. רוב המוחלט של הסרט מנוהל בין ארבע אנשים – 2 זוגות. פרופסור שתיין בקולג" – ריצארד ברטון, ואשתו – הבת של נשיא הקולג" – אליזבת טיילור – זוג בגיל העמידה, מארחים בלילה זוג צעיר אחר – וכאן מנהלים לנו מול העיניים ניתוח מדוקדק של נישואין כהתעללות מתמשכת. סצנה רודפת סצנה, השפלה רודפת השפלה וכשכבר חושבים שאי אפשר יותר – הנה באה עוד אחת. הריבים, ההטחות, המעשים, הכוונות לפגוע – כל זה מתערבב בחיבוק אחד גדול ומציג לנו את דרמת הנישואין הלא מאושרים במלא אומללות. הסרט הזה הוא לא לשם הנאה (אלא אם אתם מזוכיסטים), הוא לא מהווה מקלט מחיי היום יום – לא, הוא קשה, הוא בוטה, לעתים רוצים לסגור עיניים ולסתום אוזניים – אך בכל זאת נשארים דבוקים למסך – לא משעמם אף לשניה. המשחק כאן כל כך משובח שהכל כאן נראה אמיתי לגמרי ומעלה שאלות האם הן הציגו לפחות חלק מהזמן את הנישואין שלהם עצמם? הרי ברטון וטיילור היו נשואים אחד לשני, אפילו פעמיים, ונישואיהם לא היו מודל הצלחה בלשון המעטה. בכל אופן – הפרטים של הסרט מרכיבים תמונה של דיכאון והתעללות הדדית ובונים סביבה של נישואין אומללים. נשארת השאלה – האם זה צריך להיות ככה? שאלה נוספת – האם בכל מיקרה זה יהיה ככה? התשובה היא לא לשתי השאלות כמובן. אך מה שקורה מול עיניים על המסך כופר ב"לא" הזה ומראה מחזה שאי אפשר להישאר אדיש אליו. כשמנסים לבדוק למה בעצם הזוג מתעלל אחד בשני – הרי זה בגלל הבוז שהאישה חשה לבעלה על כך שהוא לא הצליח יותר מדי ונשאר דמות אפורה של מעמד ביניים, והוא חש בוודאי סלידה מכך שהיא לא משלימה עם העובדה שאין להם ילדים – כמו שצריך, כמו שמקובל. אפשר לפרט ולהעלות השארות – אך לדעתי זה לא עונה על השאלה למה הם מתעללים האחד בשני – ועדיין נשארים ביחד – זה כאילו הם צריכים את השנאה הזו ע"מ לחיות. האם הזוג משחק את שברון החלום האמריקאי – שבו מי שמצליח, הוא בעל תפקיד משפיע, מי שמרוויח המון כסף, ולמי שיש ילדים יפים, מוכשרים, רצוי רופא או בעל כישורים של ביזנס?  אליזבת טיילור קיבלה אוסקר על משחקה בסרט, ריצ'ארד ברטון – לא קיבל – אך היה מגיע לו גם. זהו פחות סרט ויותר תאטרון – אך משובח.

Who’s afraid of Virginia Woolf 4Who’s afraid of Virginia Woolf 3 Who’s afraid of Virginia Woolf 2 יצירת מופת. חובה לראות.

1966 – Fahrenheit 451

מומלץ1966 – Fahrenheit 451 פרנהייט 451Francois Truffaut

451 1

פרנהייט 451 היא טמפרטורה בה הנייר מתלקח. פרנסואה טריפו יצר סרט פסימי וקודר בעקבות ספר לא פחות קודר של ריי ברדברי משנת 1953. הם משתייכים לז'אנר האנטי אוטופיה של מדע בדיוני. ריי ברדברי היה סופר אמריקאי של פנטזיה מד"ב ואימה מוערך מאוד בבריה"מ והכרה בו התפשטה גם בארה"ב. ברדברי פעם סיפר שהיה בקבלת פנים הוליוודית לכבוד הבמאי הרוסי סרגיי בונדרצ'וק (מלחמה ושלום). בונדרצ'וק היה הולך מול שורת האנשים והיה לוחץ ידיים. פה ושם גם היה מכיר פנים אלו ואחרות והיה מפטיר – פורד, סרטים שלך טובים, גרטה גרבו, את נהדרת עד שהגיע לברדברי שהיה בסוף השורה. אז הוא קפץ, צעק ריי ברדברי, האם זה אתה? סחב אותו אל שולחן בו היו הידידים הקרובים והוציא בקבוק של סטוליצ'נאיה. וכל הבמאים המפורסמים של הוליווד התפלאו – מי זה ריי ברדברי לעזעזל?

פהרנהייט 451 הוא על חברה שבה האנשים שקועים מול מסכי הטלוויזיה שטוחים בגודל של קיר בביתם, ורואים בעיקר אופרות סבון. קריאת ספרים נחשבת כפעילות לא חוקית – והחזקת ספרים אסורה. על הסדר החברתי הזה מופקדים הכבאים, אשר שורפים (כן, הכבאים!) את הספרים אם מוצאים אותם (ומכאן שם הסרט והספר). כבאי אחד – מונטג שמו – מפר את הסדר החברתי ונשבע בקסמיו של ספר. וכך הוא מוצא את עצמו במנוסה מהחברה.

הסרט הוא מאוד ראליסטי – אין בו כמעט סממני מדע בדיוני, הלבוש של השחקנים לא מן העתיד. מה שזורע בכל זאת טעם שונה הוא המשחק המנוכר של השחקנים אשר יוצרים אווירה קודרת ואסתטית.

ריי ברדברי כתב את הספר בזמן רדיפות451 2 מקארתי בארה"ב בזמן שהאנשים פחדו, נרדפו בשל דעותיהם, הרבה ספרים שמאלניים הורדו מהמדפים, והצנזורה הייתה בשיאה.

זה מדהים דרך אגב עד כמה עמוק
ברדברי קלע ברעיונות שלו לגבי החברה של כיום – מסכי הענק ומסכים אישיים, תכניות טלוויזיה רדודות נוסח האח הגדול (יש משיכת מכחול של ברדברי שעדיין לא מיושמת כרגע – בתכניות טלוויזיה מפעם לפעם צוות השחקנים פונה אל הצופה, נוקב בשמו ושואל מה לדעתו צריך היה לעשות. אך גם זה יגיע, אל דאגה – הרי כבר יש את החבר הטלפוני בשעשועי טריוויה), ניכור שנוצר ע"י כך בחיי האנשים, אנשים שלא קוראים ספרות, אנשים נשלטים ולא חושבים לבד. אפשר להתווכח אם זה באמת כך כיום, אך הדמיון בכל זאת מדהים.

451 3
ספר וסרט נהדרים, מעוררי מחשבה, מרגשים
ומתריעים. יפה מאוד.

1966 – The russians are coming, the russians are coming

מומלץ1966 – The Russians Are Coming, the Russians Are Coming  הרוסים באים! הרוסים באים!Norman Jewison

The russians are coming, the russians are coming 1 זמן: מלחמה קרה בין ברית המועצות וארצות הברית. מקום: ארה"ב, אי ליד היבשה בחלק המזרחי, שחקנים: צוות צוללת רוסית ותושבי האי האמריקאים. ז'אנר: קומדיה. עלילה: צוללת רוסית התקרבה לחופי ארה"ב על מנת להעיף מבט מקרוב על מה זה אמריקה, ועלתה על שרטון. צוות הצוללת יורד לחוף, חוטף משפחה על מנת להשיג סירה בכדי להזיז את הצוללת ללב הים ולהסתלק בלי שתתפתח מלחמה אמיתית. התושבים לאט לאט מגלים שפלשו אל האי שלהם ומתחילה מהומת אלוהים – הרוסים מנסים לברוח כמה שיותר מהר מאמריקה, והאמריקאים מנסים להתארגן ולפוצץ לרוסים את הצורה. תוצאה: סרט מצחיק, לפעמים עד דמעות.

מעניינת ההשפעה של השם על השם העברי שניתן ל-האנגלים באים, האנגלים באים – גם שם קבוצה של טייסים אנגלים מנסה לחזור הביתה The russians are coming, the russians are coming 2מצרפת הכבושה, וגם שם זו קומדיה מצחיקה עד דמעות.

1966 – Don't Look Now – We're Being Shot At

מומלץ1966 – La Grande vadrouille Don't Look Now – We're Being Shot At האנגלים באים,האנגלים באיםGérard Oury

La Grande vadrouille תרגום שמות הסרטים זהו עסק מאוד מסקרן. בהתחלה חשבתי שלתרגם שם סרט זה קל מאוד. אח"כ ראיתי שהרבה שמות מתורגמים של סרטים לא קשורים בכלל לשם המקורי של הסרט. אח"כ התחלתי להבין, ששם הסרט במקור גם הוא לא גליק גדול ואפילו אפשר לחשוב על שמות קולעים יותר – בקיצור איך שהעמקתי לחשוב, הבנתי שאני לא יוצא מזה. והתחלתי להתיישר יותר בכיוון התרגום הישיר מאשר התרגום היצירתי. למשל כאן – מה רע ב-הטיול הגדול? אז מה אם ב-1966 יצאה קומדיה הרוסים באים, הרוסים באים?

הסיפור הוא הרפתקה אחת גדולה – מטוס בריטי מופל מעל שמי צרפת במלחמת העולם השנייה, והטייסים שצנחו מחפשים דרכים לחזור הביתה, בעזרת הצרפתים החביבים ותחת המצוד של הנאצים. (ד"א מה רע בשם הרפתקה גדולה?) אותם צרפתים חביבים הם איש פשוט – צבע,  ומנצח תזמורת. וכאן כל המתח בין המעמדות, תחת מכבש הלחץ של הגרמנים, והרצון להעביר את הבריטים לאדמתם, יוצר הרפתקה קומית ומבדרת מאין כמותה. עד כאן הקווים, בצורה חופשית למדי, מזכירים את הרוסים באים, הרוסים באים.

אך מה שעושה את ההבדל הם אנדרה בוויל בתפקיד הצבע ולואי דה פינס כמנצח תזמורת. רוח הסערה ששני ענקים אלו הביאו אל המסך ניפחו את מפרשי ההרפתקה והשיטו אותה אל מחוזות הצחוק עד דמעות. סרט כיפי, סרט מצחיק, סרט משחרר מדאגות – נפלא. אמנם אני משוחד – אני מת על לואי דה פינס – אך לא התיימרתי מעולם להיות אובייקטיבי. ויוה לה פראנס, בראוו לואי דה פינס!

1966 – The fortune cookie

מומלץ1966 – The Fortune Cookie הפרקליט הגיס והכיסBilly Wilder

The Fortune Cookie 1 קומדיה נהדרת של בילי ווילדר על תאוות הבצע האמריקאית. אמנם הוא כבר טיפל בנושא בסרטו  המדהים שיפוי כפול – אך אז זה היה פילם נואר – וכאן זו קומדיה. צלם נפגע משחקן פוטבול בצורה קלה – אך גיסו העורך דין משכנע אותו לשחק אותה ע"מ לקבל כספי ביטוח. העלילה מבדרת, אך הסיבה האמתית לצפות בסרט זהו הזוג ג'ק למון וולתר מאתיו – שזהו סרטם המשותף הראשון – הם נתנו כאן הופעה ראויה. בסה"כ הם שיחקו ביחד בעשרה סרטים. והסרטים הבולטים יהיו הסרטים העוקבים לסרט זה – הזוג המוזר מ-1968 וכותרת ראשית מ-1974. הם גם היו חברים בחיים, ואפילו לא נפרדו במותם – וולתר מאתיו מת מהתקף לב ב-2000 (ד"א ב-הפרקליט הגיס והכיס וולתר מאתיו לקה גם כן בהתקף לב במהלך צילומי הסרט), וג'ק למון נפתר שנה מאוחר יותר ב-2001 מסרטן, ונקבר לצד וולתר The Fortune Cookie 2מאתיו בלוס אנג'לס.

…from "The book of disquiet", 103…

… מי שסובל כמוני כיוון שענן חולף מול השמש, כיצד לא יסבול בחשכת היום המעונן תמיד של חייו? …

מעולם לא היה לי איש שיכולתי לכנותו "מורי". לא מת למעני שום כריסטוס. שום בודהה לא הראה לי את הדרך. במרומי חלומותי שום אפולו או אתנה לא הופיעו בפני כדי להאיר את נשמתי.

פרננדו פסואה, ספר האי-נחת, מתוך 103