מומלץ❿1993 – Schindler’s List רשימת שינדלר– Steven Spielberg
לקראת יום השואה מן הראוי להתייחס ליצירת מופת זו.
האחיינית האוסטרלית שלי – סיוון – עשתה טיול ארוך באירופה, וקפצה לארבעה ימים לישראל בחורף, בין היתר על מנת לבקר בקבר של שינדלר. רצה הגורל והיא נחתה בדיוק בסופה גדולה, כשירושליים לבשה לבן, וכל הדרכים נחסמו. אין יוצא ואין בא. וכך נמנע ממנה לבקר בקברו של שינדלר. הרצון הזה לבקר בקברו הפתיע אותי מאוד. אמנם מקרינים את רשימת שינדלר בכל יום שואה בארץ, ואמנם זהו סרט מאוד מפורסם – אך הרצון הזה לבוא ממרחקים ולבקר את הקבר מראה על מעורבות רגשית והוקרה עמוקה. זה גרם לי להרהר בסרט שוב פעם.
רשימת שינדלר לא היה קל לשפילברג. כבר ב-1983 הוא היה מעוניין בסרט (שהוא עיבוד לספרו של תומאס קנלי בשם תיבת שינדלר, שהוא בעצמו נכתב בעקבות מאמצים של פולדק פפרברג – אחד מיהודי שינדלר, אשר ניסה להפיץ את פועלו של שינדלר – אחד מחסידי העולם הגדולים). הוא ניסה להעביר את הסרט לבמאים אחרים (למשל לרומן פולנסקי שסירב באותו הזמן – אמו נהרגה באושוויץ, והוא שרד את גטו קרקוב) כי הרגיש שהוא לא עדיין לא מוכן ולא בוגר מספיק לביים סרט על שואה. אך לאחר כ-10 שנים החליט שהגיע הזמן שהוא יביים, במיוחד לנוכח עליית מכחישי השואה באותו הזמן. הסרט לא היה קל לשפילברג גם מבחינה תדמיתית – עד 1983, למרות שהיו לו סרטים מעניינים (כמו דו קרב הנהדר מ-1971), הוא התפרסם מאוד בעיקר מסרטים כמו מלתעות, אינדיאנה ג'ונס, אי.טי. מפגשים מהסוג השלישי. אמנם אח"כ הוא יצר גם הצבע ארגמן ואימפריית השמש הרציניים יותר, אך גם המשיך במסורת ויצר את פארק היורה – כך שהשאלה, האם סטיבן שפילברג יעשה סרט על שואה, היא שאלה שיכלה להתקבל בגיחוך אז. גם העשייה עצמה צרכה משפילברג כוח נפשי רב כנראה – ההתעמקות והאותנטיות, שהוא ניסה להשיג, היו ראויים לשבח, באיזשהו שלב הוא גם החליט לוותר על משכורתו, מכיוון שהנושא היה חשוב מדי בשבילו, הוא התחבר הרבה יותר ליהדותו, הוא נתקל באנטישמיות בפולין איפה שהוא הסריט את הסרט, וגם הסצנות המצולמות היו לו – וגם לשחקנים אחרים – קשות. הוא גם לא חשב שהסרט יצליח, וגם לא ניסה להיות מסחרי (לפחות לא על פי הסטנדרטים של עצמו). גם לאחר שהסרט יצא, הוא נתקל בכמה ביקורות לא פשוטות מהבמאים שהוא העריך, בעיקר על כך שהשואה לא צריכה להיות מטופלת בצורה כל כך מסחרית, על זה שהוא כולל סצנות לא אותנטיות, על זה שהוא בחר בפסיכופת לייצג את הרוע הנאצי, מה שמפחית מהאחריות המשותפת של הנאצים בפרט והגרמנים בכלל.
מבחינת הסרט עצמו – לדעתי זו יצירת מופת והסרט הטוב ביותר ששפילברג יצר. גם המשחק הוא מצוין (בעיקר של ליאם ניסון ששיחק את שינדלר). הסרט הוא בשחור לבן, למעט שלוש פעמים שהצבע מופיע. פעם אחת אלו נרות השבת הבוערים בלהבה צהבהבה – מה שכנראה מסמל את היהדות כולה שחיה ותחיה אפילו מול השואה השחורה. פעם שניה מדובר במעיל אדום של ילדה יהודיה אשר נמצאת בין מגורשי הגטו, ואח"כ בין הנרצחים ע"י הנאצים. כששאלו את שפילברג מה זה אומר, הוא ענה שבזמן שהנאצים תיפעלו את הכיבשנים של אושוויץ, המעצמות הגדולות וביניהם בריטניה וארה"ב כבר ידעו מה עושה גרמניה ליהודים. ועם זאת, הן לא עשו דבר ע"מ לעצור את זה או לעזור ליהודים. זה לדעתו מהווה כתם דם על התנהגות המעצמות. ופעם שלישית הצבע מופיע בקטע הסיום, כאשר היהודים של שינדלר עולים אל קיברו שבירושליים ביחד עם השחקנים אשר שיחקו את הדמויות שלהם, על מנת להניח אבן כל קיברו. אנחנו בד"כ רגילים לסרטי תעודה מתקופת מלחמת העולם השנייה בשחור לבן – אך כאן התעודה מצולמת בצבע, כאשר כל הסרט בשחור לבן. מה שמצביע על כך ששפילברג היה מעוניין שיתייחסו אל הסרט כאל תעודה לזכרו של שינדלר.
הסיפור הוא מדהים ביותר – שינדלר, חבר במפלגה הנאצית, איש עסקים ממולח, המפלס את דרכו לרווחים ע"י שוחד, קשרים וחלוקת דיבידנדים לעוזרים לו, מחליט להתעשר במהירות ע"י כך שיקים בית חרושת, כשהפועלים שלו יהיו יהודים – וכך הוצאות המשכורות יהיו נמוכות ביותר. וכך הוא פועל לאורך המלחמה, רק שבאיזשהו שלב במקום להעביד את היהודים ע"מ להתעשר, הוא משקיע את כספו ע"מ להציל עוד ועוד יהודים. בסוף המלחמה הוא מצליח להציל יותר מ-1,000 יהודים. בסצנת הסיום מספרים שכיום בפולין חיים כ-4,000 יהודים. לעומת זאת יהודי שינדלר וצאצאיהם מונים כ-6,000 נפש. אפשר לפרש את המספר בדרכים שונות (למשל, ארץ שלמה כפולין לא עזרה ליהודים כפי שאיש אחד עזר, או ש-הטוב לא יכול להתקיים בלי מעשים של יחידים, וכו'), אך אין ספק שזה מדהים. ע"מ להדהים עוד יותר, האיש באופן אישי הצליח להחזיר רכבת של היהודים שלו מתוך אושוויץ!! זה היווה צעד בעל אופי אמיץ במיוחד. רק איש ממולח כמו שינדלר היה מסוגל להופיע באושוויץ ולהביא בחזרה רכבת שלמה של יהודים מבלי להיעצר ולהיהרג, מבלי יריה אחת – הכל תחת רצון טוב ושכנוע.
מה שמטריף אותי – מה קרה לאותה דמות אוונטוריסטית ונוכל צמרת זה שבמקום רווחים מהירים שהוא רדף אחריהם, הוא מעדיף לבסוף להציל יהודים? איזה טרנספורמציה הוא עבר ומתי? זה נכון שהוא לא היה נאצי פנטי, הוא לא שנא יהודים וייתכן שהיה אף אדם בעל לב טוב – אך מכאן עד לטרנספורמציה להיות מציל יהודים, ועוד במשטר, שאילו רק היה חושד שזה מה שהוא עושה – הוא היה נתפס מיד ובלי שום סנטימנטים היה חולק את גורלו עם היהודים. מה קרה כאן, שגרם לשינדלר לעבור מהפך שכזה? או שמה אני טועה, ולא היה כאן שום מהפך? היכול להיות, שכל הסיפור של "אני בא לעשות רווחים" הוא רק מסווה? מההתחלה בכלל? וכל מה שהוא עושה זה לא לחפש את הרווחים, אלא לעזור ליהודים? אך איך ייתכן? הרי אם היו חושדים בו – הוא היה נכלא כבר על ההתחלה! הרי הוא כל הזמן היה מגייס עוד ועוד יהודים לעבודה אצלו בבית החרושת. כאשר בית החרושת לא היה מרוויח, ושינדלר שפך כספים על ימין ועל שמאל. הרי זה ברור כשמש שהוא הרוויח מכל הסיפור! לא ייתכן שהוא עושה זאת למען היהודים! מבקר הקולנוע רוג'ר אברט הציע את המעשייה הבאה כפתרון לתעלומה: יום יום השומרים בשער היו עורכים חיפוש מדוקדק במריצתו של הגנב. הם ידעו שהוא גנב, אך לא יכלו למצוא מה הוא גונב ומעביר במריצתו. הם לא חשדו שמה שהוא היה גונב זה המריצות עצמן. וכך שינדלר – אף אחד לא העלה על דעתו שמה שהוא עושה זה לא שהוא לא מרוויח מהעבודה של היהודים, אלא מנסה לשמור אותם בחיים. הדבר שבסרט ,עד לכמעט הסוף, הכוונות של שינדלר להציל יהודים אף פעם לא היו על פני השטח, אף פעם לא בוטאו באופן פתוח, מצביע אולי שלא הייתה שום טרנספורמציה, וזאת הייתה כוונתו הטבעית או מהתחלה, או קרוב להתחלה. אז מה נכון כאן? האם האיש תכנן את הכל מלכתחילה – או שעבר טרנספורמציה? האם קיימת גם אופציה שלישית – ששינדלר לא תכנן את זה, אך גם לא הייתה שום טרנספורמציה? שהוא סה"כ היה אדם הגון אך גם רודף בצע, ופשוט נקלע למצב זה שלא הייתה לו ברירה בתור אדם הגון אלא להגן על היהודים? לא – אופציה זו לא קיימת – הרי הוא לא סתם הציל, אלא השקיע את כל הונו (מה שבבירור מנוגד לאופיו רודף הבצע) וגם סיכן את חייו יום יום, ואף במצבים מסוכנים ביותר ע"מ להציל יהודים. אם כן האופציות הן – טרנספורמציה או תכנון מראש. ולמעשה, ככל שחושבים על זה, הנושא די מורכב ומסתבך – שינדלר רכש בית חרושת ראשון למעשה בעזרת היהודים בעצמם שקיוו שכך יוכלו לעבוד בבית החרושת ולהינצל, לשינדלר היו קשרים עם הארגונים היהודיים תוך כדי המלחמה, לאחר המלחמה, הוא ביקש וקיבל כספים מארגונים יהודיים, ולאחר שעסקיו פשטו רגל, קיבל תרונות מהיהודים שהציל. אני לא הגעתי לפתרון התעלומה.
בכל מיקרה – הוא חבר המפלגה הנאצית היחיד שקבור בהר ציון. ויש לזה משמעות. והמשמעות היא – חסיד אומות העולם. יהיה זכרו ברוך. יצירת מופת.
תגובות אחרונות