2001 – Amelie

מומלץ ❽2001 – Le Fabuleux destin d'Amelie Poulain  Amelie אמילי  – Jean-Pierre Jeunet

 

 

אמילי, או בתרגום מצרפתית גורלה המופלא של אמלי פוליין, זהו סרט באמת מופלא המתרחש כולו ככולו בפריז במונמארטר. לכולם יש זיכרונות מפאריז ומונמארטר (ואם אין, אז תתביישו ובלי לבזבז דקה נוספת קדימה לקנות כרטיס) – אך כאן הכל לובש גלימה של קסם ופריז נראית איך שהיינו אולי רצינו לראות אותה (במציאות, ללא המלבושים הרומנטיים שאנו כה הורגלנו להלביש אותה, פריז יכולה להיראות גם כעיר מעיקה, אויינת, מתנכרת, יהירה ואף מאיימת). אמילי, בחורה שגדלה בלי יותר מדי חברה, עכשיו בחורה צעירה ועובדת בתור מל

צרית. בבית מזדמן לה למצוא תיבה ישנה והיא מחליטה להחזיר אותה לבעליה, שהיה בעבר הרחוק גר בדירה שלה. כשהיא לבסוף מוצאת אותו ורואה כמה אושר זה מוסיף לו, היא מחליטה שהיא מצאה את גורלה – לגרום אושר לאנשים. וכך היא, מבלי לבזבז זמן, מפשילה שרוולים ניגשת למלאכה להעניק אושר לאנשים הסובבים אותה. זהו בגדול הכיוון של קומדיה מקסימה, קלילה

, אפילו קלת דעת עם חיוך מטופש וכובש – אך עם זאת כה מכשפת שאתה אפילו לא חושב לזוז מהכורסה, מתענג על כל גחמה, אירוניה, צחוק והצבעים ומשתכר לאט לאט מ…אושר שהסרט הזה מביא אל מפתן עולמך. אין הרבה טעם להכביר במילים – כשאתה נזכר בסרט, חיוך מפגר משתלך על הפנים שלך ולך לא אכפת. הבמאי, שהוא גם ביים את הרביעי בסדרת הנוסע השמיני, כאן עושה עבודה נפלאה עם סגנון כובש

שמפלרטט אתך לאורך כל הסרט. אז אם טרם ראיתם – תתביישו ומיד חפשו אותו. לא תצטערו. ואגב, כשאתם בפאריז, לא לשכוח לקפוץ לקפה  Café des Deux Moulins – קפה אמיתי בו צולם הסרט ובו עבדה אמילי, הנמצא ברחוב Rue Lepic מספר 15 במונמארטר, ולאכול שם קרם ברולה שכיום מכונה בשם אמילי.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=HUECWi5pX7o

1999 – Not One Less

מומלץ ❽1999 – Yi ge dou bu neng shao  Not One Less   אפילו לא אחד פחות  – Yimou Zhang

 

 

לסרט הזה יש כמה רבדים. קודם כל הפשט – הספור נסוב על ילדה בת 13, וואי, אשר מחליפה מורה בביה"ס בכפר. אין לה כישורי הוראה, היא לא מוסמכת להיות מורה – אך מה לעשות, צריך ללמד, והמורה חייב להעדר חודש. הוא משביע את וואי שכשיחזור, הוא ימצא את כל הכיתה, "אפילו לא אחד פחות", ומבטיח לה בונוס של 10 יאן אם תעמוד במשימה.  כמו כן הוא מקצה לה גיר אחד לכל יום – מכיוון שאין כסף לעוד. וכך וואי מלמדת את הכיתה ודואגת שאף אחד לא יעזוב. כשאחד התלמידים בורח לעיר על מנת לעבוד וזונח את הלימודים, וואי נוסעת בעקבותיו להחזיר אותו – הרי המשימה שלה היא להשאיר את הכיתה שלמה. זהו הסיפור בקווים כלליים. אם הוא לא היה מתרחש בסין, ואם הוא לא היה מבויים ע"י יימו ז'אנג, הייתי חושד שהסרט הוא איראני – יש בו תמימות כובשת, סיפור מנצח, ילדים ומבוגרים, צרות יום יומיות וקשיי החיים בסביבה קשה. א

יך אפשר לא לאהוב סרטים כאלו? וכאן, על מנת להגביר את האוטנטיות, יימו ז'אנג משתמש בשחקנים שהם לא שחקנים, אלא אנשים אמתיים שבחיים עושים את אותו הדבר או קרוב לזה כמו בסרט. וכך זכינו לפתוח צוהר ולהציץ לחיים האמתיים כמו דוקומנטריים במסווה של סרט עלילתי כובש. אך מעל לרובד הזה, ישנם כמה שכבות שלא ברורות האם הם ביקורת על סין, או שפרופגנדה על סין. ז'אנג בעצמו הסיר את הסרט מתחרות בקאן, מכיוון שספג ביקורות על כך שהסרט מהווה פרופגנדה פוליטית, בהאשימו את המבקרים בפוליטיזציה של הקולנוע – מדוע כל סרט סיני חייבים לראות או כביקורת נגד המשטר או כשופר למשטר? הוא שאל. ובכן, בוא לא נהיה תמימים, לפחות לא בסרט הזה. אם לא היו פה מסרים אוהדים, קרוב לוודאי שהסרט היה מצונזר ונגנז ע"י המשטר הסיני, וכך הדרך היחידה ליצור אותו היה ליצור את הדינמיקה הזאת בין המסרים, לפע

מים אף סותרים. למעשה, אינני בטוח שזה בכוונה, הרי זו הדרך בעצם לשרוד את המשטר ועדיין להיחשב כדמות בעלת תודעה ודעות עצמיות. וז'אנג חווה את נסיבות הסרט באופן אישי – הוא לא גדל באליטה השלטת של סין ולמעשה היה מועמד לחינוך מחדש במהפכה התרבותית של סין בסוף שנות השישים תחילת שבעים (היסטוריה משפחתית שסיווגה אותה במשטר הנוכחי כפרו טיוואנית – אביו שירת בצבא המהפכה הלאומית, אשר אפשר איחוד סין בשלטון מרכזי בתחילת עד אמצע המאה העשרים בהשפעה סובייטית חזקה, אך לאחר הקמת השלטון הקומוניסטי המאואיסטי בעזרת צבא שחרור העם חינם נפל בעיני השלטון – תופעה מאוד נפוצה בשלטונות דיקטטוריים) ולמד בבי"ס בכפר ,אך זנח

 את הלימודים ונסע להתפרנס בעיר. המהפכה התרבותית ניסתה להרים את הכפר הסיני והחינוך באזורים חקלאיים בשיטות של חינוך מחדש, וגם כיום אחרי שינוי גישה במפלגה הקומוניסטית לגבי ה"איך" הם עדיין נאבקים על ה"מה" – החינוך הכפרי. בסוף הסרט נאמר שכמיליון תלמידים נושרים כל שנה מחינוך באזורים הכפריים לטובת פרנסה. מכיוון שהסרט כן אושר ע”י סין, קרוב לוודאי אפשר להניח שמדובר במספר גבוה מזה. רובד מעניין אחר שז'אנג מראה לנו כאן הוא הקונפליקט בין הדרך המסורתית של כניעה לאוטוריטה ואמון בבעלי משרה

ושררה, מול הכוח הקפיטליסטי של הכסף ועד כמה שהוא חשוב גם בחברה קומוניסטית. הרי זה שוואי הלכה לעיר להחזיר את התלמיד שנשר יכול היה לנבוע משני טעמים – טעם מסורתי – המשימה שלה שניתנה לה ע"י  מורה הבכיר ממנה היה לשמור על שלמות הכיתה וזה מה שהיא עושה, או בגלל טעמים קפיטליסטיים תועלתיים – אולי היא הלכה להחזיר אותו בגלל הבונוס שהובטח לה. הדואליות של הכוחות האלו בחברה הסינית המודרנית מעניקה אוטנטיות נוספת לסרט גדול זה. תענוג של סרט.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=h55fQSPA-gA

1993 – Jurassic Park

מומלץ ❽1993 – Jurassic Park  פארק היורה – Steven Spielberg

 

 

כשהייתי קטן, קראתי את ארתור קונן דויל, שידוע בעיקר בזכות הבלש הגדול ביותר שנכתב עליו – שרלוק הולמס, אך אני מתכוון כאן לספרו האחר – העולם האבוד. ספר הרפתקאות קלאסי (אגב, מומלץ), שבו אנחנו נכנסים לבועה בה הזמן כאילו קפא ואנחנו פוגשים בעלי חיים וצמחים שמזמן כבר לא קיימים בעולמינו. עולם שכזה שכאילו קפא בזמן הצית א

ת דמיוני, הרתיח את הרגשת הפלא שבי ושבה אותי לגמרי. בזמנו, כמו רוב הילדים, אהבתי לקרוא סיפרי הרפתקאות, מסעות מעבר לאוקיינוסים, טיפוס על הרים, דהירה במערב הפרוע כשאינדיאנים בעקבותיך בצהלות הקרב – אך לאחר שגמרתי לקרוא ספר תורן מסוג זה, ההרפתקה הייתה נגמרת בערך בזמן שכריכת הספר נסגרה על העמוד האחרון. כאן, לעומת זאת, קונן דויל הערמומי שם מלכודת – זהו עולם ניסתר, הקיים בעולמינו וכל מה שצריך זה למצוא אותו ותוכל לקחת חלק בהרפתקה אל תוך נבכי הזמן…. אז זה לא נגמר כשעמוד האחרון נסגר. שפילברג עשה עבודה מצוינת כאן כשהתבסס על ההבטחה

הזאת – ויצר עולם עתיק של דינוזאורים כאן ועכשיו, בימינו אנו, בתור פארק שעשועים. כך הרגשת הפלא שכה זכורה לי מעולם אבוד התעוררה בסרט זה לתחייה. אם כבר מדברים על כך, אזי לא רק בסרט הזה – הרבה סרטי המשך רכבו על תחושת הפלא הזה, תחייה בהתעניינות בדינוזאורים שטפה את העולם, ואפילו כאן, במודיעין, בפארק ענבה יש לא מעט פסלים של דינוזאורים הפזורים ברחבי הפארק. כן – מציאות חדשה שקונאן דויל בדה ושפילברג יישם בדמיוננו. אך כמו כל חלום, גם חלום זה הפך במהרה לחלום בלהות ולקח את המסלול הבדוק והידוע בסגנון

קינג קונג והפך לסרט מפלצות. לא שאני מתנגד – וכנראה שהפלא עובד חזק עם תחושת הפחד – וראה פופולריות של רכבות הרים בפרקי שעשועים כשהאנשים אשכרה משלמים כסף ומושיבים את הילדים על המושבים חוגרים אותם ומשלחים אותם לחמש דקות של צרחות איומות מהולות בשמחה בלתי מוסברת. כך שגם כיוון זה בסרט עובד נפלא. אני זוכר שהלכתי לסרט, כשהייתי מבוגר (טוב, ברור שראיתי אותו לא פעם אחת), עם דוד מיכאל אלייב ז"ל ודודה סבטה תבדל"א להקרנה בתלת ממד במוזיאון מלבורן. דוד מיכאל, שהצטרף מתוך נימוס אינסופי שכה אפיין אותו, שמח לאפשרות של חושך מסביב ונרדם על המקום. אך דודה סבטה – אוי דודה סבטה – היא ראתה את הסרט בפעם הראשונה, ועוד בתלת ממד – הפליאה הניבטת מפניה הפונים בשקיקה אל המסך, היד שלופתת את ידי בכוח שלא חשדתי שיש לה, הצווחות הקטנות שמוהלות פחד והנאה – היא הפכה להיות ילדה קטנה כשראתה את הסרט. ובזה כוחו הנפלא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=lc0UehYemQA

1979 – Autumn Marathon

מומלץ ❽1979 – Osseniy Marafon Autumn Marathon – Georgi Danelia

 

 

זהו סרט של אחד היוצרים הטובים של הקולנוע הסובייטי – גאורגי דנליה. העלילה של הסרט פשוטה, אך עם רגליים מוצקות על הקרקע של החיים המודרניים. אין טעם לספר על הסרט הזה בלי ספוילרים. גבר מנהל מערכת יחסים כפולה – יש לו גם אישה וגם מאהבת, צעירה. המאהבת לוחצת לילד משותף. וכך הוא חי, מבלי רצון, וגם יכולת לשנות את חייו, ומשקר הן לאשתו והן למאהבת, וההרגל מתחיל להיות החיים עצמם. כן, הסרט נותן לנו כל החומרים המרשיעים את הבעל – הוא בחור חסר עמוד שדרה, הוא לא יגיד “לא” החלטי לאף אחד, הוא חביב על כולם ולא יסרב לשום בקשה, אפילו אם היא מנוגדת לכל אינטרס שלו. וכך הוא מוצא את עצמו רץ ג'וגינג בבקרים מוקדמים עם פרופסור דני לבקשתו, כך הוא נוסע עם אותו הפרופסור ועם שכנו לאסוף פטריות ולשתות קצת, אפילו שאין לו טיפה של זמן. כן, בחור ללא אופי, גבר נאלח… כמה קל לשפוט אותו. אך אוהבים אותו בכל זאת, והגבר עושה מאמצים כנים לנסות ולחיות את החיים האלו, הוא אפילו לוקח הזדמנות להכות על חטא, אך המצב חוזר לקדמותו ויצר הקיום גובר והוא ממשיך את חייו. כאילו בלי יכולת אמתית לשנותם. כאילו הוא נכנס לחיבוק הדוב של הגורל ולא יכול להשתחרר ממנו. כאן אפשר כבר להביע סימפתיה ואהדה לאיש, שאמנם חולרה (בעיקר בעיני נשים ובעיני עצמו), אך לא משולל אנושיות – הוא לא רע, הוא איש טוב אפילו, אך החיים לחצו אותו אל הקיר והוא לא יכול לשנות כיוון. הסרט זכה להצלחה גדולה בבריה"מ – ואחת הסיבות היא ההזדהות של הקהל עם האישה, המאהבת או הבעל לסירוגין. רוב עושי הסרט היו גרושים, או בתהליכים או ניהלו מערכות יחסים כפולות. מספרים שהגיבור הראשי בא אל הבמאי לאחר כמה שנים, לאחר מערכת גירושים, ואמר לו – עכשיו אני סוף סוף קולט על מה היה הסרט ההוא.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=wB_-6_wrlRE