2012 – God's Neighbors

שווה ❼ 2012 – Hamashgihim  – God's Neighbors  המשגיחים – Meni Yaish

יש לו לא מעט עם אפס ביחסי אנוש (או שאולי הפוך, הרי הוא נעשה קודם לסרטה של טליה לביא). דמויות סטראוטיפיות אך כאלו שכולנו מכירים, קולאז' בת-ימי בן זמננו. הדמויות של חבדניקים עם המוזיקה ממש כאן – זה לא סרט, זו הצצה מהחלון.

וההצצה הזאת מציגה כמה חבדניקים שמשליטים את הכבוד לדת, כבוד למסורת, צניעות ומסירות לשבת בכוח הזרוע ואם צריך גם עם נשק. שבת שלום וברוכים הבאים לבת ים הדתייה ומי שלא מוצא חן בעיניו – שיזהר. אך הפושטקים האלו הם לא סתם עבריינים צעירים בסגנון התפוז המכני – יש להם מטרה, והמטרה קדושה. שבת שלום.

ומכיוון שכך, יש להם סיכוי לגאולה, והיא אכן לא מתמהמהת ובאה. משחק מלהיב ומצויין, שווה כל דקה.

שבת שלום.

2011 – The Ledge

שווה ❻ 2011 – The Ledge  על הקצה – Matthew Chapman

זה מתחיל כמו מותחן משטרתי. שוטר נקרא לטפל במיקרה של בחור המאיים לקפוץ מהבניין. לכאורה, לא מקורי, אמנם עצוב ופורט על מיתרי הנשמה בהפיקם שיר רחום, אך די מהר הסיפור מתחיל להיות ללא מוצא – הבחור רוצה לקפוץ על מנת להציל חייו של אדם אחר, אתם מבינים. ואז הדרמה המותחת לובשת גלימת וויכוח דתי-אתאיסטי עם חשיפה הדדית בין כל הדמויות. מסקרן.

2011 – Monsieur Lazhar

 

שווה ❻ 2011 – Monsieur Lazhar אדון לז'אר– Philippe Falardeau

אדון לזר הוא מורה מחליף בבית ספר במונטריאול. בית הספר הוא מאוד פוליטיקלי קורקט, ואדון לזר הוא מהגר אלג'יראי. המפגש הזה הבין תרבויות הוא כל כך מסקרן ואנושי שקשה להתנתק מהמסך. הצרפתית שונה, המנהגים שונים, האנושיות אסורה ומה שמותר – זה רק על פי הספר. מצב זה מפגיש כמה מישורים של מציאות – מציאות הפוליטיקלי קורקט, מציאות של אדון לזר, מציאות שבפועל ומציאות של דרמה אישית. שווה צפיה.

2011 – Eva

שווה ❼ 2011 – Eva  אווה – Kike Maíllo

סרט קטן, יפה וויזואלית. סרט שנותן לך להרהר, אך לא מעיק בכובד, לא חותך וחד, לא כבד במשקל. יש רעיונות כמובן – בכל זאת מדובר במדע בדיוני. אך לא מדובר באקשן רווי אפקטים ומרדפי חלל. לא – מדובר באינטליגנציה מלאכותית מול האדם. כיום אדם וטכנולוגיה מאוד משפיעים האחד על השני והחבר הכי טוב של האדם זה הטלפון החכם שלו – איי-פון או אנדרויד או מה שלא יהיה. בעתיד האדם יתעסק עם רובוטים ויתחבט בניסיונות של רובוטים חופשיים, שלא צמודים לפקודות האדם. דרמה אנושית-רובוטית ספרדית.

2010 – Waste Land

שווה ❼ 2010 – Waste Land אמנות בזבל– Lucy Walker, Karen Harley, João Jardim

אתם בוודאי מכירים את המושג ללקט. כן – בימי קדם הגברים היו צדים חיות, והנשים היו מלקטות. כך הם השיגו מזון, בעבודה קשה, על פני שטח גדול, מעץ לשיח, עם ניסיונות הרי גורל מה אכיל ומה לא. עכשיו תסתכלו על הסרט. מזבלה ענקית. פאתי ריו דה ג'אניירו. חבורה של אנשים נוברים בזבל ומחפשים סחורה עוברת לסוחר – פלסטיק, מתכת – כל דבר שניתן למחזר. זאת הפרנסה שלהם. מזה הם חיים. הסרט הוא על אמן ויק מוניז – שבסופו של דבר נהיה צלם – והסרט התיעודי הזה עוקב אחר עבודתו הצילומית באתר הזבל של ריו. סרט מסקרן, על אדם המוכן לראות יופי בזבל, על סיפורי המלקטים – אחת מעבודות התיעוד המעניינות שראיתי.

2010 – In a better world

שווה ❻ 2010 – Havnen  In a better world  בעולם טוב יותר – Susanne Bier

זהו סרט מעניין. יש כאן מפגש מקוטב. דנמרק. אפריקה. הקוטביות עוברת לאורך כל הסרט. רופא דני ממוצא שוודי מחלק את זמנו בין דנמרק ומשפחתו המתנדנדת לבין אפריקה בה הוא משמש רופא באחד המחנות. בדנמרק הוא פוגש אלימות. באפריקה הוא פוגש נשים הסובלות מאלימות ברוטאלית. כל הסרט הוא על מפגש של האכזריות עם טוב לב, ועם הדילמה המוסרית ההכרחית במפגש מסוג זה. הסרט גם מנפץ כדרך אגב את התפיסה שדנמרק היא מקום אידילי, ושבכלל, יש מקומות אידאליים. מקומות כאלו קיימים בעולם טוב יותר. כאמור, מעניין.

2010 – Flipped

שווה ❻ 2010 – Flipped הפוכים – Rob Reiner

זה לא אני והחברה הנהדר של רוב ריינר. לא, זה לא. אך עם זאת, זהו גם כן סרט על התבגרות, העשוי היטב ומסופר בצורה טובה. הפעם מדובר בילד וילדה, היא מאוהבת בו, הוא מנסה להתחמק. וכך זה נמשך הרבה זמן עד שבכיתה האחרונה של התיכון, המצב מתהפך, היא מאבדת כל עניין בו והוא פתאום מפתח רגשות. זהו סיפור על אנשים החיים הרבה זמן ביחד אך לא מכירים האחד את השני על אמת. והרבה הזמן הזה יוצר אינטימיות לא רצונית המגשרת על הניגודים ומאפשרת היכרות מחדש. הסרט לגמרי מכניס אותך פנימה , מערב, מרגש ואוהד. כאמור, לא, זה לא אני והחברה. אך שווה בכל זאת

2009 – Lie to me

שווה ❻ 2009-2011 – Lie to me  שקר לי

סידרה מאוד מסקרנת עם קונספט נהדר על גבול הפסאדו-מדעי. אם בעבר היו סדרות בהם פסיכולוגים היו בשירות המשטרה, רואי עתידות למיניהם, מדענים (הכול שואב מהבלש הפרטי העוזר לאנשי החוק – כן, שרלוק הולמס). כאן מדובר בד"ר קאל לייטמן, פוליגרף אנושי מהלך, היודע לקרוא אנשים ע"י שפת גוף ומיקרו-הבעות – הוא הקים חברה, ומשכיר את שרותיו. הוא נותן הרצאות ויעוץ הן למשטרה והן למגזר הפרטי. כמו שפעם אינספקטור במשטרה באחד הסרטים אמר – כולם אשמים, תפקידנו למצוא במה, הרי כאן הנחת היסוד היא שכולנו משקרים. אז אם כולנו משקרים – מה זה מעניין הפילוגרף? אה… כולנו משקרים, אבל מה שמעניין הוא למה אנחנו משקרים. וכאן בא לעזרתנו טים רות, שמשחק באופן משכנע את קאל לייטמן.  כל פרק הוא עצמאי לגמרי ונע  באותה מתכונת מנצחת – פיענוח מוצלח של מיקרה המוצג. אז באיזשהו מקום זה די חוזר על עצמו והדמויות לא מתפתחות יותר מדי – כך שלדעתי אפשר לראות עונה ראשונה, ולהמשיך (לעונה השנייה והשלישית) רק אם מתמכרים.

2013 – The Best Offer

מומלץ❽2013 – La migliore offerta  The Best Offer ההצעה הטובה ביותר –Giuseppe Tornatore

עולם עסקי האמנות ומכירות פומביות הוא תפאורה לסרטו המסוגנן של ג'וזפה טונרטורה שלוקח אותנו למותחן פסיכולוגי באיטליה. זהו סרט חכם עם עלילה מתפתלת ומתפתחת לכיוונים ל תרמית שאנחנו מריחים שישנה באוויר, אך לא, זה לא ברור איפה ומאחורי איזה פינה זה יתגלה. ובסוף זה מתגלה בכיוון שלא ציפינו לו. כמובן. הגיבור הראשי – מנהל בית מכירות, אספן אמנות ועוסק במעשי מרמה על מנת להעשיר את אוסף האמנות שלו, הכולל גם גולת הכותרת – חדר מאובטח ביותר בו הוא שומר יצירות מפורסמות יפהפיות אלמותיות ללא מחיר. כל הציורים הם של נשים אגב. אליהן עורג גיבורנו כשמרשה לעצמו להתיישב על הכיסא – הרהיט היחיד בחדר. כל מרצו הוא להציל את היצירות האלו מהטלפיים של המחזיקים בהם ולהביא אל מקדש השן שלו. הרצון לכלוא מאחורי סורג ובריח מפגעי ההמון, מבטי הלא מבינים ולהשאירם תחת השגחתו האוהבת מחליפה לו את האהבה שרוב הבריות הנחותות עוסקות בה – אהבה גשמית. אך הרצון האצילי הזה הוא הנקודה החלשה שלו (בכל חקירה ובכל גוף ביון אוספים מידע ומנסים לזהות איפה הנקודה החלשה – כי היא זאת שתהווה מפתח בחקירה – אז שימו לב – כאן כבר זיהינו אותה) שתהיה לו לפיתיון והוא ברוב האצילות ינסה לחלץ ממגדל גבוה בו כלואה נסיכה וייתפס על החכה מפרפר מעיוורון האהבה כמו דג המנצנץ בשברי קרני האור. הוא גם יתחבט בין זיוף לאמיתי, באמנות ובאהבה. נוכל עם נשמה אריסטוקרטית. אני נשביתי בקסמו של סרט.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=zJGleGyahC8

2013 – Blue Jasmin

מומלץ❾2013 – Blue Jasmin יסמין הכחולה–Woody Allen

יסמין נולדה בשם ג'אנט, אך שינתה אותו ליסמין. היא בעלת טעם שנחשב לטוב ואפילו אקסקלוסיבי בעיני נשות החוג בו היא מסתובבת. החיים שלה זה כמו פסטיבל המסכות בוונציה – היא מחליפה מסכה לכל מטרה. היא מעצבת את ביתה. היא מוכרת מסכות של עצמה ומשנה אותם כדי שתראה טוב, בעיצוב עצמי. זה נראה זוהר, מושך ויפה. אפילו אחותה ג'ינג'ר בלי ששמה לב מנסה לחקות את התנהגותה וזונחת את חברה לטובת בחור "מעוצב" יפה יותר כשהיא פוגשת אותו במסיבה ביחד עם יסמין. יסמין כל כך עסוקה במסכות ושקרים שהיא בונה, שהיא לפעמים שוכחת מי היא בעצם וחיה בהכחשה של מה שהיא, מי שהיא ומה שהיא עשתה או עושה. ולאחר שהיא עוברת מעולמה של פסטיבל המסכות אל אשפתות, המסכות, השקרים והכחשה עצמית מתפוצצים לה בפרצוף פעם אחר פעם והיא נשארת לבדה על הספסל ממלמלת לעצמה מנותקת מהעולם ומהמסכות, מבטה מישיר ריקנות ולא רואה.

עופר גולן משוכנע שוודי אלן עשה פה פלגיאט לחשמלית ושמה תשוקה עם וויוויאן לי. אני לא חושב שזה פלגיאט – הרי הסרט עצמו נעשה על פי מחזה באותו שם של טנסי וויליאמס. אך ככל שחשבתי יותר – מצאתי יותר ויותר קווי דמיון בין חשמלית ושמה תשוקה לבין יסמין הכחולה – כל זה היה גלוי ועל השטח עצמו, אך לא שמתי לב לכך קודם. והנה כמה קווי דמיון שמצאתי. לכמה מהשחקנים יש ניסיון משחק בחשמלית ושמה תשוקה (הצגה, לא סרט – אגב מעולה – משנות החמישים), כאן כמו שם אחות שירדה מגדולתה ונכסיה מחפשת מחסה בבית אחותה, כמו שם גם כאן היא מתעמתת עם בעלה (כאן לשעבר) של אחותה, כאן כמו גם שם בלנש – יסמין מאבדת את דעתה מול המציאות הדורסנית, כאן כמו שם העתיד שבלנש – יסמין מחפשת בזוגיות עם גבר חדש שעליו היא בונה כל התקוות לצאת מאשפתות אליהן נכלאה וכל זה מתרסק בגלל עברה שנודע לגבר, בסרט  מ-1951 וויוויאן הייתה מזהירה בתור בלנש השברירית ובסרט זה קייט בלאנשט היא מעבר למילים במשחקה  המעולה. ייתכן שיש עוד. אך פגשתי תאוריה נוספת, ואני מודה היא מפתיעה גם כן – שוודי אלן עיצב את דמות יסמין אחר אישתו לשעבר מיה פארו. גם מיה כמו יסמין הלכה בזעמה לשלטונות על מנת לפגוע בבעלה. גם היא חיה בהכחשה ובניית (עיצוב) סיפור חייה, זה פעם ראשונה שאלן שם את סירטו בקליפרנויה מאז אנני הול וכמו כן הסרט הוא גדול ורענן כמו הסרטים שלו משנות השמונים עם מיה פארו.

הסיפור של הסרט עצמו שונה מסיפור של מיה פארו ומסיפורה של בלאנש – יסמין נשואה לנוכל כספים (התקופה יש לזכור היא אמריקה אחרי פרשת מיינדורף) מצליח שמצליח לשכנע אפילו את בעלה של אחותה ג'ינג'ר להשקיע כספים היחידים שלהם על קרן הצבי עד שהכל ירד לטמיון. בעלה של יסמין הולך לכלא (כאן יגידו שוודי אלן בבירור זועק שאישתי רצתה להרוס ולהרוג אותו) ויסמין, שירדה מנכסיה מגיעה לסן פרנסיסקו ומתמודדת עם מציאות שהיא לא מכירה, מציאות שאין לה כבוד והערצה אליה, מציאות בה אין ליסמין יכולת ואמצעים של שליטה וכך המדרון התלול מאיץ את יסמין לאבדון.

קייט בלאנשט בתצוגת משחק נדירה מצליחה ליצור בלנש מודרנית – אך התחושות ורגשות ותסבוכת ההוויה הקיומית שלה כובשים באותה המידה. אחד המעולים שיש

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=4_f–aY0poI