הפסקה

סרטים ודברים אחרים

ארכיון תג: 2012

2012 – A Late Quartet

מומלץ 2012 – A Late Quartet כלים שלוביםYaron Zilberman

 

 

מנהאטן ומוסיקה קלאסית. שילוב נהדר ואכן כיף לצפות בסרט ראשון של ירון זילברמן. הסרט נסוב על קוורטט אחרון של בטהובן למיתרים מס' 14 אופוס 31 – יצירה שאומרים ששוברט, לאחר האזנה בו, אמר "אחרי זה, מה נשאר לנו לכתוב?". הוא נכתב ב-1826 ושנה מאוחר יותר בטהובן מת. הסרט מספר על קוורטט למיתרים שפועל כבר 30 שנה, כשלנגן הוויולה (כריסטופר ווקן) מתגלה מחלת פרקינסון. מכיוון שיש לו עוד זמן מוגבל לנגן עד שהמחלה תמנע זאת ממנו, הוא רוצה שקוורטט ייתן הופעה מיוחדת. כאן גם נגן הכינור השני (פיליפ סימור הופמן) פתאום רוצה להחליף את הכינור הראשון. וכאן מתחילה תסבוכת אנושית בין חברי הלהקה ואפשר להשוותה להצפות פיתחי הביוב בגשם החזק הראשון בחורף הישראלי – הכל צף ומוצף ויש לנו התקוטטות תרבותית נהדרת בדרמה אנושית לצלילי המוסיקה הנהדרת – ולא רק של בטהובן – על נופיה של מנהאטן. הנאה צרופה.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=NX66lRnNmqs

2012 – Zero Dark Thirty

שווה2012 – Zero Dark Thirty כוננות עם שחרKathryn Bigelow

אוסאמה בין לאדן. האדם שאימפריה מספר אחת של העולם רודפת אחריו כבר הרבה שנים. ללא הצלחה. אדם, אשר הצטרף לפנתאון הידוע לשמצה של נבלות אשר עיצבו את ההיסטוריה אחריהם ע"י הזוועות שביצעו באצטלה אידאולוגית זו או אחרת. אדם אשר סלל את הדרך לעולמינו כאן ועכשיו, שבו אמריקה איבדה את ההרתעה שהייתה לה, עולם בו הטרור תפס מקום ראש בראש עם המדינה כגוף השולט על חיינו, עולם בו סידורי האבטחה בשדות התעופה נעשו היסטריים. אני זוכר שהייתי צריך לטוס לאוסטרליה למחרת נפילת התאומים, ולמזלי הדרך לכיוון מזרח הייתה פתוחה, כאשר נתיבי התעופה מערבה נסגרו עד יעבור הזעם. עולם אשר האיסלם סוף סוף קרא תיגר על ההגמוניה התרבותית המערבית וניסה להרים את הראש מאז גירוש ספרד – להרים אותו מתוך שלולית הדם שהייתה בעקבות התקפה על שלושת הסמלים של ארה"ב – התאומים (בנייני הסחר העולמי, שמסמלים הכסף), הסנט והפנטגון. הסרט הזה הוא לא על אוסאמה בין לאדן. לא, הוא על הדרך בה מצאו אותו וחיסלו אותו. לי זה נראה מוזר שמעצמה עולמית המסמלת את פסגת הנאורות האנושית מקדישה משאבים כה רבים בנקמה באיש אחד, ועוד באיש שלא מהווה עבורה סכנה קיומית, אלא מסמל בהתגלמותו רעיון, רעיון נגדי, רעיון נגד התרבות האמריקאית. אני לתומי חשבתי שעידן המקרתיזם בו רדפו את רעיון הקומוניזם כפי שהשתקף במוחם הקודח של פטריוטים אמריקאים כביכול, אשר בתורו כנראה גלגול של תופעת רדיפות אחר המכשפות בימי הביניים. טוב, אז כנראה אני טועה, והנאורות המערבית היא רק הונאה עצמית, ויש לנו קרב עקוב מדם עם סכינים וגרזנים בין תרבויות ודתות. וכך בעצם ראיתי את הסרט, כמרדף אחר אדם וצמאת דם מעצמתית אחר נקמה. צמאת הדם אשר לא מורגשת ישירות – מדובר במישהי שמנסה לעשות את תפקידה על הצד הטוב ביותר עם כל התככים שמסביבה, על הדרמה והמתח בו היא מצויה על מנת לזהות נכון את מקום המסתור שלו (העולם אז היה בטירוף של ניחושים איפה הוא מסתתר. הדרך האינטליגנטית להסתתר, לדעתי, הייתה להיות במקום שכמעט פתוח לכולם – הרי שם לא יחפשו. אפילו אני עם ורד העלינו ניחוש פרוע שהוא מסתתר באחד מבתים של נווה דניאל שבגוש עציון – הבית ששבה את תשומת ליבנו היה לא מואר, עם מכונית לידו, כשאין נפש חיה מסביב או בפנים הנראית לעין. טוב, הוא לא היה שם לבסוף, אך הוא כן הסתתר במקום הנראה לעין בפקיסטן, ולא באיזה אוהל במדבר סהרה), היא הייתה במתח לא לטעות, לא להביך את הממונים עליה ובעיקר לא את הנשיא אובמה ברק (מעניין איך מוסד הנשיאות ירד אחרי אוסאמה בין לאדן ממעמד של כמעט אל שסוגדים לו למוסד שנוא על האמריקאים הדמוקרטיים, הנאורים כביכול).  וכו'… אך אם לתת ריחוף קטן מעל הרוטינה של הג'וב עצמו, מזהים, כמו בכל סיטואציה של אנחנו רק מילאנו את הפקודות, שוב ושוב את עצמנו ככלים במשחק השחמט של הגורל, בו אנחנו נאלצים להקיז דם ולהצדיק את זה כמעשה צודק (לא מתווכח עם הצדק, מראה איך הצדק הפך להיות כלי משחק גם כן). סתם מחשבות עצובות שעברו בראשי. אגב פירוש השם באנגלית (לא אנגלית, אלא הקודים באנגלית הנהוגים בסי.איי.אי.) הוא חצי שעה אחר חצות. השעה בה אוסאמה בין לאדן חוסל.

2012 – To Rome with Love

שווה2012 – To Rome with Love לרומא באהבהWoody Allen

יש האוהבים את וודי אלן, ויש שתמיד מחפשים את המגרעות שבסרטיו. אני דווקא אוהב. אני אוהב את הנוירוטיות של המשחק שלו, אני אוהב את האמריקאיות היהודית הניו-יורקית שמאחורי תסריטיו, אני אוהב את ההומור המטורף שלו ואני אוהב את הרצינות שלו. הסרט הזה לא רציני אלא קומדיה קלילה. יש כמה קטעי הומור נפלאים – לשיר במקלחת מקבל כאן עיבוד מזהיר ומפתיע, וכמובן – זהו סרט פרסומת לרומא – ואני אוהב את רומא.

2012 – The Sessions

שווה 2012 – The Sessions  מפגשים  – Ben Lewin

מה ששווה הוא הנושא עצמו – מין ונכים. בחור שחי בתוך מכשיר ריאה ממתכת וחולה במחלת פוליו קשה, רוצה לחוות חווית מין. לצורך כך הוא לוקח סרוגייט. למרות מה שניתן לחשוב, הסרט הוא לא על מין (אף שיש לא מעט סצנות במיטה, וגם ערום מפתיע ומלא של הלן האנט). יש בו אנושיות, שיחות אמתיות – וגם די משעשעות עם הכומר של הבחור. ולמעשה הסרט מבוסס על מקרה אמתי. ולבסוף יש גם סצנה קטנה ומאוד מפתיעה – תפקיד של סרוגייט מושווה לתפקיד הרבנית במקווה.

2012 – Taken 2

שווה 2012 – Taken 2  חטופה 2  – Olivier Megaton

זהו המשך לחטופה מ-2008. גם כאן ליאם ניסאן מסתבך בחטיפה, שהיא נקמה על כך שליאם ניסאן, הסוכן המוכשר של סי. איי. אי. הרג בנו של החוטף האלבני מהסרט הראשון. גם כאן אנחנו נכנסים לאקשן מטורף והרבה גופות בדרך לשחרור החטופה. תענוג צרוף על כוס בירה בערב לא מזיק.

2012 – Robot and Frank

שווה 2012 – Robot and Frank  רובוט ופרנק  – Jake Schreier

פרנק הוא שודד שפרש. הוא מזדקן ונמצא על הגבול של אלצהיימר. בנו מעניק לו מתנה – רובוט, שתפקידו לשמור על פרנק. פרנק, כמה שאלצהיימר לא נוגס בזיכרונו, עדיין יכול לשלוף שפן או שניים משרוולו, ומוצא שימוש לרובוט בתכסיסים לא כשרים. סרט קטן וחמוד, שופע בהומור לא מזיק.

2012 – Moonrise Kingdom

שווה 2012 – Moonrise Kingdom ממלכת אור הירחWes Anderson

טוב, זהו ווס אנדרסון. וכמו בהרבה סרטים שלו, ביל מורי משחק גם כאן. אני, כידוע, אוהב סרטים של ווס אנדרסון. יש בהם צבעים, מבט מיוחד, הומר דק, סיפור מקסים והרבה קסם קולנועי. אמנם הסיפורים שלו כמעט תמיד מסביב למשפחות בעייתיות, כנראה בגלל ילדותו וגירושין של הוריו, אך הוא מצליח להקסים אפילו עם הדמויות הכי ביזריות, והמצבים אותם הוא מצייר ביד אומן, לא מטרידים אותנו בחוסר ראליזם שבהם. כאן יש לנו אי, עם גיבורים ילדים. האחד נמצא במחנה של צופים על האי והשנייה בת מקום. הם מחליטים לברוח ביחד מהמסגרת בה הם נמצאים. וכך הילד לוקח אתו ציוד הישרדות בשטח, והילדה מספר ספרים ופטיפון נייד. מקסים.

2012 – The Impossible

שווה 2012 – Lo Imposible  The Impossible   הבלתי אפשרי  – Juan Antonio Bayona

זוג אנגלי צעיר ושלושת ילדיהם הקטנים נופשים בתאילנד. ב-2004. למי שלא זוכר, ב-2004 צונמי הכה בעוצמה בחופי האוקיינוס ההודי והביא הרס וכליה לרבע מיליון בני אדם. גלים בגובה 30 מטר שטפו את חופי תאילנד בהשאירם אחריהם טרגדיה אנושית ואסון לאומי להרבה מדינות. זהו סרט על האסון הזה, והוא מובא בצורה מרתקת דרך המאבק הטרגי של המשפחה אשר פוזרה ע"י הגלים, לשרוד ולהתאחד שוב. שווה.

 

2012 – Lincoln

שווה 2012 – Lincoln  לינקולן Steven Spielberg

וואו! כמה כוכבים יש בסרט הזה! טומי לי גונס, ג'וזף כורדון-לוויט, סאלי פילד, דניאל די-לואיס הגדול מכולם, והבמאי לא אחר מאשר סטיבן ספילברג! איזה פרוייקט שאפתני שלו. להעלות את סוף חייו של לינקולן על המסך, חתיכת היסטוריה אמריקאית ועולמית, עם ביטול העבדות, ולתבל אותו בטונות של פרטים, דמויות, תפאורה… מי שפעם שמע להקת מטאל או טראש על הבמה, מול הרמקולים חש בוודאי עומס נוראי בכלל החושים שחוויה זו יוצרת. סרט זה לא שונה מחווית עומס זה – כל כך הרבה דמויות, תפאורה מפורטת לפרטי פרטים, פוליטיקה עם כל תככים והדקויות – סטיבן שפילברג נתן כאן את כל כולו. זו גדולתו של הסרט, ולטעמי גם חולשתו – אני כמעט קרסתי מרוב פרטים. אני מניח שאם הייתי אמריקאי במקור, הייתי מתענג עוד יותר. צריך לראות אותו עוד פעם.

2012 – Life of Pi

שווה 2012 – Life of Pi  חיי פיי  – Ang Lee

היה או לא היה? ומה בעצם היה? זאת אכן השאלה שתשאולו לאחר שתצפו בסרט מסקרן זה. הוויזואליות שלו מהממת. הסיפור, שכמובן תצטרכו להחליט איזה מהם הוא הנכון, זה המוצג על המסך, הבלתי יאמן,  או אולי זה שסופר כחלופה ללא מאמינים – הסיפור הוא מאוד מסקרן. אז מה עוד רוצים ? לא מספיק? קבלו גם בימוי של אנג לי – במאי שיצר לא מעט סרטים נהדרים. אז על מה כל הסיפור, תשאלו? טוב, משפחה שניהלה גן חיות קטן בהודו, ולאחר שגן החיות פשט את הרגל,  מחליטה לשוט אל קנדה ביחד עם כמה חיות. בדרך הנער מוצא את עצמו, לאחר סערה בים, עם זברה, אורנגוטאן, היינה וטיגריס בנגלי. באותה הסירה. זהו מסע הישרדות של הנער בשייט באוקיינוס השקט  במשך 227 ימים. מסע שלאורכו החיות כבר נעלמות ויש לנו טיגריס והנער, החולקים את אותה הסירה. תשאלו – מה באמת? ואולי זה אלגוריה כאשר הנער הוא הטיגריס והחיות – זה המשפחה של הנער וטבח הספינה? לא משנה איזה עמדה תנקטו – הסרט הוא תענוג וויזואלי ואחלה סיפור הישרדות. בעקבות ספרו של יאן מרטל מ-2001.