1941 – The Maltese Falcon

מומלץ ❽1941 – The Maltese Falcon הנץ ממלטה – John Huston

 

 

 

סרט אפל בכיכובו של המפרי בוגארט נעשה עפ"י הספר של דשיאל האמט מ-1930. למעשה, זהו סרט שהציב סטנדרטים לסרט אפל, וסטנדרט איך חוקר פרטי צריך להיות ולהיראות. ואת הסטנדרט הזה קבע בוגארט – ששיחק את הבלש הפרטי. למעשה זה התפקיד שהקפיץ אותו למעלה, לספירות של סופרסטאר. את הסטנדרט הזה גם קבע ג'ון יוסטון, שזהו לו סרט ראשון ולאחריו יבואו הצלחות רבות. אם כבר מדברים על דברים ראשוניים – הרי בזה זה לא נגמר בסרט הזה – כאן יש לנו הופעה קולנועית ראשונה של סידני גרינסטריט – שחקן במות, שמן ו…בן 61. הוא הולך לשחק ביותר מ-20 סרטים בתשע השנים הבאות – ביניהם קזבלנקה המופתי. אז כן, הסרט הזה מסמל לא מעט התחלות מצליחות.

הנץ ממלטה, העשוי מזהב ומצופה באבנים יקרות היה מתנה של הטמפלרים למלך ספרד, אך הפיראטים תפסו אותו ומאז אבדו עכבותיו. אפשר להתחיל לספר את העלילה של הסרט, אפשר לעקוב אחר העלילה בתוך הסרט, אך אני מציע דרך אחרת לצפות בסרט, מכיוון שהעלילה היא פתלתלה ובכלל לא העיקר כאן. מה שעושה את הסרט זה הסגנון, הצילומים, האווירה המחשמלת ובניית דמויות. דמות הבלש הפרטי למשל היא דמות של איש קשוח, הניגש לדברים ללא רגשות וללא שום רגשנות.  הוא לפעמים מתפוצץ, לפעמים שותה, לפעמים מרביץ ללא סיבה ובעיקר מבסוט מעצמו. אך מתחת לחזית לא-אכפת-לי-מכלום מבצבצת נשמה שרוטה.  לאחר תפקיד זה, בוגארט שיחלל את הדמות הזאת עוד ועוד עד שהיא הייתה בלתי נפרדת ממנו, כמו דמות הנווד וצ'רלי צ'אפלין. גם כשהוא אוהב – וחייבים לזכור שמדובר בסרט אפל, אז הוא לבטח אוהב את הפושעת עצמה – אזי הוא לא מתכוון להתבכיין. הוא אומר לה "כל הסיכויים שתקבלי מאסר עולם. זה אומר שאם תהיי ילדה טובה, תשתחררי בעוד עשרים שנה. אני אחכה לך. אם הם יתלו אותך, אני תמיד אזכור אותך." כן, בייבי. בלי דמעות.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=phUxnXGhEiI

 

 

 

 

 

 

 

 

1948 – Key Largo

שווה ❼1948 – Key Largo  קי לארגו– John Huston

אמנם בסרט יש גם המפרי בוגארט וגם לורן ביקול (סרט אחרון שהזוג הזה מופיע ביחד) – את ההצגה גונב אדוורד רובינסון בתור רוקו – גנגסטר שהיה בגלות בקובה ועכשיו חוזר לארה"ב. הסרט הזכיר בצורה מרוחקת את הסרט Pertified Forest  שד"א המפרי בוגארט שיחק גם בו –   שמתרחש בחנות-מסעדה-תחנת דלק כשחבורת בנדיטים מחזיקים במתח את הבעלים של המקום והלקוחות המעטים. כאן, ב-קי לארגו, חבורת גנגסטרים משתלטת על מלון ישן ובתוכו גם הבעלים ועובר אורח. רובינסון (שנולד בשם עמנואל גולדנברג ברומניה)  עשה תפקיד נפלא ב- בשיפוי כפול של בילי ויילדר וגם בסרטים אחרים. גם כאן המשחק שלו משכנע. קי לארגו הוא סרט על עמידה מול החוליגניזם והאיומים. המתח הזה בין הגישה – זו לא המלחמה שלי, זה לא נוגע לי, זה לא שווה את זה לבין הגישה אם לא נפעל נגד אז הם ישתלטו על הכל, איך אני בכלל יכול לעמוד מהצד. הרבה סרטים נעשו על נושא זה. מה שמייחד את קי לארגו זה הסגנון התאטרלי (הכל נעשה באותו מקום) ורשימת השחקנים המעולים.

1955 – The Desperate Hours

שווה ❻1955 – The Desperate Hours  שעות גורליות  – William Wyler

 

ב-1952 שלושה אסירים נמלטו, פלשו לבית עם משפחה ששהתה בפנים (משפחת היל) והחזיקו אותם כבני ערובה. ב-1954 ג'וזף הייז כתב על זה ספר, וב-1955 המחיז את זה להצגה (פול ניומן שיחק שם את מנהיג האסירים). סרט זה בא בעקבות הצגת תאטרון. הפעם מנהיג הכנופיה הוא המפרי בוגארט. בוגארט כבר שיחק בתפקיד דומה בסרט   The Petrified Forest הנפלא ב-1939, כשהיה שחקן צעיר.  עכשיו הוא כבר בן 55, זהו לו סרט לפני אחרון, והוא ימות בגיל 57. בסרט האסירים הבורחים פולשים לבית של משפחה בורגנית בפרברים – ז"א מדובר בהרמת יד על החלום האמריקאי ופלישה אל מה שאמריקה מייצגת.

1947 – Dark Passage

מומלץ ❽1947 – Dark Passage מעבר אפל – Delmer Daves

 

 

ושוב פעם הם ביחד על המסך – המפרי בוגארט ולורל בקל – וזה אחרי להחזיק ולאבד והשינה הגדולה. אך הפעם מביים כבר לא הווארד הוקס, אלא דלמר דייבס. הסרט הוא עיבוד לספרו של דיוויד גודיס מ-1946. גם כאן, כמו בסרטים הקודמים, הזוג מצית את המסך, אך העלילה בכ"ז מסיטה את תשומת הלב שלנו מהזוג. מדובר באסיר נמלט, המרצה את עונשו על לא עוול בכפיו על רצח אישתו. כן – המפרי בוגארט כמובן. בקל מצילה אותו מהרחובות ונותנת לו מקלט בדירתה. אך העניינים מסתבכים שוב ושוב וכאילו לא מספיק מאסר על רצח אחד, יש עוד כמה בדרך – וגם הם על לא עוול בכפיו. יש בסרט גם עוד טריק מעניין אשר מסיט את תשומת ליבנו – כמחצית הסרט אנחנו לא רואים את הפנים של בוגארט כי הסרט מצולם מנקודת ראותו. ואח"כ הוא גם עובר ניתוח לשינוי הפנים. ובכן – מהו מוסר ההשכל אם כן? כשהצרות באות, הן באות בצרורות? האהבה תמיד תנצח? או אולי – אם החיים בלתי נסבלים – תחליפו את הזהות? (וואריאציה על משנה מקום משנה מזל) האחרון כנראה גם ההגיוני יותר לאור העלילה, אך הקביעה הזו עברה עיבודים עם תוצאות מנוגדות (ז"א שינוי זהות לא עוזר, הכל חוזר) בסרטים אחרים. אז מה, אם כן נשאר לנו? נכון – בוגארט ובקל. לראותם ביחד על המסך זהו תענוג גדול. הפעם הם קצת שונים מהסרטים הקודמים – יותר בוגרים, עמוק בנישואים שלהם, לא סתם אנשים שנפלו בחבלי ההתאהבות עם ניצוצות של מתח מיני בכל מבט, אלא אוהבים בוגרים.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=UFd0xohHqTI

1945 – The Big Sleep

מומלץ ❽1945 – The Big Sleep  השינה הגדולה– Howard Hawks

 

 

בוגארט ובקל פעם שנייה ביחד על המסך – והקסם לא פג. גם הפעם, כמו ב-להחזיק ולאבד, זהו האוורד הוקס על הבימוי ווויליאם פוקנר הסופר על התסריט – הפעם עפ"י סיפרו של ריימונד צ'אנדלר, עם פיליפ מרלו הבלש. מדובר על עלילה מורכבת וקצת מבולבלת, אך זה לא העיקר. הרי מדובר על תהליך החקירה של הבלש הפרטי ולא על המיקרה הזה או אחר שיש לחקור. בלש פרטי נשכר ע"י גנרל בדימוס לחקור פרשת סחיטה, ביתו מעוניינת לדעת האם הוא מחפש מישהו שנעלם – מישהו שגם הבלש וגם המשפחה מכירים, יש פה מהמרים, סוחטים, גנגסטרים, רציחות – הכל מהרבה. אך, כאמור, זה רק הסביבה הכרחית של סרט אפל – והעיקר זה בוגארט ובקל על מסך אחד. זה כאילו שהסרט הוא רק דבר משני – בדיוק כמו בלהחזיק ולאבד – הקסם והמשיכה ההדדית כה דומיננטיים שזה מדהים. זהו גם סרט, שקצת הופתעתי למצוא דיאלוגים שנונים בו – מה שמתאים לקומדיות רומנטיות שנונות כנראה גם מתאים לסרט אפל."היא ניסתה להתיישב עליי בעודי עומד". גדול.

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=n-K49CUaeto

1940 – They Drive By Night

שווה ❻1940 – They Drive By Night נוסעים בלילה – Raoul Walsh

אן שרידן, אידה לופינו והמפרי בוגארט מככבים בסרט אפל זה. הסרט שווה בזכות הסיפור המעניין שמגולל שאיפות אל החלום האמריקאי להצליח. אהבות, רצח ומתח. שני אחים, נהגי משאיות, מחליטים לעבוד ביחד על משאית שהם קנו ולהיות עצמאיים. הגורל לעומת זאת רצה משהו אחר עבורם. עפ"י ספר של בזרידס מ-1938 (הוא כתב לא מעט ספרים ותסריטים לסרטים אפלים בשנות הארבעים). משחק טוב של אידה לופינו.

1938 – Angels with dirty faces

שווה ❻1938 – Angels with dirty faces  מלאכים עם פנים מלוכלכות – Michael Curtiz

אן שרידן, המפרי בוגארט, פט או'בריאן וג'יימס קגני בדרמת פשע מעניינת. ג'יימס קגני ופט או'בריאן הם חברי ילדות שגדלו בסביבה קשוחה. פעם, לאחר פשע קטן שהסתבך, הם ברחו וקגני הציל את או'בריאן על מסילת רכבת. הם המשיכו לברוח אך או'בריאן רץ מהר יותר וכך תפסו דווקא את קגני. הוא נכנס לבית סוהר ולאחר מכן נהיה גנגסטר. או'בריאן פנה לכמורה ועובד בקהילה. וכך הם נפגשים לאחר שנים, כאשר הכומר מחנך כמה ילדים בתקווה שלא יצטרפו לפשע, וקגני, מתברר, הוא אליל אצל הילדים הרוצים לחקות אותו ואת מעשיו. מסתבר שקגני ואו'בריאן לא רק שיחקו בסרט זה כזוג חברים, אלה היו חברים בחיים גם כן, מאז הילדות ועד המוות למעשה. עוד דבר מעניין בסרט הוא הנערים ששיחקו בו. הם נקראים נערי ה"אין מוצא", וזה מכיוון שהם פעם שיחקו בסרט אין מוצא שבא בעקבות מחזה באותו השם. הם שיחקו נערים שגדלים בשכונת פשע. מאז, נערי ה"אין מוצא" שיחקו בהרבה סרטים, כולל סרט זה, והיו די פראיים מאחורי המסכים. כן, קצת חוליגנים. אך גם קגני גדל בניו יורק בשכונה קשוחה ומספרים שהוא "קרא אותם לסדר" והעניינים נרגעו ואפשר היה להמשיך בסרט. חביב.

1944 – To Have and Have Not

מומלץ ❽1944 – To Have and Have Not להחזיק ולאבד – Howard Hawks

 

בסרט הזה התחיל אחד מסיפורי האהבה הגדולים של הוליווד.

בטי פרסקי היפהיפיה (ד"א קרובת משפחה של שמעון פרס) התחילה לדגמן כבר מגיל 17. בגיל 18 כבר התנוססה על השער של הרפר בזר – עיתון נשים ואפנה. ננסי קית, אשת חברה ואופנה, אישתו של הבמאי האוורד הוקס –הראתה לו את שער המגזין כאשר הוא חיפש שחקנים לסרטו להחזיק ולאבד. ומאן זה כבר היסטוריה. בטי פרסקי מיודענו שינתה את שמה ל-לורן בקל ונהייתה כוכבת על בזכות סרט זה כבר בגיל 19. וכך אנו חבים חוב להרפר בזר שבזכותו החל כדור השלג שקוראים לו לורן בקל להתגלגל.

סרט זה גם החל את הרומן בין לורן בקל לבין המפרי בוגארט ששיחק כאן. הוא היה עוד נשוי בתקופת הסרט, אך לאחריו הוא התגרש ונשא לאישתו את לורן. היא הייתה צעירה ממנו ב-25 שנה! וכך הם חיו ביחד עד למותו של המפרי בוגארט 13 שנה מאוחר יותר. סיפור אהבה הוליוודי, שמצטרף לסיפור אהבה הוליוודי מדהים בפני עצמו של קתרין הפבורן וספנסור טרייסי – שתי הזוגות היו גם חברים ביניהם.

בזה זה לא נגמר ומצעד האגדות נמשך –  הבמאי הוא במאי אגדי האוורד הוקס. הסרט הוא על פי סיפרו של ארנסט המינגווי באותו השם (הוא דומה לו רק באופן די חופשי, אך משמר את רוח הספר), ואת התסריט כתב ענק סופרי ארה"ב אחר – וויליאם פוקנר. יש סיפור שמספרים על התערבות האם האוורד פוקס יצליח ליצור סרט טוב מהספר הכי גרוע של המינגוואי. ובכן – הוא הצליח, עם עזרה מסוללת כוכבים כמובן ואחרי שהתסריט סטה מהמקור ויצר עלילה משלו בעזרת כוכב על אחר (פוקנר).

הסרט עצמו מאוד דומה לקזבלנקה המופתי – גם כאן מדובר בזמן מלחמת העולם השנייה, במקום בו יש השפעה נאצית, עם הברחות  מתחת לאפם של הגרמנים. אך מה שמעניין יותר הוא הניצוץ שניצת כאן ע"י לורן בקל – הן בליבו של בוגארט, והן אצלנו הצופים. היא שיחקה עם בעלה בעוד שלושה סרטים אפלים – השינה הגדולה, מעבר אפל ו-קי לארגו. היא תיזכר לא רק בזכות יופיה, אלא גם בקולה הנמוך והמלטף (למעשה היה לה קול גבוהה – אך הוורד הוקס שכר לה מורה לפיתוח הקול על מנת ללמדה לדבר נמוך – והיא הצליחה מעבר למשוער) וגם מבטה התם והביישני כשפניה מוטים למטה ועיניה מסתכלות אליך מלמטה למעלה (מספרים שהיא הייתה מאוד לחוצה ועצבנית כשהיא שיחקה בסרט, והיא פשוט הצמידה את סנתרה לחזה והסתכלה למעלה על מנת לעצור את הרעידות – ופוזה זאת תהיה לה הפוזה האיקונית .)

קדימון: https://www.youtube.com/watch?v=0FLBCGB-_TQ

 

1948 – The treasure of the Sierra Madre

מומלץ ❽1948 – The Treasure of the Sierra Madre האוצר מסיירה מדרה – John Huston

 איזה סרט! המפרי בוגארט בתפקיד תפקיד. איך הופכת תאוות בצע כסף את האדם מבפנים החוצה. שלושה יוצאים במסע בעקבות זהב. זהו בעצם סרט לא על הזהב, ויכול להיות גם לא המסע – אלא על התפתחות הדמויות ומה המסע והזהב עושים לכל אחד מהם. סרט מצויין. משחק מעולה. קצת מוזר שבוגארט לא זכה באוסקר על משחקו (שאגב ממש מעולה). מה שמדהים הוא שמשפחת יוסטון זכתה – ג'ון על הבימוי ועל התסריט וולטר – אבא של ג'ון – על השתתפותו כשחקן המשנה (משחק מעולה). יש מצב שפול אנדרסון הושפע מהסרט כשכתב את התסריט לסרטו המדהים זה ייגמר בדם.  בוויקיפדיה מצאתי דיאלוג הבא מתוך הסרט:

וולטר יוסטון – בוא הנה, תענה לי על זה, בסדר? למה הזהב שווה איזה עשרים דולר לאונקיה?  בוגארט – אני יודע? בגלל שהוא נדיר. וולטר יוסטון – אלף איש, נגיד, הולכים לחפש את הזהב. אחרי חצי שנה לאחד מאיר מזל – הוא אחד מתוך אלף. מה שהוא מצא מייצג לא רק את החיפוש שלו, אלא גם את של תשע מאות ותשעים ותשעה הנוספים. זה ששת אלפים חודשים, חמש מאות שנה ההולכים דרך ההרים, רעבים, צמאים. אונקיית זהב, אדון, שווה מה שהיא שווה בגלל העבודה של האנשים שחיפשו אותה ובגלל מה שהם עברו בחיפושיהם. בוגארט – אף פעם לא חשבתי על זה כך. וולטר יוסטון – אין הסבר אחר, אדון. הזהב בעצמו הוא טוב רק ליצירת תכשיטים ושיני זהב.

אפשר לראות את הדיאלוג כפשוטו – דיאלוג קומוניסטי, או, טיפה שונה – מה שחשוב הוא לא המטרה ומה עושים איתה, אלא מה שעוברים להשיג אותה.

התסריט הוא עפ"י הספר באותו השם משנת 1927 מאת ב. טראוון. הברנש הזה – טראוון, הוא בחור מסתורי עד מאוד. תחת שם טאוון הוא הוציא לא מעט סיפרי הרפתקאות, רובם על מקסיקו ורובם היו למעשה עבודות פוליטיות אנטי קפיטליסטיות. הבחור כנראה היה אנארכיסט גרמני שעבר למקסיקו. אף אחד לא ראה אותו. יש חילוקי דעות עד היום מי הוא בעצם ב.טאוון. התאוריה הרווחת היא שב. טאוון הוא רוט מרוט, שחקן גרמני שהפך להיות עיתונאי ופעיל אנרכיסטי, שנעצר ונידון למוות בהפיכה בבווריה ב-1919 (באותה תקופה היה בלגן אדיר בגרמניה כאשר השלטון היה מתנדנד בין קומוניסטים ומתנגדיהם עם הפיכות הדדיות) אך הצליח לברוח ולהגיע עד למקסיקו. תאוריית המשנה מדברת על כך שרוט מרוט הוא לא אחר מאשר אוטו פייגי – גם גרמני, שעבד כמכונאי ועמד אפילו בראש ארגון עובדי המתכת בעירו, עד שנעלם ולאחר כמה זמן הפך להיות רוט מרוט. התאוריות לא

מפסיקות והופכות לציוריות יותר ויותר – כמו למשל שטראוון הוא לא אחר מאשר הבן הלא חוקי של הקיסר הגרמני וולהלם השני, שהוא למעשה הסופר האנגלי ג'ק לונדון אשר ביים את  .מותו ועבר למקסיקו, שהוא … וכו' וכו'. כטבעם של תאוריות מסוג זה הן רבות ופנטסטיות. . יש ציטוט שמיוחס לו: "לאדם יוצר לא צריכה להיות ביוגרפיה אחרת מיצירותיו". כמה נבואי – הבחור הצליח להעלים ביוגרפיה ונשארה רק יצירה

1936 – The pertified forest

מומלץ ❾1936 – The Petrified Forest – Archie Mayo

 איזה סרט! באמצע שום מקום קרוב לגבול ארה"ב ומקסיקו יש תחנת דלק, חנות ומסעדה המנוהלים כעסק משפחתי ע"י סבא, אבא ובת. סבא אוהב להעלות זיכרונות ומדבר עם כל אחד שמעוניין. הבת – בטי דיוויס – מתעניינת בשירה וחולמת. העובד שלהם מתאמץ לזכות בלב הבת, אך כשנווד נכנס לתמונה משהו מתחיל להתפתח בין הנווד לבין הבת. ואז פתאום כל הדמויות מוצאות את עצמן ביחד – הבעלים, העובד, הנווד, זוג עם משרת, חברים של האב, וכנופיה במנוסה בהנהגתו של המפרי בוגארט. זהו יותר תאטרון מאשר סרט. בהתחלה יש טעם של נפטלין אך אח"כ בעיקר בזכות בטי דיוויס והמפרי בוגרט והמתח בין הדמויות השונות הטעון בחדר אחד בו כולם נמצאים – אתה שוכח את הריח ונמצא בתוך הסרט, בתוך כל סצנה וסצנה.